לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הנדסת המחשבה / יוזף ברויר
Avatarכינוי:  יוזף ברויר

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2022    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

685 מילה על להיות אדם בלתי רגיל


טוב, אז כשמבקשים ממני הרחבות אני נוטה להסכים, אבל אני מזהיר עכשיו ומראש, חלק ממה שאכתוב כאן ישמע לכם כמו סינית. חלק ממה שאכתוב יהיה הבחנות על גב הבחנות אחרות.
אחד הדברים שיקרו לכם כשתקראו את מה שאני כותב יהיה שלא תסכימו איתי. יותר נכון יהיה לומר- יקפוץ לכם מנגנון, שיחה קטנה בתוך הראש שתגיד: "על מה הוא מדבר?", "מה זה השטיפת מוח הזו?", "מי לימד אותו את זה?", מה זה הסינית הזו?", "אני לא מסכימה", "הוא לא צודק", "לא נכון", "איזה שטויות". אלה שיחות אוטומטיות. הן לא חלק מכם, הן משהו שיש לכם, כמו שיש לכם יד, והיא לא אתם, אלא משהו שיש לכם. אניווי, תשתדלו להניח את הספקות בצד לרגע, להשהות אותם. לשקול. לשקול.

 

שבע נקודות גורמות לאדם להיות אדם בלתי רגיל:

1- אינטגריטי
2- להיות נקי מתלונות
3- להיות אמיץ
4- להיות שלו
5- להיות בעל עוצמה
6- להיות בעל כריזמה

7- רתימה

עכשיו אפרט. הפירוט יעלה לכן שאלות. תשקלו את מה שכתוב. אשתדל לפרט ככל הניתן.
מה שאני כותב הוא לא אמת. הוא דרך להסתכל על המציאות. מעבר לזה, כל מה שאני אכתוב הוא מומצא, וזו דרך אפקטיבית ומעוררת השראה להסתכל ולחיות את החיים. מעבר לזה, אומר כבר עכשיו, אין דרך להתעלות על אימון ועל הקשבה ועל נוכחות, בטח שלא תוך כדי קריאה. אלו מגבלות הכוח שלה.

1- אינטגריטי- זה המצב של היות האדם שלם. עם עצמו, עם מה שיש לו, עם מה שאין לו, ובכלל, עם אורח חייו ועם החיים בכלל. מעבר לזה, מצב של אינטגריטי זה מצב שבו אדם מכבד את המילה של עצמו וחי עם הקשר מעצים (שגם הוא דבר מומצא). אז למעשה אינטגריטי זה כיבוד המילה ולשמור על הקשר מעצים נוכח בחיים.

2- להיות נקי מתלונות- תלונה היא דרך קבועה להיות בנוגע לדברים ולמצבים מסויימים. למה דברים הם כאלה ולא אחרת. למה זה ולא זה. זה צריך להיות ככה, זה לא צריך להיות ככה. אלה הם רק חלק מהדברים שאנחנו אומרים לעצמינו ולאחרים, אלה הן תלונות. מעבר לזה, כתבתי שזו דרך קבועה להיות מפני שזו דרך שאנשים בוחרים לחיות בה באופן מתמשך לכל אורך חייהם, דרך קבועה להיות עם תלונה. להיות נקי מתלונות אומר להיות מאומן בלהבחין את התלונות שלנו על עצמינו, על אנשים ועל החיים במהירות, להבחין ברווחים שאנו מרוויחים מהיותינו מתלוננים, לקלוט את האימפקט של הדרך הזו ושל התלונות על חיינו ואז לוותר עליהן,
to give them up. זו הבחנה גדולה שקצרה פה היריעה מלהכיל. הבאתי כאן רק את הכותרות ובקיצור.

3- להיות אמיץ- להיות אמיץ אין פירושו שאין פחד. להיות אמיץ אומר להכיר בפחד שלנו ולפעול למרות הפחד.

