במהלך התקופה קיימתי חמישה ראיונות עם מעריצי רוקי ובנוסף, הפצתי סקר לא מייצג בפורום הקהילה[1] באינטרנט לו ענו 11 אנשים. אחת השאלות שהעליתי היא: מדוע את/ה ממשיכים לבוא לרוקי?

רוב התשובות דיברו על "האווירה". האנשים שענו (אין סיבה לראותם כיוצאי דופן בעניין) דיברו על החברות שלהם עם האחרים, הכיף, האנשים; היו שענו שזו אובססיה שלהם (אני נוטה לחשוב שזו הגזמה מכוונת לשם הומור), דיברו על תחושה נוחה ומשוחררת יותר ממקומות אחרים, על כך שאפשר "להתלבש איך שרוצים" והיו שענו שלא ידעו מה סוד הקסם של המקום. בפרק ב' של העבודה יורחב הדיון ב"תחושה הנוחה והמשוחררת" הזו.

אחד המרואיינים, ג', מראשי הקהילה בארץ בעבר וששמו הולך לפניו בקהילה גם היום כפי שחזיתי בעצמי במספר מקרים סיפר שהשתתפות ברוקי "משנה סדרי חיים" ועל אחת כמה וכמה אם אתה חבר בקאסט: "זו קבוצת שחקנים, נפגשים פעם בשלושה ימים (כשמתקרב זמן המופע ואף יותר, אך שכיש זמן רב לקיום המופע נפגשים אחת לשבוע או לשבועיים) וחוץ מהחזרות זה לתפור תלבושות, אביזרים, חלקי תפאורה..." עוד סיפר ג' (בנושא שינוי סדרי החיים) שכאחד שרצה בעבר להגיע להקרנות המופע בקולנוע כוכב מרחוק היה עליו לארגן את הנסיעה שלו מראש. "אם לא היה טרמפ היינו לוקחים מונית, תשעה אנשים, 250 ₪ לכל כיוון, היינו מתחלקים". השנים עברו, טרם עידן האינטרנט, סידור ההגעה היה לוקח זמן רב עוד יותר: "אנשים עושים הכנות על איך יגיעו בגלל שזה מכל הארץ- עכשיו יש אתר ואפשר לשאול, אבל פעם היה צריך להרים המון טלפונים כדי להשיג מישהו. וזה רק בתור צופה".

ג', בשונה מהאחרים, אולי עקב היכרותו רבת השנים, היטיב להבחין ולענות לי ברמה הסוציולוגית לשאלה "מה גורם לאנשים לחזור לרוקי?". "רוקי מקרב לאנשים אחרים... מתאגדים סביב נושא ובזכות המפגשים נוצרים קשרים אישיים...". כדי להבהיר את התופעה מבחינה חברתית מתוך היכרותו את התחום הפנה אותי ג' לתחום אחר, משחקי תפקידים: "במשחקי תפקידים", טען ג', "אנשים עוטים שריון וחרב. (אלה אנשים) שהתחילו את דרכם כמופנמים והמסגרת נותנת להם לגיטימציה לעשות דברים שהם ההפך מהמותר- זה הרבה יותר קל". כך גם ברוקי, טוען ג', "ברוקי מרשים לך לעשות בקולנוע מה שאסור לך לעשות בכל סרט אחר. כשאדם הולך לקולנוע הוא הולך (לַבוש) קז'ואל. לְרוקי יש לגיטימציה לבוא בלבוש מינימליסטי, הלבשה תחתונה, גותי, בתור הדמויות מהסרט ובכל תחפושת אחרת". בנוסף, בכל הנוגע להתנהגות באולם "אתה לא יושב אלא עומד ורוקד וזורק אורז, אתה מפריע, צועק, שר, זורק דברים. זו אנרכיה מאורגנת, יש חוקים ברורים, אתה חוגג את חופש הביטוי אך זו מערכת ממוסדת. זה משחרר ואנשים לא חווים את זה בצורה אחרת. כשעושים את זה במשך הרבה זמן זה מחלחל לאישיות שלך במובן הרחב".

