כשלולה מבקשת ממני לשים צילומים אני נוטה להיעתר לבקשותיה.

כאמור אכלתי היום בצהריים את השאריות של אתמול.

 

תמונה 1: סלט לבנוני. ברקע- השניצלים שלי. (צילום: יוזף ברויר)

 

תמונה 2: תמונה ממעל של הפתיתים והשניצל עם הסלט והתותים. הכנתי אותם בעיקר בשביל הצילום ורק אחר כך בשביל לאכול אותם (צילום: יוזף ברויר)

תמונה 3: קערת תותים. שני קילו בעשר בשוק הכרמל. (חיתוך: יוזף ברויר)

 

תמונה 4: בדרך לבאר בערב יחד עם חבר כיבד אותנו הספיידי החושב (חלק ריספקט: יוזף ברויר)

מה מכינים באמצע הלילה כשרעבים ואין מה לאכול בבית?

מחממים את הטוסטר.
שופכים שמן זית לקערה, שמים זעתר, ארבע שיני שום, מלח, בזיליקום קצוץ אם יש, וקצת פלפל אדום חריף אם יש לכם.
אחרי זה חותכים חמש פרוסות לשתיים יוצא עשר.
טובלים את הלחמים ואת השאר מורחים עם הכף על הלחם, כולל השומים.
מכניסים לטוסטר.
אחרי 7-8 דקות מוציאים ויש טוסטים טעימים.
בגלל שאין שום דבר בבית חוץ מלבנה, מורחים לבנה ואוכלים.
בצד שמים קצת עגבניה בצל וזיתים, מרטיבים קצת במלח ואוכלים.
כמו עניים, רק שלא.

אפרופו, אחת הקוראות שלי התוודתה שהיא חשבה שקטגוריית הערבים שלי מדברת על בני עמי ערב.
לא כך הדבר: Evenings

בבוקר קמתי בשמונה למרות שכשהתעוררתי לראשונה כיוונתי שוב לתשע.
הקטע אצלי הוא שכשאני מתעורר אני לא יודע כלום והכל בעצם תלוי בכמה מהר עולה לי המערכת הפעלה.
מערכת ההפעלה החלה לפעול בדיוק כשעצמתי שוב את עיניי.
קפצתי מהמיטה והלכתי להתקלח.
במעלית למטה שמתי לב שלא הסתכלתי על עצמי במראה עדיין וחייכתי על המקרה.
עברתי בבנק, הפקדתי את הצ'ק מערד, הוצאתי כסף, ראיתי כמה מינוס, הלכתי לדואר, שלחתי שתי מעטפות רשומות וחזרתי לסופר כדי שיהיה משהו בבית. בכל זאת, רציתי שיהיה משהו במקרר כשאמא חוזרת.
קניתי אבטיח, ושלוש פיצות ב- 33, קניתי דנונה ויופלה, קניתי חלב ובטח עוד משהו ששכחתי וזה עלה לי 92 שקל שלמים.

עליתי הביתה והתחלתי לסדר את הכל. בהמשך לסופר חשבתי לעצמי לצאת מהרגילות הרגילה שלי כשאמא חוזרת ולהשקיע בנקיון, בסדר ובבישולים.
עלה בדעתי שכשהיא תגיע היא תשמח לאכול את העוף המפורסם שלי שזוכה לתשבוחות מן הא ומן דא.
התחלתי בחימום התנור ואז במשך 40 דקות שלמות עמלתי על קילוף חיתוך תפוחי אדמה, קילוף בצלים, שטיפת עדבניות ופלפלים אדומים, הכנת ראשי שום קלופים ולא קלופים ומרינדה שתכסה את הכל בסופו של דבר.
אם כבר לעשות אנשים שמחים אז לעשות אנשים שמחים במזון, כמו שאני יודע.
לצערי לא נותרו לי גבעולי בצל ירוק שהתגלו כחטיפים נהדרים ותופסי טעם בתבשיל הביתי שלי אז לא ויתרתי וגירדתי פנימה לימון שאז גם נכנס לתבנית פרוסות פרוסות.

הייתי שמח כשהכנתי. אוכל לילדים, אני מתכונן לשלב הבא בחיי. רק 11 בבוקר עכשיו.

