הרופא אמר לי ללכת 6 קמש במשך שעה או לעשות את זה על אופניים.

ככה התחילה החזרה שלי לחדר הכושר אחרי סמסטר שלם שלא התקרבתי אליו.

יש לי יתר טריגליצרינים בדם (או בעברית- שומן בדם)

יש לי טיפ היותר מידי כולסטרול

ותפקודי הכבד שלי, בצורה מצחיקה או שלא, הם מעל הסקאלה הנורמלית.

ככה מקבלים בדיקות מעבדה, מה בתוך הסקאלה, מה מבחוץ.

זה היום הרביעי שבו אני אוכל רק מה שמותר לי (למעט היום השלישי בו הכנסתי קצת פיתה וחומוס לפה), לא אוכל כלום בין ארוחות למעט פרי, לא שותה מיצים קולות ושאר מתוקים, גם לא דיאט, למעט מים, שוב- חוץ מיוצא הדופן של אתמול קצת.

היום נשקלתי בחדר כושר- עם בגדים ונעליים אני שוקל משהו כמו 87 קילו והגובה שלי הוא מטר ותשעים סנטימטרים.

הסתכלתי היום על שרירי הרגליים שלי והיה לי קצת קשה למצוא אותם. הבנתי שבאופן כללי, הם מוחבאים מתחת לשומן (עוד לפני שנשקלתי) ושהשומן הזה חייב לרדת, לטובתי. אני צריך לרדת 7-10 קילו.

אז היום כשהגעתי, עליתי ישר על האופניים ודיוושתי 25 דקות בערך על רמה 6. בפעם הבאה, אני כבר אלמד את עצמי איך לקחת דופק תוך כדי, אולי עם שעון מיוחד, כדי שהדיווש שלי יהיה אפקטיבי כי היום שמתי לב שאפשר לדווש יותר או פחות.

מיד אחרי זה עליתי על מסלול. האמת שעליתי בערך על ארבעה, בראשון גמעתי 30 דקות, ובמהירות של 6 קמש זה יוצא בסך הכל 2 ק"מ בערך, שזה ממש ממש כלום. אבל אם שני ק"מ ב6 קמש מורידים לי שומנים בדם, אני אעשה בדיוק כך.

אחר כך עליתי על מסלול אחר ועשיתי בדיוק את אותו הדבר רק ששיעמם לי קצת עם זה, אז נשארתי בשש והלכתי בעלייה.

אחרי זה כמו שעון התייצב הבנאדם שהולך אחרי, אזעברתי לבא ולזה שאחריו כדי ללכת הרבה יותר מהר בעלייה, סתם כדי לשרוף קצת קלוריות בקצב הטראנס.

סיימתי.

יצאתי החוצה ללכת להשתמש במכשיר של גיסי. זה מכשיר שמורכב משלושה חלקים. אזניות, חגורה על חיישן והמכשיר עצמו.

את החגורה שמים על הבטן, או מתחת לשד אצל נשים, החיישן שנמצא עליה לומד את דרך הנשימה של האדם ואחרי דקה או שתיים של למידה, שבאותו זמן נשמעים שני צלילים (עולה ויורד), המכשיר תופס פיקוד ואז אמורים לנשום כמו שהמכשיר מורה.

מה שטוב בו, שהוא אינו תרופה, כך שאין לו תופעות לוואי- מטרתו להפוך את לחץ הדם לנורמלי, בדרך כלל לבעלי לחץ דם גבוה.

הסשנים הם בין 15-45 דקות והם בעצם סשנים של נשימה נכונה. אחד הדברים שקורים בעקבות שימוש קבוע במכשיר זה שכלי הדם  הסתומים או הצרים או הצמיגיים (מעישון, משומן וכו') חוזרים לגודלם הרגיל ובעצם מה שהם חווים זה אימון כושר בעזרת הנשימה. אז זה כנראה בדיוק מה שאני צריך, כי הלחץ דם שלי 120/80 פרפקטו.

