| 10/2006
פתאום אתה מגלה
א' אומר/ת:
איך היה השבוע?
ב' אומר/ת:
היה לי שבוע נחמד מאד אני חושב
א' אומר/ת:
למה?
ב' אומר/ת:
לא יודע, היה לי סמינר, פגשתי אנשים, צילמתי.
ב' אומר/ת:
עשיתי מה שאני אוהב לעשות בחיים
כל זה בשיחת דרך אגב. מדהים שאתה קולט שבעצם כיף לך.
| |
חוזר לעצמי
בימים האחרונים נשים מאכזבות אותי. קקה עַם הנשים האלה. כל אחת לא סגורה על עצמה, וכך יצא שבימים האחרונים הכרתי כמה נשים שלא סגורות על עצמן, ככה בבום, נפלו עלי ( אני יוצר את מה שאני מקבל), אחת אחרי השנייה. שאלתי את עצמי מה הולך פה. מה הייתי? מי הייתי שכך קרה לי. אתמול באימון המאמנת שלי נתנה לנו לשקוע בתוך הבוץ של העתיד שלנו. אם לא שוקעים, אם לא מודים שכך פני הדברים, אם לא מקבלים אותם כפי שהם קודם כל, אם כל הזמן מתנגדים להם, אם כל הזמן רוצים לשנות ולתקן אותם- אי אפשר לחולל בהם טרנספורמציה אמרה. זה קואצ'ינג על סקס ואינטימיות. | |
אם כבר הפוסט הקודם אז יש תוצאות. שתיים. שתי נשים. אחת רוצה להיות לבד עכשיו, "כמו תבשיל ספגטי", היא אומרת, "צריכה להתבשל על אש קטנה". השנייה- לאט לאט. ולהתאמץ.
איי דונט ת'ינק סו.
קראתי קצת פוסטים אחורה. זה עוזר. עבור עלי חודשיים טובים בסך הכל.
עדכון: אני לא סובל את הז'קט החדש, הוא קטן עלי מדי.
| |
כתיבה חושפת
הוצאתי את כל הבגדים מהארון שלי, ריכזתי את כל אוסף הקלטות העצום שלי מהעבר במדף אחד במקום בשלושה.
אני שונא לקפל בגדים, אף בגד לא יוצא לי כמשנהו ואני חושב שעם כל הקולבים שהתפנו לי אחרי המבצע האחרון אני יכול לתלות הרבה טישרטס על קולבים.
זאת כתבה פוסט. הוא גרם לי לחשוב על משהו שדיגדג אותי ביומיים האחרונים.
היומיים האחרונים לא הייתי ישיר בוטה חד כנה בוטח ועם עמוד שדרה כמו שאני אוהב להיות. אותו אחד שרואה דרך ואומר אותה.
באימון שלי גיליתי שהדרך הזו יש בה הרבה ממנגנון ההגנה שלי מפגיעה שהומצא אי שם בגיל 21 בוקר אחד.
אז איך זה מרגיש כשאני לא כזה? פתאום לא נעים לי לומר מה שעל ליבי, אני שותק יותר.
אם יש משהו שאימנתי את עצמי בו זה להסתכל על הטלפרונטר שרץ במוחי ולקריין אותו החוצה. כשאני במצב הזה אני כמו לא רואה שיש טלפרונטר, וזה לא אומר שהוא לא קיים, אני פשוט לא רואה אותו.
ללחשוף לאחרים מה עובר עלי וללגרום לאחרים להביא קדימה מה שעובר עליהם יש השפעות לא חד משמעיות.
עיתים המצב גורם לשחרור בשני הצדדים, עתים הצד השני נבהלת. לפעמים אני משתמש בזה כדי לשבור מצב של קיפאון, לגרום לשובר שיוויון. זה לא תמיד עובד לטובתי, אבל זה כן שובר שיוויון, ככה או ככה.
אז איפה אני?
אין לי תשובה חד משמעית לגבי זה, אז אמשיך לכתוב על דברים נוספים.
