זה זמן מה רציתי לסוע לסיני, ללמוד שם משהו, הרי אמרתי, להיות לבד, להתקלח, להתאמן ללמוד.
בשמונה בערב אותו יום רציתי לצאת לבלות, הרמתי טלפון לחברי שאמר לי שהוא יורד לסיני. מפה לשם עליתי על אותו האוטובוס של חצות וחצי ארבע וחצי שעות אחר כך למחאות אימי שנאלצה להסכים עם העובדה שאין לה מילה בעניין הזה.
הפעם לא לקח לי זמן להתרגל למציאות של סיני. אם לומר את האמת חיכיתי לה, מה גם שהפוסט של אונלי הידהד לי קלושות במוח על אודות הדטרמיניזם שבלרצות להתנתק מכולם וצחוק הגורל כשדווקא ההפך קורה.
הגענו לקומקום 3, חוף חושות עם הנדסת אנוש נהדרת כולנו הסכמנו, אוכל טוב (הדניס שם מדהים), מלצרים חביבים ואוירה יופי. לא אספר את פרטיי הימים, מיותרים הם, רק אומר שבראש הידהד לי שאני צריך ללמוד משהו, וחיפשתי את הדבר הזה ללמוד.
מפה לשם ראיתי מישהי ששוכבת על הבטן כשראשה מונח על גזע עץ והיא מביטה בים. זה היה פריים משגע. הלכתי לטייל, וחזרתי אליה מתיישב ומודה שקינאתי בתנוחה ובשלווה שהפגינה אז באתי. באופן מפתיע היא קיבלה את פניי בחיוך והחלה לשתף אותי בחייה הבאמת יוצאי דופן של מישהי בת עוד מעט 21. אם יש לכם תמונה בראש של ילדת שאנטי, ילדה "רוחנית" ילדת טבע וכדומה, התחילו להריץ אותה כאן, זה ישתלב יופי.
היא דיברה ודיברה ודיברה. כשסיימה אמרתי לה שאני הולך לשירותים ושנתראה אחר כך. חזרתי והיא בדיוק קמה, אז הלכנו שנינו לטייל בכיוון שלה.
כשהגענו אליה היא שאלה אותי מה אני רוצה לעשות, והתיישבנו במרפסת החושה שלה.
היא המשיכה לדבר ובאיזשהו שלב פשוט יצא לי שבטח מהמם לעשות איתה אהבה. או אז היא שתקה מעט והתחילה לספר לי על החבר האחרון שלה שלא היה בדיוק חבר אלא כמעיין איש לטנטרה ותו לא. רוב הזמן, אם לא 97 אחוז מהזמן אני שתקתי ונתתי לעצמי להנות ולדמיין.
בסיום... עיסוי, והצעתי לה אותו אם תסכים לקבלו. היא הסכימה.
אחרי שסיימתי היא הזמינה אותי לנוח לידה. נחנו ביחד, וכל זה התגלגל לזה שהיא הפשיטה אותי ואני אותה ומחשיך בחוץ ואנחנו נוגעים ונוגעים ולא מנשקים ולא מזדיינים, לא אני אותה anyway. מצויין. היה גדול. באמת.
באיזשהו שלב הפסקנו, כלומר אני הפסקתי, היא השתרעה שם על החול, עם רגליים שלובות מסביבי, עושה אהבה עם החול ועם הכוכבים שהתחילו לנצנץ בינתיים. היא לא היתה איתי. היא היתה עם עצמה וקראתי לה להיות איתי, פעם ופעם שניה. ואז, אחרי דקות של שקט היא אומרת: "אם אתה רוצה להיות איתי תהיה לידי".
חשתי את עצמי עומד להיפגע, חשתי את זה עולה, רציתי להגיד לה משהו ואז קלטתי שלהפגע זה לא בדיוק מתאים עכשיו, ושאני יכול לבחור- להפגע ממנה, או לקבל את המילים שלה בתור מילים מפורשות- לבחור להיות שם ולבחור לא להיות שם. בחרתי לא להיות שם. קמתי והלכתי. פשוט ככה. בלי שלום בלי תודה בלי להתראות. היא נשארה שם עושה אהבה עם החול בעיניים עצומות. הלכתי בלי להביט אחורה. הייתי מרוכז, הייתי עסוק בלהבין מה קרה. היה חושך מצרים והלכתי אל הזולה שם חיכה לי חברי עם חברותינו החדשות שפגשנו בגבול. כל אותו זמן אני מעבד ומעבד, מבין שקיבלתי את השיעור שלי, נהיה מאושר, מסופק ושבע מרגע לרגע.
השיעור שקיבלתי הוא שכשרוצים לקבל שיעור מהחיים צריך לבקש אותו ולשחרר, השיעור כבר יגיע איך שהוא יגיע, אין לנו מילה בעניין, אין מה לנסות בכח, צריך לבקש ואז ללכת להתמסר, זה הכל. התמסרות וויתור.
ask and let go.

 

בעודי מסתכל על כל הכוכבים שבשמיים ידעתי שאני חוזר היום הביתה. במטוס, כי זה לא הזמן להתקמצן על כסף.
אני את השיעור שלי קיבלתי.
זה ולהביא קלילות לנוכח המצב.