עוד משהו טוב במכשיר, הוא מתחבר למחשב ומוריד נתונים של לחץ דם, מספר נשימות לדקה וכו' ועם זה אפשר לנהל מעקב וללכת לרופא- זה מה שטוב.

בכל אופן, דיאטה זה דבר מעניין. כל כך הרבה דברים אסור לי לאכול שזה משהו.

להסתכל על החצילים של אמא שלי מרחוק, לא לשתות קולה, לא להיות יכול לאכול פלאפל או שווארמה, שזה אחד מהאוכלים הבסיסיים שלי כשאני באוניברסיטה או ברחוב ולא רוצה להוציא הרבה כסף, כל זה נגמר.

זה דיי מדהים לא לאכול כלום בין לבין, אפילו לא דורש יותר מידי הנדסה. אני פשוט יודע שאסור לי וזהו.

היום כיף שתכננתי עם הפרי שלי יצא לפועל.

קמנו בחמש וחצי רק כדי להתעורר ברבע לשש, מקלחת מהירה, ומנה קונרפלקס. היינו צריכים להיות בעליון לפסק דין של מישהו שהיא מגנה עליו, בערך. אז כבר בשמונה וחצי הגענו לבירה.

קפצנו לאכול במסעדה, אחרי יומיים הכנסתי לחם לפה שלי, לחם וחומוס. כל כך שמרתי ביומיים האחרונים על תזונה שדלה בפחמימות לא מורכבות ובשומנים מיותרים. אז נתתי לעצמי לאכול היום קצת חומוס עם פיתה עיראקית וזיתים, ושתיתי היום פחות מכוס קולה אחת. המסעדן היה לא משהו.

משם המשכנו לאוניברסיטה, כדי להראות לה את הנוף המפורסם של אל קודס ממעוף הציפור, הכיפה המוזהבת יפה באמת.

משם קצת לי-ם המזרחית, רק כי פתאום ראינו שכל השלטים בערבית עשינו אחורה פנה.

מהאוניברסיטה וההסתובבות, נסענו למוזיאון ישראל, ראיתי תמונה מדהימה של רמברנדט וראיתי תמונה של פיקאסו וראיתי את ג'קי אונסיס וגולדה של אנדי וורהול- הכל מקורי, אבל הכל התחיל בממש יופי כשראיתי מטבעות עבריים מימים ימימה- מסתבר שכל מה שיש על המטבעות של היום, היה כבר לפני אלפי שנים, על השקל ועל העשרה שקלים וכו', היה מאד מעניין. גם ראיתי תערוכות של אמנות ויזואלית, היו שם כל מיני  מראות אלקטרוניות שאתם ממש משתקפים בהן אבל הן לא מזכוכית והן זזות בצורה אלקטרונית זה ממש מגניב...

משם הלכנו לפגוש את ירדן שהיתה ממש כיפית וראינו את הבית של לייזר בן יהודה עם שתי מתנחלות שפגשנו שם, ראינו את הכנסיה האתיופית, וישבנו לשתות בבית קפה רק כדי שלבסות אבקש מהבחור ששם פרוסת מלפפון שתשביע את החלושס שהיו לי.

נפרדנו מירדן והחלטנו אני והפרי שלי לסוע לעין כרם, המהממת כרגיל, וישבנו שם ואכלנו במסעדה (שנייה היום) מסעדה עאלק לבנונית, שהיתה פי אלף על הראשונה וגם אכלנו שם קבב שהיה לא מהעולם הזה. כל כך נהנינו תי-נא-ניי-ניי, הלכנו עוד קצת, הגענו חזרה לאוטו, הגעתי למסקנה שלירושלמים זה רעיון מצוין לצאת לבלות בכרם, ושיש שם עוד כמה מקומות שממש זועקים שיהפכום לפאב.

משם הביתה, אט אט , ויתרנו על ללכת ליקב בבית שמש בדרך הביתה וויתרנו על ללכת לקטוף פסיפלורות אצל המשפחה באשתאול,

עכשיו אנחנו הולכים לישון.

ביי