פרי שלי מתוקה. עברנו בלילה גיבושון, היו אחוזי נשירה מטורפים, השלנו מעלינו הרבה הרבה  והתקרבנו מונים רבים בין רגע. ככה אני אוהב את זה. ככה אני אוהב את זה.

בבוקר עשינו שתיה לכבוד עצמינו. אכלנו טוב, שמחנו טוב.

התכנון לסופשבוע- מסיבה בלילה, מחר שינה עד מאוחר, היא הולכת ללמד, אני...? יום שבת- לומדים או מטיילים.

כשאינטגריטי גבוה הוא הכרח ולא בחירה אין חופש חמודה שלי.

תשתמשי בי כמשאב, כי בשבילך אני

וסליחה שאני אגואיסט לפעמים.

דרושה:

דירה להשכיר

במרכז/צפון תל אביב.

חדר וחצי עד שניים וחצי

פרטים במייל

11391

תודה

טיול אפניים, בערב, ליל ירח

אני והיא, והברכיים שלה גם.

לו רק היו לנו אפניים

זה היה כלכך מושלם

הו הרומנטיקה

הו הרומנטיקה.

מחכה לה לערב

מחכה לך לערב-

את ואני

טוב, אז אני באמת כותב כבר פחות, וגם התגובות שלכם פחות, אבל אין מה לעשות וקיבלתי את זה כבר, אבל לעומת זאת, יש לי מה לכתוב הפעם.

לאחרונה, אין לי מה לכתוב, ואני גם לא חושב על הבלוג כל רגע שאני חי, וזה סימן טוב, כי תמיד ידעתי שאני לא טיפוס מתמכר, ככלות הכל, אני בנאדם בריא, חושב, רגיש ואינטיליגנטי, לא שאתם לא, גם אלה המכורים, אבל אני- לא.

בכל אופן, עוד יומיים אני מתחיל את קורס הברמנים שלי בזמן אמיתי, אני מאד שמח לקראת זה, אני אהיה צעד אחד לפני לחפש עבודה בפאב, שזה החלום האנתרופולוגי שלי.

הדבר השני, אבל היותר מרכזי שאנחנו מחפשים דירה יחד. מתאים לנו לגור ביחד אז אנחנו מחפשים דירה יחד. יצא ושנינו גם במקום הזה בחיים שפשוט מתאים לעזוב את הבית ולהפוך את האמהות שלנו לעצמאיות ורווקות מילדים. מה שמצחיק הוא ששנינו עניים ונצטרך להתאמץ חזק שבשיל לפרנס את עצמנו. אז היום הלכנו לראות דירה, יותר נכון בייתון, זה איפשהו באזור האוניברסיטה, אבל זו היתה חורבה, עם גג מאסבסט, עם גינונת מזוהמת ומטונפת, בלי פלדלת, בלי סורגים, בלי מזגן, עם נזילה מהתקרה, עם חור קטן בקיר, ובטוח עם הרבה חרקים שיגיעו מבחוץ, וזה היה המקום הראשון אליו הלכנו- אז היה כיף לראות, וכמו שהיא אומרת- קבענולנו את נקודת הקיצון.

הדבר הבא הוא, שמאז שאני איתה, אני מכוון יותר עליה, אבל אני מכוון יותר על הלימודים שלי. כך יצא, ואולי זה עוד מלפניה, אני במוד של- חייב להצליח, חסל סדר עצלות. אני קורא את המאמרים שלי, אני מכין את העבודות שלי (יש לי מעט בינתיים) אבל למרות שאני מבלה איתה המון, אני דואג לאינטגריטי שלי וזה מאד חשוב, ובגלל זה אני בראש שקט.

היא עזבה את העבודה שלה סופסוף, היא התחילה ללמד שיעורים פרטיים, אנחנו הוליכם לעשות את זה יחד, צריך לדחוף קצת בעניין הזה. יהיה בסדר.

אני מחכה שהשביתה תעבור קצת למען השם, אני רוצה את העבודה ההיא.

מה עוד? אה כן, אני מאד אוהב את הלימודים שלי חוץ משני קורסים שיחסית משעממים, השאר אחלה, מעניין לאללה. 

