אנשים שנזהרים, ששמים חומות, שנסוגים ונסגרים מהר כשמשהו קטן לא נראה להם, למדתי להיזהר מהם

אי אפשר להיות פתוחים איתם, מרגיש כמו להיזהר מההיזהרות שלהם, 

אתמול באמצע שיחה הבנתי את זה

אני רוצה לספר לך משהו.

אני מבין איך הרגשת לפני כמה שנים... אי שם ב2008, כשפתאום לקחתי לך את מקום המחיה שלך. אני מצטער אבל הייתי חייב.

אבל אני מבין איך הרגשת. יכול להיות שבאותו זמן, למרות שחזרנו אחר כך, אולי אז נתת נפרדת ממני כבר...

היום הבנתי מה זה להיות בלי בית, היום הבנתי מה זה להיות בלי כבוד. ככה הרגשתי. ככה הסתובבתי ברחוב. איזה ברחוב, הסתובבתי בכבישים ולא היה לי לאן לפנות. הרגשתי חסר כבוד, כבוד עצמי, שמחכה לאחרים, שאחרים מכתיבים לו את הזמן שלהם לפי מה שנוח להם.

היום קיבלתי שיעור חיים. כואב כואב. ותוך כדי נהיגה, כשאני קופא מקור על האופנוע, כשכפות הרגליים שלי קופאות מקור כי אין לי נעלי חורף הבנתי מה זה להיות בלי אמא ומה זה להיות בלי אבא.

היום הבנתי שפיטרתי את אמא שלי ושבאופן כללי אני מאוכזב מאבא שלי, מהאדם הזה שהוא אבא שלי, שארבעה מילדיו לא באמת יכולים לסבול אותו. ואלהים אדירים איפה אני נמצא היום.

ישבתי היום עם אחותי, אחת מהן והיא סיפרה לי על הבחירה שהיא עשתה בגיל מאד צעיר לשנות כיוון בחיים שלה, כי היא הבינה, כך אמרה, שאם חייה ימשכו בכיוון הנוכחי שלה באותם ימים, היא תהיה לא מרוצה בכלל. הבנתי אותה. ממש הבנתי אותה.

אני יושב בבית קפה כי אני לא מרגיש בנוח לשבת בבית של אמא של אבא שלי, שהיא לא באמת סבתא שלי, כמו שהוא לא באמת אבא שלי.

גאד דמ איט.

היום בבוקר קמתי מחלום. הסתכלתי על סלון הבית. סוית המבט שלי היתה קצת גבוהה מגובהי והרגשתי איך אני מנותק מהבית הזה. זה היה חלום רע. כלומר זה לא היה חלום רע, זה היה חלום מפקח, קמתי ממנו יודע תחושה של אמת.