לפני ימים מה חשבתי לעצמי כמה מעניין (או שלא) זה יכול להיות אם אכתוב על הבחורות שאני יוצא איתן, מה אני חושב עלי עליהן ועל המצבים שאני מגיע אליהם.
זה ישעמם אותי.
כמו כל שאר הבלוגים של הגברימנשים שכותבים על הזיונים/דייטים. זה יביא רייטינג ויהיה שטחי ועלוב. מה יגידו אזובי הקיר?
אני אוותר.
היום סקס ואינטימיות.
הבגדים (בתחילה) כמטאפורה.
| |
אני מתלבט.
אדם לבנוני, סטודנט מלונדון, יצר איתי קשר. הוא ראה מספר תמונות שלי ומעוניין להשתמש בהן בסרט הגמר שלו.
הוא אומר שיש כמה פריימים שצילמתי שיכולים לעזור לו מאד, שאני אקבל את כל הקרדיט ושהסרט הולך להשתתף בכמה פסטיבלים ברחבי עולם.
פיסקת הכמעט סיום שלו אומרת שאין לו כסף לשלם לי עבור הזכויות.
אגב, פסקת הסיום היא תמיד שאין כסף, אחרי שסיפרת על מה הנושא, שסיפרת על עצמך וכו', תמיד אחר כך אין כסף.
אני מתלבט.
מצד אחד- מה אכפת לי שיופיעו תמונות שלי בסרט לונדוני? עולם זה עולם.
מצד שני- האם עלי לבקש, בכל זאת, אפילו סכום סימלי עבור התמונות?! מנהל הבנק שלי לא מקבל קרדיטים על שמי.
מצד שלישי- גם ככה התמונות שלי כבר בעולם, גם ככה אני מפרסמן בחינם ברשת, מה שונה העניין הזה?
מה דעתכם?
| |
לאחרונה אני כותב יותר. אני שם לב לזה כי אני מבקש מהסובבים אותי שלא יפריעו לי במלאכה.
גם אני לא כותב פה הכל. אולי מישהו ימצא, אולי מישהו יגיד, אולי אני סתם פוחד להודות בדברים.
הבוקר כשצחצחתי שיניים הבנתי שרגוע. השבח לאל. אין דאגות כלכלה. זה כל כך שימח אותי.
מצחיק אותי שאנשים זרים יוצרים איתי קשר. כאלו שראו תמונות שלי, רוצים שאעבוד איתם, רוצים שאצלם אותם, רוצים תמונות שלי; לברושור פרסומי, לכתבה מרכזית בעיתון, ליומולדת שלהם, לצלם את התינוק.
בשבעה ימים קראתי את רודריגו. מסכנון. בדיוק במילים שלו אני יכול לתאר את החוויה שלי כשחזרתי לארץ אחרי השהות שלי בצפון במלחמה. הוא כועס שבתל אביב יש רק "אני אני אני" ואין אחרים. זה כלכך נכון. מסכנון, חיים קשים.
גשם עכשיו. אני בסלון החדש שלי. הבית מסודר, החדר שלי קצת פחות. איכשהו בלי לשים לב הארון שלי התמלא בבגדים עד כי הוא מאיים להתפוצץ אם לא אסְלַקְטֶר לתוך שקית שאניח ברחוב לנזקקים. בחודש האחרון הורדתי כבר שתי שקיות כאלה וזוג אחד של נייקי זכרונן לברכה.
פגשתי אתמול בחורה. היא מזל תאומים.
לא הולך לי עם תאומות. ממבט ראשון היא נראית בת 16. פניה לא התבגרו. אתמול אמרתי לה שבגיל 30 (למה לא כל הנשים נעצרות בגיל 30?) "אני אראה בת 20", היא השלימה את דבריי.
בכלל רציתי לומר לה שבגיל 30 (היא תהיה יפה יותר) הבגרות שלה תתפרץ אבל הינהנתי בראשי להסכמה איתה. מה הטעם בדברים אם הבנו כבר אחד את השנייה?!
| |
ברקפסט אינקורפרייטד
תמונה גדולה מאד שצילמתי מעטרת עמוד אמצע בעיתון תל אביבי נחשב. זו היתה סיבה למסיבה.
