1- ריכוז זה אחד הדברים הכי מדהימים שאדם יכול לבקש לעצמו. בטח בימים מטורפים. בטח תוך ריבוי משימות. הוואטסאפ שלי מושתק לגמרי, לרמת האפס אפקטיביות של לתקשר איתי דרכו. כלום לא מצלצל לי.

2- מטריאל דיזיין זה סטנדרט חדש של עיצוב מבית גוגל שאני מתנסה בו בחודשים האחרונים. כל כך מרגש לעבוד איתו. 

3- באותו הקשר, הפסקתי כל שימוש בתוכנות אופיס שאינן גוגל דוקס. מצגות, ניירות ואקסלים רצים על הדפדפן. הכל עובד אונליין. היופי הוא שאם חסר לי משהו אני צריך לאלתר את הבנייה שלו או למצוא את התוסף שיאפשר לי אותו. ועבודת צוות אונליין כמובן. אין לזה מחיר. הקיום הדיגיטלי מפסיק להיות בקבצים והופך להיות כתובת בדפדפן. אין מזה דרך חזרה.

4- אימון זה הכלי הכי חשוב שאדם יכול לתת לעצמו כדי להיות מייקל ג׳ורדן בכל הדברים. עם זה באים משמעת עצמית ולהיות המילה שלכם. אני רוצה להיות מייקל ג׳ורדן בכל הדברים. גם מחשבות על המגדלור שיושב בגיל 50 וזורק עלי אור שולח לי סימנים.

5- בחודשים האחרונים קרו לי כמה מקרים שיצא לי להתקל באנשים מפוקפקים. או רעים. או חולים. אין לי את הפריבילגיה הזו של לאבד את האינטגריטי שלי.

6- לתת בלי לרצות תמורה ממקום נקי זה משגע.

7- בתקופה האחרונה באו אלי כמה אנשים ואמרו לי שהם מאד אוהבים את מה שאני עושה בקהילה של Wearable Valley. הם לא יודעים אחד על השני, אבל בדיוק ככה הם התחילו את השיחה איתי. לקבל פידבק זהה ממקורות שונים זו אינדיקציה מטורפת. 

8- לבד לא עובד. רק יחד. תעשו דברים יחד.

1- ילדוני נכנס אלי היום לחדר ורצה לשחק איתי. הוא רק לא ידע שהלכתי לישון שש שעות קודם, אבל לא נורא, הוא ילדוני אז אוהבים.

2- אחר כך אני אלך לחפש לעצמי משקפיים. מצאתי לי אוקלי, אבל לא בדקתי אותם בצהריים אלא רק בערב, כך שלא בדקתי את קשיותן.

3- עוד שעתיים אני אצא לי לקניון. לחפש משקפיים כאמור. משם אלך לצלם הופעה של בזאפה.

4- אני רוצה לצאת היום. יופי.

5- שיניתי את מנגנון התגובות כך שרק משתמשים רשומים יכולים להגיב. נשבר לי הזין מספאמר שרוצה למכור פה תרופון און.

6- מחר יש לי יומולדת. גדלתי בשנה.

 

 

(7- אושו קורא למיקסר של סבתא פצ'ה פוצ'ה)

1- מה תאמרו על בחורה שיוצאת עם מישהו כבר שנה ועדיין לא ישנה איתו (שכבה כן, ישנה לא)?

2- שמו המון תמונות שלי וזה נורא כיף. אחת מהן ממש גדולה. אני רוצה לעבוד יותר אבל הייתי צריך לבטל מחר עבודה אחת כי זה מפגש 8 של סקס ואינטימיות. באסה.

3- כל פעם מתבר לי מחדש, קואוצ'ינג יהיה הדבר המרכזי בחיי.

4- היום אמרה לי בחורה שאני שונה מגברים שהיא מכירה. לא יצאנו או משהו, אבל זה עלה בשיחה בינינו. אחר כך כשנפרדתי ממנה חשבתי לעצמי איזה באסה לכן הנשים, שאתן פוגשות גברים ש"לא אוהבים לדבר", או "לא מבינים אתכן", או שהגבר פשוט לא "רגיש מספיק".