4-  להיות שלו- פירושו להיות שלו. יש דרכים רבות להיות שלו. אחת מהן, והמרכזית שבהן, היא להבין את המציאות כפי שהיא וללא פרשנויות נלוות. כאן זה לא שיעור מבוא לפילוסופיה בו יקפוץ התלמיד השקדן ויאמר שקאנט הוכיח שאין מציאות אובייקטיבית. מציאות היא דבר קיים, ולהיות שלו פירושו להבחין את הפילטרים ממה שקרה וממה שמתרחש. שלווה מגיעה כשאנחנו יכולים להיות נוכחים לדברים כפי שהם או לחילופין כשיש הקשר מעצים באותה סיטואציה ( , הקשר שאנחנו המצאנו כאמור).

5- להיות בעל עוצמה- יש הבדל בין כח לעוצמה, בין
power ל strength. ההבחנה בין השניים מבלבלת. כח זה הפעלת שרירים, בין פיזיים, בין מנטליים. עוצמה היא יכולתו של בנאדם לרתום  את האחרים (תכף אסביר מה זה), להניע תהליכים, לעורר השראה- עם תקשורת. בלי כח. אז במילים אחרות, להיות powerful פירושו לקבל את המציאות כפי שהיא  וגם לקחת את מה שנותנים לכם.

6- להיות בעל כריזמה- שלא כפי שנהוג לחשוב, כריזמה אינה בהכרח דבר מולד אלא דבר נרכש. היא נמצאת אצל כל אחד. היא מוגדרת במילון ככושר מנהיגות, קסם אישי, יכולת השפעה, סמכותיות. לכל אחד מאיתנו יש את זה בתוכנו, רק שאצל אחדים זה חבוי מתחת לשכבות של הגנות, פחדים, כשלונות, מסכות והצגות ואצל אחרים זה חלק מהביטוי העצמי שלהם. כך או כך, לכולנו יש יכולת לפתח כריזמה. כזו שסוחפת ומעוררת השראה, כזו שנמצאת בעמוד השדרה שלנו, שמספיק שנעמוד בשקט, העולם כבר יחוש בנו בתוכו.

7- רתימה- רתימה היא לגרום לאפשרות חדשה להיות נוכחת עבור האחר, ושהוא נרגש ומתמלא השראה מהאפשרות הזו.
אפשרות היא כמו סוג של הקשר מעצים. היא אינה דבר אמיתי, היא מומצאת. ברמה הזו היא אמיתית- כאפשרות.
רתימה היא הלכה למעשה לגרום לאפשרות שהמצאתם לעצמכם ולחייכם להיות נוכחת אצל האחר או האחרים, ושהם יהיו נרגשים ויתמלאו השראה מכך שלכם יש את האפשרות הזו.

עכשיו השאלות.
אבל תקראו את זה שוב לפני שאתם מגיבים. תנשמו.

נכתב על ידי יוזף ברויר , 20/3/2007 01:16   בקטגוריות רתימה,, נקי מתלונות, בעל עוצמה, כריזמה, אינטגריטי, הקשר מעצים, נקי מתלונות, נקי מתלונות, להיות מאומן, אימפקט, give them up, להיות אמיץ, power, לעורר השראה, להניע תהליכים, מסכות, אפשרות, אמירה, ביטוי עצמי, אימון, הנדסת המחשבה, פסיכואנאל, שלווה, רתימה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מסביר את זה לאנשים שמסביבי, אספר גם כאן:
כשאתם שם, כמעט שאין עוד דברים שאתם מתעסקים בהם, בטח לא כשזה-זה תפקידכם.
בפסיכולוגיה יש גישה שאיני זוכר את שמה (לפחות חוסר הזכרון שלי עדיין מאפיין אותי)- כבני אדם, כחיות חברתיות יש לנו תפקידים, על פיהם אנחנו מתפקדים. יש גישה שקוראת לזה מסכות, שאנחנו מחליפים מאירוע לאירוע, ממצב למצב.
אני עבדתי במשך הרבה שנים על ליצור לי חזית אחידה במי שאני עם בני אדם באשר הם. עוד לא הגעתי בשלמות למצב כזה אך אני יכול לומר בוודאות שאני מכוון לשם ולכן לשם אני אגיע. בכל אופן, זה שיש חזות אחת (גם אם עוד לא), לא אומר שאין מצבים שונים שאיתם צריך להתמודד. מעבר לזה, אני רואה את האישיות שלי כבעלת פינות שונות אך למרות הפינות השונות יכולה להיות חזית אחידה. כלומר- חזית אחת בכל הפינות, זו המטרה שלי, ולכך אני מתעתד להביא את האישיות שלי. חזית אחת בפינות של האישיות שלי ואותה חזית גם בתפקידים השונים בחיי ובמאורעות שיקרו לי.

