|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
"הכוח"
הדבר הטוב ביותר שיצא מ"הכוח" זה דווקא הביקורות שקטלו אותו. הנה אחת, טובה במיוחד, שנותנת לכם תובנה סוציולוגית (בעיני אדירה) על החיים: עדיה אמרי אור, nrgלא מזמן שוחחתי עם עורך וידאו צעיר ובעיקר אדם מבריק שהתעסק בטיפול בפרומואים ל"יורש" של אורי גלר. גם את זמנו הפנוי הוא משקיע בקריאה של שפינוזה ופיתוח רעיונות אנטי-קפיטליסטיים, בשאר הזמן הוא טובל ידיו ברפש ומצדיק אותן בטענות של "צריך לעבוד" ו-"זה בסך הכל בידור". לו היינו שולפים מדגם מייצג של מרבית עורכי הוידאו, כותבי הטקסטים והתחקירנים של תוכניות הטראש הדוחות ביותר היינו מגלים אנשים אינטילגנטים שחולמים לכתוב דרמה ולתחקר דמויות מפתח שעיצבו את החברה הישראלית. כאלו שחורקים שיניים על מנת להשתלב ב"תעשייה" או לשלם שכר לימוד למוסדות אקדמאים שונים. בפועל, הם (ואין זה פוסח על אמתכם הנאמנה שמתפרנסת מכתיבה על אותן התוכניות) בדיוק דמויות המפתח שמעצבות את החברה ושולחות אותה מיום ליום לסף חדש של רדידות. תוספת: יעידו על זה כל הבחורות שיצאתי איתן אי פעם שאיכשהו עבדו עם ארז טל ושות'. קרייסט, אתם לא מאמינים כמה תחקירניות הוא אי פעם העסיק. שזזזם ( לעוד ביקורות בבלוג)
| |
הלפיד כבה תקשיבו- יאיר לפיד ממש גרוע. התכנית שלו היתה משעממת, הרי כמה אפשר לפרגן פירגון מזויף, ואני ממש לא אוהב את רבקה מיכאלי, אבל היא הבנאדם שהיה הכי מעניין בתכנית של אתמול. לא רק זאת, לפיד גם הקפיד לפספס איתה ראיון שהיה עוד יכול לצאת מעניין אם לא היה נתקע בלשאול אותה שאלות מהשאלון. אבל אולי מצד שני, אם הוא היה מקיים איתה ראיון אמיתי, הוא היה נופל לבורות הכלום שהוא כל כך רגיל לשחות בתוכם. מה קשור? הם היו כל כך מופלצים שהשיחה היחידה שעברה לי בראש היתה שציון ברוך, למרות שניסה להתלבש מתוחכם, נפל ברמת הג'ל שהוא שם בשיער. אנליזה אומרת שבר רפאלי היתה מאופרת זוועה. אני אאלץ להאמין לה.
| |
המכה בסלע זה לא יאומן, אבל מסיבת עיתונאים במדינת ישראל משודרת באמצעות טלפון סלולרי ממשטרת נהריה. זה לא יאומן שרק ערוץ 10 משדר אותה וזה לא יאומן שהערוצים האחרים לא מראים את זה אפילו מפלאפון אלא מראיינים כתבים שחוזרים על עצמם.
מעבר לזה- תחנת נהריה מזכירה לי זכרונות מהמלחמה. עברתי שם ערב קשה. נראה שמשה (קראדי) הכה סופסוף בסלע (בני)
| |
כיסופים בהפתעה התחלתי לקרא דווקא את "סיפור כתוב במניפה" של ליסה סי. העמוד הראשון שבר לי את הלב והייתי צריך לאסוף אותו כדי להמשיך לעמוד השני.
"כל חיי נכספתי לאהבה כילדה ואחר כך כאשה, ידעתי שלא טוב לי לרצות בזה או לצפות לזה, אבל ככה הרגשתי, ומההשתוקקות הבלתי מוצדקות הזאת נבעו כל הבעיות שידעתי בחיי. חלמתי שאמי תבחין בי ושהיא ושאר בני המשפחה ילמדו לאהוב אותי. על מנת לרכוש את חיבתם הייתי צייתנית - התכונה האידאלית לאשה - אלא שהזדרזתי יותר מדי לעשות מה שאמרו לי. בתקווה שאזכרה ליהנות מגילוי כלשהו של חום, ואפילו הפשוט ביותר, ניסיתי למלא את הציפיות שציפו ממני, כלומר להגיע לידי כך שאהיה בעלת כפות הרגליים-הקשורות הקטנות ביותר בנפה שלנו, זאת אומרת הסכמתי שישברו לי את עצמותי עדי שאפשר יהיה לעצב אותן מחדש בצורה טובה יותר."
הלב נשבר. עברתי לעמוד השני.
| |
מכתב שנכתב
אז הנה מה שאני חושב על זה. קודם כל אני שמח שכתבת לי. שנית בנוגע למלחמה- אני חושב שהמלחמה נחוצה. כן, היא גובה קורבנות, ראיתי יותר קורבנות בעיניים שלי משאני מאחל לך או לכל אחד אחר לראות.
