|
קטעים בקטגוריה: 2006.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מתנה לשנה החדשה
התפניתי ברגע האחרון הזה של שנת 2006 לכתוב פה עוד קצת לפני שיגמר חודש תגמר השנה.
יש לי פה לידי שני תינוקות נהדרים, בחורף הזה.
האחד, ילדון שאי אפשר להפסיק לאהוב, הוא יפה וחמוד, קטנטן ואלהי, רגיש, פחדנון וילדותי. הוא אי של אהבה, הוא משלב בין שתי שפות וכשהוא צוחק הוא אוהב להגיד Funny ולחייך המון עם התלתלים הזהובים שלו. הוא חמוד בלתי נלאה, אוהב להריח פרחים ולנשק את הדוד שלו, אחד כזה שאתם רוצים לידכם, אבל כדאי שיהיה לכם אוטו בלו, אוטו גרין ואוטו ילו טקסי. הוא יפחד ממגלשות אם הן big one, אבל אם הן small one הוא יהנה מהן ויעלה עליהן ארבע פעמים. כשהוא על אופניו הוא מדמיין שהוא רוכב על האופנוע שלו וכשהוא נוסע מהר בירידה הוא יגיד שהוא בסלייד.
אחותו הקטנה הפכה בלונדינית. בהתחלה היה לה שיער שחור, כמו לסבתא רבא שלה, אבל היא הצהיבה האפרוחה.
כשאני מחזיק אותה אני מבין את ההבדל האטומי בין זכרים לנקבות.
השבריריות שלה עולה על השבריריות שלו עשרות מונים. יש לה קול קטן ונשימותיה פצפוניות. כשהיא צוחקת היא עושה את זה בזעיר זעירין והאחיזה שלה את הזרת שלי חלשה חלשה.
ועם זאת, רק אותי היא אוהבת, רק איתי היא מרגישה נוח, רק איתי היא מפסיקה לבכות ורק אני זה שמאכיל אותה. חוץ מאמא שלה.
לא ידעתי שהקטע הקודם שכתבתי ישפיע עליכן כל כך. בדרך כלל, כשאני מפרסם פוסטים חזקים אין תגובות. אולי החיבור והחשיפה שלי שם עשה את השיפט אצלכן. כמובן שלא כתבתי שם כדי לקבל את התגובות וכל תגובה הפתיעה אותי יותר מקודמתה.
מצאתי לנכון לא להגיב לכל התגובות ואני יכול רק לומר שנתתן לי חומר למחשבה מעבר לזה שכבר הכיל מוחי.
היום בסילבסטר, נכון לשעה זו, אני לבד. בלילה אני עובד לפני חצות, הולך לצלם מסיבה, אבל לא ידעתי את זה קודם.
באופן משמח לא הרגשתי רע על זה שאבלה את הלילה לבדי. גם הנחתי שלא אהיה לבדי וגם לא הזיזה לי העובדה הזו יתר על המידה. עשיתי לט גו על הערב מהבחינה הזו, וברור שהערב הזה לא אומר עלי כלום (לכל אלו שחושבות שלהיות לבד אומר משהו).
אני עם הילדים, הילדים האלה הם שמחה, אני מתגעגע אליהם כל הזמן ואוהב אותם עד בלי די. מעבר לזה, הילדים האלה הם אושר צרוף. צרוף, טהור ובלתי נגמר, כל הזמן כל הזמן. הם הפסקה מהחיים, הפסקה מהדאגות. אי של אמון, אי של אהבה. הילדים האלה הם מתנה לשנה החדשה.
| |
סיכום שנת 2006 בין הסדינים
יום שבת. אני עושה הפסקה מחיי שלא נעצרים לרגע ומתפנה לכתוב קצת חשבון נפש על השנה החולפת. כבר לפני שבועות אמרתי שאני הולך לעשות את זה, נושא נושא, ולא עמדתי בכך. אולי זה בגלל שחשבון הנפש שלי, כמו האסימונים שנופלים לי, מגיע אף הוא, במעבר בין חדרים (דלתות ומשקופים), בין זרזיפי המקלחת, כשאני שוטף כלים, מחרבן או נוהג באוטו. פרצי תודעה אצלי הם דבר שיש לו אוטונומיה ושאין לי שליטה בו. כל שאני יכול לעשות כדי לקדם אותם שיקרו זה לשים את עצמי יותר במקומות בהם הם קורים, לעשות ולחכות.
