כן- החלטתי שהחלום שחלמתי היה אזהרה.
חלמתי שבאחד המקצועות שלי אני מקבל 72. השעון צילצל מוקדם מדי ואני קמתי מיואש.
עוד לא הבנתי את החלום, אבל ברגע שהבנתי התיישבתי לכתוב אותו. אזהרה.
האם יש קשר בין זה שאני הולך לישון בשתיים, קם בתשע ועייף כשאני חוזר מהעבודה?
עוד דבר, מבנים בלתי חוקיים נהרסו בחוף עזה בהוראת אבו מאזן.
כבר ארבעה-חמישה ימים שאין פיגועי קסאם על העיר שדרות
כבר יומיים שבמקום לשמוע חדשות נוראות אני שומע חדשות שמתעסקות בענייני דיומא אחרות.
אותי זה משמח. יש פסק זמן, שלא לומר שינוי כיוון, מהפכה ברשות.
החמאס מוכן לדבר, הג'יהאד...
אתמול האשימו אותי שאני רוצה לחנך את כולם. אתמול האשימו אותי שאני יהיר ושמי אני שאגיד לאחרים מה לעשות, ועוד נותן לקוראים לי שיעורי בית בבלוג. חשבתי על זה. וכן- אני מחנך.
אני מחנך וזה מי שאני- לא מאחורי וילון, לא מאחורי פרגוד, לא בדחילו ורחימו, לא בדרך אגב, לא בין השורות, לא כמשתמע.
המצב של השבוע נותן לנו הזדמנות לעמוד בהגשמה של מה שהאיש הזה עושה ולעמוד בהגשמה ובסיפוק של חיינו שפתאום, ממש פתאום נראים רגילים שוב. אני יודע שקשה לומר רגיל על מדינת ישראל, אבל בחיי, אנחנו מתעסקים שוב בזוטות כמו זכרון השואה וההפסד של הפועל ירושלים בכדורסל. לאן הגענו?
אחד הדברים שאנו כמכונות חשיבה, כבני אדם עם צורת ייצוב-אחידה יחסית- לא מאומנים בו הוא להיות מוגשמים.
אנחנו כל הזמן מנסים לתקן, לשפר, לשנות- את המראה שלנו, את המשקל שלנו, את המלתחה שלנו, את הכסף שלנו, את האין-כסף שלנו, את החבר שלנו, את החברה שלנו, את ההורים, את הצבא, את הבוס, את החתולה, את האוטו, את השיער.
מתי בפעם האחרונה אמרתם לעצמכן: אני שבעת רצון מהמצב הכלכלי שלי בדיוק כפי שהוא?
מתי בפעם האחרונה אמרתן לעצמכן: אני שבעת רצון מהמשקל שלי, מהצורה בה אני נראית, אני מפסיקה להכניס את הבטן כשאני הולכת ברחוב.
מתי בפעם האחרונה אמרתן לעצמכן: אמא שלי אוהבת אותי בדרך שהיא אוהבת אותי, אבא שלי אוהב אותי בדרך שהוא אוהב אותי.
הדברים האלה לא לבושים עלינו. למרות זאת, את הדברים האלה אפשר לחולל. אפילו כדאי. לחולל אותם באופן עצמאי, כלומר מתוך התודעה יכניס סיפוק לחיים, לי הוא כבר מכניס. וכמו כל דבר יש לזה תופעת לוואי- הגוף מתחיל להרגיש סיפוק גם מנושאים אחרים, אלה אגב, מגיעים בצורה טבעית.
חיים שיש בהם סיפוק. האם זו קללה לחיות ככה? האם צריך להתבייש שאנו חווים סיפוק? מה לא בסדר בלהרגיש כך? סיפוק מהחיים, סיפוק ממה שיש. בסך הכל ממה שיש.
אז עכשיו אני רוצה להציע, בגלל שזה מציף אותי בימים האחרונים- עימדו רגע במקום של סיפוק ממקום כלשהו. אני יודע שבימים האחרונים, כשאני שומע שנכנס הסדר לרצועה ולשטחים זה ממלא אותי בסיפוק, באמת אמיתי, אני באמת שמח. אתם לא חייבים את הנושא הזה דווקא, יש עוד כל כך הרבה דברים
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
איתמר רבינוביץ מגיע לתת דין וחשבון בככר אנשטין, בצילום אחרי דבריו לקהל המפגינים 
רבינוביץ באמת נותן דין וחשבון- הסטודנטים לא היו קלים איתו 
עם עיתונאית מהארץ שמצטטת את דבריו בנוגע לעתיד רפואת שיניים 
האקדמיה איתנו - מרצה מספרות עברית קוראת אלתרמן 
קו אחורי מאחורי יפתח 
איש מהמאבק הקודם- ארז... 
רומנטיקה, גם פה. 
שניים במחיר אחד- אוניברסיטה בחיסול 
האקדמיה איתנו- פרופסור לסוציולוגיה- ינון כהן 
המילים הראשונות של יפתח אחרי שחרורו 
לאה אחרי השחרור 
האקדמיה איתנו- מרצה לקולנוע נואם מול השובתים 
השר מתן וילנאי לוחץ את ידו של יור אגודת הסטודנטים 
הקלות של להגיע למתן 
האקדמיה איתנו- מרצה מן החוג לתיאטרון קורא אנטיגונה 
רופאי שיניים- קו אחד- גאווה 