אני לא זוכר אם כתבתי על זה כבר אבל המלחמה טרפה עלי את הפינות של אישיותי וכך נותרתי  עם מיעוט של פינות, הרבה מצבים וחזית אחת. המצב הזה של הרבה מצבים מוכר לי, המצב הזה של חזית אחת מוכר לי, המצב הזה של מיעוט פינות- לא מוכר לי.
מיעוט פינות אינו אומר אפס פינות, אבל אני כן מרגיש שהן אינן, או אם אנסה לזקק את דבריי ולהשתמש בדימוי מהמטריקס כמו שאני אוהב לעשות- פתאום לניאו לא היה פה במקום שבו אמור להימצא הפה.
זה מה שהמלחמה עשתה- אני בצפון ומספר התפקידים (לעומת פינות) שיש לי הוא מועט- אני שומר על חיי, אני צלם למי ששכר אותי ואני הבן של אמא שלי. אין לי עוד תפקידים, ואני חייב לומר לכם בתור שכזה- חלק גדול מחווית העולם החיצון שלי הוא הבלוגיה והמיילים שאני מקבל מהמשפחה והחברים כי זה הכי קל.


איזושהי מסקנה:  כנראה, ואני עוד לא בטוח בנוגע לזה כי עוד אין לי מספיק מידע, שכשיש פחות תפקידים יש פחות פינות (זמינות באישיות), העולם מצטמצם, ליטרלי. וזה לא פלא, כשלידי נופלות שתי קטיושות והחיים שלי בסכנה אני לא יותר מחיה שמנסה לשרוד.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 30/7/2006 21:41   בקטגוריות מדינה במלחמה ואני, פסיכואנאל, עבודה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיקוי אישיות


זה לא פוסט פשוט, אבל הוא מעניין.
על אחריותכם.

 

האוס.
למה אנחנו כל כך אוהבים דמויות שלא מצליחות להתחבר לחברה?
תראו את דאטה, ממסע בין כוכבים: הדור הבא, תראו את ספוק, מהסדרה המקורית, תראו את האוס.
בואו נדבר עליו, הוא הכי עדכני, וסוחף אחריו מידות היסטריות של אהדה בשקט בשקט, גם פה בישרא.

פרק אחד בעונה השנייה כמדומני נתן לנו חיתוך עומק של כל, או רוב אישיותו.
הוא נפגע ברגל והוא צולע, הוא אמר על עצמו שהוא פגום. פגום ללא יכולת להיתקן.
מעבר לזה, אישתו עזבה אותו. הוא אמר לעצמו שהוא יותר- לא יפגע.
אלה שתי מסקנות מכוננות לבני אדם, ולא משנה כמה הם חכמים.

