| 11/2004
Deconstruction of Inside Assimilated Thoughts
Brain Storming
כל אזור נתניה, פג'ו, ג'וני דפ, פז'וני, חתולים, שמחה, ששון, זעירא, פרווה, שיער, כלבים, חתולים, הליכה בסופר, ברביקיו יום העצמאות, קניות, "קרייבינג" "סאק מיי דיק", "לייטר", גלי צהל, גלגלצ, רדיו, האוזן השלישית, מב, גא, שוטים, שייקר, זמן אמיתי, טרמפים, א', נ', סנדביצ'ים לבית ספר, יונס, אבו חסן, ג'ה פן, רונה קינן, פאנקי מיוזיק, שמות של שופטים , קפיטריית משפטים, הכספומט, פארק הירקון, מגבות על הרצפה, אגאדיר, פאפאגיו, תחנונים על הרצפה במקלחת, רגשות אשמה, בכי מטורף, אובדן יכולת, חוסר אונים, צרחות, שריטות, מכות, בושה, רסלינג, ליידי ספיד סטיק נשים בריח תפוח, "יוּם עיון", קומה 4, קומה 4.5, בטחון, לכלוך מטורף, שיערות תלתלים, נייקי, נעלי בובה שחורות, נעים, החתונה של נורית, המיילים, הציטוט, המסנג'ר, האייסיקיו, הפרידות, תחנת האוטובוס בצהלה, הבכי המטורף, הדוד, הדודה, הבן דוד, הבן דודה, הילדים, מדיום, מדיום רייר, תאוות בשרים, אוכלת כל, להזדיין ולצלם, ההסתרה, הנסיון בפארק הלאומי, חולצות, דירות להשכרה, האכזבות, הטרור הרגשי, המסיבות שהלכנו ורבנו, הרוע, המיטה, האמא והאחות, האמת, המקלחת, השחרור, הטלפונים, הכעס, ההדחקה, הזיכרונות, ישראלה, הבית קברות, המכתב על הכרטיס ביקור, המכתבים, הטוטאליות, ההתאהבות, הסחלא, האיום בטלפון, תחתונים, חזייה, חוטיני, דונגים, שורטס, הטיול בשוק, הון חברתי, קינאה, למידה, נחיתות, עצב, עצבים, הבשמים האלה, פיונה אפל, "שאט אפ" בלק אייד פיס, אאוטקאסט, ביונסה, 50 סנט "אין דה קלאב", איר, שאדה, בת' גיבונס, פרנץ פרדיננד, שיעורים פרטיים, שלטים להדבקה, 50-60-70-80-90 שקל לשיעור, אנגלית, לשון, מתמטיקה, מלה, עירית, אוננות, פליטות פה וחוסר אונים מתלווה, החוסר בטחון הזה ושנאת הגוף, רגשות אשמה, זכרון פנומנלי, לגדל ילדים בארץ, הביסטרו בדובנוב, פנקסנות, יום הסטודנט מאי, קורס מתקדם יוני, פרידה יולי, קטנוניות, כל המילים שלא הצלחתי לבטא, כל הפעמים שהפה שלי הכזיב אותי, כל הפעמים שלא הצלחתי להוציא מילה מהפה, כל הפעמים שרציתי לזרוק אותך מהמדרגות מרוב כעס, כל הפעמים שלא הבנת אותי, כל הפעמים שהרגשתי ככה, הפצעים השריטת והחבורות שנשארו לי על הגוף אחרי שהלכת, הכעס, החילול, הזעם, הנתק, הטרנינג, השינה בעירום, להחזיק את הזין, גילוחים, מקלחות, מסתכלת עלי במקלחת, חדירה, הנסיון לברוח, החברות, היחסים, "הבילד-אפ", התמונות מהרמה, ר"כ, התקליטיה, התמונות מהיומולדת, הז'בו, בי&בי, איילה פרוקצ'ה, ביסטרו בר, מסעדת מרקים, בר, מסעדה, בלינצ'ס, בננות מטוגנות במייפל, חיתוך ירקות על צלחת, "הגבר שלי".