כדי לשפוך מעט אור על המילים "מחלחל לאישיות שלך במובן הרחב" אביא חלק ממייל שקיבלתי מאחת מחברי הקאסט שסיפרה על המשפט המודגש את הדברים הבאים:

רק על הציטוט הזה אני יכולה לספר לך שמתחולל שינוי מרחיק לכת במובן של 'תפיסת העצמי'. בקיץ האחרון, כשנכנסתי יותר לקטע של רוקי, פתאום מצאתי את עצמי שואלת שוב ושוב אם מה שאני עושה כ"כ מוזר. כי לאנשים אחרים, שהם לא 'רוקיסטים', זה נראה מוזר. אתה יודע מתי אתה מבין שמשהו מוזר קרה לך? כשאתה יושב באוטובוס ואומר משפט כמו "באורגיה האחרונה[2] עלו לבמה מעט מאוד אנשים..." ולא מבין למה אנשים מסובבים אליך את הראש.

אדם שיגיע בפעם הראשונה ל"מופע הקולנוע של רוקי" יכול למצוא את עצמו חווה חוויות מוזרות. מעבר לכיסאות ולמסך שנמצא בקדמת האולם, החוויה היא לא של אולם קולנוע אלא של תערובת אולם תיאטרון ודיסקוטק- באחת ההופעות התנוסס כדור מראות מתקרת האולם, טרום המופע מתנגנת באולם מוזיקה עכשווית בדרך כלל (במופע לציון יום השואה/יום הזיכרון/יום העצמאות התנגנו ברקע שירי ארץ ישראל) אך הבחירה אינה מקרית, באחת הפעמים היה מיקס בין השיר "supersonic", שיר פופ קצבי לבין "גבעת התחמושת". מטרת המוזיקה כמו מטרת ההתאספות מחוץ לאולם זמן רב לפני המופע, לשמש כ"מכשירת לבבות" לאירוע או במילים אחרות- לשמח את האנשים ולהרים את המורל וככל שהאירוע מושקע יותר (עבודה בלעדית של הקאסט האחראי) כך זוכה הקאסט (והמופע כולו) להשתתפות רבה ושמחה יותר מהקהל, לביקורות טובות יותר אחרי האירוע ולהיזכר כ"אחד מאותם מופעים" הנחקקים בתודעה של הקהילה.

לפני המופע הוילון שעל הבמה סגור בדרך כלל כדי לאפשר לשחקנים להתארגן ללא הפרעה (הוילון לא עוצר את מי שרוצה לעלות לבמה בכל זאת וגם אין מי שיעצור אותו, אין מפקחים מהסוג הזה). בפעמים אחרות- הוילון פתוח כולו ויש פעמים שבהם אין וילון בכלל. עניין "אחורי הקלעים" ו"קידמת הבמה" מיטשטש לחלוטין בערביי רוקי- השחקנים מתערבבים בקהל וחלק מהקהל, בדרך כלל חברים של שחקני הקאסט עולים לבמה, ספק כדי לעזור ולייעץ וספק כדי... להיות על הבמה בזמן ההופעה. העירבובייה וחוסר ה"סדר" שולטים במרחב. באוויר ישנה תחושה של השהיית ביקורת ומיניות שאינה מתאמצת להסתיר את עצמה- פעמים רבות ניתן לראות זוגות מתנשקים בתוך הקהל.

הכניסה לשדה בפעם הראשונה היתה קלה באופן מפתיע. לאחר שחיכיתי עם כולם מחוץ לקולנוע קניתי כרטיס ונכנסתי לאולם. התיישבתי בשורה הראשונה בכסא הקיצוני ליד הקיר ע"מ שאוכל לראות את המתרחש על הבמה וגם בשאר האולם. יכול להיות שהלבוש שלי ש"לא משך תשומת לב" (ג'ינס וחולצה) דווקא משך תשומת לב אך כמדומני שהיתה זו דווקא המחברת שלי שגרמה לבני נוער רבים, לרוב נערות צעירות לבהות בי רגע ואז לחייך ולהציג את עצמן בעודן מתעניינות בכתוב במחברתי. מאוחר יותר באותו ערב, אך גם בהמשך עבודת המחקר הבנתי שאין זה מקרה יחיד אלא שזו האווירה הכללית בין האנשים- חברותיות, התעניינות באחר, שמחה כללית ופתיחות לא ביישנית ולא אופיינית כלל למקום הומה אדם.