מחכה לסופשבוע, הולך להיות עמוס בבילויים משותפים וכיפיים.

כל אלה שלא הקדשתי להן זמן השבוע... מת עליכן

זהו

איזה כובד ראש, ככה תיראה בגיל ארבעים היא אומרת לי.

העתיד.

היה לי מה לכתוב, אבל אני לא במישור המוסרי הנכון ואני לא במישור האונטולוגי הנכון. בקיצור, אני לא במקום הנכון, אבל אותה, אני אוהב

אנחנו כאלה מגעילים, היא אומרת לי, מי שמסתכל עלינו בטח מקיא את הנשמה.

מה איכפת לי מאחרים אני עונה, זה הכל מנקודת המבט, אני מוסיף.

היא משתכנעת ואנחנו ממשיכים להתחבק ולהתאהב בפרטיות ציבורית.

לא דיברתי איתה כבר 15 שעות בערך, אני מחכה שהיא תתקשר, אני כבר התקשרתי והיא לא ענתה. בטח היתה בספריה ואז הלכה ללמד, אחכה עוד חצי שעה.

בינתיים יש לי מה לעשות, אני יכול להמשיך לקרוא עיתוני השבת, אני יכול לקרוא איזה מאמר ללימודים רחמנה ליצלן, או שאני פשוט יכול להמשיך ולחכות לה.
אתמול בערב כשדיברנו זה היה בעשר בלילה. היינו עייפים שנינו ואמרנו שאנחנו הולכים לישון. היא אמרה לי: אין סיכוי שאתה הולך לישון עכשיו, אתה בטח תמשיך לגלוש עד שתיים בלילה. אין סיכוי אמרתי לה, אבל זה מה שקרה. ראיתי פרק שהורדתי מהמחשב שלי, שהיה מהטובים ביותר שראיתי ועדכנתי את האתר שלי.
כך או כך, הלכתי לישון בשתיים בלילה, עת ראיתי את סרטו של ירין קימור על שמנים שהולכים לעשות ניתוח להחדרת טבעת לקיבה שלהם שתמנע מהם לאכול הרבה.

אחרי זה הייתי כבר מוכן ללכת לישון ונרדמתי מיד.
קמתי הבוקר בפעם הראשונה השבוע בלי שעון מעורר, אבל מטלפון שאמא שלי קיבלה בסביבות 10. לאמא שלי יש מנהג- היא מדברת בקול רם ובחלונות פתוחים. מה שמצחיק הוא שכשהחלון של המטבח פתוח אני שומע את כל מה שהולך בו, אז פתחתי את החלון שלי וכמו צעקתי לאמא שלי: אמא- מה? בוקר טוב- בוקר טוב, תדברי בשקט- טוב. סגרתי את החלון שלי והמשכתי לישון, אני הרי שונא לצוטט לה בלי כוונה.

הכנתי לי ארוחת בוקר, סלט, 4 פרוסות חלה, קצת עלי גפן ממולאים, ושמן זית עם תבלינים כדי לטבול בתוכו את החלה- כמו שאומרים: "בתענוגות".
אמא בדיוק חזרה מהמכולת עם העיתונים, ישר פתחתי את מוסף הארץ לקרוא את כל התגובות שפורסמו על המאמר של שבוע שעבר, מאד נהניתי לקרא את התגובות האלה שכמובן היו נכונות אחת לאחת, הרי בשני שיעורי המגדר שהייתי בהם השבוע דובר על הכתבה הזו, הרגשתי שייך פתאום, פתאום שמחתי שהיתה הכתבה הזו, היא רק הראתה  לנו מה קיים וע"י כך, יכולנו לצאת מולה, כמו שצריך.
ועכשיו כבר שתיים ועשרה ואני רוצה לדבר איתה כבר, אני רוצה כבר שתבוא, הכנתי לה גם הפתעה, ואני פשוט רוצה להריח אותה ולהסתכל לה בעיניים, גם ככה לא נבלה היום הרבה ביחד, צריך להספיק יותר.

מתחיל יום חדש

לא משהו.

