|
רטט רב תכליתי וקבלה
האדם מחפש משמעות כתב כבר מישהו חכם מאד.
אני חושב שאני מחפש רטט רב תכליתי וקבלה.
רטט רב תכליתי וקבלה.
| |
אוניברסיטה?
אוניברסיטה היא מקום מעניין לעבוד בו, במקום בית קפה.
בחודשים האחרונים ביליתי בבתי קפה רבים, באזור רוטשילד, באזור קינג ג'ורג', בבן יהודה, בדרך השלום.
יש משהו מושך בללכת לעבוד באוניברסיטה דווקא.
ראשית, לא מפוצץ פה. שנית, לא חייבים להזמין אוכל. שלישית, גם כשמזמינים, זה לא קורע את הכיס, ואני מדבר איתכם על הוצאה קבועה שבין 10 ל-70 שקלים בכל פעם שאני יושב בבית קפה. אז כן, מדובר פה באלפי שקלים שכבר הוצאתי על אוכל ושתיה.
לא שאני קמצן או משהו, אבל קולה עולה בין 10 ל-12 שח לבקבוק 250 מזכוכית בעוד באוניברסיטה יש בקבוקי 500 ב- 5 שקלים. זה כפליים שתיה בחצי מחיר. בקיצור, ברררררר
ישבתי עכשיו בספריה המרכזית. מעלי ישבה קבוצה של ערבים. עכשיו דמיינו ישראלים. ישראלים מכוערים כאלה. כאלה שעושים המון רעש, מלכלכים, עם מוזיקה בקולי קולות, אישיות המונית, צחוקים מופרעים כאלה... אתם יודעים, ישראלים מכוערים כמו בספרים? עכשיו תחליפו את זה לערבים. בתוך ספריה. רק על האש הם לא עשו.
אבל ראיתי את התמונה הזו שוב, וזה שימח אותי. התמונה של גילמן
| |
תשמעו לי
כשאני אומר "הרטט אין להתכחש לו" אני יודע על מה אני מדבר
| |
מלמעלה למטה
שיער אסוף, או פזורמשקפיים בשיער עגילי םבולטים חולצה מעילה שחור ג'ינס מגפיים לק בציפורניים שחור בעיניים
זה מה שעושה לי את זה
| |
אמא והכיוון שאליו אני הולך
לאימי יש נוהג, היא מתחילה להעביר ביקורת לפני שאני יוצא מהבית.
זו יכולה להיות ביקורת עלי, על אחותי, על העולם, על הממשלה, על מי שזה לא יהיה.
וזה מתחיל בדיוק חמש דקות לפני שאני יוצא מהבית.
היום זה התחיל שעה וחצי לפני שאני יוצא. סתמתי לה את הפה.
בזמן האחרון אני שוקל מחדש את דרכי.
עשיתי כמה דברים בשבעת החודשים האחרונים שהיו מאד ממוקדים בדבר מאד מסוים.
אני מתחיל לחשוב אחרת. לא בגלל שאין עוד צורך בכיוון הזה, אלא בגלל שדי כבר כמה אפשר?
אני במקום בחיי שדורש Escape velocity.
אולי זה זמן טוב to set course כמו שאומר הגאון.
אחד הפוסטים הגאוניים שקראתי
| |
דברים שעברתי בגיל 23 בישראבלוג משפיעים עלי בגיל 30
נשים שלא סגורות על עצמן. נשים שלא רוצות זוגיות עכשיו. נשים שרוצות להשקיע בקריירה שלהן. נשים שחיות בסרט. נשים שבדיוק משחקות משחקים. נשים שאני לא נמשך אליהן ושרוצות אותי. נשים מעשנות. נשים צעירות מדי. נשים מבוגרות מדי. כל אלה היו מנת חלקי בתקופה האחרונה, יחד עם זה שהן היו מגניבות, וחכמות, ומעניינות.
למשל אחת, אתמול, הפתעתי אותה עם המקום שאליו הלכנו. היא היתה כל כך בהלם מזה שלקחתי אותה למקום חדש שהיא אשכרה נפתחה קצת. זה לא הפריע לה להיות עם מקל תקוע בתחת במשך רוב הפגישה, אבל גם לא הפריע לומר לי שהיא נפגשה איתי כי "לכל אחד מגיעה הזדמנות" ושהיא "זורמת אז היא באה, פשוט ככה".
מיותר לומר שאם רוצים להגיד לגבר משהו כדי לכבות אותו צריך לומר לו: אתה בסך הכל עוד מישהו, לא ביג דיל או משהו, ואו לומר לו: אני לא נמשכת אליך. או פשוט לדבר על עבודה כל הזמן במקום לדבר על עצמך. כל הדרכים מובילות אל הים בייבי, פשוט כל הדרכים.
אני זוכר שהתחלתי לכתוב פה בישראבלוג כשהייתי בן 23, אני זוכר את כל הפוסטים של כל הבלוגריות שהיו מבוגרות ממני, שדיברו על יחסים, או על אין יחסים, או על דייטים. ג'יזס, אני מרגיש כמוהן, אלהים, לחץ חברתי, חיברות, מה שעברתי בגיל 23 בישראבלוג משפיע עלי היום כשאני בן 30.
| |
טיפינג פוינט
אתמול היה טיפינג פוינט.
רקדתי והייתי מאושר. ערב שלם לא ירד לי החיוך מהפנים.
אתמול היה טיפינג פוינט.
זה הצטרף לזה ששרתי את סטינג לפני כמה ימים.
זה הצטרף לזה שהלכתי לשחק כדורסל.
זה הצטרף לזה שאני אוהב סטארטרק.
טיפינג פוינט.
אף פעם לא חשבתי על ללכת לעשות את "הדברים שאני אוהב", בהגדרה, ללכת לעשות אותם על בסיס קבוע.
בסיס קבוע.
טיפינג פוינט על בסיס קבוע.
ג'יזס
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