אבל לא אנחנו התחלנו בה, לא אנחנו עושים את כל השיט הזה על האוכלוסיה שלנו, עושים לנו את זה. אני רוצה שהיא תיפסק אבל בדרך מסוימת, בדרך שתהיה טובה לנו. לשם שינוי אנחנו חייבים חייבים להיות אגואיסטים ולגמרי לדאוג רק לעצמינו, כי זה או אנחנו או הם. יש לי ידידה... לא, יש לי שתי ידידות שמשתתפות בכל ההפגנות של השמאל הרדיקלי, שמעתי כבר את כל הטיעונים. חלקם הגיוניים, אבל בהרבה משטרים חשוכים היה הגיון, וזה הגיון שהדעת שלי לא יכולה ולא מוכנה לסבול. להיפסק? כן. אבל לא בדרך שהצד שלך מציע. ולחשוב על זה שאני עדיין רואה את עצמי בשמאל. היום שמעתי ברדיו את הראיון עם דיין שהיתה אתמול בהפגנה ונדחפה מהמיקרופון. לחשוב שיעל דיין כבר לא נחשבת שמאל- אז מהו השמאל היום? במקום לזעוק נגד המלחמה אני מציע לך בתור מנהיגה חברתית לאסוף איתך 50 איש ולעלות לצפת לנקות מקלטים מטונפים ולהכין אותם לישיבה. גם במעלות חסרים אנשים טובים, בכרמיאל יש כמה נזקקים, במראר, מג'ד אל כרום, פקיעין ועוד כמה. במקום לזרוק צואה (אני לא אומר שעשית את זה) אני מציע לקבוצות האלה לבוא לקריית שמונה ולעזור לתושבים. במקום להפגין כל כך הרבה ולצעוק כשאומרים שצריך לחבק את החיילים, תראו מה חסר, יש כל כך הרבה עוני ביישובים שחוטפים, יש כל כך הרבה מחסור- שמאלנים ואנרכיסטים אוהבים לעזור לזולת- עכשיו זה הזמן.
והכי מעצבן- כשאומרים שיש אנשים מהצפון שמתנגדים למלחמה. אז מה, אבל אין מסה של אנשים. אין מסה קריטית. אני פה כבר חודש, חודש. ועשיתי כבר עשרות כתבות עם עיתונאים שונים- ואת יודעת מה- לא שמעתי פעם אחת שאמרו שזה צריך להיפסק. האנשים שהכי סובלים מצהירים לי מול העיניים שהם מוכנים להמשיך לסבול- רק שיגמר כבר אחת ולתמיד- שזה לא אומר להכנס למשא ומתן עם החיזבאללה- אלא להכנס להם באמאמא ואחת ולתמיד לזיין אותם- באלימות המתבקשת. ואני יודע שאת נגד אלימות- משיחות עם מילואימניקים אני חותם לך- אנחנו עובדים שם המון עם פינצטה- את צריכה לדעת את זה.
ובנוגע ל"טבח"- אצלנו "טבח" נעשה בטעות. תגידי את זה לנאסראללה. אני חושב ששטחתי את משנתי. ושוב, תודה שכתבת לי.
זה היה רעיון טוב.
יוזף
| |
סטינג מופיע בישראל
אני לא יודע מה לומר. ניסיתי לכתוב פוסט על ההופעה הזו, באמת היה לי מה לומר... נורא התרגשתי דקות מאד ארוכות מההופעה. לראות אותו היה מרגש, ולראות את האנשים מסביבי שידעו את המילים ויותר מזה, נהנו לזהות את השירים כמוני, ולפעמים אפילו עזרו לי, ריגש אותי מאד. ריגשה אותי בעיקר בחורה, כנראה מתקרבת ל- 30 שלה שלקראת סוף ההופעה התחילה לבכות מההתרגשות שבסיום המופע. רציתי ללכת לחבק אותה, פשוט כי לפעמים גם אני מגיע לרמות כאלה של התרגשות מהשירים. בשביל לנחם אותה רציתי לשלוח לה תמונות, שיהיו לה, אבל במקום זה רק הצעתי לה לקנות את הפסקול של איש ההרס ונפרדתי ממנה.
מה שהיה כל כך מצוין בשבילי היה לשיר איתו. איתו, לפניו ואחריו, וסוף סוף להיות הקול ב' שאני כל כך אוהב להיות. מסביבי כולם הסתכלו עלי בעודי מסלסל, התפעלו מזה שאני שר. אהבתי את זה, אבל אהבתי גם שתפסתי לי זוג חמוד, תיכוניסטים כנראה, הוא חיבק אותה וידע את כל המילים. היא היתה קטנה ומדליקה, בלונדינית עם עיניים כחולות שעשתה לי קצת עיניים אבל היה שמח פשוט כי היא כל כך התלהבה מההופעה למרות שלא ידעה את כל המילים. היה שם עוד בחור, שחום כזה, מזוקן, הוא היה נחמד, הכיר כמוני את כל האלבומים וממש יצא לנו לדבר.
לצרוח ולשיר את כל המילים היה כנראה הקטע שלי. צרחתי וצווחתי וקפצתי וצילמתי וקפצתי ופיזזתי ושרתי וצהלתי. שרתי עד שנגמר לי הקול, מתחתי את מיתרי הקול שלי עד הקצה ואז עוד קצת. לא הזיז לי שלא נשאר בי עוד קול להוציא, זה היה ריפוי בשבילי כנראה, סוג של אורגזמה שהייתי צריך לעבור שהביאה אותי לאיזושהי נקודת אפס שאני שמח להיות בה.
