אתמול אחרי שבועיים ומשהו של דיאטה אכלתי איזשהו שוקולד
אלה היו עוגיות שנעשו מול העיניים שלי, וכן, עם קמח, עם שוקולד ועם מרגרינה. עוד כמה עוגיות כאלה והייתי צריך ללכת לצינטור.
אבל היה טעים.

המשכורת שלי באופן מפתיע מצליחה לכסות את מה שעשיתי בינואר פברואר. כשכך הדבר אני מתכנן עוד כמה רכישות שיקדמו אותי בחיים:
לפני יומיים היה זה הצורב דיוידי שיספק לי מענה ל-17 אלף תמונות שיש לי.
עוד כמה ימים זה יהיה סטנד עם תאורה  שלא יעלה לי הרבה כסף וישופצר היטב על ידי.
מתישהו אני אגרום למישהו לעזור לי להכין מרכך אור ואולי יותר מזה, שולחן אור; שני דברים שונים לחלוטין.

כך או כך, לגרום לדברים לקרות זה משו בסט, למשל אתמול השגתי את הדי ג'יי למסיבה שתהיה ב- 11.
אני כבר מחפש לי תחפושת ויש מצב, יש מצב שאתחפש לשוטר.
אני הולך להיראות כל כך הומו עם הבגדים שחבל על הזמן- must-see-tv.

לפי דעתי, הדיאטה שלי , כלומר הירידה שלי במשקל, נעצרה. כבר כמה ימים שאני עומד  על 5-6 קילו שירדתי למרות שאני מקפיד על האוכל שאני מכניס. למעט אתמול. לא נורא.

ימים האחרונים הבנתי בצורה בהירה לאילו נשים אני נמשך באמת ולאילו אני לא. רמז, זה לא קשור לאיך שהן נראות למרות שגם זה שם.פשוט ברגע שראיתי את מה שראיתי המוח שלי עשה סריקה מהירה על מי שהכרתי בשמונה השנים האחרונות והתוצאות היו חד משמעיות, כמעט ללא סטייה. ראיתי את עצמי בהקשר היסטורי. זה היה מאלף. למדתי על עצמי המון ברגע אחד.
לראות את עצמנו בהקשר היסטורי זה ל לַפַּנים!

הורדתי את אופציית התערוכה מהפרק. המנהל של המקום לא רציני.
עדיף לא לעשות דברים מאשר לעשות ושיגרם נזק.
במקרה שלי עדיף לעשות דברים בשכל. יותר טוב כלום מכמעט.

1
שקט. יודע שאחר כך אצטרך להיות תקשורתי יותר.
הלוואי ויכולתי אם אני עובד, לעבוד לבדי
רק קצת שקט אני מבקש עכשיו.
אבידה שלא קיבלתי עדיין, נרדמתי על הדשא, בזרועותיה של שמש הצהריים, רק עיפעפתי מעט לראות שהיא עוד שם מחבקת אותי, השמש של הצהריים, אחרי השיעור הראשון בהסטוריה.

2
רק אני והוא וכוס מים חמים עם נענע וקליפות לימון בצורת קובייה,
יש עוד שיר שאוריד בקרוב.

3
אני עובד על רזולוציות גבוהות, אבל לפעמים, המוח שלי לא עובד בכלל, אז על אינסטינקט.
הלוואי תמיד הייתי מקבל מה שאני רוצה. מה לעשות למדתי שלמעשיי יש השלכות תמיד
והשלכות צורבות את העור, נקיות, בלי שטיפה, צריבות נקיות וזכות כמו זהב, אתה יודע שככה זה,
ואין לך דבר יותר לעשות, אתה אחראי.

4
כולם יודעים את זה:
כשכן- לא
כשלא-
בדיוק.
שקט על הבר. החלפתי את בגדיי.
החרטה גדולה.
השיעור חשוב. כי הוא העיר אותי מהאינסטינקט שבו טבעתי בשנתי,
מחובק ע"י שמש הצהריים.

5
איך בשניות מעטות אני מנסה לאסוף את עצמי, יוצא מהטשטוש
יוצא, רץ,
צא דיבוק צא
ערפילים במחשבה
תן לי לנשום,
המחשבה צריכה לנשום,
לתת לי לדבר

דיברנו היום על הרבה סקס בעבודה.  האחת אמרה שהיא גילתה שהיא לא באמת גמרה אף פעם בחיים בצורה אמיתית. השנייה אמרה שגם היא לא גמרה בצורה אמיתית עד החבר האחרון שלה למרות כל ההשתרללויות שלה קודם והציעה לה לקנות ויברטור עם פנינים.
בעיני מצא חן מאד כל הדיבורים האלה, כי אני אף פעם לא דיברתי על סקס ככה באופן גלוי ובזמן האחרון אני מלמד את עצמי לדבר גלויות בנושא.
מעבר לכך, נוכחתי לדעת שלא יכולתי לספר לחברה האחרונה שלי על הפנטזיות שלי, זה היה עושה לה סרטים, ומעולם מעולם מעולם לא רציתי כל כך להסתתר ולהשאיר לי מרובע קטן לעצמי כמו שרציתי איתה.
אכן גילוי מזעזע, אבל מצויין.
ואז השלישית הגיעה. עבר עליה יום רע. היא רבה עם אבא שלה, היתה מתוסכלת מחבר שלה לשעבר שפתאום התקשר אותה להזמין אותה להופעה שלו היום בערב ולא היה אפשרי לדבר איתה בכלל. "זה לא מוחי, זה רגשי היא אמרה". עם כל השכל שלה, היא קטנטונת כנראה ויש לה עוד מה ללמוד. כתבתי את הקטע הבא, הוא פשוט נשפך לי מהמוח באמצע המשמרת:

It is our being able , our capability to accept, to be, to know that our emotions are a part of us, just like our right hand is a part of us, but it is not us.
As whole and complete, it lets us be able, to acknowledge, to be, to act, to be responsible for the way every one of us is commited for himself to be.
It gives you the freedom to be without the handcuffs emotions impose on you in hard times.

מכירים את זה שאתם מכירים מישהו שהוא מינימום בור ועם הארץ אבל מתגלה הרבה פעמים כדביל מוחלט?
זה קרה לי היום בעבודה. רציתי לדבר על מלצרית אחת, צעירה, קטנטונת בגיל, חמודה, אבל עם בוחטה של שכל על הראש ואז פתאום המישהי הזו שאני מדבר עליה קוטעת אותי ומתחילה לספר לי ולשנייה שהיא כבר מגיל 16 היתה מדברת עם "גברים ונשים", אנשים (היא חזרה על זה פעמיים) בני 30- 40 ושהיא היתה שומרת על ילדים והאמהות היו מספרות לה על הזיונים והכל... ואז היא אמרה  (כאילו זה לא היה ברור שזה יקרה) שהיא תמיד היתה נורא בוגרת ועוד מגיל צעיר כל כך (וכמה משעממת, וכמה טיפשה, וכמה בורה וכמה מלאה באמונות טפלות על העולם ועל החיים, כפרה עליה נשמה, טאצ'-ווד מלח מים מלח מים). 
גם ללמוד לא לקטוע אנשים בשיחה, ועוד להתחיל לדבר על עצמך (העיניים שלי מתגלגלות עכשיו) זו אומנות או נמות.

אז העתיד