| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2004
נכנסתי דרך הדלת בפעם השנייה. פתאום לא חטפתי הלם.
במקומות כאלה מסתכלים בעיניים נזכרתי.
היא הסתכלה לי בעיניים, ירדה במבטה, עד למטה,אז עלתה שוב לעיניי ועברה אותי. ואז עשתה את זה עוד אחת.
היפ הופ ציוני התנגן ברקע. העיניים שלי התרגלו לעשן.
על הבר לא התייחסו אלי, אז החלטתי לבדוק את עיצוב הפנים שלו.
המשכתי ללכת, נזכר מה זה בכלל פיקאפ בר. ההפשטה הזו בעיניים היתה לרוחי ורוממה אותי לדרגת מישהו נחשק.
נזכרתי בדבריי מאמנת שהיתה לי פעם- בשביל לחיות צריך אנשים, בשביל להתקדם צריך ליצור, בשביל ליצור צריך ליזום. אנשים מצליחים יוצרים הזדמנויות והזדמנויות נוצרות לאנשים בפעולה.
לא עשיתי כלום. לא באתי להתחיל עם אף אחת. לא ממש עשיתי כלום. שאנטי שאנטי, אנתרופולוגיה כמו שאני אוהב, הסתכלות מהצד, חצי בירה בחצי כסף לברמנים מהשכונה. לבד הגעתי, הרי כבר הציעו לי לצאת לבד, זו המהות של להוציא את עצמי לבילוי.
הברמן החזיק את כלי הנירוסטה ומתוכו יצאו אדים. לא הבנתי איזה קוקטייל הוא מכין עם מים רותחים, תיארתי לעצמי שזה משהו שקשור לקפה עד שזו שישבה לידי שאלה אותי פתאום מה הוא מכין. מי סוכר
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