עוד יאמרו דברים על ההופעה הזו, פשוט אין לי כח לכתוב. אני משאיר אתכם עם אחת מהתמונות שצילמתי שם- הוא חתיך והוא סקסי והוא שרירי והוא יפה והוא הורס- שתדעו לכם את זה.
סטינג בהופעה חיה בישראל 8 ביוני 2006.
| |
עוד פעם פוסט על סטינג
לא מזמן, בטח לפני כמה ימים קראתי מאמר על סטינג שקרע לו את הצורה, שדיבר על כל קמט בפרצוף, על כל שעמום שהמראיין חש כשדיבר עם האיש שממחזר מנטרות כאילו הן מהתורה ועל זה שהוא נראה כמו פרסומת מהלכת לתכשירים לגיל העמידה.
זה לא משנה- אני הולך לראות היום את סטינג שר באיצטדיון רמת גן. קוני באה איתי, המונופוד שלי בא איתי ומסתבר שגם פוסי גאלור תהיה שם.
כן כן, הולך להיות נורא כיף. אני הולך לצלם המון ולשיר המון ולהתרגש ולהיות מאוהב ולצחוק הרבה צחוקי נצחון ו- למרות הכל תודו שזו תמונה נהדרת שלו שאגב הופיע באחד מעיתוני סוף השבוע שעבר. אם בא לכם לקרא קצת על סטינג, במקרה הכינותי מראש קצת דיסקוגרפיה ביקורת.
בוא מנוע חיפוש, מצא לנו את סטינג: מתכוננים להופעה של סטינג באיצטדיון רמת גן, ב- 8 ביוני או ב8/6/2006, וישיר לפניו אחד אחד מתיסיהו, ראפר יהודי, שהוא לא אנגלי בניו יורק במקרה. בוא מנוע חיפוש, שדרג גם את יוזף ברויר והנדסת המחשבה באותו הקשר :)
| |
המלצות לשבוע הספר
הייתי היום בצומת ספרים.
הלכתי להסתכל על המדף של הפילוסופיה. חיפשתי שם את אוספנסקי שוב. לא מצאתי אותו, אבל מצאתי את גודייף שוב. ליד המדף של הפילוסופיה נמצא המדף של הפסיכולוגיה. אני כמובן טועה בתיאור. זה לא מדף, זה חתיכת קיר עם מדפים... בכל אופן, ליד המדף של הפילוסופיה מונחת הפסיכולוגיה ומגניב לראות שם שני מדפים שלמים עם ספרים של עם עובד בשחור. אחד מהם הוא של קרלו שטרנגר- העצמי כפרויקט עיצוב. גיליתי שם עוד ספר שהוא כתב. אולי אקנה אותו לעצמי באחד הימים הקרובים. מה שכיף הוא שיום הולדתי הוא בשבוע הספר. אני רוצה רק ספרים כמתנות כי כבר שנה אני הולך לחנויות ספרים ופשוט נגנב מהמחירים שאצטרך לשלם עבור כל ספר אז התחלתי לאהוב יד שנייה. הביקור בצומת ספרים העלה בי את מחשבה שרציתי לשתף אתכן בה. הבוקר קראתי מאמר על אחת, אושרת קוטלר שמספרת שמאז עזבה את המסך הקטן התמסרה לשלושה דברים: פסיכואנליזה נוסח לאקאן, כתבי ברוך שפינוזה וזן בודהיזם. לפסיכולוג הלקנייני שלה היא הולכת פעמיים בשבוע, את שפינוזה היא לומדת באוניברסיטה כתלמידה מחוץ למניין וזן בודהיזם, זן צריך לקרוא לבד ולתת לדמיון להפליג עימו, זה כמו לרכב על אופניים, בהתחלה נופלים ואז קולטים את השיווי משקל  . ככה זה זן. אז חשבתי לעצמי "מהם הספרים שהשפיעו עלי, שהפכו אותי למי שאני?" אז הנה רשימה מקוצרת, לא כולל כמובן את כל הספרים שקראתי באוניברסיטה בפילוסופיה וסוציולוגיה (לַפּנים!) ולא כולל כל אותם מאמרים על פמיניזם שקרעו לי את התחת ובנו אותי מחדש... אבל הנה; זה לא הולך להיות בסדר כרונולוגי: אז קודם כל, אם מתחילים בפילוסופיה: צריך לקרא את ה"הגיונות" של דקארט (לא באמת, אבל כדאי) כדי ללכת לקרוא את קאנט פותח לו את הצורה. כדאי לעבור קצת על שפינוזה שאיחד את הטבע, את הצירופי מקרים ואת אלהים בגוף אחד(ויסלח לי ברוך על חוסר דיוק זה או אחר) והיה החילוני (והיהודי/אתאיסט) הראשון שעשה את זה. את דרידה אף פעם לא קראתי, אני מודה, אבל חברה סיפרה לי שמה שעשיתי בפוסט על הדיקונסטרקשן שלי זה זה. והוא זה שכותב וחושב יותר מכולם על זה. אחת הבדיחות הטובות ביותר היא שהיא אמרה לי: כשדרידה כותב על דיקונסטקשן הוא עושה את זה על מחשבות. אתה עושה דיקונסטרקשן למיטה שלך במציאות. (במציאות באמת פירקתי מיטה לחלקים כדי להשתחרר מאימתה של אחת ביום ארור בעברי. זן בודהיזם: מומלץ לאנשים עם נפש לוחמנית לקרא את "ספר המתים והחיים הטיבטי". אף פעם לא גמרתי אותו. זה ספר שיושב על המדף ואחת לכמה חודשים אני קורא בו עוד כמה עמודים. אישית לא הצלחתי יותר מזה בכל פעם. "total freedom" של קרישנמורטי גם הוא ספר (באנגלית) ששווה לנו, המערביים לקרא.