ולהבהרה: אין פה תיאור שקרי- אין פה תיאור אמיתי- זה זכרונות. זה תמונות רצות. זה משהו שלי, והוא התמוסס. באמת לא הכרתי אותך. ובעניין הצדקנות וסקין- את צודקת. זה היה הקטע שלך.
| |
לתרגל. אספקלריה. בנזונה של מוח.
חופשי: מכתה ט' לא קיבלתי שיעור פרטי. כמה נוח, כמה משתלם. היא מתמטיקאית. אחרי השיעור, התחלנו לדבר על חינוך. כיוונים- חינוך,אימון, בינוי, מחשבה. גם המתרגל היה מגניב בצורה רבה. וידויים של מוח מסוכן אני קורא לו. כולם כותבים ורק אני מסתכל עליו, לומד את תנועות שפתיו, את הצחוקים שלו רק אני מבין, אני מתחיל לצחוק בדיוק כשהוא מספר בדיחה, רק אני צוחק. כולם מסתכלים עלי. הוא מסתכל גם-מבין. גם את האצבע הרועדת שלו כשהוא מדפדף בדפיו ראיתי ושלא ביודעין מעקם את פרק ידו וגורם למתח בגידים שגורמים לרעידות של האצבע. יש לו עוויות בפנים שאני בטוח שכולם אוהבים, הוא נחשב בעיני כולנו למגניב בהיסטריה. בגדול אנחנו מעריכים את מי שזורק זין, זה מראה לנו כמה אנחנו לא, כמה אנחנו רוצים להיות כאלה. דמויות מראה. אספקלריה. דיברתי איתו ארוכות, גיאוגרף סוציולוג שכמוהו, בנזונה של מוח. פרטי: 1- בהצלחה לה 2- אני ממש מקווה שהיא תרגיש טוב כבר, כואב לה
| |
6 עם...
1) 1.1.1.1.1.1..............10 תמונה על סרט נע, ועוד תמונה, ועוד תמונה זכרונות של מחשבות, הד. 2) תקשורת שמבוססת על שקר. המתנה. הבנה. שקר. מחאה. נקמה. 3) אנחנו לעולם בתהליך של למידה, אנחנו לעולם בתוך אקט של הסרת שכבות, אנחנו לעולם בעולם. אני לא הייתי. בתקופה הרעה בחיי. 4) מה שנכון לי נכון לאחרים. מה שלא נכון לאחרים במה שנכון לי עכשיו, יהיה נכון להם אחר כך. ההפך גם לפי אותה לוגיקה. 5) דבריי נבנים כפוטנציאל אינדוקטיבי. הם נבנים הן מתוך אינדוקציה והן תוך דדוקציה. אם קפץ לך הפיוז כעת, זה רק הגיוני. אם את רוצה להבין בכל זאת, או לבחון לכל הפחות, שני כיוון ועִמדי על הראש. 6) ידיעה היא ברכה. ידיעה היא קללה.
| |
גם בפעם השנייה
החיים קורים מחוץ לבלוג.
היכולת והרצון לכתוב עליהם הן מהמופלאות ומהמוצדקות.
1- אנשים שיודעים "לרדת מזה" הם אנשים מופלאים. החיים שלהם נראים לרוב כמו עיסת פלסטלינה והם יוצרים את חייהם ערב ערב בוקר בוקר- במילה!
2- יין לא שותים על בטן מלאה.
3- פטריות, עשבי תיבול, שום, נקניקיות מרגז, אבוקדו ושאר ירקות לסלט מרכיבים ארוחת לילה נפלאה.
4- הקברנה סוביניון 25 שנה של כרמל התגלה כיין עדין ומלא בתאווה. שלוק אחד אחרי המרגז- והפה שורף כאילו הרגע אכלתם סחוג מתימן.
5- כוס אחת הספיקה לי לצערי, יין לא שותים על בטן מלאה.