כבר כמה ימים שכל מה שאני אוכל זה לחם ופיתות עום חומוס, חצילים עם טחינה ולבנה כשלידם מונחים ירקות.
לכבוד שבת המלכה, וגם לכבוד זה שסטינג הופיע בארץ החלטתי לקום היום ולהכין לעצמי עוף בתנור.
המעריצים טוענים שהעוף שלי אגדי. נישא על כנפי ההערצה החלטתי לנסות סוג חדש של עוף בתנור, או יותר נכון לגוון את המתכון הכל כך סטנדרטי שלי של עוף עם תפוחי אדמה בתנור.

ראשית, כדי לשמור על הפיגורה הורדתי את העור מכל חלקי העוף. לא הייתי רוצה שחלקי ציפור (או שזו חיה?) בעלי רמת כולסטרול גבוהה יפגעו בי, ועל אחת כמה וכמה כשהציפור (חיה?) מתה כבר, זה נראה לי מיותר.
אז אחרי שהפשטתי את הציפור מעורה הנחתי אותה על תבנית האפייה.
להנאתי חתכתי לי 5 בצלים גדולים שהתייבשו להם בסלסלה יחד עם תפוחי האדמה.
את תפוחי האדמה חשבתי לחתוך ולהשאירם עם הקליפה אך החלטתי שאם כבר מורידים עור נוריד עור ולא נקפח גם את פירות האדמה.  עד כאן המתכון הסטנדרטי.
עכשיו לחלק הפריך:
בגלל שיש לי אי אילו ירקות במקרר ורציתי להיפטר מהם לקחתי לי שלושה גבעולי בצל ירוק (הולך יופי על פיצה אגב) וחתכתי אותם בחיתוך גדול אל תוך התבנית. הוספתי אליהם 3 עגבניות שהיו יכולות להיות מצויינות לסלט אך נחתכו לרבעים במקום.
חשבתי אפילו להוסיף את הענבים שנותרו לי, זה היה יכול להיות מעניין, אפילו את המישמשים, אבל ויתרתי, הם יותר מדי יקרים לי כדי להתאבד בחום הצולה. למעלה פיזרתי שקדים מרוסקים.

הטיבול שלי מורכב משמן זית, שמן רגיל, פלפל שחור גרוס עבה של מק'קורמיק, פפריקה מתוקה ומלח. את כל אלה הכנסתי לקערת מרק ועירבבתי עם כף.

אחר, שפכתי אותם על המזון ובידיים נקיות עירבבתי את הסלט.
עטפתי את הכל בנייר כסף, הכנסתי לתנור שחומם מבעוד מועד בטמפרטורה גבוהה.

תוספת ששכחתי (כי ידעתי ששכחתי משהו):

למעלה פיזרתי גרידת לימון ואז חתכתי אותו לפרוסות ופיזרתי בין הכנף לתפוח

 

