* כשויקטור פרנקל היה במחנה ריכוז הוא היה עוזר לאנשים. הוא היה פסיכותרפיסט שדיבר עם שוכני המחנות ובעזרת המצאת משמעות או חיפוש משמעות לחייהם הצילם מהתאבדות. בסך הכל ידעתי שלא יהיה לי מה לכתוב היום וגם לא רציתי לכתוב. שינוי לא היה במצב רוחי באופן ניכר. אמנם הלכתי עם המצלמה היום להגשים סוף סוף את חלומי ולצלם את הפריימים שעולים לי בראש כל אימת שאני הולך ברחוב, אבל החושך עוד לא מש מעיניי, והשמחה לא נמצאת שם. אחרי לילה ארוך של המתנה, טלויזיה ופורומים הזויים הבנתי שאני צריך להחיל עליי את מה שפרנקל הכיל על אנשים במצב גרוע בהרבה משלי. בזיק.

*
מתפרק, מתנקה, נפתח, משיל את החומות. זה החלום שלי. נקיון.

*
מבין שאין מה להסתיר, ושאיני יכול לחיות ככה. איני רוצה לחיות ככה. איני יודע מה היא תבין. איני יודע מה היא תחשוב. איני יכול לשלוט על פגיעה פה ושם. אולי באמת כמו שהוא אמר אין לנו שליטה על החיים והנסיון לשלוט בכל דבר ודבר גורם לנו רק להתכווץ ולאמן את שריר הפחד שלנו מאובדן של שליטה. הפחד הוא שגורם לשרירים שלנו להתכווץ.
אַתָה יָכוֹל לְאַלֵף בַּז

וְעֲדַיִן לֹא תְשַחְרֵר אוֹתוֹ מֵהַקּוֹד הַגֶנֶטִי
שְלשָה שָבוּעוֹת וְיֵשׁ לְךָ בַז מְאֻלָף
וְאֵין לְךָ בַּז כְּלַל בַּז
אֲפִילוּ רָצָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִנקוֹת מֵעִנּוּגוֹ הַטְּרוֹם אִלּוּפִי
לְהָטִיל יְצִיאוֹתָיו הַמְפאָרוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָה
כָּמוֹהוּ כִּמְאַלְפוֹ לֹא חַי אֶלָּא
לְשַמַּש כְּלִי לְגוּפוֹ
פֶּרֶא מוּלָד וּפֶרֶא לִשְמוֹ
בֵּין שֶׁהוּא מְאֻשָׁר וְעַד שֶהוּא נִשְבָּר
הוֹלֵךְ מֵעִם שֶׁבָּא בָּרָעָב וּבַתְּשׁוּקָה

*  (קול רביעי)
קבלי אותי, נסי אותי, הכילי אותי, הביני אותי, היי הגדולה ממני ותני לי להיות הקטן לישון בחיקך סקס של מיצוי. סקס של שלמות.

אַהֲבָה בַּמִּדָּה שֶהָיִינוּ מִתְאַוִים לְהִתְאַמֵּן בָּהּ

אֵינָהּ בַּנִּמְצָא

לָכֵן כְּתִיבָה נִתְפֶּשֶׂת כְּאַסְפַּקְלַרְיָה לְחָשָׂך

וְהִיא נַעֲשֵׂית שָׂפָה

לַחַיִּים שֶׁהוֹשִיבוּ אוֹתָנוּ לַשֻּׁלְחָן

שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְוַתֵּר לָהֶם

זה כל רצוני