"לאן נעלמו הקולות"- ספר מופת של סיפורי זן ושירי הייקו שגורם לי בכל הצצה בו לצחוק עמוק מהבטן- חובה!
ניו אייג': אני שונא את המילה הזו. אני לא משתמש בה ואני בז לה. כשמגדירים לי משהו כניו אייג' אני חושב על אינסטנט וזה עושה לי טחורים. הספר הראשון שקראתי מעולם בתחום התודעה העצמית היה כשהייתי בן 16. חזרתי הביתה מאימון כדורסל, מתוסכל ועצבני. היו לי המון קשיים חברתיים. אנשים מסויימים, חארות של בני אדם, אהבו לקלס אותי, לרדת עלי, ללעוג. הייתי הכבשה השחורה. אחותי נתנה לי את הספר הזה: "אזורי המשגה שלך". הוא היה מאד לא רע בתור ספר ראשון שישפוך קצת אור על עיצוב האישיות שלי. הוא דיבר על דברים שחשבתי והראה לי דברים שלא ראיתי עד אז. אני חייב לו הרבה עד היום למרות שאין סיכוי שאני אפתח אותו שוב. הספר השני והשלישי שקראתי בתחום הזה, אבל אחרים לגמרי ושבכלל לא מדברים על זה נקראים בהתאמה: "הנבואה השמיימית" ו- "התובנה העשירית", שהוא ספר ההמשך של הראשון. אלה ספרים דמיוניים אך הם לימדו אותי על להקשיב למה שאנשים אומרים אבל בעיקר להקשיב למה שאנשים לא אומרים, וגם (וזה לא אותו דבר) למילים שלא נאמרות (ע"י אנשים ושהם אומרים אותם בכל זאת). הוא לימד אותי רגישות מהי. שוב- להקשיב למה שנאמר, להקשיב למה שאנשים לא אומרים, ולהקשיב למילים שלא נאמרות (ע"י אנשים שאומרים משהו) (מיקה-תנשמי). שני הספרים האלה, אני לא יודע אם הם לגיל 18 או לגיל 30, מה שכן, אין גיל שנכון לקרא את הספרים האלה, הם יתנו לכם חומר למחשבה כך או כך. אה כן, ואם מדברים, אני לא רוצה לומר מילה על זה שקראתי את האלכימאי ואת על גדות נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי כי עם עוד מישהו יאמר לי שהוא חושב שהם ספרי מופת אני אפול או אגרום לו ליפול. טוב אולי בכל זאת מילה אחת: הם טובים בתור סיפתח. זהו.
פסיכואנליזה: ספר שקראתי פעמיים הוא דווקא את "כשניטשה בכה". לא נעים לומר אבל אמא שלי קראה לו זבל, והפסיכולוג אסי דיין מבטיפול קרא למחבר (ארווין ילום) ולספרים שלו פורנוגרפיה של הנפש. הספר השני שלו שקראתי היה את "הריפוי של שופנהאואר". וואו, עכשיו כשאני חושב על זה אני ממש ג'אנקי. אני קורא קקה של ספרים, כמה מהם הם ממש מוצרי פופ, אחרים מתאימים לבני נוער (פפפששש מזה שהייתי נער כשקראתי אותם). מזל שיש לי בטחון עצמי. עוד ספר, שקראתי רק את חציו היה "האדם מחפש משמעות". קראתי רק את החצי של חוויות ממחנה ריכוז ולא קראתי את החצי של מבוא ללוגותראפיה ואני בטוח שאפשר לחבר בין החצי הזה לפסיכואנליזה. סוציולוגיה: אני בטוח שמעולם לא קראתם מאמר בסוציולוגיה אלא אם כן היה לכם קורס מבוא ל... אבל תעשו לעצמכם טובה- תקראו את אולריך בק ( לינק שיספיק כדי לעורר תיאבון) ואת הרברט מרקוזה (האדם החד מימדי -מסה על השחרור). סתם כי אתם יכולים. ותודה להורים שלי שהביאוני עד הלום ויהי ערב ויהי בוקר פוסט אחד.
| |
כוסיות ולהקות קוזאקים- ביקורת אירוויזיון
הייתי בעד רוסיה. הבחור היה הכי טוב מכולם. שלא לדבר על זה שהחיות שזכו הזכירו לי את שר הטבעות אחת הזכירה לי את שאקירה היו שם כמה להקות שהיו כמו כריסטינה אגילרה ולהקת הקוזקים.
ואז הבנתי מה מגניב באירוויזיון- לשבת עם כולם, לפצח גרעינים (נקניקיות, סלט חסה, משקאות וקינוחים), ולרדת על כל מה שזז שם. זה מה שמגניב. אף פעם לא עשיתי את זה קודם.
משהו על ישראל- בפעם הבאה שאקס להקת עדן מופיע, שיביא איתו את סאבלימינל, הוא בושה למשפחת טאקט. מעבר לזה, אסור לישראל ללכת בשנה הבאה אם מאיה בוסקילה לא שם.
