|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2008
סיפור אני שמח לומר שדבר כזה לא קרה לי מעולם. לא הבחילות ולא ההקאות הכמעט ספונטניות שקרו לי אתמול, אחת בבית ואחת בסנטר.
אני שמח לומר ששלשום באחת בלילה עברתי סדנה, שהפעם האחרונה שעברתי אותה באמת היתה לפני הרבה שנים, אבל שלשום באחת בלילה זה קרה תוך כדי הליכה ברחוב, תוך כדי שיחה. סיפרתי משהו וקלטתי שאני מספר סיפור. ראיתי שזה סיפור ושהכל נגמר, אני מספר סיפור וזה סיפור, אני לא כבול לו יותר בחיי. ואם פעם זה קרה לי ולא התמסרתי לתהליך, עכשיו זה קרה לי במקרה, תוך התמסרות מלאה ולא מודעת לעצמה וכל המשקל ירד ממני, והשמיים התבהרו כי הרגשתי איך מה שאני אומר הוא סיפור סיפור סיפור, ולא יותר מאשר- סיפור.
ועכשיו כשהשמיים בהירים יש לי בחילות והבטן שלי מודיעה לי על קיומה. עכשיו צריך לעבור לשלב הבא של לחיות עם זה ככה, כי אחרת אי אפשר לחיות. נאה דורש נאה מקיים, זה המוטו שלי לגבי עצמי. אני עושה עם עצמי את מה שאני מייעץ לאחרים.
| |
|