אמא שלי צריכה לעבור טיפול שיניים בעשרת אלפים שקל. אתם מאמינים? פשוט מטורף. יש לה כסף לזה? לא. יש לי כסף לעזור לה? לא.

אני לא עובד כבר יותר מחודש.

אני מתחיל תכף קורס ברמנים והשביתה הדפוקה הזו מונעת ממני לקבל אישורים למיניהם שאני צריך כדי להתחיל לעבוד במקום מסוים.

אז כל הזין.

מסתבר שיש לי פחות כסף ממה שחשבתי כדי לשלם את השכר לימוד, ואני הולך לבקש כל מיני מלגות אם אני אמצא.

בכל אופן, אני לא כל כך שמח הבוקר? אני בכלל לא שמח הבוקר ולא קל לי.

יש לי כמה תכניות, להמשיך לתלות פלאיירים לשיעורים פרטיים , ללכת לכח אדם לחפש עבודה שם ולתלות פלאיירים. חוץ מהקורס שאני הולך לעשות.

מצד שני, המצב שלי היה ונשאר בלי שינוי, חוץ ממה שאמא שלי צריכה לעבור בפה.

הפרי העסיסי שלי תומכת בי.

מאז שאני איתה הרדיו נהיה לי הרבה יותר מעניין. הרבה יותר מעניין.

הנה המרענן הרשמי שלנו (חוץ מקוקה קולה, שזה המרענן הרשמי הרשמי באמת)-

הכי הרבה סקס שיכול להיות:

Baby boy you stay on my mind
Fulfill my fantasies
I think about you all the time
I see you in my dreams

Baby boy not a day goes by
Without my fantasies
I think about you all the time
I see you in my dreams

מתפשטים

ערום

זה שלך

אמרתי לך

אין כמו לישון מחובקים בלילה

אמרתי לכם שאכתוב מעט יותר

אחרי זה יצא לי שטף של רביעייה או משהו

לא משנה

איך החיים?

אני בלימודים אבל

יותר מזה אני פשוט איתה ונראה

לנו שזה כזה מטומטם לא להיות ביחד

והיא יודעת להשתמש ב "יש סקס" שאחותי המציאה ואני אימצתי. האינטונציה שלה עוד דורשת שיפור כדי להתאים למקום אבל הכוונה היא הכוונה וההבנה היא ההבנה.

אז אנחנו ביחד וטוב לנו ואף פעם לא הייתי עם פרי כזאת מיוחדת. חמודה, קניתי לה אנטנה לרדיו באוטו והיא לא שמה לב, קנתה לי את סטינג, חמודה. והיא רצינית, נשבע לכם היא רצינית, זה כזה כיף.

והיא יודעת להשתמש באנימל אההההההה, היא אפילו עושה את זה יותר טוב ממני, למדה את זה מז'אק ברל, המשגע שלנו, היא עושה אנימל בניחוח צרפתי, בניחוח זקן, בניחוח משתעל. איך שאתם רוצים היא עושה את זה. זה כל כך מצחיק.

אתמול הלכתי ללנדמרק אחרי 9 חודשים שלא הייתי שם. הלכתי לערב מבוא לפורום (לכו גם, תאמינו לי). באתי לשם לקבל אימון. ממי? הלכתי לערב וכבר קיבלתי את מה שבאתי לקבל.

