|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הפיגוע אתמול ומה שקרה בלילה
בלילה, קצת לפני שקמתי היה לי חלום
הייתי במעין בית קפה עם המצלמה
ידעתי שאני אמור לצלם משהו אבל לא מצאתי אותו, זה היה בחדשות אבל לא מצאתי אותו
ואז הגיעו מוטי וגלעד ק.
האחד צלם ותיק. השני צלם יותר ותיק ממני.
בית הקפה היה שופע באנשים
מוטי אמר לי- זה פה
אמרתי איפה
זה פה הוא אמר
ניגש אלי, עבר אותי, נעמד כמה מטרים מאחורי והתחיל לצלם
היה זה שופל שעמד מעל גרוטאה של מכונית
משהו בסגנון מכונית שעברה תאונה או שהיתה בקירבת פיגוע
משום מה לא ראיתי את זה מהמקום שעמדתי בו
היינו בתוך בית הקפה אבל המכונית והשופל היו בחוץ, והיינו צריכים להכנס פנימה כדי להסתכל החוצה
התחלתי לצלם, ואז הזיזו את המכונית
לקחו אותה ביד
והלכו לעבר השולחן הזה של הצוות הזר שהמצלמת וידאו הזו היא שלו
בעוד אני רודף אחרי השופל הזה שנע בין שולחנות בית הקפה
בא אל עבר חזית השולחן מוציא כמה פלאשים
והופ
השעון המעורר.
| |
קמתי מהשעון ופתחתי את המחשב. מסתבר שזו לא היתה שיחה שלא נענתה, זה היה השעון המעורר. אז חזרתי לישון, לישון לעוד שעה. מצאתי את עצמי מחכה לאוטובוס לאוניברסיטה. לאוניברסיטה. אחרי ששלחתי לה את הפוסט הזה. חיכיתי וחיכיתי ואז האוטובוס הגיע סופסוף. עליתי עליו וספרתי את השקלים כדי לשלם לנהג. אחרי שנתתי לו את הכסף סופסוף אני מגלה פתאום שאני נמצא בכיוון הנסיעה ההפוך. מזלי שהבחנתי בזה מהר, עוד כשאני נמצא לפני הרמזור הראשון ועדיין ליד הנהג ושעוד לא קיבלתי את הקבלה על הנסיעה. ביקשתי לרדת ואת הכסף בחזרה. קיבלתי אישור נסיעה אחת באוטובוס חינם. עברתי את הכביש והלכתי לתחנה לכיוון הנכון שוב. חיכיתי שוב לאוטובוס.
אני חייב לאגד את הפוסטים הטובים שלי לכדי משהו.
לאקט שלי אתמול ולחלום הזה יש משמעות רבה בעיני.
| |
עוד פעם חלמתי
גם בלילה ישנתי טוב, טוב מאד. כמו אתמול בצהרים, גם הלילה חלמתי חלומות.
אם אתמול חלמתי על ברוס ספרינגסטין, הלילה חלמתי את ארקדי דאידמק.
היה לו עוזר צעיר... באיזשהו שלב הוא פיטר אותו. לכמה רגעים שם בחלום רציתי להיות העוזר שלו, אבל הבנתי שזה לא המצב בדיוק.
מעבר לזה, הוא דיבר עברית. הוא גם התראיין בעברית. שאלו אותו מה הוא חושב על מצב המדינה ומה צריך לעשות.
כשקמתי אמרתי לעצמי "יהודי הוא כן, אבל הוא כל כך מעט זמן בארץ, עולה חדש למעשה, איך יכול להיות שהוא יתמודד עכשיו לראשות ממשלה או משהו כזה"...
יכול להיות שאני טועה. יכול להיות שהוא היה כאן לפני שנים רבות. הוא לא תמיד היה כל כך עשיר הרי. יכול להיות שהוא עלה לארץ ואז ירד ממנה ואז חזר שוב, מי יודע...
| |
אפריקה האורבנית
בלילה חלמתי שאני באפריקה. ובאפריקה יש מלחמת אזרחים. ובאפריקה, זו של העולם השלישי, חוץ משחורים יש גם יהודים. לבנים.
ואני מסתובב שם ברחובות. באפריקה יש רחובות. רחובות אורבניים.
אבל יש שם מלחמה.
ואני נכנס לבתים, מעין בתים, שהם בעצם בתי קבורה, בהם בתקרה יש עיגולי אור שנוחתים על הרצפה עליה אני עומד, וכל עיגול שכזה הוא אדם שקבור, וכך גם בקירות...
ואני הולך ברחובות, וברחובות אני פוגש פתאום את עומר הנבלה שהיה מציק לי בצורה אלימה בבית הספר, ואני עם מטריה, מסתיר את עצמי מפניו וחולף אותו. ואו אז פתאום אני פוגש את ש. קרן. וש. קרן לובש מעיל גשם יקר ושחור. ומסתובב עם עם מיקרופון בידו ועם צלם טלויזיה שמתעד יחד איתו את הנעשה, ואנחנו נמצאים ליד בית כנסת ובבית הכנסת הזה יש רק קומה אחת וחלונות והאנשים אינם יושבים על כסאות, הם יושבים על הרצפה, כשבצד אחד יושבים הגברים, בצד שני השנים ובאמצע יושבים הילדים. וכולם שרים באקסטזה. ואני שומע קול מבחוץ שקורא לי לצלם את זה, אבל בכלל אין לי מצלמה ביד ואני הולך משם מתרחק. אני מתרחק משם ברחוב וממשיך בסיבוב שלי, אני לא בסכנת חיים ושום דבר לא קורה לי לרעה.
| |
משהו עלי
מוקדם קמתי היום. לישון הלכתי מאוחר ובלילה חלמתי שוב.