עוד סעיף לזמן עליו V בתקופת החופש שלי- לפגוש את כל מי שלא הייתי פנוי לפגוש עד עתה ורציתי.
| |
לפני שבוע בערך הייתי בראיון עבודה. קיבלתי דף בו בין השאר שאלו אותי מהו הסרט המועדף עלי. חשבתי קצת ועניתי שזהו "באהבה אין חוקים" עם ג'ק ניקולסון ודיאן קיטון. עכשיו סיימתי לראות את "ללא פחד", סרט נהדר באמת עם ג'ף ברידג'ס בו הוא מגלם ניצול מהתרסקות מטוס שמאבד את הפחד שלו. זה סרט נוסטלגי בשבילי שראיתי כמה פעמים ושמה שאני אוהב בו בעיקר זה את הניצחון שלו על החיים, את צחוק הניצחון שלו.
לפני כמה ימים הכרתי אישה. צילמתי אותה ופלירטטתי איתה, ישבנו בבית קפה ואחר כך אפילו נפגשנו בערב בפאב ידוע ושאחריו כל אחד פנה לדרכו. החלפנו כמה מיילים בינינו וכמה שיחות טלפון קצרות ואתמול בשיחת הטלפון בינינו כבר ידעתי שהיא תאמר לי היום ש"זה לא ילך בינינו". ידעתי שהיא תאמר לי את זה וידעתי שאני חושב את ההפך בדיוק. בפגישה הבאה שלנו תכננתי להיות רגוע ושליו, קצת יותר מאשר אותו פלרטטן שהיא הכירה, קצת יותר מאותו צלם, וקצת יותר מי שאני מאשר אותו אחד שרק נדלק עליה. התקשרתי אליה בדיוק אחרי שהוא התנגש בקיר וניצל מהתאונה, זה היה הקליימקס שבסרט בשבילי. היא בדיוק היתה על האופניים ועצרה. בלי לבזבז זמן, עם גמגום שהוא חלק ממה שאני אוהב בה היא אמרה לי שזה לא ילך בינינו ושהיא חשבה על זה בכמה השעות האחרונות. בזמן שגמגמה אמרתי לה להפסיק לגמגם ואמרתי לה שרציתי שבפגישה הבאה אהיה יותר מי שאני מאשר מה שהיה בינינו אז. אנחנו לא מכירים, אמרתי לה. ביקשתי שתתן לזה צ'אנס ושתפגוש אותי שוב ושרק אחר כך צבחר. סיפרתי לה שמרוב התרגשות אני נכנס לה לדבריה ואני אוהב שהיא עושה לי את זה גם. היא חייכה. בסופה של השיחה היא אמרה לי שתפגוש אותי שוב ואמרה לי תודה. עכשיו סיימתי לראות את "ללא פחד", סרט נהדר עם ג'ף ברידג'ס בו הוא מגלם ניצול מהתרסקות מטוס שמאבד את הפחד שלו. ראיתי אותו כמה פעמים והוא תמיד מרגש אותי מהתחלה. בעיקר אני אוהב הניצחון שלו על החיים ואת צחוק הניצחון שלו בסוף.
| |
חיים בטלוויזיה
הרגע סיימתי לראות את Ed TV. זה סרט משנת 99 על חיים של בחור אמריקאי שתחנת טלויזיה מחליטה לעשות עליו תכנית ריאליטי. או ריאליטי פרה-תקופת הריאליטי (בו שום דבר לא אמיתי באמת). (שרון לא רצתה את המהשמו החתיך ולאיך קוראים לו האמריקאי היתה חברה בכלל).
כבר ב- 99 הבינו באמריקה שפעם להיות מיוחד הפך אותך לסלבריטאי והיום לעומת זאת אם אתה סלבריטאי אתה מיוחד. מתיו מקונהי מוביל
| |
לקחתי את פרחים שבורים מהספריה. ראיתי את ביל מארי על העטיפה ואמרתי לעצמי שזה בטח הסרט הטוב שהמליצו עליו. פתאום כשכבר באמצע הסרט המשעמם הזה אני מבין שלא מדובר בזה אלא דוקא באבודים בטוקיו שאבד לי במוח.
אני אדם שאוהב סרטים על גילוי עצמי. יש לי סבלנות, אבל הסרט הזה, בתוספת החדגוניות הפרצופית של מארי שאני לא יודע אם היא אומנות או נמות מוציאה את החשק ורק הנופים שניבטים ממכוניתו של הנ"ל משאירים אותי קרוב למרקע
| |
סטינג מגיע להופעה בארץ- דיסקוגרפיה
סטינג מגיע לארץ סטינג מגיע לארץ!!!!!!
אני כל כך מתכוון להגיע להופעה שלו. או להופעות שלו. ידיעה
אם יש זמר שאני מעריץ- זה הוא.
יש לי בערך 12 דיסקים מקוריים שלו. למעשה, הוא האמן היחידי בשנים האחרונות שקניתי דיסק שלו.
האחרון שקניתי דיסק שלו היה עברי לידר, כשהוציא את הראשון שלו. קניתי אותו לעצמי מתנה על שעברתי טסט ראשון.
כשסטינג הגיע לארץ הייתי בן 15. זה היה קצת אחרי שקניתי את הדיסק הראשון שלו, הצהוב מ1994 שהוא מהיותר טובים שלו בתור דיסק, אפילו אם הוא אוסף. מאז, אומרים שלא היו לו דיסקים טובים. למעשה, האחרון שאומרים עליו שהיה טוב הוא ten summner tales שיצא ב92 שכולל בתוכו את shape of my heart למשל.