עזבתי באמצע, הספיק לי, קיבלתי את מה שבאתי לקבל. ראיתי כמה אנשים שלא ראיתי חודשים ארוכים והלכתי משם. זה ביד אליהו. המנחה של הערב עשתה אתי את תכנית המנחים שלהם, היתה לי דעה קדומה עליה. מאד לא אהבתי שהיא הולכת להנחות את הערב היחידי שבאתי לקחת לעצמי אחרי כל החודשים האלה. לא אהבתי אותה אז ולא אהבתי אותה מאז. אבל בערב הזה לא הנחתי לעצמי להתענג למרגלות הדעה הקדומה שלי עליה והחלפתי את הפילטר שלי משיפוטים עליה ללראות איך היא יכולה לתרום לי ומה אני יכול לקבל מההנחייה שלה את הערב, היו שם עוד משהו כמו 8 איש. העברית שלה לא משהו. היא עלתה ממולדובה (בין רומניה לרוסיה) והשפה שלא לא עשירה בשיט והיא משתמשת בז'ארגון שלא אהבתי, אבל פשוט היה לי חושב מידי כדי לשפוט אותה, הייתי חייב להיות אגואיסטי ולהתמקד בעצמי, וזה מה שעשיתי. עשיתי המרה של ההקשה הלא נדיבה שלי להקשבה אוהבת ופתאום היא נשמעה לי אחרת. היתה שם אחת, שהיתה קצת סתומה, ומה שמדהים היה שהמנחה הזו, אינה קוראים לה, היתה גדולה איתה, היא לא שפטה אותה כמו שאני שפטתי אותה, אני ועוד אחת, היא הנחתה אותה והיתה רגישה כלפיה וסבלנית והיתה מחוייבת, זה היה מהמם. אז השאלות שהיו צריכות להישאל נשאלו, ואז הייתי מוכן לעזוב.

הלכתי מיד אליהו עד ככר רבין.

בדרך עצרתי במסעדת חומוס זולה ליד החשמונאים והיה מאד כיף לאכול שם בשתיים עשרה שקל, והיה המון, ועוד קיבלתי חצי מנה נוספת של חומוס בחינם , אבל כבר הייתי מלא אז לקחתי טייק אווי. הייתי מחויך ושמח על מה שהשגתי, הלכתי ברחוב וניהלתי את המחשבות שלי, בדרך עצרתי בקיוסקים לקרוא קצת עיתונים, הלכתי על המדרכה השנייה לשם שינוי, כדי לשנות אוירה מהמדרכה שאני תמיד הולך עליה, עשיתי סקר בארים, ראיתי איפה אני רוצה לעבוד ואיפה לא, הרי עוד שבוע אני הולך לעשות את הקורס סופסוף. וידעתי מה אני צריך לעשות- למכור סקס. זה קרה פעם אחת, זה יקרה פעם שנייה. יש סקס.

בדרך עצרתי לקנות לימונדה הוממייד שהיתה מצויינת .

פשוט הלכתי לי ברחובות...

משעמם לי לכתוב את זה

התכניות ליום ששי. להתחיל את היום באבו חסן עם חומוס. ללכת לקנות לה נעליים. אחורי זה אולי קעקוע? (מה את אומרת?)

אני צריך למצוא עבודה, אולי כבר שיקבלו אותי? טוב, אני אלך לכח אדם כבר....

קצת תשומת לב אף פעם לא הזיקה:

קס- חולה עליך את מיוחדת

נורה- חולה עליך

מיכלי- הרבה אהבה

תהילה- איזה כיף איתך

קוגני- היי בייב

שלומית- הקעקוע שלך: יש סקס

במיטתי כבר שבועות ביקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו, חיפשתי בין כל רחובות העיר העמוסה שקרים הזאת ולא מצאתיו.
מצאוני השומרים הסובבים בעיר אך אהובי כמעט ולא מצאתי אותו.
אך לא ארפה ממנו עד שהביאו אל תוך עירי אל בית אמי ואל חדרי אל מיטתי.
הנך יפה רעיתי ושפתותיך חוט שני,
שינייך לבנות כמו אור הלבנה.
מי זאת עולה מן המדבר, מארץ רחוקה,
נישאת על כנף ציפור גדולה הגיעה לביתי

לא טוב היות אדם לבדו כי

כשאין לחם אין תורה

אני הולך לשחוט אותו במכתב

אתם עוד תשמעו עלי

לראשונה שלי קראו ענת.

היא התחילה איתי בערב ליל הסדר של 98. התארחתי אצל חברים בקיבוץ. אחרי ליל הסדר, הלכנו למועדון ועשינו שם קריוקי וריקודים א-לה דאנס קלאב פינת נען.