[2]               - סצנת האורגיה בסרט היא אחת מסצנות הסיום, ומעריצים רבים עולים לבמה לזמן קצרצר ומתנשקים.

המשך בפוסט הבא

אני מתחיל עם יומן השדה, החלק המרכזי בעבודה, גם אותו אחלק למספר חלקים.
יומן שדה

סצנת רוקי מתקיימת בימי שישי האחרונים של כל חודש בקולנוע כוכב ברמת השרון. ההתקהלות של מעריצי רוקי, על פי רוב מגיל 16 עד גיל 24 מתחילה בסביבות השעה 23:30, כשעה לפני ההתחלה הרשמית של האירוע, 24:30. פעם אחר פעם הייתי מגיע לאזור קולנוע כוכב, מחנה את רכבי וצועד לקולנוע מצויד במחברת ובמצלמה ולעתים גם בלי כלום, כדי "להיכנס לאווירה" ולא להיות חיצוני לה מעמדת החוקר.

תיאור המקום מבחוץ- קולנוע כוכב עומד בראש גבעה ברחוב הראשי של רמת השרון. המתחמים שבו כוללים את רחבת הכניסה בה יש מקום רב לאנשים להתאסף (אירועי רוקי מושכים את כמות הקהל הגדולה ביותר באופן מתמשך, לרוב ממלאים יותר מחצי האולם אם לא את כולו, בערך 200 מקומות), רחבת השלט של הקולנוע, איזור יציאת החירום והירידה לחניית הקולנוע.

קולנוע כוכב נותר אחד מבתי הקולנוע האחרונים בישראל של הדור הישן- במתחם הקולנוע יש אולם הקרנה אחד בלבד. המתחם מתחלק לשתי זירות עיקריות לפני תחילת האירוע (רחבת הכניסה ורחבת השלט), שתי זירות מרכזיות במהלך ההופעה(במת הקולנוע והרחבה שבה עומד הקהל) וזירה אחת מרכזית, בדרך כלל, לאחר המופע (יציאת החירום והחנייה).

לפני תחילת ההקרנה מתאספים כל הבאים ברחבת הכניסה וברחבת השלט של הקולנוע (רחבות מופרדות ע"י שביל) ומעבירים בו את הזמן בנשיקות, חיבוקים, הכרויות, שיחות, שירה, השתעשעות והצגת הבגדים והאיפור איתם הגיעו אחד לשני. בזמן הזה בו נאספים המעריצים הרבים מחוץ לקולנוע עסוק הקאסט של המופע הנוכחי (האנשים היחידים מתוך המעריצים המורשים ע"י בעל הקולנוע להיות בתוך האולם) בהתארגנות בתוך אולם הקולנוע- בהכנת התלבושות, האיפור, ההכנות האחרונות לפְּרופְּסים, לתאורה ולמוזיקה.

חשוב לציין שלא כך היה תמיד- בעבודתה הסמינריונית לתואר שני בתיאטרון משנת 1997 טוענת ציפורה(שם בדוי,שעשתה עבודה סמינריונית על רוקי בעבר) שכשהגיעה לפגוש את צוות ה"להקה" (כך קראה לקאסט) בשעה 23:00 בלילה מחוץ לקולנוע כוכב הם התאפרו והתלבשו לאור תאורת הרחוב בלילה הקר וקיבלו ממנהל הקולנוע 5 דקות בדיוק להתארגן בתוך האולם עד שהוא פותח את הדלתות לקהל להיכנס.