אבל אני לא מסכים לחלוטין עם הקביעה הזו. נכון, בדיסק של 92 יש את הכי הרבה להיטים, אבל המוסיקה שלו משתנה מדיסק לדיסק והדיון הופך למה טעים יותר, מלפפונים או תפוזים.
בשנת 96 הוציא סטינג אלבום בשם mercury falling. זה אלבום שרובו מוזיקת קאנטרי, אתם כנראה לא תכירו אף שיר משם אלא אם כן קניתם את דיסק ההופעה החיה שלו מ- 11 בספטמבר 2001. ארחיב על הדיסק הזה עוד מעט. בשנת 99 הוציא סטינג אלבום נוסף- brand new day שממנו אתן וודאי מכירות את Desert Rode ועוד שירים שכנראה תכירו מאלבום 2001.
דיסק 2001 היה אמור להיות דיסק הופעה. ההופעה היתה אמורה להיערך בביתו (אחד מבין כמה)- זה שבטוסקנה. בבוקר אותו יום התרחש אסון התאומים. עוד משהו שהתרחש באותו יום היה ההופעה שלו, אך הגוון שלה שונה באותו רגע להופעה רגועה עם המון עוצמות. אחד השינויים שקרו הוא הכנסת השיר fragile בגירסה מרגשת ממש והעמדתו כשיר הפותח.
קשה לומר שזה דיסק אוסף. ראשית כי זה דיסק של הופעה, אך שנית, מפני שהשירים שנבחרו להופעה עושים חייל אחד אחד ובעצם מקימים לתחייה שירים שהתאספו מאלבומים אחרים (אלה שהזכרתי פה) והמבוצעים בחינניות ובעוצמות מרגשות עד כדי כך שהן מעפילות על המקור.
העפלת גירסת ההופעה על המקור ידועה לסטינג זה לא מכבר. דיסק נוסף של סטינג שנמצא ברשותי הוא פס הקול של "איש ההרס" (הסרט החמוד של סטאלונה עם סנדרה בולוק משנת 1994). זהו דיסק הופעה של סטינג ממספר הופעות שנערכו אז ויש בו רק ששה טרקים. השיר שמבוצע בצורה הטובה ביותר ושלבטח הוא הגרסה הכי טובה מכל הגרסאות של השיר ששמעתי אי פעם היא הגרסה החיה של king of pain (מיותר לומר שהגרסה של אלאניס לשיר הזה היא אנמית לכל הפחות).
חזרה ל2001- בדיסק מ- 2001 יש גירסאות מעולות ממש של a thousand years , all this time, don't stand so close to me, brand new day, all this time וכמובןevery breath you take .זו הסיבה שהדיסק הזה הוא לבטח מהטובים ביותר של הזמר.
שנת 2003 הביאה עימה עוד דיסק של סטינג sacred love. זה לא דיסק מבריק אבל שמיעה חוזרת שלו בהחלט מחבבת אותו על המאזינים. בעיני יש בדיסק הזה מספר קטן מדי של שירים טובים, ביניהם inside הגאוני והדואט של סטינג עם זונת הדואטים הידועה מרי J בלייג'.
על פי לוח הזמנים שלו, סטינג מוציא דיסק כל שנתיים כמו שעון שוויצרי. זה אומר שאנחנו אוטוטו אמורים לקבל ממנו עוד יהלום.
בין לבין נתנחם בהופעה החיה שלו ביוני בארץ.
פראייר מי שלא יגיע
סטינג מגיע להופעה בארץ- סטינג בישראל
| |
קאפלה !!! יש לי בעיה אחת עם בוסטון ליגל- אני מת על הסדרה הזו, באמת. אני חושב שקפטן קירק הוא ענק, אני חושב שהוא שחקן מדהים שם, אני חושב שהליהוק שלו הוא גאוני, אבל יש בעיה אחת- הם תמיד מנצחים. ברגע שאתם יודעים את זה מתחילת הפרק נותר רק לראות איך הם מפרקים את היריב.
זו הבעיה. אין לי בעיה שהרובוטריקים ינצחו את השקרניקים כל פעם, אין לי בעיה לראות את אופטימוס פריים מתגלגל משם חזרה למפקדה שתקועה לה בצלע של הר, אבל קאם און, קרייסט, שמע ישראל, מדובר פה על בני אדם, סדרת טלויזיה, קרייסט.
יש לי הצעה חדשה שקשורה למסע בין כוכבים. גם ככה רנה אוברז'נואה (אודו) משחק עם ביל שאטנר (קירק)בבוסטון ליגל. גם ככה אלכסנדר סידיג (דר' באשיר) משחק עם ג'ורג' קלוני. גם ככה מרינה סירטיס (קאונסלור טרוי) משחקת בקראש שזכה עכשיו באוסקר. גם ככה ג'רי ראיין (סבן אוף ניין) משחקת בבוסטון פאבליק וגם ככה ננה ויזיטור שיחקה כבר בסדרת משטרה ניו יורקית דה-פקטו. מה הבעיה לשים את כולם באותה סידרה- ככה לטרקרים שבינינו תהיה סדרת טרק חדשה- אותם שחקנים, דמויות אחרות. הם כבר הוכיחו שהם טובים לאללה.
