... (קוצר כדי למנוע שיעמום)
אז הלכנו לנמל, אכלתי את עיגול הסושי הראשון בחיים שלי בלי להקיא אותו. הספיק לי תודה.

הלכנו לבראון, לא, התחלנו את הדרך בגולדן בר. בעשר בלילה היה שם מצב מתמלא למדיי אבל היה מת, אז התיישבנו בבראון.
שני שוטים של ויסקי. אני ג'ק והוא ג'וני.
מנה שניה. אני שרי הרינג והוא וויסקי. התחלתי לאכול.
מנה שלישית. הוא גלן מסוים. אני נח.
מנה רביעית. שני שוטים של סטולי וניל. וודקה כאמור. חשבנו שזה ישנה לנו את מצב הצבירה. זה לא קרה.
מנה חמישית. הוא ירד על מנת אבסינט בלי למצמץ בפעם הראשונה בחייו. אבסינט זה 70 אחוז של אלכוהול ירוק בטעם מיץ סוסים.
רצינו ללכת לרקוד במכה, היה ריק וכולם ישבו. היינו בראש טוב. הלכנו לבר ליד ובדקנו את התחת של מישהי שרקדה על הבר מולנו.
פיזזנו לצלילי אבטיח בשקל,you gotta do what they tell you, אבטיח בשקל, אבטיח בשקל, פאק יו איי וונט דו וואט יו טל מי, פאק יו איי וונט דו וואט יו טל מי פאק יו איי וונט דו וואט יו טל מי. היה ראש טוב.
חזרנו לגולדן בר. עמדנו ליד שני בנות חמודות ובחור שקיבלו סחרחורת כשראו אותי בחצאית שלי, הם היו כל כך צפונים, הם היו כל כך מרובעים, כל כך בשוק תרבותי, כל כך שום דבר לא הכין אותם לגבר לבוש בחצאית שנראה טוב וצוחק על המח שעועית שלהם שזה היה היסטרי. הוא קרא לי מיידלה, פעמיים. אחר כך הוא קרא לי טייס.
מנה שישית- קמפארי אשכוליות בשייקר עם קרח משל היה לימונענע. אני והוא אחד כל אחד.
לא קראו לי מיידלה מאז שההיא קראה לי פייגלה בשיעור פילוסופיה.
הרמתי את העיינים, התנגן שם אבטיח בשקל עוד פעם, רקדתי קצת על כסא, וראיתי שהמקום מת.
שתבינו, המקום מפוצץ באנשים, אין מקום לזוז, והמקום מת. אנשים לא שמחים, אנשים לא רוקדים, אנשים נראים כמו פאקינג רמת השרון שאני זוכר מהילדות- צפוניות חזקה של ריבועיות סתומה.
לשלושתם אמרתי שיש להם ראש ממש קטן (עם רמת האלכוהול שהיתה לי בדם לא הצלחתי למצוא ירידה חזקה יותר) והלכתי.

בפינה בחוץ עצרו אותנו שלושה שהחמיאו לי על החצאית. עם האחת מהשלושה נכנסנו שוב. אבל יצאנו משם רק כדי ללכת לבלאומיך בפינת רוטשילד ואלנבי.
היה שם הרבה יותר נחמד. והיה מקום לרקוד.

טוב משעמם....
בקיצור, אם אתם מחפשים פיק אפ, גולדן זה מקום טוב- אם אתם רוצים למות משעמום.
מקום מצויין זה הבלאומיך (או בלאומליך)
מקום אחר מצויין (אבל רק בימי שישי וערבי חג) זה המכה- דאנס בר משובח
אם אתם מחפשים בר כיפי לשבת בו בכיף ולהסתכל של שתי ברמניות מדליקות בשם ליבי וטל- הבראון (יש תמונות במקום אחר בבלוג הזה)
וכאמור, בר סבבה נוסף, עם ריקודים על העץ של הבר- ליד המכה צמוד- לא זוכר את השם.

מחירים- האלכוהול בבראון לא זול, אבל האוכל לא יקר והאוירה נפלאה
בגולדן- שוב- אתם תמותו משיעמום, אין שם חיים ויש שם רק צפונים שאוהבים צפיפות, מבוא לזיונים. לא שווה. כוס מיץ אשכוליות עם קצת קמפרי עלתה לי 32 שקל.
בלאומליך- לא שתיתי כלום זה כבר לא שינה כלום, אבל אם את בחורה יש שם ברמן מזוקן שווה בפנים ואם אתה בן- יש שם ברמניות כוסיות חבלז בחוץ.
עכשיו אפשר להתחיל את יום שבת השני מתוך שלושה.

---

בדיחה קטנה לסיום. אתמול בבלאומילך עם בחורה בלונדינית. לא בדיוק התחלתי איתה, סתם לדבר. לא התחלתי אתמול עם נפש חיה חוץ מאש עם עצמי. בכל אופן, אני מתיישב לידה והיא שואלת על החצאית, ומאיפה אני וכו' ואז שאלתי אותה מאיפה היא. היא אומרת לוס אנג'לס. הישראלית. טוב, אני אומר, בטח בחלק הישראלי של לוס אנג'לס, אולי יש דבר כזה...
את בביקור פה אני שואל אותה? כן.
מה את לומדת - משפטים, איפה- המכללה למנהל. רגע איך זה יכול להיות. תעשה חישוב היא אומרת. אמרת שאת מLA. הישראלית היא מוסיפה.
עם המון אלכוהול בדם היה לי קשה להבין. אבל בסוף הבנתי. קריית מלאכי.
מה את עושה פה אני שואל.
איפה זה בכלל קריית מלאכי- בין אשקלון לאשדוד. ממש ילדת סנדביץ'.
זה נורא רחוק אני אומר לה.
חצי שעה נסיעה.
כן? באיזה מהירות?