| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2008
האדם מסתכל על עצמו
איזה קטע, הא?
מאז חזרתי מחו"ל לא הייתי יום אחד לבד. עטפתי את עצמי באהבה והמשכתי הלאה.
רק עכשיו, כשאני לבד בבית שלי אני חושב שוב על פסיכואנליזה.
השיחות האחרונות שהיו לי עם נשים בכלל העידו שאולי מה שאני צריך זה בכלל פסיכותרפיה ולא פסיכואנליזה, נראה שאת האנליזה אני מקבל ישירות לווריד. כרגיל, שום דבר לא עוצר אותי מלהסתכל לזה ישר ללבן של העין ולשתות את החדשות הרעות, לשתות ולבלוע.
כן, לבלוע.
היום אמרתי בטלפון שנמאס לי מהצורה שמסתכלים עלי. יש לה יתרונות, יש לה חסרונות.
לרגעים מסוימים בטלפון היא אמרה לי שהיא שאלה את עצמה למה שיחקתי בה ופתאום זרקתי אותה.
הילדה הזו, שבכלל גדולה ממני בכמה שנים שאלה למה אני משחק בה ובכלל לא הסתכלה על עצמה.
ובכלל לא שיחקתי. רק שהיא גם לא הבינה למה התרחקתי. היא לא הצליחה להבין. היתומה.
ואז אתמול אמרו לי שאני משחק. פעמיים. שלוש פעמיים ביומיים.
אז הבנתי מה אני עושה. ולא רק שלא אני אמרתי את זה לעצמי ברגע של התגלות, אמרו לי את זה שלוש נשים שונות וקיבלתי את זה כפי שאני מקבל דברים מעצמי, ישר ללבן של העין, עם זריקה לעורק הראשי ולבלוע.
כן, לבלוע.
שיט.
שיט על זה שלמדתי בגיל כל כך צעיר להשתמש במה שאנשים אומרים לי עלי, על עצמי. מסתבר שלתחושה שאני חש קוראים כאב.
אולי אני אלך לנצל את שבוע הספר כשאני חושב על זה.
אני צריך לקרא דברים חדשים בפסיכואנליזה ולהתעמק בעסקים.
במקום לא לדעת אני אדע משהו.
אף פעם לא הייתי מאוהדי הבורות.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