את ההתאספות מחוץ לאולם זמן ארוך לפני ההקרנה אפשר להבין במספר צורות. ניתן לראות את הפונקציונאליות ה"יבשה" בעניין- הגעה לפני הזמן מבטיחה שיישארו כרטיסים למופע. קרו מקרים בעבר בהם נותרו מעריצים רבים מחוץ להקרנה עקב גודש האנשים שהגיעו. היו אלה זמנים בהם ההקרנות היו אירוע חד פעמי לאורך תקופה, אירועים שלמרות שהביאו מעריצים רבים, נחשבו אקסצנטריים, עוד לפני שהתופעה התמסדה, והתופעה אכן התמסדה עם הזמן, כפי שאדגים מאוחר יותר. למעשה, הדאגה מאי היכולת להשיג כרטיסים למופע היא הדבר האחרון המעסיק את הבאים, זו אולי תוצאת ההתמסדות,אולי ההישג שלה. בשבילם "רוקי" הוא סיבה לחגיגה- הזדמנות לפגוש את חבריהם בצורה "מאורגנת", להכיר אנשים חדשים (מהר מאד מכירים אנשים חדשים ברוקי, אווירת פתיחות רבה היא אחד הסממנים הבולטים ביותר בקהילה הזו), ולרבים- מקום של פריקת עול מהמוסכמות החברתיים- פריקה המתבטאת בהתלבשות כמו הדמויות, איפור (פעמים רבות מוגזם), Cross Dressing , עפ"י מילון פרינסטון הוא: "טרנסוסטיזם: הפרקטיקה של לאמץ בגדים, התנהגות או את התפקיד המיני של המין השני-  גברים בשמלות, נעלי עקב, גרביונים, מחוכים, איפור, ויש אף כאלה המורידים את כל שיער הגוף שלהם ומתגאים בחלקלקותם, דבר המושך אליהם מיד חלק מבנות הקהילה ; נשים בלבוש מינימלי שמסתכם לעיתים בתחתונים וחזייה בלבד אך גם לעתים בלבוש בעל מאפיינים גותיים.

בסביבה של מופע האימים של רוקי יש מערכת נורמות מתירנית וחופשית הרבה יותר מזו שקיימת בחברה הדומיננטית. אנשים שמרגישים שהם אינם מתאימים או מסכימים עם הנורמות של החברה הכללית נמשכים לסרט בגלל החופש לחקור דרכי התנהגות, אמונות ומיניות אלטרנטיבית מבלי להיפגע. שם הם מגלים קבוצת רֵעים המקבלת אותם משום שהם שונים משאר החברה. המפיק לו אדלר מציין לגבי המעריצים של הסרט (Henkin, 1979) "... הם לא מחפשים את אותן דרכי הביטוי או התעסוקה- ספורט, מוסיקה, רומנטיקה וכו'- כמו אנשים אחרים. הם מצאו מקום לבטא את עצמם ברוקי".

(שם משפחה, 1999)

המשך בפוסט הבא

מילון:

"רוקי" כמו כל תופעה חברתית אחרת, כמו כל אוכלוסיה בעלת גבולות משל עצמה, כמו כל ארגון הרואה בעצמו גוף- יש לו שפה משלו. על מנת להבין את תופעת רוקי יש להתחיל בהסבר לשוני קצר, הסבר ה- EMIC של הקהילה. להלן קיצור המונחים כפי שהם מופיעים באתר קהילת המעריצים.

Cast קאסט (להקת השחקנים)- הקאסט הוא להקת השחקנים אשר מעלים את מופע הקולנוע של רוקי על הבמה בקולנוע בזמן שהסרט מוקרן על המסך מאחוריהם. כל קאסט מונה בערך 10-15 משתתפים שאחראים "על הא'-ת' של כל הופעה בנפרד. הקאסט מכיל את השחקנים שמשחקים את הדמויות שבסרט, אחראי אביזרים (בעברית "פְּרוֹפְּס"), במאי ומאפר/ת ועוד כהנה וכהנה אנשי צוות.” הקאסט מורכב חודשים מראש (אם הוא חדש) ובאותו רגע מתחילות ההכנות לקראת המופע הקרב שלו. למפגשים של הצוות ולחזרות קוראים מיפקאסטים (מפגשי קאסט) בהם השחקנים נפגשים ב"תכיפות לקיים חזרות, לכתוב פרישואים וסתם לכייף בחברת אחיהם לקאסט”.

