| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2004
צעד ראשון
אחד הדברים שקמתי איתם הבוקר הוא שיש לי דברים לעשות. אז הרמתי טלפונים, פיקססתי פקס ואפילו בדקתי מיילים למיניהם שלא כהרגלי. גיליתי ששכחתי ללכת לראיון עבודה עבור עוזר הוראה, חיפשתי את התאריך וגיליתי שהוא קרה כבר לפני שבוע. הרמתי טלפון, אבל כלום לא קרה. אף אחד לא ענה.
מצב הרוח שלי בימים האחרונים אינו אדיר ועכשיו נזכרתי בשני דברים.
אני מתלבט אם יש לי בלגאן בחיים או שמא זה המבחן הזה עוד מעט שנותן בי את אותותיו ועוד מעט זה יגמר.
אני לא יודע איך אני עושה את זה, אבל אני מצליח להישאר בפעולה ואחת היא מה מצב רוחי. אני חושב שזה מה שמציל אותי מלשקוע לתהומות כאלה ואחרים.
הבנתי שני דברים, אני צריך סדר וניקיון, אני צריך לחזור ולהתקלח, אני צריך לחזור להתאמן, ואני צריך לשים לב שאני מוסיף משמעויות בחיים שלי.
אסביר את האחרון- כשגיליתי הבוקר ששכחתי את הראיון, עלתה עננה שחורה על פניי.זה התווסף לי לכל הקשיים האחרים שאני חווה עם עצמי והרגשתי לפתע קטן, מסכן ודפוק. מיד אחרי זה נזכרתי שפרשנות היא דבר שאנחנו עושים לעצמינו בצורה אוטומטית כי לפתח חטאת רובץ והמצאתי לעצמי משמעות אחרת של "לא נורא, קורה, יש לך עבודה אחרת ואתה אוהב אותה" וירדתי מזה.
נכון לכרגע, החדר שלי מבולגן, השולחן שלי עמוס, אני רוצה ללכת ללמוד במקום אחר ואני יודע שאם לא אקום מהמחשב אעביר עוד יום שכזה מולו. אין סיכוי שבעולם.
לפעמים הצעד הכי קשה, הוא הצעד הראשון.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
