מה שאפשר לראות אפשר לנהל

מה שאפשר לשיים אפשר לתקוף

היום קרו כמה דברים

נפגשתי עם הבנאדם שהמציא את המונח אירוטיקה חברתית. אני די אוהב אותו. ישבנו לנו 10-15 דקות ופטפטנו על המונח, כשסיפרתי לו שעשיתי את זה בלעדיו ואף סיפרתי לו את הסיפור שלי על זה. מצידי לימדתי אותו מילה חדשה בהיות העברית לא שפת האם שלו. לימדתי אותו את המילה שיום והצעתי לו שאם התלמידים מתקשים שיציע להם את המילה naming בתור תחליף. הוא חמוד, כי הוא שאל אותי אם שיום הוא מטבע עובר לסוחר כי הוא חושש וכבר קרה לו שסטודנטים רואים במונחים מסובכים כאקט של אלימות סימבולית (אלימות שאין בה אלימות פיזית- מוכר לכם? הרי לכם המונח).

אז הוא עושה על זה סמינר.

גם התקבלתי לעוד עבודה, מסודרת הרבה יותר מזו שזה עתה התחלתי. רציתי לראות איך היא תסתדר לי בסמסטר השני והייתי סקפטי, אבל אמא שלי נתנה לי פרספקטיבה מעט שונה על הנושא והשיבה רוח למפרשיי.

חוץ מזה התחלתי לחקור בעניין תואר שני. עוד רבה לי הדרך, והדברים אולי לא יהיו כה קלים, אבל כמו שכבר אמרתי- רק מה שרואים אפשר לנהל- אז לפחות עכשיו אני מחובר למציאות , לפחות ברמה המספרית שלה- אני יודע מה נדרש ממני. זה לא הופך את התחושה שלי לקלה יותר, מצבי בלימודים בינוני בלבד, אך לפחות אני בטוח שאיני שוגה באשליות- אז ניתן לומר שאני לפחות יכול להכריז על אופטימיות זהירה.

חוץ מזה, יום ארוך עבר על כוחותיי. קמתי מוקדם שלא כהרגלי והלכתי לראיון. משם הלכתי לאוני' ולמדתי דבר או שניים לגבי עתידי. שלוש- אני הולך לעבוד עכשיו ומשם אני הולך לפגישה חשובה. יום ארוך. סבלנותי אינה רבה, אני צריך להתפקס וליצור לי משאביי אנרגיה פנימיים כי אוכל לא יעזור לי יותר.

אמא שלי גאה בי. היא אמרה לי את זה כשסיפרתי לה על מאורעותיי האחרונים. היא גאה בי וזה מה שחשוב.

לא לשכוח: אני עומד עכשיו בהשלכות של הבחירות שלי  מהשבועות האחרונים. כמו כן, אני מתמודד עכשיו עם השלכות קשיי הלמידה והריכוז שלי. זה הוא זה ואני שבע רצון. לא אמת- מקום לעמוד בו.
זה הוא זה ואני שבע רצון

מה אתה צריך את זה ? שאל הבחור שאיני יודע את שמו בדרכי מהמכון אל הפקולטה. הוא התכוון לקטע עם הצבא. מסתבר שהוא הברמן של הבטי פורד. מסתבר שהכל חמולות... בדיוק מתאים לי לסמינר מסורת... אולי... או אולי לעבודה על סוציולוגיה ישראלית.

הלכתי היום לחדר כושר פעם ראשונה מזה הרבה זמן. דאגתי לשאול את המאמן שם מה כדאי לעשות אחרי הרבה זמן ללא אימון. איבדתי המון מסת שריר כי לא הקדשתי זמן לאימון. אי אפשר לקרוא לכמות השחייה ששחיתי אימון. בטח לא רציני.
ארבעה סטים מכל שריר ועוד חצי שעה אירובי ואז מתיחות. עשיתי רבע שעה אירובי בהתחלה ואז מתיחות.
השרירים שלי חזרו לשרר.
יהיה טוב להרגיש אותם שוב. התחלתי להרגיש קצת קטן, קצת מכווץ, קצת חלש. הרגליים שלי הפכו פחות מסיביות מהעבר. (משהו בחיי עומד להשתנות אמרו משינה).

חשבתי להתחיל לקרוא מאמר עכשיו ותקפה אותי עייפות.
בלי ספק הצטברות של מעט שעות שינה, יחד עם יום לימודים ואימון ראשון התישו אותי יותר ממה שציפיתי. יש לי עוד לעבוד היום.
אופציה אחת היא להשתרע על הדשא. אופציה שנייה היא להתחיל ולסכם. הרי למה להיות עצלן (אני לא) אם אפשר לשחק אותה בגדול.

אתמול ראיתי מה זה להיות בחורה לא בוגרת. לא שהפכתי את עורי. פשוט פגשתי מישהי שגילתה לפתע שהיא שכחה שיש לה משמרת... הבנתי שאין לה מושג מה זה לקחת אחריות ולהפסיק לאכול את עצמה. לא היה לה שום מושג. לקחתי אותה טרמפ הביתה.
השבח לאל.

מה אתה צריך את זה
מהדהד לי בראש