אני רוצה לעשות היום משהו.

כבר הספקתי ללכת להשתזף היום, זה נהיה הובי שכזה, הובי של כוסיות אני מודה, אבל הובי. התחלתי אותו עם למצוא מקום שקט ליד הבריכה כדי לקבל סאונדאפקט של גלים. התיישבתי ליד בחור ובחורה שדיברו כל הזמן, אז היה לי כבוד, הלכתי משם, רציתי את השקט שלי, חוצמזה, היא היתה נורא יפה ולא התחשק לי להסתכל עליה כל הזמן. ממש אבירי הא?

נשכבתי לי, צימקתי את הבגד ים (כוסית או לא?) ונתתי לשמש לעשות את שלה. היה לה קצת קשה, היא התנשמה בכבדות. ככה זה כשיש עננים. נרגעתי קצת. פתחתי ספר חדש שהבאתי איתי, הר אדונָי קוראים לו של בחור איטלקי ארי דה לוקה. זה על בחור בן 12 בערך בשנים שאחרי מלחה"ע השנייה. זה כתוב בצורה של פוסטים קצרים (פוסטים אעלק)... לא משנה. השתזפתי. אפקט סיני עוד לא עבר, אני עדיין שזוף.

אני רוצה לעשות היוםפ משהו. היא לא עונה. והיא מס' 2 אמרה שתתקשר ועדיין לא. הוא לא עונה גם כן ובי נשבעתי שאני עושה היום משהו.

אז חשבתי לבד על משהו. אני הולך לעשות לעצמי סורבה.

הפירות הזמינים: גויאבה, תפוז מטריפה, קלמנטינה סקסית, רימון עסיסי, תפוח שקסי.

הצעות?

תהילה?

כבר בפגישה הראשונה שלי עם שפר, כשהוא הציע לי חברות ואני הסמקתי והסכמתי, יכולתי לזהות את הטרימינולוגיה שלו. שמעתי אותה, בהבדלים דקים, בהודו, בספרי ניו אייג', בפסטיבל הריינבוו, בסיני ובעוד אלף מעגלים. מושגים שיכולים להיות מעמיקים לחלוטין עד אינסוף ויכולים להיות שטחיים לחלוטין, כמו לחיות את הרגע, להקשיב ללב, לא לשפוט, צעד צעד, אמת פנימית. למרות ואולי משום שאני מאמין בכל הדברים האלה, אני נוטה להיות ספקן כשאני שומע אותם. כל כך הרבה פעמים הם מתגלים כסיסמאות שאומצו ללא בחינה ובלי חוויה, ויוצרים בובת ברבי רוחנית.

http://sports.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=7&id=459493

די שתלך, אם יש משהו שאני שונא זה שאמא שלי טסה לאחותי. למה אני שונא? אל תחשבו שיש לי בעיה להיות לבד, פשוט היום הזה הוא בלתי נסבל. וזו הפעם השלישית שקורה לי יום כזה. כשהיא נוסעת היא נהיית עצבנית, ואני הרי איתה באותה סירה. די.

מחכה שתלך.

אתמול היה לי ממש נחמד עם ל'. אני שמח ששמרנו על המרחק הזה. הערב התחיל אתמול מהמם. הבאתי איתי כמה דברים:

הבאתי שוקולד שבפנים יש תפוז סיני, הבאתי טופי ליצ'י והבאתי 4 פחיות רד בול וואנבי בעשרה שקלים. היה מגניב. היא הביאה קורונה. היה כיף, הכרנו יותר, דיברנו. היא סיפרה לי שלא פגשה אדם עם אישיות כשלי. (טוב, אמרתי לעצמי) דיברנו, כן דיברנו. היא אמרה לי שבשביל לשלוט היא צריכה לדעת הרבה פרטים על הבנאדם. היא נדהמה מזה שלא שאלתי אותה כמעט שום דבר. דיברתי כן, שאלתי- לא. היה מעניין. רק נכנסתי לבית שלה (היא גרה בבית קטן עם גינה לבד קרוב אלי)- שמעתי את סטינג- זה היה מושלם. סטינג- היא אמרה שהיא שמה אותו בשבילי, אבל לא רק בשבילי... עדיין. שמענו את השיר פעמיים. עכשיו מה העניין המצויין: השתיה- 4 ב- 10. הטופי והשוקולד (ולקחתי המון)- 7 שקלים. אתם מאמינים? היה המון. שתינו ואכלנו, והיא לא אכלה בחיים טופי ליצ'י- היא התמכרה, מה שבהחלט היה צפוי. היה ממש כיף. ואז התיישבנו על הרצפה. איכשהויצא שהתחלנו לעשות מתיחות ביחד, אני מתחתי אותה והיא מתחה אותי. בין לבין, שתינו רד בול וואנבי ואכלנו שוקולד וטופי ליצ'י. מפה לשם התיישבתי על כורסה והושבתי אותה עלי. איך עשיתי את זה, בעדינות, מהמרפק למטה בלי כח, היא פשוט נפלה. כמו שקורה באייקידו. זה היה מרגש. בכלל, כל הערב התעסקנו אייקידו, היא כל כך סומכת... וגמישה.  בכל אופן, היא נפלה עלי כשישבתי, ופשוט ישבה עלי 10 דקות, ישבנו מחובקים, זה היה מושלם. היא קטנטונת במידותיה, יחסית אלי. מעולם לא הייתי עם קטנטונת. היא מזכירה לי את חברה לשעבר של עומר. אותן מידות, כמעט אותו פרצוף. ההבדל הוא שחברה שלו היתה יפה יותר, וקטנה יותר, אולי. פגשתי אותה בדרך לסיני. במקרה. בדרך לשירותים (אני צריך לאסוף את כל הפעמים שקרה לי משהו בדרך לשם).

מפה לשם התנשקנו קצת וליטפנו קצת. וכל הזמן הזה אני יודע שלא יהיה בינינו כלום, היא הרי מעשנת, ויודעת את העמדה שלי לגבי זה, אני לעולם לא יהיה עם מעשנת. היה מאד כיף, היא היתה מאד סקסית ונתתי לזה להיות. היא גם נתנה המון מקום. את הסקרנות שלי אני משביע בשתיקה, בהסתכלות, בלהקשיב. זה חוסך ממני את הצורך לגדר את החוויות שלי במילים, זה מעשיר את החוויה. בסוף הערב אמרתי לה שאני רוצה לישון אצלה. היא הסכימה. נכנסנו לחדר שלה. הסכמנו שהיא מראה לי את השמלה הכי סקסית שלה (שלא היתה יפה לטעמי), אז היא מדדה אותה מולי. התחיל לקנן בי ספק. הצפתי אותו על פני השטח, היא שמחה, אמרה לי ללכת, הסכמתי. הרגשתי הקלה. ידעתי שיש שכר ללהקשיב ללב וללדעת מה נכון ומה לא. הגדרנו סטטוס בינינו- אנחנו לא נהיה ביחד. זה גם לא תוכנן. היא סיפרה לי שהיא אף פעם לא ישנה עם בנים אלא אם כן חברים או הומואים. אבל אני סטטוס חדש בשבילה, נוכל לישון ביחד, כי זה מתאים, ונוכל להתנשק, כי זה מתאים, ונוכל להיות חברים, כי זה מתאים, וכי אנחנו כבר חברים. מאד שמחתי. בכלל, הכרתי אותה ביום הראשון, ומאז אנחנו בקשר. היום רציתי לפגוש אותה שוב, לחלוק איתה את הסבל הרב (אל תאמינו לזה) שיש לי מהיום הזה ומאמא שלי, אבל היא חולה ולא מרגישה טוב, היא הולכת לעזור לחבר אחר שלה מחר לעבור דירה וכו' ותתקשר מחר, אני כל כך שמח שאני בקשר איתה. יש לי חברה חדשה בחיים - זה טוב, זה אסם.

או הא, היה משחרר לכתוב...  אני לא אכתוב עוד, אני משאיר לי קצת לאחר כך. לא היה לי צורך לכתוב היום... זה טוב מאד.

מחר אני עושה ברייק.

אתמול קיבלתי מחמאה. היום יום מבוזבז.

היא אמרה לי שאני יפה. אמרתי לה- כן?, אמרה כן. אמרתי- מה, זה יופי אובייקטיבי? אמרה לי כן. חייכתי.

היום, בינתיים סתם מבוזבז. סתם

רוצים להוריד שיר נפלא? תורידו את פמלה של בעז שרעבי- הוא ירגש אתכם.