הנושא הראשון אותו רציתי לשטוח הוא עניין הנשים בחיי ולא כי זה הנושא היחידי בחיי. יש גם את נושא הצילום (אקא קריירה), את נושא חיי לאן, את נושא הבית וגם נושא "שונות" בו בטח אדבר על נושא חברים (הו, זה נושא חשוב), מעבר לחו"ל, מצבי כישראלי יהודי ושאר פטריות אחרי הגשם.
מבחינת נשים, נשאלתי לאחרונה יותר מדי עם כמה נשים הייתי.
בעיניי הייתי עם הרבה. הייתי עם הרבה במידה כזו שהמצב שׂמני בתחושה לא נוחה של מספר, חצי עגול שכבר מזמן עבר את גילי ומתקרב כבר לגיל בו או שאתה מיושב או שאתה תכף נקרא אשמאי זקן. חמש לפה חמש לפה, אתם כבר תבינו לבד את דבריי, אין טעם להתעסק בקטנות. בימים אלה אני מתעסק גם במשמעות שאני מוסיף למספרים שלי. כרגיל לי, גיליתי שאני מוסיף משמעות למספר שגורעת מרמת האנרגיה שלי בעניין אבל עוד יותר מכך, גיליתי שהפרשנות שלי היא לא הפרשנות היחידה ושיש פרשונויות נוספות ומספרים אחרים איתם. שוב גיליתי שהכל יחסי, שוב גיליתי שאני לא מיוחד, שוב חזרתי לדרוך על האדמה, המקום אותו אני הכי אוהב, בו אין אמת, הכל יחסי ואני חי את חיי בשלום.
פגשתי המון נשים השנה. חלקן איני זוכר ומוצא שזה חסר ערך לזכור. ימים ארוכים, אפילו שבועות שאני אומר לעצמי לראשונה בחיי שעשיתי טעויות בבחירה שלי של אילו נשים להכניס לחיי, עם אילו לשכב, לאילו להתקרב, מאילו להתרחק וחיי הרומנטיים לאן. זו לי פעם ראשונה שאני אומר שעשיתי טעויות, מעולם קודם לא אמרתי זאת, לא כי לא רציתי להודות, השיחה פשוט לא עלתה למיטב זכרוני. עשיתי טעויות עם מספר נשים. אף אחת מהן אינה אישה רעה. אף אחת אינה קלגסית, מושחתת, פרועה, זונה, משחיטה, בוגדת או כל דבר אחר. אבל הטעויות שעשיתי הן דווקא בלא להקשיב לעצמי (נכון שהטעויות שאנחנו עושים הן תמיד בזה שלא הקשבנו לעצמינו?). קשה לי לכתוב, אעבור למשהו אחר. בשנתי ה- 26 שש נשים חלקו איתי מיטה. בכמה צורות שונות אפשר לכתוב את זה ודווקא ככה בחרתי לכתוב את זה, תחשבו על זה. אבל זה באמת ככה. גבר שבא לזיין אישה זה מצב תודעתי. גם אישה שבאה לזיין גבר זה מצב תודעתי. לא באתי לזיין אף אישה, אני שמח שאין זה מצב תודעתי שעובר עלי באופן טבעי. אין זה פלא אם כך שרמת החרטה שלי כה נמוכה. אני לא מזיין נשים, אני לא משתמש בהן לצרכיי ולכן, כשמגיע תורו של חשבון הנפש הפרטי שלי, כל אחת היא מישהי שבחרתי להיות איתה, כל אחת היה לי איזשהו קשר איתה, כל אחת השאירה בי משהו משלה בין יותר ובין פחות ואני שבע רצון, שלם עם הבחירות שלי למרות שיש כאלה שבדיעבד הייתי נוהג איתן אחרת. לקטגוריה קוראים סיכום שנת 2006 | |
לחתוך את תקרת הזכוכית בחתך הזהב
הבוקר שלי מתחיל תלוי בחלום שהיה לי בלילה והשיר שעולה לי בראש נגזר ממנו.