פעמים רבות אני מדבר פה על מה שאנשים "אומרים על עצמם". בשפת האימון קוראים לזה "המשפט שלהם"
או באנגלית, ה- "sentence". זה מעניין כי sentence זה בעצם גם הגזר דין.
כשאנחנו אומרים על עצמנו משהו אנחנו בעצם גוזרים על עצמינו גזר דין, במלוא מובן המילה. אנחנו פגומים. אנחנו חלשים. אנחנו לא שווים. לא יפגעו בנו יותר (אנחנו נשים את עצמינו מאחורי חומה). אנחנו קטנים, לא יכולים, לא מספיק טובים, פגומים.
(לא לחינם אני חוזר פה שוב ושוב על זה ש"אני המילה שלי", אולי עכשיו אפשר להבין את משמעות הביטוי הזה יותר לעומק)

אז למה אנחנו אוהבים כל כך דמויות שלא מצליחות להסתדר, שגזרו על עצמן פסקי דין שמשמעותם בדידות חברתית ונפילה לחוסר הבנה את הסובב סביבם?

1- אנחנו אוהבים אותם כי אנחנו רוצים להיות כמותם, אבל אנחנו רואים רק את חלקם. אנחנו רואים איפה הם שוברים את המוסכמות, איפה הם משתינים על החברה ורוצים שיהיה לנו הכח לעשות כמוהם. היי הנה הוא חושף את הצביעות של ועדת בית החולים להשתלות, היי הנה הוא לא נותן לבחורה שרגילה לקבל כן מכל הגברים להתקרב אליו מבחינה מינית, היי הנה ספוק מראה עוד התנהגות לא הגיונית של בני האדם, היי הנה דאטה לא מבין עוד בדיחה.
2- אנחנו אוהבים אותם כי הם חכמים יותר. היכולת האנליטית שלהם חזקה יותר מכל השאר, האינטלקט, הכח, החזון, הכל גדול יותר, אפילו העוצמה המינית.
3- אנחנו אוהבים אותם (אני מדבר בעיקר על האוס) כי הלשון שלהם מושחזת ואנחנו רוצים לשלוף משפטים מהשרוול.

ואז מגיע השלב של המחיר.
יש אנשים כאלה, וחלקינו, מהסתכלות, מנסים לחקות ולהפנים צדדים מתוך הדמות.
ניוז פלאש- זה מצליח אם מתאמצים. אבל יש מחיר.
אנחנו לוקחים רק את מה שרצינו, הצדדים המושכים, אבל מתעלמים מכל שאר הבעיות שהם יוצרים.
לו נבין כשאנחנו מחקים התנהגותו של אדם אנחנו אחראים גם להשלכות של ההתנהגויות האלה יהיה לנו הרבה יותר קל, אבל אנחנו, כרגיל, לא יודעים להסתכל על כל התמונה ולא מבינים אחר כך מה לא הלך לנו. אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי.

פתרון אפשרי.
אין לי בעיה עקרונית עם לחקות התנהגויות. זו מהות החיברות, אם כי הייתי מסייג את מספר הדמויות מהן הייתי לומד.
חיקוי הוא מצב כמעט לא מודע. אנחנו עושים את זה בלי לשים לב.
צריך לשאול את עצמינו את מי אנחנו מחקים ולמי אנחנו רוצים להידמות. כדאי להסתכל טוב טוב על הבנאדם (ואני לא מדבר רק על הטלויזיה כמובן) ולנסות לעמוד על אופיו כדי לראות לאילו השלכות אנחנו הולכים להכניס את עצמינו.
כמו תמיד, הכל יהיה תלוי בשאלות שנשאל את עצמינו. השאלות יגדירו את מה שנענה ואת מה שנראה.
הנה כמה שאלות:
מה מוצא חן בעיניי באותו אדם, איזה צד בדיוק?
מתי בא הצד הזה לידי ביטוי?
האם הצד הזה חסר לי? חסר בי?
איך אני מדמיין את עצמי עם הצד הזה בי? מה יכול לקרות לי?
(חיקוי התנהגות לא שלכם היא כמו השתלת איבר זר בגופכם, הגוף עלול לדחות אותו, האישיות שלכם תגמגם. אם תחקו התנהגות לא שלכם לפני שחקרתם אותה, אתם והחברה שלכם תחושו דיסוננס קוגניטיבי קשה. מי שיכיר אתכם יזהה את זה, מי שלא יכיר אתכם יחשוב שאתם שרוטים).
בהינתן הקשרים החברתיים האישיים שלי, איך יגיבו החברים שלי לעניין? (אתם כבר יודעים מה תהיה תגובתם, רק תסתכלו)