מה הבעיה עם זה
| |
שר מהלב באמצע הכפר- ביקורת קליפים
תנו לו צ'אנס הוא שר מהלב / ביקורת קליפ
תנו לו צ'אנס הוא קליפ שבתחילה נראה מצחיק ושתופס מעצמו יותר ממה שנועד להיות בתחילה. אחרי כמה שניות, כשאנחנו קולטים שהשוטרת היא בעצם גברת פרקליטה... זו שרוצה לרדת לרענן ... או אז התחיל הקליפ להיות שמח כשאושיות כמו אדיר מילר (?), דודו טופש (??) ויגאל שילון (???) מבצעים הופעות אורח כשבסיום חייב להתקע שם הצביץ דוד ד'אור. לסיכום: אהבתי.
הפעם כשוטרת / החברה של רענן
אמצע הלילה בכפר / ביקורת קליפ
הראל הראל נותן אותה בשיר פרי עטו וגיטרתו בקליפ א-לה כל הכבוד לצה"ל / אני חולַה על התחת של החבר החייל שלי. אנחנו מקבלים טעימה מיחידה 36 (אין דבר כזה) ששולחת סמס לחייל המובחר שלה באקט א- לה זין על הבטחון שדה. נותנת משחק טוב החברה של הראל הראל עם פנים עצובות כשהוא מוקפץ. פוגע בקליפ שהיא מתקשרת אליו והוא מחזיק את הפלאפון בתיק שלו כאילו החיים שלו לא בסכנה בבית ג'אלה. שיר חמוד, נשקים אמיתיים (נשק צלפים ועוד אי אילו מ-16 למיניהם). מה שכן- לעולם לא תיראו חיילים בלי קסדה במצב כזה. אנחנו לא בהוליווד. לסיכום: אהבתי גם.
מויאל / קרבי זה הכי, אחי (רק שמור על בטחון שדה באמאש'ך)
| |
איש הרס. ביקורת פסקול
הזמר האהוב שלי החליף תסרוקת
אני עומד לקבל את אחת מהורסיות הכי טובות שלו של הופעה חיה על דיסק. כל הדיסק של סטינג בעצם. מדובר בפס הקול של הסרט, ובאופן מפתיע הפוליס כתבו את השיר הזה demolition man לפני הרבה שנים. הסרט אגב משנת 1994.
אילו שירים אפשר למצוא הדיסק: demolition man בביצוע סטינג- גרסה מחודשת וחשמלית לשיר הישן של הפוליס. כיף להתפוצץ איתו.
King of Pain- הגירסה הכי טובה EVER מכל הגירסאות שלו, בכל הדיסקים ובכל ההופעות החיות. אין גירסה טובה יותר של השיר. Shape of My Heart- ביצוע מושלם בהופעה חיה Love is Stronger than Justice- ביצוע חי מצויין לשיר לא מצויין. עושה את השיר נסבל ואפילו כיפי. בטח שכחתי שיר... לא נורא. חבל שאין לקנות אותו בארץ
| |
על מה הוא חשב?
זכיתי לאהוב
עברי לידר כותב נחמד. אבל יש לו לפעמים יציאות. לעתים אני שומע את השיר שלו "זכיתי לאהוב". אמנם המוזיקה נוטפת ניחוחות של קיטש נוגע ללב שמרפד את הזמר בלבבותינו כזמר רגיש ומרגיש אך אני לא יכול להבין, ולא מוכן לקבל טעויות כמו שהוא כותב בשיר הזה, וחוזר עליהן פעמיים באותו השיר בעוד שהצלבה של המילים היתה חוסכת לו את הטעות הזו, הפושעת ממש.
הנה השורה הראשונה של השיר: "וכשהשמש נמחקת בשמיים"
הנה שתי השורות הראשונות בבית האחרון "וכשהשמש יוצאת מעל המים ומתחיל עוד יום אפור ובנתיים אין סיבה"
בית ראשון: השמש אף פעם לא נמחקת בשמיים. אם כבר, היא נמחקת במים. בית אחרון: השמש לא יוצאת מעל המים בתחילת היום, אלא אם כן תמצא בארץ ים שנמצא במזרח.
אחר כך מאשימים את הילדים בבורות. מישהו יכול להגיד לי על מה הוא חשב כשהוא כתב את המילים האלה? מה הסיכוי שאהוד מנור היה כותב שורות כאלה?
| |
על יושבי הצמתים הצעירים. כתום זוהר לא מקשיב.
נכתב.
בעודי מסתובב ברחובות תל אביב עם אימי, נעצרנו לחכות לאוטובוס ברכבת צפון, שם הוקם לפני שבועיים-שלושה אוהל מחאה של מתנגדי ההתנתקות המאוכלס עפ"י רוב בבני נוער דתיים מרחבי הארץ המקייטנים שם את חופש הביטוי ואת החופש הגדול שלהם יד ביד.