ואני אומר לכן: אתן לא מיוחדות. גם אני פוגש נשים שלא מבינות אותי. גם אני פוגש נשים שאינן רגישות מספיק. שהרגש שלהן אינו אינטליגנטי מספיק, שיכולת השיתוף שלהן או רצון השיתוף שלהן לא בא לידי ביטוי, או ההבנה שאינטימיות היא עניין של עמדה יותר משהיא עניין של זמן. כאלה שעוד לא הפנימו שבשביל להיות בתוך אהבה צריך להיות מוכנים להיות פגיעים. כאלה שמאמינות לחלוטין שהזמן עושה את שלו ולא מוכנות לזוז צעד אחד מהאמונה הטפלה הזו.
למה אני מיוחד, כי אני מדבר על מה שעובר עלי? כי אני שם את עצמי על המגרש?

Damn, תעשו משהו עם החיים שלכן כבר.
ואל תדברו איתי על זמן.
זמן זמן זמן.
תלמדו לנהל את הזמן שלכן במקום לדבר על זה שאתן צריכות אותו.

{הו, וכמה פעמים שמעתי אתכן אומרות לי (אתן המתוחכמות, הרי מי שקוראת אותי מחשיבה את עצמה מתוחכמת ומיוחדת, תודו) יוזף, לא יעזור, אתה מנסה לדחוף, אתה לא נותן מקום, אתה מצפה שכולם יפתחו איתך בזמן שלך, לכל אחד יש את הזמן שלו, אתה לא יכול לגרום לאחרים ככה וככה, תבין, זה לא עובד. ואתן אומרות את זה במבט של אישה חכמה, שראתה כבר הכל בחיים שלה ובאה ללמד אותי משהו, כמו, שניישר קו בעניין כאילו אכלנו מאותו מסטינג בצבא או משהו}

יש משהו במה שאתן אומרות, פשוט מה שאני מציע לכן מפחיד יותר.
("אל תחמיא לעצמך",  "הוא תופס מעצמו, הגבר", אתן תאמרו. ולי לא יהיה אכפת)

1- זה אמיתי:
אתם מורה לספרות,אתם מלמדים סיפור בו הילדה רוצה לכבות את עצמה וללכת לישון, לא לאכול ולא לשתות. אתם בדיוק מלמדים את הילדים לקרוא בין השורות. מה הם לומדים על הילדה הזו? מה האבחנה שלכם?

2- מודם המחובר ללפטופ ושאפשר לגלוש ממנו לכל מקום הוא סוג של אורגזמה. לא, הוא ההבנה שכסף קונה נוחות. הוא משדרג. אני צריך עוד כסף.

3- הייתי היום בראיון עבודה. המראיינת היתה פלצנית משהו, נסעתי משם לבת ים וחזרתי לקונסוליה הצרפתית, צילמתי שם ושם. בלילה אני הולך להסתובב בלילה הלבן בתל אביב ולצלם.

4- אתמול פגשתי טייסת. היא גדולה ממני בכמה שנים, היא בלונדינית. היא כוסית שאפשר ליפול. היא גרה בפיתוח. כבר אמרתי שהיא טייסת? היא מטיסה בואינגים.

5- בחיי, אהבתי את הקטע של הפתקים מהסופרפארם שהסתובב פה בבלוגיה. הצחיקו אותי.

6- אם רק כל, או רוב הבלוגרים היו מגלים עם מי הם החליפו מיצים הייתם מקבלים תמונה של משפחה אחת גדולה, שלא לומר ביצה. אנחנו, כבלוגספירה, כל כך קטנים שזה לא יאומן. מצחיק אותי כל פעם מחדש. כל פעם מחדש.

7- ואם כבר אני פותח את הפה: כל המתיימרים לזיין, למצוץ ולגמור לבלוגרים ולבלוגריות ואז לרוץ ולספר פה לכולם- פאק אתם גרועים.
רייטינג גבוה יש גם לתכניות ריאליטי חרא. יש זיינים גדולים מכם, אתם פשוט כותבים על זה.

1- העוף שלי, שהכנתי היום, יצא מצוין, והלימון שהכנסתי בו עשה את כל ההבדל. בפעם הבאה אשים יותר בצל ירוק. הוא סופח אליו הרבה מהלימון והופך בעצמו לחטיף של טעם בתוך כל התבשיל.