יש עוד הרבה שאלות, אבל
אין טעם להעלות על הכתב את כולן עכשיו. החשוב ביותר הוא לדעת באיזו נקודה התחלתם לחקות מישהו אחר, כדי שתהיה לכם נקודת חזור, כמו בווינדוס כשמשהו מתקלקל ואפשר לעשות UNDO.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 10/7/2006 09:50   בקטגוריות הגות, פסיכואנאל  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



4 נקודות על המצב


1-
שלשום הייתי עצוב. אתמול הייתי עצוב. העבודה וכו'
אתמול אמא שלי קראה לי. מול העיניים שלי התחילה לבכות. חיבקתי, "מה קרה" "לא יודעת" "מה קרה" "לא יודעת" וכו' וכו'.

היא שיתפה אותי בכמה עובדות חיים מצערות לגביה, הקשבתי בשתיקה.
לאחריה דיברתי אני בלי להסתכל עליה. היא הקשיבה בשתיקה. תוך כדי דבריי גם אני התחלתי לבכות.
דיברתי על החופש שאני כל כך צריך... היא הסכימה איתי.
יש לי צד באישיות שעוד לא פוענח. היא ידעה את זה, אני ידעתי את זה. היא הציע לי לפגוש מישהו. גבר זמן מה שאני חושב על זה בעצמי, חופש מתחיל כשמצהירים שהוא נכנס, אתמול בתשע בערב נכנס החופש שלי לתוקפו.

2-
רק בארבע בבוקר הלכתי לישון באותו לילה של אתמול, שלוש פעמים סקס מאז ועד רגע כתיבת השורות האלה העביר בי כל מיני כימיה במוח. הדבר שמתלווה אצלי לתחושת החופש היא- אבלות.
כשסיימתי את הפעם השלישית הבנתי את זה.
אי ההתקבלות למקום העבודה שכל כך רציתי השפיע עלי עד לרמה המולקולרית של הציפייה.
מחשבות על מה היה אם ומחשבות על איך היה כשהיה... כך ידעתי שהגוף שלי חווה אבל. ולכן אני בחופש,
שזה כמו שבעה, נועד לתת להתמודד עם המקרה שקרה (ושבכלל כולל חודשיים עמוסים של חיפוש עם קליימקס מאכזב).

3-
אנחנו מחפשים מה לעשות. מרכז התקשורת שיושב לי מתחת למיטה הראה שהחבר האהוב שלי נמצא בבית.
הוזמנְנוּ ל"אירוע אירוויזיון" גאה ואנחנו מתכוונים ללכת. אני כבר שומע את עצמי מתלונן בראש על השעמום הקולוסאלי בלראות חברה אירופאים שרים וצוהלים, אבל היי, אני בא בשביל החברה...

4-
הרבה זמן שלא עשיתי את זה שלוש פעמים באותו יום זה כל כך לא היה לי חשוב בחודשים האחרונים.
הרבה דברים שינו את סדר חשיבותם בחיים שלי בחודשים האחרונים, בטח פיספסתי חלק מהם בפסיכואנאל שלי את האישיות שלי.
מזלי שאני לא שיפוטי בנוגע לעצמי ברוב הדברים שאני חושב על עצמי, השיפוטיות שלי יודעת לכסח אותי כשהיא מתרוממת.

