הנה שבתי,
והערב אני יוצא להופעה, לבדי, עם עצמי, רק עם עצמי. אני מתחבר לזה מאד, למהות השיחרור.
ומחר, מחר אני יוצא לצפון, לפנות ערב, לבדי, עם עצמי, לפגוש שם חברה, או אולי שתיים, אבל עם עצמי, לבדי. וגם אם אף אחת מהן לא תרצה להצפין איתי למחוזות המחשבה שלי בצפון, אסע לבדי, עם עצמי.
אולי למדתי משהו חדש ישן על איך להיות עם בני אדם. אני שמח.
מחר שבת

הו אין לי ספק, שכמו שהלילה התחיל מחכים לי כמה ימי סקס, ווא ווא.
ככה זה ללכת לישון ככה, ככה זה להתעורר ככה.

רק אתמול באמצע שיחת מסנג'ר, כשהרשיתי לעצמי לדבר על סקס עד כל כך מאוחר, כשפתאום סיפרתי לה מה אני חושב על אנשים שמתאמנים בס.מ ולמה אני לעולם לא אהיה אחד כזה, רק כשסופסוף אמרתי את מה שישב לי בפנים (בלי קשר לנושא) הרגשתי שוב אני, כאילו חזרתי למקום ממנו הלכתי לפני זמן, כאילו שוב הפעלתי את המוח, שוב נדרשתי לו, שוב השתמשתי באיבר היחידי שמעיר בי אושר פנימי וכי נזכרתי בימים האחרונים, אמרתי לעצמי, למנהיגים תמיד יש מה לומר, נזכרתי עכשיו.

עכשיו לקראת חג החירות אני פתאום מבין שחירותי חסְרה לי ואני מבין שאין חירות מלבד החירות שבראשי, ושחיפושיי אחר חירות הם עצמם אנומליה לא אפשרית, מבוא לבורות מובנים בדרך, ועובדה היא כי הנדסת המחשבה (וגם תורת ההוויה והפסיכונאליזה) כבר הראתה לי מזמן כי עיתים המחשבות עצמן הן הגורמות לתהליכים לא נכונים לקרות וכי מחשבות הופכות לפרדיגמות בלי שבכלל נבחין, אך הנדסת המחשבה לימדה אותי גם לעצור ולהסתכל ולהבחין שכשדברים לא קורים כמו שאנו רוצים יש להסתכל על כל שלל הדומיננטים המצויים, לבחון מי מהם מחולל את התוצאות ולגשת לטפל בו. לעיתים רבות, זו המחשבה שהופכת לפרדיגמה שמחוללת את התוצאות שאיננו רוצים.
הו אז, הו שם נמצאת מהות השיחרור.

הו אין לי ספק, שכמו שהלילה התחיל מחכים לי כמה ימי סקס, ווא ווא.
ככה זה ללכת לישון ככה, ככה זה להתעורר ככה.

רק אתמול באמצע שיחת מסנג'ר, כשהרשיתי לעצמי לדבר על סקס עד כל כך מאוחר, כשפתאום סיפרתי לה מה אני חושב על אנשים שמתאמנים בס.מ ולמה אני לעולם לא אהיה אחד כזה, רק כשסופסוף אמרתי את מה שישב לי בפנים (בלי קשר לנושא) הרגשתי שוב אני, כאילו חזרתי למקום ממנו הלכתי לפני זמן, כאילו שוב הפעלתי את המוח, שוב נדרשתי לו, שוב השתמשתי באיבר היחידי שמעיר בי אושר פנימי וכי נזכרתי בימים האחרונים, אמרתי לעצמי, למנהיגים תמיד יש מה לומר, נזכרתי עכשיו.

עכשיו לקראת חג החירות אני פתאום מבין שחירותי חסְרה לי ואני מבין שאין חירות מלבד החירות שבראשי, ושחיפושיי אחר חירות הם עצמם אנומליה לא אפשרית, מבוא לבורות מובנים בדרך, ועובדה היא כי הנדסת המחשבה (וגם תורת ההוויה והפסיכונאליזה) כבר הראתה לי מזמן כי עיתים המחשבות עצמן הן הגורמות לתהליכים לא נכונים לקרות וכי מחשבות הופכות לפרדיגמות בלי שבכלל נבחין, אך הנדסת המחשבה לימדה אותי גם לעצור ולהסתכל ולהבחין שכשדברים לא קורים כמו שאנו רוצים יש להסתכל על כל שלל הדומיננטים המצויים, לבחון מי מהם מחולל את התוצאות ולגשת לטפל בו. לעיתים רבות, זו המחשבה שהופכת לפרדיגמה שמחוללת את התוצאות שאיננו רוצים.
הו אז, הו שם נמצאת מהות השיחרור.