אתמול בעבודה הגיע הברמן השני לעבות את המערך.
בעומדי מול הדלת בתוך הבר הודעתי שהגיעו אנשים.
הוא נעמד מולי ואמר לי להרגיע. הוא אמר לי להרגיע כבר כמה פעמים ועוד בעבר.
כשאומרים למישהו להרגיע זה להנחית עליו הגדרת מצב. אתה לחוץ (או משהו כזה ואתה צריך להרגיע). הבנתי שזו הדרך שלו לשלוט במצב עם עצמו ולא הבנתי למה הוא מדבר אלי ככה. אמרתי לו לא לדבר אלי ככה. הוא אמר לי: "הבנת מה אמרתי לך? תרגיע, מספיק יש לי את המלצריות על הראש שלי אני לא צריך אותך על הראש שלי, תרגיע הבנת? תרגיע, שמעת מה אמרתי לך?."
הוצאתי בקבוק קולה ועמדתי ללכת להגישו לשלחן. ניגשתי אליו ואמרתי לו שלא ידבר אלי ככה. הוא אמר לי להמשיך ללכת, שהוא שמע מה יש לי להגיד ולהמשיך ללכת. הוא אמר לי עוד 3 פעמים להמשיך ללכת והוא אמר שככה הוא עובד כששאלתי אותו למה הוא מתנהג ככה. פתאום ובפעם הראשונה הבנתי למה המלצריות מדברות עליו כמו שהן מדברות עליו. שתיים מהן לפחות. אף פעם לא עבדתי איתו בעבר. התחלתי להרגיש רע.
באיזשהו שלב המח שלי התחיל לפעול.
עלו לי שתי מחשבות: הראשונה היא שאני מפסיק לתפקד כשמופעלת עלי אלימות. בדמיון דמיינתי את עצמי מגביר את כוחי המחשבתי ומתגבר, מוצא נקודת אחיזה, מצליח לכפות את עצמי... אך זה התמסמס לנוכח המציאות. אני לא פועל מול אלימות באלימות, יש דרכים אחרות, אפקטיביות יותר.
השנייה: נזכרתי שיום אחד למדתי שבני אדם יכולים לוותר על הזכות שלהם לנטור טינה (לכעוס על העבר).
הפכתי את זה, ואמרתי לעמי שאני יכול לוותר על להיות מסכן. הייתי מסכן באותו רגע. וויתרתי על להיות מסכן.
לוותר זה כמו להחזיק עט ביד ופשוט לוותר עליו. הוא נופל. וויתרתי על להיות מסכן. הכל עבר. הפסקתי להיות מסכן. הפסקתי לכעוס.

 

ההתכתבות הזו מאתמול לא היתה לרוחי.
את- ללא שם- אני בטח מכיר אותך- הגדרת מצב: את לא תכפי את העמדות שלך עלי בבלוג שלי.
לפני שאת קוראת לי יהיר ושחצן כדאי שתקראי את הבלוג שלי לעומקו. אם לא כך- את נופלת לבור הבורות. בורות מביאה להיתקלויות. התקלויות מביאות לכאב. כאב מביא לכעס. בורות מביאה לכעס. את לא תכפי עלי את העמדות שלך לגביי בבלוג שלי. את לא חייבת להיות כאן. את לא חייבת לקרוא, את לא חייבת להגיב. את לא חייבת להיות כאן. אני בטח לא אתחיל להתנצח איתך מהי יהירות. אני לא צריך אותך ואני לא שואל אותך איך ומה לכתוב, את רוצה להגיד משהו, תגיבי באופן מתורבת, תגיבי בנועם, אחרת אל תגיבי. אני לא סותם פיות, אבל אני לא נותן במה להתחכמויות של אלימות. גם אני יכול להיות אלים כשאני רוצה.