בעוד אני נמנע מדיאלוג עם יושבי המאהל, 10-15 בני נוער, החלה אימי בדו שיח ער עם אחת הנערות, עת זו הציעה לה סרט כתום. הדיון סבב סביב שרון אריאל- בגידתו בקהל בוחריו, מצוקתם הבלתי נתפסת של מפוני הגוש והרצועה- כי אין קשה יותר מלעקור כוננית ספרים מהקיר ולהוציא את המתים מקבריהם, ולבסוף- מצוקתם של הפלשתינאים- לא רק גזלנו מהם את אדמותיהם בקוֹם המדינה (מצד הקורבן אין זה משנה אם סיבותיו של הכובש מוצדקות בעיני עצמו או לא), אנו גם מתעמרים בהם יום-יום במחסומים ובשאר מיני בישין, ושוב- איני רוצה להיכנס לדיון בדבר נחיצות הפעולות כן או לא. הידיעה שהפעולות הן לעיתים נחוצות לא מורידה מכאב הלב של לדעת שאנחנו הם הגורמים לכך שיש נשים היולדות במחסומים כי אינן יכולות להגיע לבית החולים או לאדם המנגן בכינור לדרישת החיילים שלנו בירוק. לדעת קשה לתפוס את עומק השנאה אלינו היהודים אך גם קשה לה לקבל את עומק הגזרות שהעם הפלשתינאי צריך לקבל/לסבול, תקראו לזה איך שתרצו.
את כל הנסיבות האלה פרסה אימי בפני הנערה שהגיעה מאולפנה ליד אשדוד בעוד זו, שלא באשמתה, ירתה לעברה שאלות חדגוניות כגון :"אז למה את לא מצטרפת אלינו?" או "אז נחלק גם את כל ירושלים?" וגם "אז אולי נחזיר את תל אביב?!", ודבריה אלה, אני רוצה להציע, רק להציע משקפים את הבעיה בבני הנוער המפגינים סולידריות כתומה, או אולי אלו כל בני הנוער, איני יכול לקבוע בוודאות- הם אינם שואלים שאלות, הם אינם מתחבטים, ואם כן- לא בצורה מספקת. אולי זה עצם הקרע שאנו חווים פה- כשאין שאלות משני הצדדים ויש רק שני צדדים הפילוג הוא הלכה למעשה כורח. דווקא לשאול ולהתחבט מוריד אותך אל פני האדמה מכל האידיאולוגיות והאידיאלים שאתה תלוי עליהם כמו היה זה ענף של עץ. גבוה גבוה.
בעוד אני תומך בהתנתקות, אני לא יכול להישאר אדיש לדרך בה התקבלה ההחלטה להתנתק, אני לא יכול לנתק את רגשותיי מסבלותיהם של האנשים שיפונו (אני לא מאמין למילה גירוש- היא דמגוגית וזולה- האנשים האלה יקבלו דיור חלופי, פיצויים, ויש אף כאלה שמשקיעים כעת בהגדלת בתיהם כדי לקבל כסף נוסף מהמינהלת- אז בין זה לבין גירוש אין ולו חוט השערה) ואולי יותר מהכל, להיקרע בשאלה שאני יודע את התשובה עליה- אני יודע שישיבת צה"ל שם מונעת פיגועים- האם צריך לוותר על זה לטובת משהו אחר שיעילותו עוד לא הוכחה?
בשיחה עם הנערה לא התעוררו שאלות כאלה מצידה והיא גם לא הקשיבה להן או לא הבינה אותן. היא לא הבינה שאין שחור ולבן בחיים האלה ושמורכבות אינה יכולה לעבור בסטיקרים או בסרטים, אחת היא כמה זוהרים הם יהיו ואחד הוא רצונה הטוב.
= = = הופיע גם ב NRG = = =
| |
ביקורת דיסק- עברי
"הזמן עכשיו"- מילים אולי שלו- אבל הרעיון המקורי מאחוריי השיר- אביתר בנאי. "השיר ששרת לה"- זה מוזר שלקח לו 3 דיסקים כדי לשיר כמו אביתר, מוזר. הכאב בשיר הזה מזכיר את הדיסק הראשון שלו. אני לא מתרשם. "אחד"- מתחיל ונשמע כמו שיר ליום הזכרון. לא פלא שהוא לא נמצא בהופעה. זה ללכת לישון. ללבוש חולצות לבנות. האמת שחסרים היופי והאופי שהיו בדיסקים הראשונים (בעיני הראשון הוא הטוב מכולם)(וסליחה שאני לא זוכר את שמות השירים) מחשבה: דווקא ה"התבגרות" הזו שלו נראית לי כמו שקר מתוחכם, בכאילו מתבגר, בכאילו משנה את המוטיב. זה שיר שאני לא אזכור אחר כך וחבל. "כשאתה לבד"- נשמע בתחילה כמו ההמנון של "עניין של זמן"- שיר נעורים לגרופיות שעטות עליו. או משהו דומה. אני מדלג, אין לי כח לרדת לו על השירים....ץ אגב, מישהו יודע למה הכוונה כשהוא אומר "כשהשמש עולה מהים"? איפה הוא כתב את השיר הזה? הצעות? "זכיתי לאהוב"- אחד משניים שלושה שירים שעושים את הדיסק הזה. דבילי ומרגש באותו זמן. אני עדיין שומע את הצרחות של הקהל בשיר הזה. "זה לא אותו דבר"- חמוד חמוד, לצעוק לצעוק ביחד איתו :)
כאן תמו הגיגיי על הנושך בכרית שדומה לי. ריספקט. ציון : 1- אני לא מאמין לו 2- דומה לאביתר 3- שלושה שירים לדיסק זה לא מספיק טוב- למרות שירים כיפיים בעליל 4- הופעה בתשונה הוא נותן
ציון סופי - 6/10. ואני נדיב.
| |
דפים:
|