בימים האחרונים השיר הראשון שעלה כשנדלק לי המוח היה זה של נינט, החדש, אבל בלילה הלכתי לישון טיפה מאוכזב, חלמתי שאני רב עם אנשים ואז קמתי עם השעון אז המוח שלי ניגן לי את חותך בחתך הזהב, החדש של ערן צור.
נכנסתי להתקלח במים הרותחים שמעירים לי את המערכת כל בוקר, לא יכולתי לא לחשוב על השיחה של אתמול בלילה לפני השינה.
אתמול כשדיברנו כל הזמן הרגשתי את תקרת הזכוכית הרגשית שהיא נתקעת בה. זה לא שלא היתה שם יכולת. היתה איזושהי יכולת.
זה לא שלא היה רצון, היה. אבל לא משנה כמה היא דיברה וכמה היא סיפרה, היא לא הצליחה לראות את מה שעבר עליה.
לא עזר שהתעניינתי באמת ובתמים, לא עזר שאפילו ניסיתי לדובב את זה ממנה (והיא בכלל רצתה לשתף אותי בזה מראש), לכוון אותה שתראה את מה שעצר אותה, את הסיבה לבכי שלה, היא אמרה שזה היה לה קשה וביקשה (וזה כבר קרה לי עם אחרות) לשים את זה בצד כמו רחוק מהעין רחוק מהלב (ואז מה אם כשאני אראה את זה זה יפתר, עכשיו זה קצת לא נוח ואני מעדיפה לא להתמודד). כל מה שנותר לי היה להגיד לה זה אוקיי על הבקשות שלה ולהצטער, להצטער שאני לא יכול לעשות אליה גשר אמיתי, להצטער שהיא באמת ובתמים רוצה להתקדם קדימה ושאצלה תקרת הזכוכית קיימת, בראש, ושהיא אינה מודעת לה ועל כן אינה יכולה להתמודד איתה. והצטערתי. אז רציתי לחתוך בחתך הזהב, לחתוך, לחתוך, אבל לא היה זה מקומי לא רציתי להכנס איפה שאין כניסה, ואם מאז יום ראשון שאלתי את עצמי מה לעשות בקשר אליה, נענתה שאלתי ביום חמישי בחצות, לחתוך.
וזה לא שאני לא רוצה אותה בחיי, אני כן. אבל אני לא אוכל להיות איתה בקשר רומנטי ואמנם אני מעריך אותה מאד על יכולות אחרות שלה, על דרכי הווייה שלה, על הבגרות אבל מה לעשות עם בנאדם שכשהוא מתחיל לדבר אתה אומר לעצמך "אויש הוא משעמם"?
בלילה לפני השינה החלטתי שאני הולך לכתוב את סיכום השנה שלי החל מהיום. אני אפרק את הכתיבה של זה לנושאים.
צפוי חשבון נפש סגלגל (כמו החדר הסגלגל) (צורה, לא צבע) (מהות, מיקום) (הֵקשר). חדר פיקוד אמיתי.
עדכון 9:50 - אחרי שכתבתי את הפוסט הזה חזר לי השיר המגניב לראש והבוקר שלי קיבל אור אחר. ידעתי שאני צריך לכתוב את זה.
:) בוקר קסום
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