הוירג'ן Virgin- הוירג'נים הם האנשים שעוד לא ראו את מופע הקולנוע של רוקי בקולנוע כפי שהוא כפולחן.”על מנת שיהיה ניתן לזהותם בנקל, הוירג'ינים מסומנים לפני ההופעה באות הקלון "V" על מצחם על ידי חברי קאסט או אנשים מהקהל שאינם וירג'ינים. ישנן הופעות שבהן הוירג'ינים זוכים לייחס מיוחד במהלך הפרישואו".

Pre-show הפרישואו- הפרישואו הוא ההופעה המקדימה שלפני הצגת הסרט עצמו. הפרישואו "מכיל בדרך כלל מערכונים וכל מיני כאלה (נונסנס וסאטירה בענייני אקטואליה מקומית וענייני הקהילה, עם דגש על ירידות על אנשים בקהילה ועל הדמויות בסרט) שאותם מעלה הקאסט שמככב באותו ערב. קאסטים כדוגמת "צוות נזק" האגדי ו"הרגליים המזוהמות" החדש הינם קאסטים המוקדשים כולם להעלאת פרישואים ואינם מבצעים את הסרט בעצמם.

A.P'S – Audience Participations- השתתפויות הקהל- השתתפויות הקהל (או בקיצור: האֵייפִּיז) היא הנדבך השלישי לכל הופעה של רוקי והיא מוגדרת כ"כל דבר שהוא לא חלק מהסרט המקורי או המופע של הקאסט ומקורו מהקהל הצופה בסרט". האייפיז כוללים מספר אלמנטים של השתתפות כגון זריקת אורז בסצנת החתונה, ריקוד ה"טיים וורפ" על הבמה יחד עם הקאסט המבצע, אך בעיקר " שורות מחץ הנצעקות או נאמרות ע"י הקהל בתיאום עם הסרט בקטעים ספציפיים. שורות מחץ אלה הן בדיחות שמוסיפות לטקסט המקורי של הסרט, ובד"כ, אם הן מצחיקות, גוררות צחוק מתגלגל משאר הצופים".

כבר שבוע שאני חושב לעצמי שצריך לברך את חבריי בחג שמח ולא עשיתי דבר בעניין. היום ואתמול מציף  אותי (בשמחה) זרם סמסים ומיילים מחברים ומאנשים שאני איתם בקשר בברכת חג שמח, החלטתי שעל כל אחד אני אגיב. זאת ועוד, קמתי משנת הצהריים שלי בסלון (סייסטה זה זרם חדש בחיים שלי לאחרונה) ושלחתי עוד 20 מסרונים לאנשים שמתוחזקים בפלאפון שלי.
שמחתי שיש דברים בגו ושאני במחשבתם של אנשים, וזאת על אף צורת ההסתכלות שלי את עצמי לעתים.
והנה כי כן, עוד שעתיים נצאה לכיוון שולחן הסדר, אולי בינתיים אראה את הסרט שלקחתי מבלוק באסטר.