2- השיר שהכי אהבתי בהופעה של סטינג, כי צעקתי בו הכי חזק, ושהוא הכי מרגש אותי תמיד הוא Every little thing she does is magic.

3- היום בלילה, אחרי שאכלתי את העוף ישבתי במטבח הרגשתי שאני לא צריך לומר דבר. הרגשתי סיפוק ענקי מהעבודה שעשיתי היום אחרי הצהריים ובערב. יצאתי לעבוד, לצלם, רובכם בטח ראיתם את העבודה שעשיתי, ונורא נורא החמיאו לי, וזו היתה תחושת סיפוק מדהימה, כזו שלא הייתי צריך לדבר אחריה.

4- אני צריך למצוא לי עוד עבודה כצלם, של תרבות או של חדשות. אני טוב בזה, אני אוהב את זה.

5- משום מה 2 בלילה עכשיו ואני לא יכול ללכת לישון. מעניין מה הולך איתי, אני צריך לקום בשבע ולא כל כך אכפת לי.

6- הלוואי שיקראו לי הרבה.

7- אני חייב תעודת עיתונאי כבר. זה לא נעים לומר למאבטחים שאין לי.

8- אני רוצה לקנות לי עדשה למצלמה. זה יעלה לי הון שאין לי. אני רוצה לקנות לי עוד גוף למצלמה, לראשונה חשבתי על יד שניה, זה יסדר אותי לגמרי.

9- הרגשתי היום בליגה של הגדולים- כתבה ראשית מאד והכרתי צלם של ידיעות, ראיתי תמונות שהוא צילם במצלמת פוקט- הוא אומן. רק צלמים אומנים צריכים לצלם. אחרים הם חרא. בושה למקצוע.

10- בלילה יש מוזיקה נהדרת ברדיו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/433/491.html
אני נמצא פה, אחד מאלה שמחזיק מצלמה.אחת התמונות. עודד קרני צילם עבור NRG.

1-
שלשום הייתי עצוב. אתמול הייתי עצוב. העבודה וכו'
אתמול אמא שלי קראה לי. מול העיניים שלי התחילה לבכות. חיבקתי, "מה קרה" "לא יודעת" "מה קרה" "לא יודעת" וכו' וכו'.

היא שיתפה אותי בכמה עובדות חיים מצערות לגביה, הקשבתי בשתיקה.
לאחריה דיברתי אני בלי להסתכל עליה. היא הקשיבה בשתיקה. תוך כדי דבריי גם אני התחלתי לבכות.
דיברתי על החופש שאני כל כך צריך... היא הסכימה איתי.
יש לי צד באישיות שעוד לא פוענח. היא ידעה את זה, אני ידעתי את זה. היא הציע לי לפגוש מישהו. גבר זמן מה שאני חושב על זה בעצמי, חופש מתחיל כשמצהירים שהוא נכנס, אתמול בתשע בערב נכנס החופש שלי לתוקפו.

2-
רק בארבע בבוקר הלכתי לישון באותו לילה של אתמול, שלוש פעמים סקס מאז ועד רגע כתיבת השורות האלה העביר בי כל מיני כימיה במוח. הדבר שמתלווה אצלי לתחושת החופש היא- אבלות.
כשסיימתי את הפעם השלישית הבנתי את זה.
אי ההתקבלות למקום העבודה שכל כך רציתי השפיע עלי עד לרמה המולקולרית של הציפייה.
מחשבות על מה היה אם ומחשבות על איך היה כשהיה... כך ידעתי שהגוף שלי חווה אבל. ולכן אני בחופש,
שזה כמו שבעה, נועד לתת להתמודד עם המקרה שקרה (ושבכלל כולל חודשיים עמוסים של חיפוש עם קליימקס מאכזב).

3-
אנחנו מחפשים מה לעשות. מרכז התקשורת שיושב לי מתחת למיטה הראה שהחבר האהוב שלי נמצא בבית.
הוזמנְנוּ ל"אירוע אירוויזיון" גאה ואנחנו מתכוונים ללכת. אני כבר שומע את עצמי מתלונן בראש על השעמום הקולוסאלי בלראות חברה אירופאים שרים וצוהלים, אבל היי, אני בא בשביל החברה...