אולי סדר יום חדש? יום יגיד.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 20/5/2006 16:52   בקטגוריות אהבה ויחסים, חוזרים לחיים שלי, ימי סקס, נבכיי, נקודות על המצב, ערבים, עתידי, פסיכואנאל  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אעסוק בפסיכואנליזה


למרות שנהניתי אתמול, הבילוי היה "פונקציונלי" כמו של בני נוער, ולא היה לי בילוי פונקציונלי ברמה כזאת מאז ש...היה לי חבר בשם ארנון בגיל 15. בגיל 15 לא היו לנו כל כך הרבה חברים כמו אתמול, אבל הבילוי שלנו היה "פונקציונלי" ביחד, הוא היה אחד מהחברים הבנים היחידים שהיו לי מעולם. בילוי פונקציונלי של בני נוער הוא דבר שמכאיב להם בנפש. הם לא אוהבים אותו באמת והם היו שמחים לוותר עליו אם היה להם משהו אחר לעשות ומישהו שבאמת יקשיב להם (אני לא סבלתי שם אבל כמות הפלאשבקים היתה אסטרונומית). הם מתים בצמא, הו כמה למדתי אתמול, הצמא להקשבה.
לאחרונה אני מקים את עצמי בבוקר מהמיטה. עוד יש לי ג'ט לג מהשעון חורף. אני מעיר את עצמי שעתיים לפני השעון וחוזר לישון. אני מקים את עצמי מהמיטה למרות שאני עייף, למרות שהרגע עצמתי עיניים בהתרסה ובכוונה ללכת לישון- אני עושה את זה דקה וקם. לאחרונה אני מקים את עצמי בבוקר מהמיטה ומסדר את המיטה. עידית, למדתי את זה ממנה. אני נהיה ממוקד פתאום-
עכשיו כשאני חושב על זה אני יכול לספור את מספר הגברים שהיה לי איתם אי פעם קשר חברי.
בגיל 13 היה את אסף שבאמת היה הראשון, הוא היה נמוך ממני ולא היה לו נעים לומר מה שיש לו בלב, מה שכואב, אז הוא קינא בי.
אחר כך בא ארנון בגיל 15 , הוא לא היה נמוך ממני, אבל היתה לו גיבנת קטנה וגם לו לא היה נעים לומר את מה שבלב מה שכואב, ורגשי נחיתות, אז הוא קינא בי.
אחר כך הגיע החבר שלי יואב בגיל 17 וחצי. גם הוא אומר לי שהוא מקנא בי לפעמים, זה לא נעים להגיד את זה, אוהב אותו הרבה.
אחר כך הגיע עמית בגיל 20 שהיה גדול ממני בהרבה ושהפך להיות אצלי בן בית ומשפחה ואח עד שאמר לי שאני לא יכול להכיל אותו ושבר לי את הלב. הייתי מעדיף לו היה עושה את זה באיווחת סכין, הוא עשה את זה עם אגרוף בבטן.
ואז הגיע גיל 21 בו הכרתי את אותו (פעם כתבתי לו את זה). הוא היה חבר נפש קרוב והפך אצלי לאח, מה גם שהיה לנו בייבי משותף, אתר אינטרנט יחודי בנוף הישראלי שהביא עלינו רק שימחה ופרסום. עד שיום אחד הוא נעלם והשאיר אותי עם הבייבי. עד שיום אחר הוא חזר וכתב לי את זה (מספר 2 ובכלל). בסוף אחרי שהוא סיפר את מה שסיפר הוא אמר שהוא קינא בי על מי שאני ושהיה לו קשה להיות איתי בקשר. ואז הוא ביקש סליחה,ולשוב להיות חברים. סלחתי לו באמת, ואז הוא התפוגג.
מה שלמדתי ממנו היה המבוא וההקשר של מה שקרה לי לא מזמן, אחד לאחד איתה. וכך, אני יכול לספור את מספר החברים הגברים שהיו לי בחיים על יד אחת, הם באמת מונים חמישה וזה סך הנסיון המצטבר שלי עם העולם הגברי
הו, זה כל כך מבוא לפוסט פסיכואנליטי על מצב האב בנפש, הרשו לי להציג את הטבעת שעל ידי
נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/10/2005 10:35   בקטגוריות פסיכואנאל  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



83,208
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליוזף ברויר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יוזף ברויר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)