fearless daring
aggressive boldness or unmitigated effrontery
Insolent boldness, especially when imprudent or unconventional; Fearless

היום דיברתי איתה והבנתי מה היתה הבעיה שלי איתה.

כשהיא מספרת על עצמה היא מספרת על השיעורים שהיא עברה, ועל זה שהיא פגשה את עצמה, ודברים מדהימים וגדולים ושריגשו אותה, והמהות שלה, והשריר שלה, וההשתקפויות שלה, והגדרות, והקלה, ובכי קטרזיס, ותקשורות, וקבלה, ואויר, והכלה ועוד כל מיני מילים, ואז הבנתי שלדבר עם אנשים לפעמים זה כמו לקרוא ספר של פאולו קואלו בשחור לבן, בלי התובנות, או עם תובנות אבל שיהיו בשקל, כמו שיטת הפלקל- לא ממש מחוברות, כי זה לא נוגע, כי זה תובנות אלטרנטיביות על הקיום, כי זה אישיות אלטרנטיבית כי האחרת בהקפאה, כי זו "הטובה" היא כמו אחת עם מאסטר קטן בראש שאומר לאן ללכת ומה לעשות ואיך להגיב, וזו ה"רגילה", זו שנולדתם איתה כבר לא ממש טובה כמו זו המשוכללת שפיתחתם לעצמכם. ממש הבדלה בין אישיות מוארת לאישיות חשוכה. סלקציה.

ואי אפשר להתקרב. אי אפשר להתקרב.
חומת סין. 

 

ואין, אין להדחיק את האישיות. יש לגדל אותה ולתת לה להתפתח. להפוך אותה מרגילה ואולי חשוכה למוארת, אבל לזכור- תמיד תמיד- שהיא רגילה ותמיד תהיה רגילה ולא מיוחדת, ולפי זה להתייחס אליה, כי לנצח היא תהיה שבירה, אחת היא דרגת המוארות שלה, ושהיא הבסיס של עמוד השידרה, ולא זו האלטרנטיבית אעלק.

אז אמרתי לה: די כבר להיות נזיר בודהיסטי, די.
וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה לעשות סקס עם נזיר בודהיסטי, או עם נזירה.

הו אין לי ספק, שכמו שהלילה התחיל מחכים לי כמה ימי סקס, ווא ווא.
ככה זה ללכת לישון ככה, ככה זה להתעורר ככה.

רק אתמול באמצע שיחת מסנג'ר, כשהרשיתי לעצמי לדבר על סקס עד כל כך מאוחר, כשפתאום סיפרתי לה מה אני חושב על אנשים שמתאמנים בס.מ ולמה אני לעולם לא אהיה אחד כזה, רק כשסופסוף אמרתי את מה שישב לי בפנים (בלי קשר לנושא) הרגשתי שוב אני, כאילו חזרתי למקום ממנו הלכתי לפני זמן, כאילו שוב הפעלתי את המוח, שוב נדרשתי לו, שוב השתמשתי באיבר היחידי שמעיר בי אושר פנימי וכי נזכרתי בימים האחרונים, אמרתי לעצמי, למנהיגים תמיד יש מה לומר, נזכרתי עכשיו.

עכשיו לקראת חג החירות אני פתאום מבין שחירותי חסְרה לי ואני מבין שאין חירות מלבד החירות שבראשי, ושחיפושיי אחר חירות הם עצמם אנומליה לא אפשרית, מבוא לבורות מובנים בדרך, ועובדה היא כי הנדסת המחשבה (וגם תורת ההוויה והפסיכונאליזה) כבר הראתה לי מזמן כי עיתים המחשבות עצמן הן הגורמות לתהליכים לא נכונים לקרות וכי מחשבות הופכות לפרדיגמות בלי שבכלל נבחין, אך הנדסת המחשבה לימדה אותי גם לעצור ולהסתכל ולהבחין שכשדברים לא קורים כמו שאנו רוצים יש להסתכל על כל שלל הדומיננטים המצויים, לבחון מי מהם מחולל את התוצאות ולגשת לטפל בו. לעיתים רבות, זו המחשבה שהופכת לפרדיגמה שמחוללת את התוצאות שאיננו רוצים.
הו אז, הו שם נמצאת מהות השיחרור.