היא הסתכלה עלי ואני עליה ואז עליתי לשיר עברי לידר במיקרופון. בין לבין רקדתי ומי שמכיר אותי יודע שאני רוקד ואחת היא לי מי רוקד או לא רוקד מסביבי. הרבה פעמים כשאני בין הראשונים שמגיעים למועדון, הרחבה ריקה, ובדיוק יש את השיר שאני אוהב- אז אני עולה ומתחיל לשמוח לי שם לבד. אחר כך כבר מצטרפים כולם. כולם אחרַיי. זו חוויה מאד נחמדה.

בכל אופן היא הלכה לה באמצע הערב ואני המשכתי בשלי.

אחרי 10 דקות בערך התחשק לי לנשום קצת אויר, אז יצאתי החוצה להסתובב טיפה. ראיתי אותה בדיוק חוזרת מהמקום שהיא באה ממנו.

"אתה יודע שאני מסתכלת עליך כל הערב?"

"באמת?"
"רוצה לבוא אלי לקפה?"

"אני לא שותה קפה"- - - כמה תמים הייתי אז LOL

"מה אתה שותה?"

"תה" - - - כמה תמים הייתי אז LOL מס' 2

"טוב, אז בא לך לבוא לתה אצלי בפואייה?"
"פאייה?"- - -  לא היה לי מושג מה זה באותה תקופה.
הלכנו אליה לבית. היא גרה עם עוד שותפה והתיישבנו במרפסת... וככה דיברנו כל הלילה.
בכל אופן, יצא שהתחלנו להיות ביחד והתברר לי שהיא מעשנת, גועל נפש, אבל היא ממש התאמצה כדי שיהיה לי נעים אז היא לא עישנה לידי, אבל משום מה היא מאד רצתה לנשק אותי כל הזמן וזה היה מאד מגעיל (פעם הייתי תמים וקטן LOL).
ואז מה שהיה קורה זה שהיא היתה מצחצחת שיניים לפני הנשיקה, וזה לא היה פחות מגעיל, כי גם טעם של צחצוח מוגזם הוא מגעיל, מי רוצה להתנשק עם משחת שיניים? קרה לכם כבר פעם? תנו לי אויר רגיל מהפה, לא מסריח ולא קולגייט, סתם אויר רגיל מהפה ואני אהיה מאושר.
טוב, אז אני לא רוצה לספר לכם על הפעם הראשונה שלי, רק אומר שהיא היתה זוועה.

אבל בכל אופן, הענת הזו לא כל הסתדרה עם ההורים שלה. אני לא יודע למה, אבל היא לא ממש אהבה אותם (אפרופו פוסטים שאני קורא ביומיים האחרונים על אנשים שלא מסתדרים עם ההורים שלהם וכו') והיא פשוט לא הצליחה להבין איך אני כל כך אוהב אנשים ולמה אני לא אוהב אותה כמו שאני אוהב אותם. משום מה, היתה לה את המחשבה הזו שאהבה זה דבר שנגמר, שמתכלה, שצריך לחלק אותו באופן חכם כדי שיהיה למי שצריך ושלא יהיה למי שלא צריך. אני אותה לא אהבתי, והיא פשוט לא הצליחה להבין מאיפה יש בי כל כך הרבה אהבה לכל כך הרבה אנשים, זה פשוט היה נשגב מבינתה.

אתם עושים אחד ועוד אחד עכשיו?

אחרי הפיצוץ שיצרתי איתה לפני יומיים חזרתי הביתה.

היום.

היא היתה עייפה ומרוחקת הרגשתי קרירות.

זה השפיע עלי אך המהנדס שב לחיי ואמר לי שיהיה בסדר, אל תהיה מושפע, תן לזה זמן, זמן עושה דברים לבנאדם.

הוא צדק. אני צדקתי.

אמא באה אלי לחדר ואמרה לי: תן לי חיבוק. וזה היה כל כך מרגש. כי היא חיבקה אותי עם כל גופה, שלא רק עם כתף, כן, אם אתם זוכרים, כתבתי על הכתף שלה פעם, זה נמצא בלינקים מימין (חייב לספר), התחבקנו.

היא אמרה לי שהיא כתבה עוד שירים. הלכנו למטבח. זה מקום אינטימי המטבח שלנו.