המסיבת תחפושות היתה מוי כיף. בחורה עשתה לי שם מסאז'-יד. לאחרת עשיתי בעצמי. זאת שעשתה לי מסאז' קיבלה ממני אחד חזרה ונדהמה (אבל במוי כיף) מהעוצמה של המגע שלי עד כי ביקשה שאמשיך.
אחרי זה קיבלתי מסאז' ארוך ומפנק ממסאז'יסט מקצוען וקרח. התמסרות למגע שולתתת!!!1
כמובן שיצאו תמונות פצצה, טוב, לא סתם, באתי עם ה-50 מ"מ שלי....
בשלוש ורבע לפנות בוקר דרכתי בברקפסט. הו כן, כמה זמן רציתי לחזור לשם שוב המועדון האהוב עלי, היחידי שבו אני באמת רוקד ונהנה. אותן צפוניות, אותם גברברים מלוקקים, היה תענוג. מינימל טכנו ניגן המדג'ה התורן, הצלחתי להתחבר, היה בסט.
בקרוב באקרנים הקרובים למקום מגוריכם,
לילה טוב.
| |
מה עושים בערב גשום וחורפי?
יוצאים למסיבת תחפושות
| |
בשיער אסוף
בהמשך לפוסט הזה ו הזה, קצת פפראצי להמונים, על האהבה שלי לנשים משוחררות עם שיער אסוף.
| |
אהבת אישה
נשים שמשתמשות בידיים (כדי לבטא את עצמן) עושות לי את זה.
גם כאלה שצוחקות, גם כאלה שקצת משתוללות.
קצת ילדותיות, אבל בעיקר תכונות נשיות שפשוט אי אפשר איתן זה משהו שאני מאד אוהב ונורא בא לי עליו.
נשים עם קוקו. אוווו, קוקו עושה לי את זה לגמרי, ותשחקו קצת בשיער, לא הרבה, טיפה, לא באובססיביות.
וכמובן, שיראה כאילו סתם סידרתן את השיער, במקרה, עם צ'ופסטיק או סתם עיפרון, בטעות ככה, דרך אגב.
(כן כן, אני יודע, לוקח שעות לעשות את זה שיראה במקרה, אויש, אתן כאלה שקופות)
| |
יפה
באמת היה לי מגניב היום.
בבוקר אחרי שצילמתי הלכתי לקנות לי תיק חדש למצלמה. מצאתי אותו בכך וכך מאות שקלים ואז הלכתי למקום אחר ומצאתי אותו בכך וכך פחות מאות שקלים. בחרתי לא להשתמש באשראיאי ופשוט נתתי את זה במזומן.
התיק שלי נועד כדי להכניס בתוכו את כל הציוד שלי כולל החדש (עדשה בומבילה).
לכן ובעקבות זאת הייתי צריך להשיג לעצמי ארגז חדש לאופנוע, שלי קטן מדי.
אני אומר לכם, לצלמים יש קטע עם גודל.
אפרופו גודל, הגעתי לחנות האופנועים הסמוכה למקום מגוריי שם קיבלה את פניי אחת קטנה יפה חמודה עם ביטחון עצמי גדול והומור עצמי אף גדול ממנו ופלירטטה איתי בכיף. לא סתם פלירטטה, התחילה לדבר על סקס כאילו אין מחר בעודה מביטה לעברי ומסננת שאני חמוד. לא יודע איך, אבל היא אמרה שאני גם חמוד וגם מתוק בתוך שני משפטים ועל הדרך פלטה משהו על השדיים שלה, שהיו מוסתרים בחזיית ספורט מכוסה בגופיית סבא אופנתית (שזה כאמור בחירת העורך להחודש).
או אז, כשהסבירה לי על הז'קטים (של האופנוענים כאמור) ראתה שהמבט שלי אינו מובן לה. היא שאלה על מה אני מסתכל.
"אה, אני מסתכל לך על הציצים", אמרתי לה, היא חייכה ועברנו הלאה.