אנימל לא חבר לשכם יותר- אההההה

היום עשיתי איתה קצת אייקידו. היה מהמם במיוחד. היא כל כך גמישה וכל כך סומכת.היא נפלה, ונפלה ונפלה ונפלה, ונתנה לי להפיל אותה שוב ושוב, זה היה מרגש פשוט. היא לא הבינה איך אני עושה את זה בלי כח בכלל ואמרה לי שהיא בחיים לא תצליח. ניסיתי להתחיל איתה מהסוף. אבל זה לא עבד. אני אתחיל איתה בכמה טריקים, היא תקלוט קצת, תתלהב, אולי תבקש עוד. היה כיף איתה.

גם אייקידו זה כיף, זה כל כך....

ולסיום... אנימל..... אהההההההההההההההההההה

פשוט נפלא. יש לכם מושג כמה זה משחרר לצעוק את זה חמש פעמים? פשוט משתחררים, הופכים להיות קלאמזי כאלה ומפסיק להזיז הלוקינג גוד. פשוט עושים את זה. מישהו כאן לומד משחק? יבין על מה אני מדבר.
כל השאר, יכולים להמשיך לנסות .
ביי

תשמעו... הכל מתוכנן... כמו שכבר אמרתי...

רגשות, פחדים, חששות, הזדמנויות, אפשרויות- - - כמו שהן עולות- כך הן נעלמות- חוק טבע.

היום פגשתי חברה טובה שלי מהלימודים, יקירה אמיתית, פתחה לי אפשרויות חדשות לשנה הזו, כך שגם אם אני לא עושה את הקורסים המרכזיים בסמסטר הזה, אני אעשה קורסי תשתית אחרים וכו', יהיה בסדר. נחמד שיש תמיכה. אני אוהב תמיכה.

אמא שלי נוסעת מחר לניו יורק. היא הולכת לתמוך. לתמוך באחותי. אני אוהב תמיכה. אני גם יוצא לחודש חופש מאמא שלי- רק ברכה, רק ברכה. חשוב מאד.

שוב פגשתי אנשים חמודים וחדשים באוניברסיטה היום.

אין כל ספק- ראיה של החיים יוצרת את החיים. לא אני המצאתי את זה. קאנט עשה את זה קודם.

אני רואה את העלים נחים להם כבר על הרצפה.

הרוח.... הו הרוח, בענפים משכשכת לה את העלים

זה כבר מתחיל , הו זה כבר מתחיל.

מכירים את זה?

אז תודה לתהילה על העידוד. וגם- יש לי מה להגיד.

חשבתי על זה בעבר כבר שיש לי מבחנים שאני מעביר את עצמי, מבחנים שאני צריך להתמודד איתם, בגלל זה קראתי  לעצמי איוב. התקשרתי לחבר שלי יואב, פתאום הוא אמרלי את זה.

והמבחנים האלה שלי קשים.

אז כן. לך למטרה עצל, קח פטיש ותחסל.

אני אומר לעצמי אותו דבר, אך משום מה, ברמה האונתולוגית של זה- זה לא עובד, זה לא מצליח להשפיע עלי. לעתים יש גבולות להנדסה שלי וזה מתסכל. כי כשההנדסה שלי לא עובדת (והאמינו לי היא עובדת 90 אחוז מהזמן) אני נדרש לאילתור וליצירתיות שחורגות מהיצירתיות הטבועה בי כבר- וזה קשה.

הוא שאל אותי מה אני אומר על עצמי, מה אני אומר על המשימה- בהחלט שאלות קשות שהתשובה להן תראה לי את הפרדיגמה שמגדרת אותי. מילים יוצרות מציאות, מילים יוצרות עולם- גם אם לא שמנו לב שאמרנו אותן- הן שם והן חזקות.

טוב. טוב לי לכתוב כאן.

אני מתלבט מידי כמה ימים אם לחסל את הבלוג הזה. הוא לוקח לי זמן רב, אני משקיע בו רבות (אולי מידי), למשל, חיסלתי את האפשרות לשלוח סמסים מהפלאפון שלי- אז אני לא שולח  יותר וטוב לי שכך. מאידך גיסא- זה נשמע כאילו אני בא לטפל בסימפטומים ולא בגורם. אולי הגורם הוא שאני צריך לתת יותר זמן ולחולל בי את הרצינות הנדרשת (בתקופת המבחנים ושלא בתקופת המבחנים). דילמות.

אני איש של דילמות, אבל מצד שני- מי לא?

אני כבר יודע מה אני אכתוב בפוסט האחרון הזה. זה יהיה שיר. העיניים שלכם תיפקחנה מהשיר הזה. הוא הטוב מכולם. הוא מדבר על אהבה ועל כתיבה.