אינטימי ורק במטבח אני מרגיש קרוב באמת. המטבח שלנו היה מאז ומעולם מקום עשיית אהבה, כי אהבה עושים, אהבה מקיימים, אהבה שומרים, על אהבה מתאמנים.

ישבנו,

היא אמרה לי שהיא כתבה מספר שירים ושאלה אם אני רוצה שהיא תקרא לי אותם.

בוודאי אמרתי.

פעם ראשונה בחיי שהיא ישבה וקראה לי שירים והסבירה לי אותם אחד אחד.

כמוני,

היא כותבת בתמונות, והרי אין שום דרך אחרת אלא בתמונות,

שירה טהורה.

וההבדל הוא ששיריה שזורים בחיי,

אתה רואה את זה?

אנחנו מאד מודעים, זה מאד חשוב לתת ספייס ולא להיות כל הזמן ביחד, אנחנו יודעים את זה ונראה שכולם גם אומרים לנו את זה כל הזמן. לא לשרוף קשר בהתחלה, לא להיות יותר מידי ביחד, לתת מקום, אויר לנשימה, מרחב, קצת ריחוק טוב לזוג מתחיל, טלה לי טלה לה ...

אמרה לי את זה חברה טובה שלי- אמרתי לה...עד שאני מוצא מישהי שכל כך מתאימה לי ושאני מתאים לה, שכל כך כיף לנו ביחד ושאנחנו זורמים בטבעיות משגעת, אחרי כל כך הרבה זמן בלי אהבה

עכשיו אני צריך להיות ראציונלי?

עכשיו אני צריך להיזהר? 
למה מה קרה? מה אנחנו, משאב מתכלה?

פאק איט.

אנחנו יותר מידי מודעים למה עלול לקרות, אנחנו יותר מידי נזהרים מפגיעה, אנחנו יותר מידי חוששים לרגשות שלנו. אנחנו מתים להיות מאוהבים, אנחנו מתים לקבל אהבה, אנחנו מתים להיסחף- ואז כשזה קורה סופסוף- אנחנו תוקעים ברקסים? איזה זרג.

אז זה מה שאמרתי לה. ברור שזה היה טיעון מנצח, היא אמרה לי: כן, כן אתה צודק, גם אני רוצה.

זה היה ברור, זה היה נפלא. שאני אתנצל על זה שאני מאוהב? Never.

אני מסכים עם מה שהיא אומרת.

אני מסכים בכל הלב.

זה קרה גם לי

אני עדות חיה

היא יושבת  עכשיו מאחורי, קוראת  איזשהו ספר אני לא יודע. אנחנו בבית זר, שומרים על החתול. רבנו מקודם. רבנו, מילה אולי לא מתאימה. היא הלכה לסופר אני הלכתי לישון.

לא דיברנו קצת אבל חזרנו לדבר. היא הסבירה לי מה היה כל כך חמור במה שעשיתי. נתתי את הגרסה שלי אבל הגרסה שלי היתה לא רלוונטית בכלל. הגרסה היא אף פעם לא רלוונטית, נסו ותיווכחו. אבל אז הבנתי שפגעתי הרבה, הזקתי הרבה, הבנתי את גודל המכה- זה הכניס אותי להלם. הלם לא מילה טובה, שוק. העצב הכריע אותי, על מה שעשיתי, על מה שנגרם.

הנה כבר התגעתי אליה, התחבקנו אך הייתי עצוב, היא רצתה להתקרב אך אני הייתי עצוב, היא כל כך נפלאה יש בה אימהיות ויש בה אבהיות ואני שמעולם לא ידעתי אבא ידעתי מה זה אבא פתאום. היא רגישה וחכמה ונבונה, הלב שלה רחב והתבונה שלה משתרעת  כשדה כותנה בבוקר אביבי. היא אוהבת  אותי ואני אותה. עצוב הייתי כמו שאיני זוכר מימיי. גם לצאת  מעורי ולהסתכל על עצמי מלמעלה לא יכולתי באותו רגע וזה היה לי חדש, כך שמחתי לפתע שיכולתי לומר על עצמי שאני במאה אחוז חווה את שאני חווה ללא כל התערבות חיצונית של האני מלמעלה. תעודת אותנטיות. חיפשתי אותה זמן רב בתוכי.

