דיברנו היום על הרבה סקס בעבודה.  האחת אמרה שהיא גילתה שהיא לא באמת גמרה אף פעם בחיים בצורה אמיתית. השנייה אמרה שגם היא לא גמרה בצורה אמיתית עד החבר האחרון שלה למרות כל ההשתרללויות שלה קודם והציעה לה לקנות ויברטור עם פנינים.
בעיני מצא חן מאד כל הדיבורים האלה, כי אני אף פעם לא דיברתי על סקס ככה באופן גלוי ובזמן האחרון אני מלמד את עצמי לדבר גלויות בנושא.
מעבר לכך, נוכחתי לדעת שלא יכולתי לספר לחברה האחרונה שלי על הפנטזיות שלי, זה היה עושה לה סרטים, ומעולם מעולם מעולם לא רציתי כל כך להסתתר ולהשאיר לי מרובע קטן לעצמי כמו שרציתי איתה.
אכן גילוי מזעזע, אבל מצויין.
ואז השלישית הגיעה. עבר עליה יום רע. היא רבה עם אבא שלה, היתה מתוסכלת מחבר שלה לשעבר שפתאום התקשר אותה להזמין אותה להופעה שלו היום בערב ולא היה אפשרי לדבר איתה בכלל. "זה לא מוחי, זה רגשי היא אמרה". עם כל השכל שלה, היא קטנטונת כנראה ויש לה עוד מה ללמוד. כתבתי את הקטע הבא, הוא פשוט נשפך לי מהמוח באמצע המשמרת:

It is our being able , our capability to accept, to be, to know that our emotions are a part of us, just like our right hand is a part of us, but it is not us.
As whole and complete, it lets us be able, to acknowledge, to be, to act, to be responsible for the way every one of us is commited for himself to be.
It gives you the freedom to be without the handcuffs emotions impose on you in hard times.