אבל עד אז, אולי יש עוד קצת זמן

יש דבר אחד שאני סובל ממנו. אני סובל מאבנים. אני סוחב עלי אבנים. כל פעם יש עלי אבן אחרת. כבר שנה שלמה אני סובל מאבנים שאני אוסף באוניברסיטה. אבן אחת החזקתי עלי מינואר עד לא מזמן, מבחן רביעי (אלהים ישמור) בסטטיסטיקה. ועכשיו, אני סוחב עלי אבן. קיבלתי עכשיו את הציון, נכשלתי במקורות. אבן- חתיכת אבן.

שתי אפשרויות- אני עושה את הקורס עוד פעם, אני מבקש מועד ג'.

אבל זה הקטע שלי, אני סוחב עלי אבנים, זה סבל עז.

הסברים: האם אני באמת זקוק להסבר של זה? האם באמת יש לזה הסבר? סיבה? האם אני צריך סיבה? האם אני צריך להשקיט את הדיסוננס שיש לי עכשיו כמו שכולם עושים? העניין איתי זה שאני בקושי משקיט דיסוננסים, אני מתמודד איתם התמודדות כואבת לפעמים, רוב הזמן, אני עומד ורואה את התמונה

עדכון-
1-  אמא שלי מודיעה לי עכשיו כשאני מגיע הביתה שהיא נוסעת לאחותי עוד פחות משבוע. לחודש. חודש לבד.

2- היתה לי פגישה מצוינת עם המאמנת. נקרא לה י' (יוּד)- אני הולך להכין תכנית של המחשבות שלי, זו היתה פגישה עם שיחה לאפשרות. עברנו קצת מעבר לזה, התחלנו לדבר על כסף...יש לי יומיים לישון על זה.גם לה.

3- אני רוצה להיות ברמן- זה הולך לקרות בי נשבעתי- קורס ברמנים זה עניין של זמן.

4- אני הולך לתלות שלטים. סטודנט מלמד שיעורים פרטיים: סוציולוגיה, תנך, אנגלית, פסיכולוגיה. תלמידי תיכון. אני הולך על זה.

כשאני מכונה יוצרת אני מכונה יוצרת

i feel good

גם הלימודים מצויינים- מגדר עובר את הציפיות שלי- זה לימודים על החיים, זה יוצא מגבולות הכתה. מה שאי אפשר לומר על לימודים אחרים, לוקחים את זה לחיים. אני לוקח את זה לחיים. החומר מרתק- הלימודים מרתקים. ואם לא עולה לשנה ב' אני פשוט אשחט את שתי החטיבות שלי- יהיה מדליק לאללה. גם מצאתי חברים חדשים. גם חברים ישנים שלי נהיו סטודנטים אז בכלל שמח. מה גם שהחברים החדשים לא ממלאים לי חלל ריק של בדידות (תודות לסיני) אז פשוט יש לי עוד. פשוט נהדר לי עכשיו.

עכשיו כמה דברים:

1- אפשרויות, כמו שהן באות, כך הן נעלמות. זה חוק הטבע.

2- ללכת ללמוד, לבצע את הלימודים, לא רק לכתוב עליהם. זו מהות האינטגריטי שלי.

מה ההבדל בין מין למגדר?

 מין- המין הביולוגי שקובע שאנו זכרים או נקבות. שלחלק יש פין ולחלק יש רחם. הבדלים גנטיים, הורמונליים וכרומוזומליים. זה מה שזה מין.

מגדר- מגדר הוא התפקיד החברתי שיש לכל אחד מאיתנו ואתן לכם את הדוגמה שקיבלנו היום בכתה- הורדת,מריטת וגילוח שערות מהגוף:

בעוד שנשים מורידות שיער ברוב גופן, רגלים, בית השחי, גבות, מפשעה וכו', גברים (על פי רוב כמובן) מורידים שיער רק מהפנים. זה הבדל מגדרי.

נשים נתפסו בעיני דורות רבים כעדינות ושמקומן בבית במטבח ובגידול הילדים.

גברים נתפסו כמוחצנים יותר, אמורים לעבוד ולהביא כסף לפרנסה.

זה הבדל מגדרי.

זוכרים את הבחורה שהיתה הגיבורה בסדרה "ירוקות" על חבורה של טירוניות? טל שמה, היא נולדה נקבה במינה, אך במגדר היא גבר. היא גבר בגוף נקבי. היא מתייחסת לעצמה כגבר ואפילו כבר נראית כגבר.