תקציר עלילת הסרט: מופע הקולנוע של רוקי

בראד מייג'ורס (Brad Majors) מצהיר על אהבתו לג'אנט וויס (Janet Weiss), חברתו מימי התיכון בדנטון- אוהיו ומציע לה נישואים בחתונה של זוג חברים. ג'אנט מסכימה והזוג נוסע לביתו של המרצה שלהם לשעבר שהפך לחבר שלהם, ד"ר אוורט סקוט(Dr. Everett Scott ) על מנת לשתף אותו בחדשות ולהודות לו על שהכיר ביניהם. הם יוצאים מהעיר בכיוון ביתו של ד"ר סקוט ובדרך, באמצע סערה מתקלקלת מכוניתם. בחיפוש אחר טלפון הם מגיעים לטירה מסתורית של "המדען" פרנק-נ-פורטר. את הדלת פותח משרתו של פרנק, הגיבן המוזר ריף רף שמזמין אותם להיכנס. בפנים הוא מכיר להם את אחותו מאג'נטה, גם היא עוזרת בטירה. לאחר מכן מתברר שבאותו לילה מתקיימת בטירה הועידה של מבקרים מהכוכב "טרנסקשואל" (Transsexual) שבגלקסיית "טרנסילבניה" (Transylvania). עם הגעתו של הזוג מתחילים המבקרים החוצנים לרקוד את ריקוד ה- Time Warp המוזר. מאחוריהם מופיע פתאום ד"ר פרנק-נ-פורטר מאופר כולו ובשפתון, לבוש לבני נשים סקסיים ועקבים ומציג את עצמו גם הוא בשיר. הוא מספר להם שהוא יצר גבר שרירי שזוף ובלונדיני והמציע להם להישאר ללילה. הזוג הצעיר והרטוב מופשט לבגדיו התחתונים.

פרנק מזמין את הזוג לצפות בפלא שיצר- גבר צעיר, שרירי ויפה בשם רוקי הוֹרוֹר  (Rocky Horror). כשרוקי מתעורר לחיים הוא פוחד מפרנק ובורח. פתאום מגיע למקום, רכוב על אופנועו- אדי, מאהבו לשעבר של פרנק שמחצית ממוחו הוצאה והועברה לרוקי לצורך בריאתו ע"י פרנק לפני שאחסן את מאהבו במקפיא. אדי פוצח בשיר רוק'נרול וסוחף אחריו את כל הקהל עד שהוא נרצח בידי פרנק מול עיניה של קולומביה שאהבה את אדי (ועכשיו היא המאהבת של פרנק עצמו) ומול עיני כל השאר. פרנק מרגיע את רוקי ההמום מהרצח ומוביל אותו למיטתו. בראד וג'אנט מופרדים ונלקחים כל אחד לחדר אחר. פרנק שוכב עם ג'אנט ואז עם בראד ומבטיח לא לגלות לבן הזוג השני את דבר הבגידה. ריף רף קולומביה ומאג'נטה מסלקים את רוקי ממיטתו ומגרשים אותו מחדר המיטות של פרנק. ג'אנט, המסתובבת אבודה בטירה, מגלה דרך מסך שהיא מוצאת שפרנק שכב עם בראד ומוצאת פתאום את רוקי המבוהל מסתתר. היא מפתה אותו שישכב עימה.

ד"ר אוורט סקוט מגיע לטירה על כסא גלגלים אחרי שקיבל מכתב רשום בדם מאחיינו אדי שאומר שדברים מוזרים קורים בטירה. פרנק חושב שד"ר סקוט עובד עם הממשל בחקר עב"מים וחושד שבראד וג'אנט מסייעים לו. הוא מגיש להם ארוחת ערב ואז מגלה להם שהם אוכלים מבשרו של אדי. אחר כך הוא הופך את בראד, ג'אנט, סקוט, רוקי וקולומביה לפסלים. לאחר מכן הוא מלביש אותם בתלבושות נשיות, מאפר אותם ומכין אותם ל- Floor Show, אורגיה בבריכה. אז מופיעים ריף רף ומאג'נטה בבגדי החלל שלהם ומודיעים לו שמשימתו נכשלה. רוקי בראד, ג'אנט וקולומביה קמים לתחייה ורוקדים ושרים מול באי הועידה. פרנק שר שעליו לחזור לטרנסילבניה אך ריף רף הורג אותו. רוקי העצוב מרים אותו ומסה לברוח. ריף רף הורג גם אותו ואת קולומביה ומשחרר את ג'אנט בראד וסקוט שנמלטים מהמקום. לבסוף ממריאה הטירה שהיתה בעצם ספינת החלל שלהם חזרה הביתה.

בפרק הבא: מילון מונחים
ועוד עצה- אל תיקחו את הסרט בוידאו. אם אתם רוצים לראות אותו- כוכב זה המקום (הסברים בהמשך)