בסוף היינו רעבים, אחרי חיבוקים רבים, בכי רב שלי, הו בכי מנקה שלי, כמה טוב שבאת הביתה, כמה טוב לראות  אותך שוב, הו כמה יפה היא מחבקת ומלטפת ומנשקת, ליבה יפה ואהבתה משתרעת כשדה חמניות...

היא קנתה אוכל של אהבה. לחם בגטי סקסי וטעים, גבינת עזים כזו שאני תמיד חולף על פניה בסופר וממשיך ללכת חושב על הפעם הבאה בה אעזור אומץ סופסוף לקנותה, כזו שאכלתי פעם בבן גוריון בואכה דיזנגוף, היא היתה טעימה בדיוק כמו אז, כזו עם עטיפה ירוקה נפלאה, חתחתי אותה לפרוסות אכלנו חצי חבילה. ליד זה שפכתי קצת לבנה עם שמן זית והתחלתי לפרוס את  עגבניות השרי והצנון עם קצת מלח. ליד זה עוד נשאר מקום לחתיכות קבנוס שחתכתי, היתה זו הפעם הראשונה שאכלתי בשר וחלב יחדיו בכזו אלגנטיות, כן, פעם ראשונה, חוץ מהכנפיים של דיקסי שמבושלת מאז ומתמיד בחמאה. שמתי את הצלחת הזו על השולחן. אחרי כן לימדתי אותה לחלוץ את הפקק מבקבוק הסגל האדום שהיא קנתה, היא ידעה שאני אוהב אותו, הסתובבנו עם הבקבוק ביד וראינו את החתול אוכל לנו מהקבנוס ומקנח בקצת לבנה עם שמן זית. נראה לכם שלא אכלנו? אכלנו כמו גדולים. ברקע היה שוברט. הו שוברט היה גדול, שוברט היה גדול, כדאי לכם לנסות שוברט היה גדול, אכלנו באהבה וקינחנו באהבה.הרבה אהבה.

לטלפון החדש שלי יש הרבה מאד סקס.

זה נוקיה סקסי

קצת יותר גדול מהקודם

יותר ארוך ויותר דק.

כסף מטאלי

נשבר לי מהקודם כבר וגם הבטריה שלו הלכה

אז פשוט החלפתי ולעזאזל הכסף כבר.

יש לו המון צלצולים

יש בו גם ויברטור

הוא עושה קולות וחנטרישים

הוא אפילו יכול לעשות סקס עם ז'אן לוק ועם ציון.

אבל אין לו אמצעי מניעה

שקט, אני כותב פחות.

קצת מאוכזב מזה שאין תגובות על הפוסט הקודם. ובכלל, על הדברים הכי טובים שלי אתם לא עונים.

אמא חזרה לארץ. היא חזרה עצבנית אחרי 11 יום.

היום היא התקשרה אלי צורחת.

ממש לא הייתי מוכן לזה.

היא לא תפסה אותי כי הפלאפון שלי היה סגור כי הבטריה היתה שבורה.

כתבתי לה מייל עכשיו

זועם קצת, אבל מאופק.

אני ממש כבר לא "צריך" לכתוב פה.

תחילתו של הסוף

את עושה עם עצמך סקס.

נראה שאת מספיקה לך. ככה נראה. למרות מה שאת מרגישה ומשדרת.

כן רוצה לא רוצה,
אבל לבד.
גם כשהוא שם, מי שהוא יהיה- את לבד.

זה לא מספיק להגיד שגברים רוצים לשלוט בנשים כי זה נוח להם. זה לא מספיק להגיד שדת היא אופיום להמונים ושמישהו נהנה מכך. זה לא מספיק.

הכפפה שלי מתאימה ליד שלי ככפפה ליד, זה אמנם לא משהו שאני חשבתי עליו, אבל אני אוהב את זה גם ככה.

אין לי עוד הרבה צורך כאן. רק קצת. אם ילך לי אעזוב. האספקלריה לחשׂך.

כיוונים של קשת בענן. ראיתי אותה היום בבוקר.