דנה אינטרנשיונל- נולדה זכר, אך היתה אישה.

היום בדרך חזרה הביתה באוטובוס, בדיוק לפני הפניה להרא"ה קלטתי שאני סובל מפוסט טראומה. האוטובוס לא התפוצץ.

אסביר-   לפני כמה ימים בדרך חזרה הביתה הייתי תשוש באוובוס, הוא בדיוק עשה את הפניה שלו לרחוב הרא"ה כשפתאום פיצוץ גדול הרעיד את האוטובוס והעיר אותי מתרדמתי הבהקיצית- פיצוץ גדול ופתאום אני רואה עשן מהחלון שמולי, מהר קמתי מהכסא, הייתי מפוחד כולם קמו, רציתי לרדת מהאוטובוס ויהי מה. הסתבר שאחד הגלגלים התפוצץ, אבל לי כבר היה צפצוף באזניים ודפיקות לב כי פחדתי, באלהים פחדתי.

היום בדרך חזרה הביתה באוטובוס, בדיוק לפני הפניה להרא"ה קלטתי שאני סובל מפוסט טראומה. האוטובוס לא התפוצץ. גם לא הגלגל. אבל אני הייתי בהיכון ותפסתי את עצמי.

יש לכם מושג כמה אני רוצה עכשיו בלינצ'ס? רק זה. ובמקום זה אני יורד על שוקולד פרה עם תות בפנים.

פוסט טראומה

הלכתי לאוניברסיטה. הייתי חסר מצברוח באופן כללי. אבל הלכתי. לא קיבלתי במגדר שום דבר בבידינג אז תהיה לי עבודה בשבוע הבא.

הלכתי לפילוסופיה של הדת- היה מעניין... טוב, התחלה של מעניין... נחכה לשיעורים הבאים. אחר כך פגשתי מישהי שלמדה שנה מעלי בתיכונים והיינו מאד מיודדים אז ולא ראיתי אותה 5 שנים. מאז. היא עקרה לניו יורק והולכת ללמוד שם רפואה. אז התרגשנו והתחבקנו והיה כיף והיא נתנה לי שרוך לפלאפון כמו שתמיד רציתי. היי :)
ואז הלכתי למגדר. למרות שלא הייתי רשום. לשמחתי, יש עוד 100 מקומות בערך, לא תהיה בעיה להכנס, אני מקווה. היה שיעור מעניין מאד. בהתחלה ראינו סרט, שטחי משהו, אבל הדיון שהיה אחר כך היה מעניין יותר. זה שיעור שנקרא פמיניזמים, חברה ומשפט בישראל.

לכו תדעו. היא עו"ד, מרצה, עושה דוקטורט וכו', היה מעניין. אח"כ ביליתי שעה ומשהו בספרייה להוציא קצת סילבוס על הקורס ובתור בונוס קיבלתי טרמפ הביתה.

מחר יום חדש.

אני פוגש מחר בשש בערב את הבחורה שפגשתי לפני כמה שבועות בקניון רמת אביב. היא המאמנת של המנהלים הבחירים- היא התקשרה אלי!- היא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי על "אפשרויות לשיתוף פעולה", ככה היא קראה לזה, "אפשרויות לשיתוף פעולה"- מיותר לציין שאהבתי את זה נכון? מחר בשש בערב אני נפגש איתה. בדיוק שלשום חשבתי להתקשר ופשוט לא ידעתי מה לומר לה... ופתאום היא משאירה לי הודעה במזכירה. תודה לאל על המזכירות (אפרופו מרפי בראון).

עשיתי היום חשבון, שאם אני בסוף לא עולה לשנה ב' באוניברסיטה בגלל המבחנים שאני סוחב, אני אלחץ על הגז במגדר ופילוסופיה ויהיה לי אחלה סמסטר כמעט בלי להתקרב לנפתלי.... היה מאד נחמד ללכת היום רחוק משם אל גבולות יהדות, מגדר וביולוגיה, עם השתהות מול הספריה המרכזית....

בקרוב אני מקבל את המקלדת שלי. המלך מת, יחי המלך!

ציון שלי עמד יפה בתלאות היום הראשון באוניברסיטה, למזלי, לא אזדקק לו לעוד הרבה זמן.... המקלדת כבר באמסטרדם.

פגשתי היום המון אנשים נחמדים

טוב, הגענו לקולנוע- ונגמרו הכרטיסים.

