אני לא כותב הרבה כמו פעם. אני עסוק יותר בעצמי, עסוק יותר בעבודה שלי, עסוק יותר בפרויקט האמריקאי שלי ועסוק יותר בקריירה שלי.
מבחינת עצמי אני נתקל יותר במגבלות שלי. אני רואה פתאום מקומות שאני עיוור בהם, אני לא מצליח לראות דברים בי כמו שראיתי פעם. יותר מזה, אני לא מצליח לראות את האנשים כמו שראיתי פעם. אם פעם פיתחתי רגישות אני מרגיש שהיא נסוכה אחורנית בכמה צעדים. הלוואי שהייתי רגיש יותר. רגישות כזו נשית, שנשים מעבירות מאחת לשניה בצופן הגנטי שלהן, כאלה שגברים יכולים רק ללמוד איך, לעולם לא יקבלו אותו בדם, ככה אני מרגיש. מעבר לזה, נקבע עכשיו שאני עובר לגור לבדי ולא עם השותפה שלי כמו שרציתי בתחילה. לצערי ולא לצערי. פעם הbeing שלי היה גמיש יותר, היה מוכן להחיל על עצמו being של מאומן, אחד שמתאמן. היום הוא עצלן, או אולי אחד שיודע יותר מדי, אני מרגיש את זה בתוצאות שלי, ברגשות שלי, בתקשורת שלי עם אנשים. אני לא צריך להתאמץ כדי להרשים אנשים, כדי לתקשר איתם, אבל יחסים ארוכים זה משהו שמזמן לא התחלתי, זו לפחות החוויה שלי. כשאני מסתכל על כמה אנשים הכרתי ב-2006 ברמה שנשארנו חברים זה סותר את דבריי הקודמים. אבל למה להפריע לסיפור עם עובדות.
בעבודה שלי אמרתי? כן, אני מצלם, מצלם כמות, יוצא לחדשות בעיקר. מרוצה מהכמות אני לא, וזו אולי ההתעסקות המרכזית שלי בצילום. בין אייטם לאייטם. בפגישה הקודמת בסמינר התחלתי לחשוב על עצמי כמו על עסק. מאז כל פעם שאני מבואס מהמצב הכלכלי שלי אני חוזר לחשוב כמו עסק (קר ומחושב בנוגע למצב הכלכלי) והבאסה חולפת, עד הפעם הבאה. מפתיע אותי כל פעם מחדש איך שלעסק אין רגשות, עסק לא נכנס לבאסה, עסק מתכנן עתיד ואיך אנחנו בתור בעלי העסק לא יודעים לעשות את זה על עצמינו. ג'יזס השועל.
הפרויקט האמריקני שלי מסרב להסתיים ואולי טוב שכך. התחלתי להיות בקשר עם אחת מהמשרד בניו יורק. דיברנו פעם אחת ואנחנו מתקשרים בעיקר במיילים. אני חושב שיהיה בסדר שם, אני מוצא חן בעיניה והיא אוהבת את הצילומים שלי. השבח לאל השבח לאל.
אני נרשם לסדנת צילום. כן. הו זו הולכת להיות תופעה אצלי בחיים, ללכת ללמוד צילום. לא רע הייתי אומר.
זה הגיע פתאום וקפצתי על זה. גם לקנות מצלמה יש לי על סדר היום וגם לעבור דירה. נכון, הרבה הוצאות, פחות הכנסות, אני צריך לראות מה אני עושה עם זה ומה יהיה סדר העדיפויות. בינתיים אני אתלבט. נראה שהמצלמה תבוא אחרונה.
משהו אישי עלי?
כבר שבועיים אני בהפסקה מלהכיר בנות. יופי?
יופי.