6- זה לא שינה את זה שהייתי בסוטול יין שלמדתי לאהוב כבר לפני שבוע.
7- הפוסט הקודם חשוב מעין כמוהו. אתמול למדתי פעם ראשונה על דיקונסטרקשן מחשבתי. בטוח שלא אני המצאתי את זה, אבל קונוטציות של פיונה אפל, בשילוב חברה שהכירה לי אותה גרמו לי להבין את מה שהבנתי אתמול.
8- נפלאות הן דרכי הרגש, נפלאות דרכי הגורל, מה שרוצים- מקבלים, נסתרות הן דרכיו של האדם לקבל את צרכיו.
9- שני הדברים שניתכו אתמול מחדש היו טיול בסופר בחצות הלילה ומוסיקה חדשה ששמעתי. לי זה היה מאד חשוב.
10- זכרון נוצר בעיקר ע"י חזרה על פעולות. מה שלא הולך דרך הפה עושות הרגליים, זה ביטוי צבאי ישן.
11- אתמול הבנתי שמה שהולך פעם ראשונה דרך הרגליים- ילך דרך הרגליים גם בפעם השנייה.
(12- ברגע שהבנתי את זה, כל תחושת קודש שהיתה לי לגבי הזכרונות שלי פגה. שוב נשחטה לי פרה קדושה מול העיניים- תחושת ההקלה)
| |
פוסט על רגל שמאל (ליטרלי)
פסיכואנליזה של פי או דבליוּז (P.O.W's)
דיקונוטציה.
מצב חדש.
לקחת זכרונות, להוריד מהם את המדבקה, לנטוע שם אילן חדש, לנדמרק, אותו זכרון, אבל חדש, מהתנסות חדשה.
זה לא סתם, זו פסיכואנליזה של פיאו דבליוז.
YOUR HUNGRY FLIRT BORDERS INTRUSION
זה היה מצב בו רק קיבלתי. בורות היא מצב מדהים לקבל ולקלוט, הייתי פסיבי. לא פלא שנדבקו אלי כל כך הרבה דברים.
only with Fiona i got there's a way to deconstruct assimilated thoughts.
it's briliant.
| |
מראות לפרצוף, עובדת חיים
היא קראה לי שמוק.
אס הול. אחד שלא מבדיל בין החיים שלו לחור השחור של התחת שלו.
זה אחד הדברים הטובים יותר שיש לי בחיים,
סַמַנים, בעיקר סמניות
שלא מוכנים לחטוף את השיט שלי ומחזירים לי אותו בומרנג.
ואז כן, ספלש לפרצוף.... תתעורר יא מניאק אוהבים אותך
לא מוכנה לקבל את השיט הזה ממך.
כבר כתבתי הרי שלפעמים הידיעה היא קשה- אתה אחראי למי שאתה למה שיש לך למי שהינך.
אמת לא ניתנת לערעור, לא אני המצאתי אותה.
והרי כתבתי עוד משהו, על שכבות- הנה שכבות שאני צריך להסיר, אקט סיזיפי- כי הן תמיד עולות חזרה. אני מאמין שככל שאנו מסירים יותר שכבות (ואם אותן שכבות שוב ושוב) המראה נהיה יפה יותר, נרקסיסט שכמוני.
לך תתקלח, אתה מסריח.
קלירינג-מיקוד
מן הפנים אל החוץ
| |
קומפניינשיפ
תקיעות של אחר הצהריים
המוח לא זז, הלימודים לא התחילו
מה שרציתי לא עשיתי
המחשבות חולפות בראש
הלילה, לא זוהר במיוחד
הקור של סיביר מעצבן אותי על אש קטנה
כן אני גר בסיביר קומה 7
זה חלק מהחיים פה
ללמוד לא ללמוד
למי אני מזיין את השכל
עתיד לא עתיד- לך שטוף את קערת המרק שלך
אני כועס לא שקט, אולי נשתה קצת אלכוהול
קומפניינשיפ
| |
אותו הדבר. רק יחד.
אנחנו כולנו אותו הדבר.