שמנו פעמינו הביתה, באמצע הדרך, אנחנו פוגשים ילדה בת 3 על אופניים בוכה בוכה בוכה, היא לא מוצאת את אמא שלה. הלכנו לחפש אותה...10 דקות חיפשנו אותה.
פתאום אמא שלה צצה מעליה, רגועה,רגועה... בכלל לא הסטרית.

הייתי מצפה שהיא תחבק אותה, תהיה נרגשת, משהו. אבל לא.

היא נגעה לה בראש ושאלה לאן היא נעלמה. שאלתי אותה לאן היא נעלמה ושלא תאשים את הבת שלה. ציפיתי שהיא תחבק... אבל לא.

הלכנו משם.

פשוט הלכנו משם

אני יושב בבית, בחדר של אמא שלי, היא במיטה, אנחנו רואים תכנית על מרפי בראון. פתאום אני קולט שאני הולך ללמוד מחר.

אתם חושבים שבדקתי אם קיבלתי את מה שרציתי בבידינג?

אתם חושבים שאני יודע כבר כמה קיבלתי במבחן במקורות?

אתם חושבים שבדקתי באינטרנט את המערכת שלי?

כלום. נאדה.

אני בהכחשה, וטוב לי כך

אני הולך לראות היום את קלוני וזיטה ג'ונס בסרט החדש שלהם, ואחר כך, אולי אחר כך, אולי אחר כך אני אטפל לי במערכת.

הידעתם? מרפי בראון רצה במשך 10 שנים שלמות. התחילה בסוף שנות השמונים ורצה עד 98 כמדומני. הסדרה דיברה בין השאר על אמהות חד הורית, סרטן השד, שימוש במריחואנה לצרכים רפואיים. זו היתה סדרה שהיתה צריכה לפרוש בשיא אחרי 4-5 עונות אבל גמרה בעונה 10. הופיעו שם קרייני חדשות, שחקנים מפורסמים (קלוני, רוברטס ועוד), ברברה בוש, ג'ון פ. קנדי הבן (שמת אחר כך בתאונת מטוס) ועוד מיליון נושאים וזו היתה הסדרה של הילדות שלי.

אז בכל אופן... אני הולך לעשות טלפון עכשיו. אחר כך, אני הולך לסרט.

מחר- - כשנגיע לגשר, נחצה (נדבר) אותו

בינתיים אני בהכחשה.

נגמר הסורבה גויאבה....

בפעם הבאה- סורבה תפוז
                  סורבה תפוז ותות
                  סורבה תפוז בננה

נשמע טוב!

הנה לכם:

http://images.maariv.co.il/channels/4/ART/567/826.html

לכתוב משהו עמוק ומרגש? אותנטי ומהלב? זה לא בשבילי.

זה לא אני. מה רוצים ממני?

מי אמר שאני יודע על מה מדברים?

אני רק רוצה קצת שקט.

ללכת לקאנטרי, לשכב, לקרוא ספר, להשתזף.

אבל לא הצלחתי

היו יותר מידי כוסיות מכל עבר, זה היה פשוט נורא

והם מכרו שם בגדי התעמלות ונעליים לספינינג. לרגע לא הצלחתי לתפוס את השלווה הזו שלה כה יחלתי. רציתי לשמוע את רחש הגלים ובמקום זה שמעתי רק רעש רקע.

לא הייתי רגוע בכלל. מהרגע שקמתי לא הייתי רגוע. חיכיתי. כן- חיכיתי. ואתם יודעים איך זה כשמחכים... פשוט מחכים. מחכים לכל דבר, שיקרה, שיבוא, שילך, שיתגלה, שיעלם. מחכים.
ולקחתי איתי את הפלאפון עוד פעם- טעות חמורה. אם יש משהו שמחכים בגללו זה הפלאפון. גם כשהוא לא מצלצל מחכים לו שיצלצל. הטלפון הזה- הוא רק גורם לי לחכות כל הזמן. אני יודע מה- אני אטביע אותו בבריכה בפעם הבאה. אני אטביע אותו. לחכות זו פעולה מאד אקטיבית מסתבר, ולי נמאס לחכות. אני הולך למצוא את הכפתור הזה שצריך ללחוץ עליו כדי להפסיק לחכות, הלחכות הזה מעצבן אותי, הוא מפעיל אותי כמו בובה על חוט. אני סוגר את המכונות, מפטר את העובדים כולם, שתמות האבטלה מצידי, אני הולך הביתה- נמאס לי כבר. שקט