4-
הרבה זמן שלא עשיתי את זה שלוש פעמים באותו יום זה כל כך לא היה לי חשוב בחודשים האחרונים.
הרבה דברים שינו את סדר חשיבותם בחיים שלי בחודשים האחרונים, בטח פיספסתי חלק מהם בפסיכואנאל שלי את האישיות שלי.
מזלי שאני לא שיפוטי בנוגע לעצמי ברוב הדברים שאני חושב על עצמי, השיפוטיות שלי יודעת לכסח אותי כשהיא מתרוממת.

אולי סדר יום חדש? יום יגיד.

(אתמול בלילה אמא שלי סיפרה לי שחבר של הבן של חברה שלה הוא האדם שנהרג בתאונת אופנוע שהיה כתוב עליה בעיתון)

א. שוב עשיתי לעצמי קרחת. הייתי צריך לתקן קודם את המכונה הדפוקה בשביל זה אבל עשיתי את זה. מאז הפעם האחרונה שהקרחתי את עצמי ]הפעם הקודמת[ לא אהבתי את עצמי במראה. זה היה קשור לחוסר סיפוק מאיך שאני נראה עם קרחת וזה היה לי חדש כי מאז שהייתי נער ובתקופה מסוימת בצבא הייתי עושה קרחות חדשות ]לבקרים[.
הפעם אהבתי את הקרחת, הפעם אהבתי להסתכל על עצמי ושוב מצאתי את אותו חן שחסר לי מאז הפעם האחרונה עד מידה בה אני לא רוצה שום תספורת אחרת.

ב. היום עשיתי את יומי האחרון בעבודה. הסתובבנו בשוק הכרמל ובנחלת בנימין. הבוקר התחיל בצורה מכוערת, עת פגשתי אדם שעובד איתי באותה עבודה, בן 35, עוד גר בבית, ועבד בכל עבודה זמנית שאי פעם יכולתי לחשוב עליה. היה זבן בסטימצקי, עשה ארכיאולוגיה, היה מורה, היה פקיד, היה מה לא, וחי כדי להתלונן על זה. יש לו תואר שני לאיש הזה. הוא חולה על הסטוריה.
סבלתי מכל רגע איתו. הוא הבהיר לי בצורה מאד פסיכואנליטית שיש לי פחדיי קיום, שאני לא הולך להיות עורך דין, כלכלן או רופא מנתח ובבת אחת עשה לי פליפ פלופ בבטן ובגרון. איתו באוטובוס החלטתי שאני לא משליך את הקיום שלו על עצמי כמו שהיה יכול לקרות בקלות לו הייתי פחות על המשמר. ידעתי שאני מסיים את העבודה הזו כדי לכתוב את הסמינרים שלי בשקט לזמן מה ושברגע שאני משיג את הכסף אני קונה לי את האופנוע שאני כל כך רוצה וצריך.

ג. היה בהחלט מיותר להגיע לעבודה, אך פגשתי צלם שהכרתי ממקום אחר והוא פתאום הציע לי הצעה עסקית שנראה לאן תיקח אותי. כך או כך הוא העלה בי שוב את הרעיון שאין גבול למקומות שאני יכול להתפתח אליהם בתחום הצילום וכל מה שנדרש זה חזון והתמדה. כולם מאד מתלהבים מיכולות המרפקים שלי בתחום הצילום. הוא קרא לזה חוצפה. בעיני אני איטי וחסר מעוף בתחום הזה ולוקה גם בהרבה עצלנות וחשיבה תקועה בקופסה.

ד. היום בשינקין אמא שלי התקשרה ואמרה שמצאה צ'ק במגרת התחתונים שלי ולמה למה למה לא הכנסתי אותו עוד לבנק. אמרתי לה שזה לא עניינה אבל לבסוף אמרתי לה שאני רוצה לקנות בו את האופנוע. שי פריקד אאוט שוב והתחלנו לריב עד לניתוק השיחה מצד שנינו פעמיים. היום כשהיא הלכה לישון ואני הלכתי למטבח ראיתי שהיא קנתה שני ספרים וסוכריות גומי תולעים כאלה. אחד הספרים שהיא קנתה הוא "העצמי כפרויקט עיצוב". לשני קוראים "מיתוס גידול הילדים (למה ילדים יוצאים כמו שהם יוצאים)", אותו היא קנתה ספק לה ספק לי, אולי רצתה להגיד בזה משהו, אני די משוכנע.