זה היה כל כך כיף לדבר עם אשה בצורה הזו, בשיא הטבעיות, גם שלא הסתכלתי על השדיים שלה, שאגב, היו בנויים לתלפיות.
אחרי שהחלפנו עוד כמה משפטים קרא לי המוכר מהחנות ליד והציע לי ארגז טוב מאד יד שנייה וכמובן שהסכמתי. הוא הודיע לי שאצטרך לחכות (המתנה שנמשכה עד שהלכתי משם) שימצא את המפתח שיפתח את כל העסק.
בזמן ההמתנה לקחתי אותה למסע בתמונות שלי, עליהן קיבלתי מחמאות נעימות. נפרדנו לשלום, היא היתה מצחיקה ונעימה.
ערך מוסף אני מוצא לי. אני באוניברסיטה עכשיו, מביט, בוחן, מקשיב לפאנלים מעניינים בנושא משפט.
קנט מן, שהיה ראש הסניגוריה הציבורית בזמנו תפס את עיני, עם שיער דמוי קרמר, משקפים עגולות של פעם ומבטא אמריקני בריטי, בלט מבין כל האנשים שצילמתי.
בקרוב אצא לארוחת ערב, אפגוש אנשים נחמדים, מחר אצא למסיבה, ובינתיים, אוניברסיטה זה המקום לנשים יפות.
| |
גזר הדין
עו"ד דורי גלקסבלד עומד לקבל היום את גזר דינו. כזכור, גלקסבלד הודה והורשע בגרימת מותם של אם ובנו בצומת, עת המתינו במכוניתם לאור הירוק.
בטלויזיה נראה גלקסבלד כאיש הרוס, רזה, אפור שיער, כחוש.
אין מה לומר על אדם שלקח שני אנשים השמיימה, אבל יש דבר אחד חשוב לומר על התנהגותו.
הוא הודה בגרימה, ועל זה יש להעריכו.
יכול היה, אם רצה, להשתמש במוניטין שלו, ולקחת את חבריו עורכי הדין של הרמים כדי לכפות על המערכת המשפטית אי אילו תוצאות שונות חוץ מאשמה. או אז הייתי נגעל ממנו כמו שנגעל אני מאחרים.
אבל הוא הודה, ואולי עוד יש מישהו עם מצפון.
| |
איפה הייתי מה קניתי
שוב אני בדייויד. רציתי לעשות היום קניות. עשיתי. ג'ינס יד שניה של דיזל וז'קט חום סקס בזארה אחרי התלבטויות רבות, בינו, בין זה שבגולף וההוא מרנואר.
בבוקר צילמתי את אֵייֶיה והלכתי. עוד מעט אצלם את ממלאת מקום ואז את המשנה.
יש פה מקס ברנר. אולי אוכל לי משהו. פגישת הצהריים שימחה אותי.
מחר אני חוזר לסמינר שלי, שבועיים לא היתה פגישה. מחרתיים זה מחרתיים וביום ראשון-סקס.
בינתיים אני מנסה לצבור כמה שיותר כסף להחודש, ב- 1 בנובמבר אני הופך שכיר.
כבר ימים מספר אני חושב על לכתוב כמה קטעים על גבריות, או יותר נכון, פמיניזם גברי.
זה המשך ישיר למטרוסקסואליות עליה כתבתי בעבר (הלינק המצורף הוא ספציפי, אני ממליץ לקרוא את כל מה שכתבתי בנושא). אני לא בטוח, אבל אני די בטוח שאין על זה כתיבה, זו כנראה הסיבה שאני מרגיש שאני מחדש פה. ולמרות זאת, הבלוג הזה לא מרגיש לי אטמוספירה נקייה מספיק.
אולי אני טועה.
| |
טבע הדברים
במלון אינטרקונטיננטל מחכים לבואו של הראש.
בינתיים יש פה המון קידומכירות לאנשים עם תואר שני מנהל עסקים, כל מיני ביג שוטס בחליפות.
אני לא חושב על זה, רק על מה שאני עושה אחר כך, שואל את עצמי שאלות.
