במסגרת "הדבר הבא" בשבילי החלטתי שאני מדגם מחדש את ארון הבגדים שלי.
כמה מילים על איך גברים (אני)אוהבים את זה.
אנחנו אוהבים לבוא לראות לקחת. אני אוהב שאני נכנס לחנות, רואה משהו מיד, מודד לוקח.
כך קרה שנכנסתי היום לקניון צפוני וחיפשתי לי בגדים שיעשו לי להרגיש סקסי.

המשביר יקר בלי הצדקה, בפול אנד בר (אני אומר פוֹל, אבל יש האומרים פוּל) יש בגדי ילדים שגילו את הכפתורים זה לא מכבר, בגולף יקירי הצלחתי למצוא חולצה אחת לבנה עם פסים לבנים סקסיים. באופן מפתיע זו היתה החולצה הראשונה שמדדתי אך ההמשך היה סיוטי ביותר. למזלי החולצה הזו היתה כותנה. הרבה מהשאר היו כותנה מעורבת בעוד כל מיני ועוד חולצות בלי סקס, שלא לדבר על מכנסיים שלא הצלחתי למצב לעצמי. בעוד אני רציתי לצאת משם עם חולצות, מכנס וסריג עליון (משהו כמו פשתן, אבל זה יותר מדי לבקש) יצאתי רק עם אותה חולצה לבנה שעלתה לי 160 שקל.
הלכתי למצוא לי עוד בגדים. קאסטרו היו הבאים בתור. בעוד בטעות נכנסתי לחנות הנשית, נעמדתי שם כשואל ואף עובדת לא באה לקראתי, כשהתאשתתי ונכנסתי לחנות הגברית בקע פתאום קול נשי. "מה המצב?", היא שאלה אותי.
"השבח לאל", עניתי עוד לפני שראיתיה ואז עשינו את ההיכרות שלנו.

גם היא וגם מנהל החנות נעמדו מתרשמים מה"העזה" הזאת שלי לתת תשובה לא סטנדרטית וככה התחילו היחסים שלנו.
מיד מצאתי לי את החולצות החלקות שכל כך חיפשתי, מיד מצאתי שלוש (בגווני כחול) ומיד התעצבנתי על הקנייה הקודמת.
לא נותרתי חייב. יצאתי וביטלתי את העסקה שנעשתה באשראי, חמש דקות אחרי שנעשתה. בלי שאלות, בלי תשובות.
חזרתי והסברתי למוכרת החביבה את הטעם שלי בבגדים. אמרתי לה שאני צריך להיראות סקסי. אמרתי לה שאני לא סבלני לבגדים פרחיים שקאסטרו נוהגת מדי פעם לשווק לעמכה ישראל ששורץ בקניונים.השיא של זה היה כשאמרתי לה על סריג שהוצע לי "שדוּדי ילבש את הסריג הזה", מפגין קצת ביטול וקצת חוסר ידע לגבי מי דוגמן הבית הנוכחי של החברה.
(רוצה לומר, תביאו דמות מוכרת ולא פרסומת עם שני יפהפיים שמעוצבים למשיכה. מה עם להזדהות? שיווק? הלו?)
לא משנה, הלך לי טוב שם. ידעתי בדיוק מה רציתי. שלוש חולצות (הייתי מתפשר על שתיים), מכנס, סריג, תודה ושלום.
ניסתה לדחוף לי אי אילו מכנסי חורף שחורים וחומים. לא הלך.ניסתה נעליים. לא. מעיל. היה מהמם, אבל לא תודה.
הגבר הישראלי (אני) בא לקניות ועושה קנייה שנתית. אין לו חשק לבזבז את כספו על משהו שהוא ילבש רק חצי מהזמן בעוד הוא יכול ליהנות ממלבושיו כל השנה.
בסוף עשיתי מעשה, הורדתי חולצה תכלת ולקחתי אחת ורודה, אני כנראה חולה, וזה נראה עלי נהדר.
לקחתי כחולה, כחולה אפורה כהה, וורודה. ולקחתי מכנס שחור, אולי גדול במידה מזו שלי, אבל הרגשתי נהדר איתו. ונראיתי נהדר, סגולה לחיים ארוכים  (לא!)ולסקס מטפטף (מאיפה אני מביא את השטויות האלה?).

יצאתי מרוצה. זה העיקר. 

שלוש הערות על הפוסט הזה לסיום:
א- נתפס לי התחת מרוב ישיבה. הספסלים פה לא מיועדים לבני אדם כנראה.
ב- מדבר על עצמי בגוף שלישי, מזהה את עצמי עם שאר הגברים בישראל- אני כנראה באמת חולה, או שאני סתם מרוכז בעצמי.
ג- מי אמר תוכן שיווקי?
it wasnt so hard  now was it?

ואחרון לסיום: אורי גלר נראה רע עם הגיצים הבלונדיניים בשיער שלו. בטי רוקאווי החמיאה לי על הגזרה. היא לא ידעה שבגיל 18 הגעתי אליה שתסתכל עלי לרגע. אמרה לי לחזור אחרי הצבא. זה לא קרה. שאלתי אותה איך אני יכול לצלם אותה בצורה מחמיאה. היא עזבה את הבופה ונתנה לי בחיוך.