ה. יומיים שלושה חשבתי עליה. תמהתי אם היא תתקשר, רציתי להתקשר בעצמי. זה היה עשר דקות אחרי שקמתי מהשינה של הצהריים. היא התקשרה אלי מהבית לפלאפון ואז הביתה. היא רצתה לדבר. סתם לקשקש. להעביר את הזמן עד הדייט שלה עם ההוא בן השלושים שהכירה זה לא מכבר. מאז מאי שמרתי את התמונות שלה אצלי ולא נגעתי. אותו לילה היא גם ניתקה איתי את הקשר אחרי שצילמתי אותה מופיעה. ידעתי שאסור לי להתקשר, פן תחשוב שאני להוט מדי או להוט מעט. העדפתי לתת לה לבוא אלי. עדיין איני סומך עליה כי את הנעשה אין להשיב, היא עלולה שוב להחליט דברים שלא קשורים אלי ולנתק שוב. אני חושש מהמצב הזה לעתיד. ואז היא התקשרה. סופסוף יכולתי לשלוח לה את התמונות שלה. זה היה בחודש ששבתי ארצה וכמות הצילומים שצילמתי עד אז עמדה על 500 בערך. היום אני עומד על עשרת אלפים כמעט, כמה מים עברו, כמה תמונות צילמתי, כמה חיים חייתי.

ו. היא סיפרה לי שפגשה אותו בערב המבוא, אותו ערב בו היא אזרה את האומץ להתקשר אלי. אחד הדברים שקורים בתכניות האלה הוא שפתאום, ואין לזה שום הסבר, אנשים מקבלים אומץ ועושים מעשה שרצו לעשות מזמן. היא סיפרה לי שרצתה להתקשר אלי במשך חודשיים תמימים. הוא הולך לעשות עכשיו את התכנית שהיא כל כך אוהבת. היא סיפרה לי שאולי בגלל שהשלימה איתי היא התחילה לצאת איתו. אמרתי לה שזה נורא מעניין. היא שאלה אותי מה מעניין בזה.

ז. אמרתי לה שזה מעניין שהיא בוחרת לצאת עם אדם שהולך להיות מאומן ושיהיה לה למראה ושלא יאכל את הלוקשים שלה לאורך זמן. אמרתי לה שזה מעניין גם שהיא עשתה את זה מיד אחרי שהתקשרה אלי להשלים איתי, ואחרי שהודתה בפניי שזה הדבר שאיתו הכי לא נוח לה- להיות עם אדם מאומן. היא אמרה שהיא לא חשבה על זה ושאני כנראה צודק. ידעתי שאני צודק והיה לי מין קול כזה של התרגשות כמו שמעולם לא שמעתי בקולה. בדמיוני עברה לי מחשבה על כך שהיא הולכת להתחתן איתו והם רק בדייט השלישי היום. אם זה יהיה נכון אני אתן לה את הפוסט הזה במתנה יום אחד, אני מקווה שהיא תבין שאי אפשר להתנתק ממה שרואים מול העיניים, אני מאחל לה שלום ואהבה