בבוקר במקלחת חשבתי על הפנסיה וכמה 40 שנה זה לא הרבה זמן. התכנונים שלי בנוגע לכסף, שנגמרים בשתיים שלוש שיחות טלפון וקליקים באתר, תופסים צורה מגובשת.
אמא עוד מעט יוצאת לפנסיה, היא תצא לפנסיה מוקדמת, זה בטוח. המצב שלה, כמו אצל הרבה עובדי מדינה אחרים יהיה רע יותר ככל שתתבגר.
אתמול התחלתי לקרא בלוג של ילדה בת 18 אמא לילד.
עוד מעט אני אהיה ילד עם אמא לפרנס.
איך היוצרות מתהפכים.
טבע הדברים
| |
כותרת
ישבנו בבית קפה, זוגתי לסמינר בת ה- 34. אמריקאית הוט שוט שהצליחה בוולסטריט, שלא יודעת כמה היא יפה ונתקלת בבחור ישראלי פתוח ומרענן, מדברים על זוגיות עם אנשים שונים. עשינו לנו מסורת, לשבת בבית קפה אחד או שניים ואז לעשות טיול שמקיף מספר לא קטן של רחובות בתל אביב. כולם סביבי פתאום רוצים לבוא לסקס ואינטימיות ביום ראשון הבא, להירשם למפגשים הנותרים ולראות על מה הפלא. אני גם מזמין כמה שיותר אנשים, מה אכפת לי, כשאני אומר להן שבמפגשים הראשונים ישבתי שם בקוצר נשימה פסיכוסומטי זה רק מגביר אצלן את ההתרגשות- הו כמה רוצים אנשים להבין מה תקוע.
אחרי שנפרדנו נסעתי מהר אל עבר הסביון. חיכתה לי שם מסיבה בבית פרטי עם חצר אחורית. בית ענק, עצי פרי, הרבה אדמה, כוסיות, כוסים, שתייה חופשית תאורה ומוזיקה לפנים. בגדול, ידעתי שאני הולך להיות שם לבד. הכנתי את עצמי מראש שאני הולך לעבור את זה לבד ושאני הולך להנות- כי אני אמרתי, כי אני בחרתי, ואחת היא הכל.
מי מכם ומכן ששכח פעם את הפלאפון יודע הרגשת שחרור מהי. מי מכם ומכן שיצא פעם לבדו והצליח להנות יודע הרגשת שיחרור מהי. הפעם, החלטתי, כל הבחורות כמו נרות חנוכה- יפות, נעימות למראה, רחוקות ממגע- לראות ולא לנגוע, הנדסת המחשבה פר אקסלנס. הו, והיו בחורות.
היפה מכולן רקדה עם החברה שלה שם, היא היתה חמושה בכובע צ'ה גווארה, אזוקה בצמות שאחזו את שיערה החום הארוך, לבושה בגופיה עם מכנסון ג'ינס שלא כיסה הרבה ומגפיים שחורים של בייבס.
הסתכלתי ותו לא.
מסביבי היו עוד רבות ורבים- רקדתי. הייתי לבדי. ראיתי שמסתכלים עלי לעתים, עצמתי את עיני.
המוזיקה דפקה בי ונתנה בי את אותות השיחרור.
אחת בלונדינית (בלונד יב"ז) פתאום נתקלה בי, נראתה מוכרת אך לא יכולתי להיות בטוח. דיברה איתי רגע, אמרה שנראיתי מוכר. החזיקה חבילת סיגריות שצרמה לי כדיסוננס, התברר שאנחנו לא מכירים. אמרתי לה שלום ולהתראות.
מאוחר יותר רציתי לגשת אליה, בכל זאת היא האדם היחידי איתו החלפתי שתי מילים במסיבה. נמנעתי.
הבוקר העירו אותי בבקשה לצלם את הגט של אחד כתב צבאי מאישתו בבית הדין הרבני של תל אביב.
הגיעה השעה היעודה והוא מיעו להגיע.
