בין אם תרצי ובין אם לא תרצי, בפתח רובץ חטאת, ותשוקתו-אליך, ואת יכולה לשלוט בו.
בחיינו אנו עוברים דרך מעברים. בכל מעבר כזה רובץ לו חטאת, מחכה לקפוץ על נקודת המבט שלנו על המציאות ולמשול בה, בין אם נרצה ובין אם לא. אנחנו יכולים לשלוט בחטאת רק אם נבחין בפתח, במעבר בו עברנו שם הוא השתלט על נקודת המבט שלנו. רק כשנבחין את המקום ואת הזמן בו השתלט עלינו החטאת- רק אז נשלוט בו.
מקרא:
מעברים: כל דבר שאנו עוברים בחיים. זו יכולה להיות מחשבה שאנו חושבים, מילה שהרגע אמרנו, משהו שנאמר לנו, אירוע מסוים, נשימה, זיכרון, רגש, חוויה, כל דבר-כל רגע הוא פתח שכזה. כל דבר.
חטאת: אינו במשמעות של חטא (כמו גניבה, ניאוף או רצח) אלא במובן של החטאה (פספוס, הונאה, להיות מולך שולל), כמו החטאה של כדור את הסל. החטאה, פירושה המקובל הוא שהדברים אינם היכן שהם כוונו להיות, הם הוחטאו- ואף יותר- נגרמה להם החטאה. לכן, ובגלל זה חטאת היא נקודת מבט הגורמת לפיספוס. החטאת היא נקודת מבט ה"מתלבשת" על נקודת המבט שלנו על המציאות ומשנה אותה. כשמשתנה לנו נקודת המבט אנחנו מופעלים ע"י החטאת למעשה. לדוגמה: מישהו אמר לנו משהו (עברנו בפתח, רבץ בו חטאת) בלי שנרצה, בלי ששמנו לב, התלבש עלינו החטאת, התלבש על נקודת המבט שלנו ושם עליה נקודת מבט חדשה, מחטיאה, שמוליכה אותנו שולל. בעקבות זאת- התעצבנו, או נפגענו, או כל דבר אחר. זיכרו, בלי שנשים לב, בין אם נרצה ובין אם לא, זה קרה. אין לנו שליטה על ההתרחשות הזו.
ואתה תמשל בו- הדרך היחידה שניתן להוריד מעלינו את החטאת היא להבחין את המקום בו התלבש עלינו החטאת ולראות אותו כפי שהינו למעשה- כפתח בו עברנו. בתחילה- זה מסובך, לא קולטים מיד שממש כל נשימה שלנו היא פתח, אך אם מתחילים להבחין, קולטים את ההתרחשויות ומתחילים לראותן באור אחר. מהר מאד, אם מאמנים את היכולת הזו, מתחילים להבחין בפתחים תוך כדי התרחשותם. "אה... אני עובר עכשיו בפתח... מגניב"- זו החוויה. לכשמבחינים בפתחים מתרחשת פעולת השליטה, אבל היא מתרחשת ללא הפעלת כוח. ברגע שמבחינים בפתח כפתח, החטאת מתמוסס ומתפורר.
ממש כך. זה יכול לקרות בו ברגע, זה יכול לקרות רגע אחר כך, זה יכול לקרות בדיעבד. באימון מתקדם יותר, ניתן להתחיל ולראות פתחים עתידיים, כאלה שאמורים להתרחש בעתיד. היכולת הזו מגיעה כשמתחילים להבין את הטבע של הפתחים, את הטבע של עצמנו כבני אדם העוברים בפתחים האלה כל רגע מהקיום שלנו.
החיים שלנו הם למעשה מעבר מתמשך ובלתי פוסק של מעבר בין פתחים. אנחנו לעולם איננו מחוץ לפתח, אנחנו תמיד בין פתח לפתח, רק שיש פתחים שבהם החטאת קופץ, ויש כאלה שבהם הוא לא- בין אם נרצה ובין אם לא. כשמגיעים לרמת חזיית עתיד הפתחים בהם יקפוץ עלינו החטאת, ההחטאות מתפוררות לפני שהתגבשו למעשה. החוויה היא של "וואו, אם הוא היה אומר לי ככה וככה אני בטוח הייתי מבין את זה ומפרש את זה אחרת והייתי נוהג בו כך וכך, למרות שזו לא היתה כוונתו כלל. מדהים שראיתי את זה קודם". זו החוויה. ברגע ששולטים בהנדסת הפסוק ומביאים אותו לחיים בפרשנות המוצעת כאן, עולם חדש של יופי ופשטות מתגלה, אבנים גדולות וכבדות כבר לא מכבידות על הגב.
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