ואז אני מגלה שהנטייה שלי לשכוח דברים היא לא דבר יוצא דופן.
אני שוכח דברים. אני שוכח דברים מאז שאני ילד. האמת שמאז שאני ילד אני יכול לומר שזה דווקא הגן עלי. היו הרבה דברים שעברו עלי ושאני הייתי בתוכם כמו טפלון. דברים לא נדבקו. ואולי זה כי אני מיוחד. (אני לא)
אבל בכל זאת, בערך מגיל 17 וחצי התחלתי לשים לב שאני לא זוכר שיחות. זה לא כאילו אני לא יודע שהיו שיחות, אלא שאת תוכנן אני לא זוכר, הן לא חסרות לי ואני לא מרגיש בחסרונן.
עד שזה מגיע ליחסים חברתיים, אנשים קרובים ואנשים פחות קרובים.
טוב זה לא מוחלט.
לפעמים אני שואל פעמיים שלוש מה השם של זה שעומד לידי, פשוט כי אני לא זוכר מה הוא אמר לפני דקה. זה מביך בעיקר כשאני מדבר עם בחורה למשל. זה כבר קרה לי יותר מפעם אחת. זה די מביך. המוח שלי כאילו מתייחס לשם כאילו זה עוד פריט מידע חסר משמעות. לפחות אני מחפה על זה עם זכרון הקשרים ומחשבות. אני זוכר מה היה ההקשר של השיחה, אני זוכר משום מה איפה חשבתי מחשבות מסוימות- אם זה היה כשעברתי דרך דלץ, במקלחת, באוטו, כשהסתכלתי על שלט, כשהרמתי את השפופרת... נסתרות הן דרכי האל.
ואז התחלתי לדבר על הפרעות קשב וריכוז. אחת הבעיות בהפרעת קשב חוץ מנטייה לשיכחה היא... (טוב, זה מתקשר אצלי ללקות הלמידה שלי אבל הכל אותו סלט אז נלך עם זה...) הבעיה של אחסון המידע בזכרון והשליפה שלו. זה קשור לשמות של אנשים וזה קשור לשיום של מילים/מצבים ושאר תחושות בטן.
ואז התחלתי להסתכל באינטרנט על הקשר בין אוכל והפרעות קשב. הפלא-וופלה יש קשר בין הדיאטה שעשיתי פעם לבין הדיאטה שאני צריך לעשות (שהתחלתי על דעת עצמי בלי קשר שלשום בלילה).
מקריאה שטחית הבנתי שני דברים מרכזיים: אני צריך להמנע מאכילת סוכר, פחמן דו חמצני וכמו כן- מעבר מוחלט לפחמימות מורכבות (פסטות ולחם מלא ושות') או ירידה מכל מוצרי הבצק למיניהם.
הדיאטה הקודמת שלי הצליחה כל כך בגלל שכמות הסוכר והפחמימות שלי ירדה נקודה. 11 קילו, אוכל דל בשומן, פחמימות מורכבות  וארוחות מסודרות. זה ומצברוח טוב חסר רגשות אשמה של אדם בריא, מאחל לכולכם. השומנים בדמי התאיידו והכבד שלי קיבל 10 שנים נוספות במתנה.
אז ככה-
סוכרים: לא ממתקים, לא שתיה קלה, פירות מועטים ליום אם בכלל.
פחמן דו חמצני: לא לשתייה עם גזים- משמע שגם את הדיאט קולה שלי אסור לי לשתות, אני נותר עם מים ודיאט פטל.
פחמימות: כבר יודע שפסטה צריכה להיות המזון העיקרי שלי, צריך לחזור להכין לי תרכובות של שיבולת שועל שיהיה מעניין.

הדיאטה תצטרך להיות עם שתי מטרות-
שומנים בדם נגרמים מהשילוב של פחמימות וסוכרים- זה יהיה הדבר הראשון ל"שתי" הדיאטות שאני צריך.
הדבר השני יהיה להכניס לי לגוף כל מיני חומרים כמו ויטמינים ותוספי מזון שהגוף שלי חסר שאי הימצעותם כנראה גורמת לי להפרעות הקשב.


מה שעוד מעניין, ואת זה דווקא קראתי בהקשר של ילדים עם בעיית היפראקטיביות (תודה לאל שאין לי את זה), זה שהם באופן לא מודע מייצרים את ההיפראקטיביות במוח שלהם כדי שהוא יוציא "באופן מכוון" איזשהו הורמון שהוא  מפריש בצורה מועטה כחלק מהבעיה. במילים פשוטות- מוחם של היפראקטיביים מייצר הורמון מסויים בצורה דלה. על כן, כתיקון, המוח עצמו מייצר את ההיפראקטיביות כדי לגרום לעצמו להפריש יותר מההורמון הזה. זה בערך מה שהבנתי. תודו שזה מעניין.
זה הולך להיות מעניין.

stay tuned, its the book of my life

מעניין, ועוד מעט פסח. אתם יכולים לראות את עצמכם לא אוכלים סוכר בפסח?
מה שטוב ברשימת המשקל שיש פה בצד זה שאני יודע בדיוק מתי נשקלתי בפעם האחרונה. מאז לא עליתי על משקל (לפחות לא כזה שאפשר לסמוך עליו. מעניין כמה אני שוקל היום. בכל זאת עברו 7 חודשים חזוס קריסטוס


בי-די-יוק

אכילת בשר היא זמן אינטימי
ממש כמו שירה.
שלא יסתכלו עליך אוכל
אתה צריך להיות בעולם שלך
רק אתה וחוש הטעם.

אפילו רעש לא צריך.
להתרכז.
בשקט, בשקט
לטעום

ושהטעם יספק את כל חושיך.

---

אכלתי בשר טוב.
אפילו נהניתי יותר מכרגיל.
רק כשכתבתי את שורות אלה נהייתי מסופק.
מי ידע שזה מה שהיה חסר לי.
כנראה שדברים צריכים לקרות כדי לדעת שהם היו חסרים.

 

 

פאפאגאיו- יומולדת 2004