1- כל מה שכתבתי בפוסט ה"הקשבה כבר תמיד" הקודם התגשם. היא אומנם לא סיפרה לי מה קרה איתה בחיים, אבל היא כן אמרה לי למה היא עשתה מה שעשתה וכיוצא באלה ואני הגבתי בדיוק כפי שציפיתי שאגיב.
בשלב כלשהו בשיחה יצאתי מעצמי והסתכלתי עליה שלא מנקודת המבט שלי אלא של מישהו אחר.
לא היה לה קל, ואני בטח שלא הקלתי עליה. המציאות היתה צריכה להיאמר ולהיות ברורה. מהמקום הזה של לעמוד במקום של "חדשות רעות" עליה ולקיחת אחריות (כמו שהיא כתובה שם) על הדברים היא עמדה בזה ואמנם לא סלחתי לה אבל כיבדתי אותה על האומץ שהפגינה, כי אחריות כפי דורשת הרבה אומץ.
ואז היא נתנה לי בחירה- אני יכול לבחור כן להיות איתה בקשר, אני יכול לבחור לא להיות איתה בקשר ואני יכול לבחור ללכת הביתה ולחשוב על זה. ומה שהיה כל כך מצויין הוא שהיא לא היתה attached לתשובה שלי- ואז ידעתי שהיא אותנטית בדבריה. (אם אתם שואלים למה זה מצויין, אבל זה ככה- זו הכוונה בלתת חופש לאנשים לבחור באמת, כשאתם לא אטצ'ד לתוצאות, אחרת אתם בפוקוס ולא הבחירה החופשית של האנשים). לא היתה לי תשובה. לא הייתי רתום אליה (או במילים אחרות, לא ראיתי אפשרות חדשה של להיות איתה בקשר שהדליקה אותי, והיא גם לא הבטיחה שהדבר הזה לא יחזור שוב).
שאלתי אותה אם יש לה רגשות כלפיי. היא אמרה מיד שהיא אוהבת אותי.
בנוגע לבחירה שלי וללהיות רתום- פתאום הבנתי שבין חברים, רתימה היא לא הכל ואיפה שאין רתימה יכולה להכנס אהבה ולכסות על הפערים. ידעתי שאם אלך משם עם "לא רוצה" או עם "אני אחשוב על זה" אני אתחרט אחרי דקה ואז אתקשר אליה.
עשיתי קפיצה מחשבתית, אמרתי לה שהולכים וניגשתי לחבק אותה. גמרנו את הערב בג'ירף.

2- היום העברתי את היום שלי בעבודה ליד הבית. באמצע היום הבנתי שיום שישי הוא היום האחרון שלי בעבודה בהחלט והודעתי לממונה עלי שתם ונשלם. חשוב לי יותר לסיים את הסמינרים שלי מאשר לעשות עוד 2000 שקל בשיממון של הרחוב.
מאוחר יותר התיישבתי על ספסל, בריזה נעימה של תחילת הסתיו הכניסה אותי לחלומות בהקיץ.
אשה בהריון שהתיישבה לידי גם היא ישבה ללא מעש ליד.
היא התחילה לדבר איתי. לא הראיתי עניין אמיתי למרות שלא התנגדתי לדבר איתה.
אוירת שאנטי נוסח סיני נחתה עלי. היא התחילה להראות בי עניין. ליאת. בת 35. עם בטן בת 6 חודשים שבולטת יפה מהחולצה.
פעמיים לקפה היא הזמינה אותי במהלך השהות שלנו. קפה ידידותי טרחה לציין.
שאנטי שאנטי. קצת הצטערתי עליה אחר כך. מעופפת קצת, לא יודע.

3- שני ילדים בני 16-17 נעצרו לידינו כשפירקנו את הדוכן. התחילו איתנו. קראו לנו בשמות, צחקו עלינו ועוד כל מיני. אני להיות קורבן חכם וצדיק של חלאות כמו אלה הפסקתי להיות כשהייתי בן 17 וחודש ויומיים בדיוק. התחלתי לדבר איתם. רמה אינטליגנטית וצינית הוציאה מהם פעיות של הומו אשכנזי. הם קראו לי הומו. ואז הם קראו לי אשכנזי. האמת שלא קראו לי אשכנזי מאז כתה ו'. שנים עברו מאז. הלכתי איתם עד הסוף. הם קיללו אותי והחזרתי להם. הם סיננו שטויות- סיננתי בחזרה. הם זרקו עלי בקבוק פתוח של מים- החזרתי להם אותו חזרה.
בימים כמו אלה לא חכם להתנהג כמו שהתנהגתי, אני יודע את זה. אבל זה היה טוב, ולא כי אני חמום מוח לתנטי, הרגשתי טוב אחר כך. מעולם לא החזרתי למישהו אחר כי מגיע לו שיחזירו לו. היום בחרתי להחזיר. בחרתי להיות גבר גבר, לשם שינוי.

4- השיר שהתנגן היום באייפוד יותר מכולם- אינסומניה. אין ספק. בגרסה המלאה שלו.