פתאום נעמדה מולי בחורה עם בלונד יב"ז ואמרה לי שאני נראה לה מוכר. זו היתה היא מאתמול. איך אפשר לשכוח שם כמו בבי. סיפרתי לה מעלליי, פטפטנו בקטנה. אמרה לי שפספסתי את הסוס, בשלושה ימים, שיחררתי את עצמי מהאייטם.
היום עוד לא נגמר.
מסיבת עיתונאים תכף, לאחריה הפגנה. לבסוף אקנח במפגש קבוצתי עם קצת סקס ואינטימיות שחסרה לי כל כך.
הו, יש פה כמה פוסטים שעושים לי טוב. כנראה שלא קורים דברים לחינם.
| |
דיזנגוף 99
הרמטכ"ל הזה, מדבר מלב אל לב.
לא מהיפים הוא, לא התחברתי אליו כמו שהתחברתי לפרצופו של אודי אדם כצלם, אבל כשהוא מדבר אני אוהב להקשיב, גם אם סיימתי לעבוד בלצלם אותו "שתי תמונות וזהו", כמו שביקשו ממני מהמערכת.
מהמגניבים הוא ללכת עם הלפטופ, להתיישב על ספסל, ככה בדיזנגוף 97 (מי היה קורא את הפוסט הזה אם זו היתה הכותרת שלו), לשלוף את האנטנה ולתת לאנשים לחלוף על פניי בעודי כותב עליהם בבלוגי.
אֵיֶייה....
| |
היום שבו ייצגתי את ישראל
במלחמה ראה תמונות שלי אדם שעובד ב CNN. לא זוכר את שמו אבל הוא עובד עבור וולף בליצר.
התקשר אלי הבחור ושאל אם יוכל לשאול כמה תמונות להציג בתכנית של בליצר כי הוא צריך תמונות ויש לו תמונות מהצד הלבנוני.
בגלל שלא בכל יום מתקשרים אליך מCNN ובגלל שלא בכל יום יוצגו תמונותיך בטלויזיה ברחבי עולם אתה משתף פעולה ושמח על ההזדמנות שנפלה בחיקך.
אבל הנה הבעיה- למישהו יש וידאו עדיין?
מצוקה! אבל לפחות ייצגתי את ישראל מול הלבנוני, ראש בראש.
| |
לא נגענו
פוסט על הפרעות אכילה
ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה: "פגשתי את הנשיא קצב, לא ידעתי שיש לו כח לעשר נשים".
פוסט על הפרעות אכילה2
נסלי ברדה עם מחשוף נדיב מאד הוכיחה שגם היא יודעת להשתזף.
| |
אחד העם פינת הבימה
עבר עלי יום קשה. אני עייף. שוב הלכתי לישון מאוחר, שוב קמתי בתשע וחצי, שוב יצאתי אחרי 45 דקות מהבית, והיום ביליתי בבית משפט שש שעות שלמות. זה היה קשה כי היו צילומים של שתי דקות והמתנה של 6 שעות. אני יושב עכשיו על ספסל, מחובר בחשמל לאופנוע שלי, גולש ווירלס מהראוטר של הבית קפה מאחוריי, מקבל מיילים וכותב. מאוחר יותר אני חושב להבריז מפגישה של הקבוצה שלי.
משמאלי פה יושבות אמהות, חלקן יפות יותר, חלקן פחות, ילדיהן שוכבים בעגלה- ואני- אני מסתכל. המון המון זמן לא ישבתי ברחוב והסתכלתי. פעם הייתי יותר כזה. יכול להיות שמעולם לא הפסקתי להיות, אולי פשוט הפסקתי לשבת ברחוב, ללכת ברחוב. אבל איזה פלא, אני צלם עכשיו, וקודם למדתי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, וקודם הייתי תצפיתן, וקודם בתיכון לא הייתי מקובל בחברה, אז הייתי מסתכל על אחרים, מקובלים יותר, וקודם.
ושום דבר לא מוזר בעיני במי שהפכתי להיות. אני יכול לראות בדיוק את ההשתלשלות של היותי מי שאני, אלהים הרי, חנן אותי בעיניים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