קמתי עם השעון שהכנתי לי וקמתי בלי שמחה בלב.
ובחלומי אני נכנס לבית חולים. לצלם, אבל כנראה שיותר מכך, ושם אני פוגש את צלם הארץ, גבר גבוה, מבוגר, עם זקן צרפתי של שנים עם המצלמה הענקית שלו, ניקון D2H.
בתחילה אני חושב שהוא בא לצלם כמוני, אך מאוחר יותר בחלום מתברר שהוא נכנס לטיפולים כנראה. פעם שנייה שאני רואה אותו בחלום הוא אחרי תספורת. הוא אומר לי שהוא רוצה את המצלמה שלי (צעצוע על יד שלו). לא ממש שואל אותי והחלפנו מצלמות. עכשיו אני הולך עם חתיכת גוש מצלמה גדול ורציני כזה והוא, הוא עם חלוק בית חולים וראש מסופר להלכה, אחרי שתמיד הוא הולך עם רעמת שיער ענקית.
כל החלום אני נכנס ויוצא מבית החולים, ולמזלי יש לי בכיס את אישור הכניסה הראשון שאני מראה כקבלה על זה שנכנסתי בראשית היום. יש שם אפילו ש.ג שבודק לי את התיק ואת האופנוע, ודלפק קבלה שמאפשר לי לדלג על התורים, ובית החולים- הוא נמצא בכלל במקום דיזנגוף סנטר.
אתמול בלילה חזרתי הביתה ואמרתי לה שמשהו בי לא בסדר.
אתמול תפסתי את עצמי שוב מנותק מגופי, לא מסוגל להיות בחוויה שלי כל כולי, לא מסוגל להתמסר, מלא דיסוננס. לשחרר אמנם הצליח אבל היה בבחינת מעט מדי מאוחר מדי, ואפילו ברגע עילי אחד, באמת עילי אחד, גבוה גבוה בתחושת הסיפוק כמעט ובכיתי,וכמעט ובכיתי פעמיים באותו רגע אבל דמעות לא יצאו לי ואושר לא הציף אותי, למרות שפעם ראשונה באמת שחררתי השליטה והתמסרתי למעמד.
רציתי לבכות. משהו בי, אמרתי מאוחר יותר, לא עובד. הוא תקוע. וראיתי את החומות חומות שאין אף אחד לי להן, אף אחת, וראיתי את המעגליות הזדונית בה אני מצוי שבוי כבוי ושאין בילתה
והנה אני אומר פה את האמת לעצמי על עצמי, אני בבעיה
ואין דרך שכלית שאני מכיר, כי הגעתי לסוף דרכי שם בתחום הזה, זה הזמן לנסות שיטות אחרות
ואני עומד ערום ועריה ואני חסר אונים
| |
אתמול בלילה חלמתי שאני נכנס ללבנון כחייל. אני מתכונן לקרב באיזה דיר אל סאמט'ינג ומכין את כל הציוד ובעיקר מכין את עצמי מנטלית כי אני ממש פוחד ולא סיפרתי לאמא שלי וחושב אולי להיעלם לכמה ימים ממנה כדי שלא תחשוש מהגרוע ביותר וכו'.
היום בלילה חלמתי דווקא על אבא שלי. הגעתי אליו למשרד שלו וישבו בו תלמידים. הוא ישב לשולחן, ואני ישבתי איתו לכמעין ישיבה.
הם דיברו על איך מפיקים סרט, או יותר נכון, איך מצלמים אותו, וכנראה הייתי שם בעל דעה.
בסופו של דבר קמתי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי, והוא יצא אחריי.
בדלת הוא שאל אותי משהו בנוגע ליחסים שלנו. אני לא זוכר מה עניתי, אבל כנראה שהשבתי פניו ריקם, פשוט כי הוא לא היה מחויב באמת או שרק העמיד פנים בנוגע לזה.
בפרק השני של העונה הרביעית של מסע בין כוכבים: הדור הבא יש פרק בו פיקארד, חוזר לכדור הארץ, אחרי הקרב עם הבורג ואחרי שנטמע בהם והפך למנהיג שלהם לוקיוטוס. הפרק הזה מדבר על המשפחה שלו ועל כל הדברים שהוא בחר להשאיר מאחור (האפשרות להקים משפחה) ושעכשיו הוא חוזר אליהם לחופשה ונפגש עם אחיו, אישתו והבן שלהם.
מחר (שישי) מגיעה המשפחה שלי מארצות הברית לחופשה. אחותי, בעלה ושני הילדים שלה, אוּשוּ קטן ופושי (שם זמני).
אני הולך לתת לגלים של רגשות לשטוף אותי מחר ובמהלך הביקור.
זה יהיה כל כך מרגש.
לפרק אגב, קראו Family
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