העיצוב זהה.
העצב זהה.
השמחה, המחשבה, הרצון.
כולנו אותו הדבר.
אהבה היא אותו הדבר.
יחד.
משנים מקום משנים מזל, ועוגן ראשוני נשאר, נותר רק לשים חיינו בידה, כי אם אין אני לי...
בין לבין אני חושב על
עליי
אבל לא רק
| |
רשימות מהעבודה
1
שקט. יודע שאחר כך אצטרך להיות תקשורתי יותר.
הלוואי ויכולתי אם אני עובד, לעבוד לבדי
רק קצת שקט אני מבקש עכשיו.
אבידה שלא קיבלתי עדיין, נרדמתי על הדשא, בזרועותיה של שמש הצהריים, רק עיפעפתי מעט לראות שהיא עוד שם מחבקת אותי, השמש של הצהריים, אחרי השיעור הראשון בהסטוריה.
2
רק אני והוא וכוס מים חמים עם נענע וקליפות לימון בצורת קובייה,
יש עוד שיר שאוריד בקרוב.
3
אני עובד על רזולוציות גבוהות, אבל לפעמים, המוח שלי לא עובד בכלל, אז על אינסטינקט.
הלוואי תמיד הייתי מקבל מה שאני רוצה. מה לעשות למדתי שלמעשיי יש השלכות תמיד
והשלכות צורבות את העור, נקיות, בלי שטיפה, צריבות נקיות וזכות כמו זהב, אתה יודע שככה זה,
ואין לך דבר יותר לעשות, אתה אחראי.
4
כולם יודעים את זה:
כשכן- לא
כשלא-
בדיוק.
שקט על הבר. החלפתי את בגדיי.
החרטה גדולה.
השיעור חשוב. כי הוא העיר אותי מהאינסטינקט שבו טבעתי בשנתי,
מחובק ע"י שמש הצהריים.
5
איך בשניות מעטות אני מנסה לאסוף את עצמי, יוצא מהטשטוש
יוצא, רץ,
צא דיבוק צא
ערפילים במחשבה
תן לי לנשום,
המחשבה צריכה לנשום,
לתת לי לדבר
| |
לאב מי לייק א בייבי,לאב לי לייק אנ אונלי צ'יילד
יש משהו נוראי בלראות את מה שאחרים חושבים. זה נוראי. בעיקר מגלים דברים שלא אוהבים. חוץ ממני. אני לא רוצה היכרות מעמיקה, אני לא רוצה לדעת, אני לא רוצה אינסייד אינפורמיישן, אני לא רוצה מיטות חולות. אני לא רוצה לדעת במה מדובר, אני לא רוצה דז'ה וו, אני לא רוצה להזכר במשהו שקראתי ולהפעיל את זכרוני החזותי. הזכרון הזה שמור למקריי הנדסת המחשבה שלי, עת אני עומד מתחת למשקוף, או עובר דרך דלת או יוצא מהאוטו או עומד במקלחת בוהה בוהה במרצפת הכחולה. יותר מדי פעמים כבר קרה לי שאמרתי למישהו שדיברתי איתו על משהו וזה היה בעצם עם מישהו אחר. גם עם נשים זה קרה לי- יותר מפעם אחת. מתוך
אהבי אותי כמו תינוק, אהבי אותי כמו ילד יחיד אהבי אותי כמו אוקיינוס, אהבי אותי כמו אמא עדינה אהבי אותי כמו אבא, אהבי אותי כמו ילד בזבזן אהבי אותי כמו אחות, אהבי אותי כאילו שהעולם הרגע התחיל אהבי אותי כמו עילוי, אהבי אותי כמו ילד אדיוט אהבי אותי כמו תמימה, אהבי אותי כמו צעצועך האהוב אהבי אותי כמו בתולה, אהבי אותי כמו זונת צמרת אהבי אותי כמו חוטאת, אהבי אותי כמו איש גוסס אלה ההתחלות. ובדרך לאושר- שקט
| |
בדרך אל האושר- שקט
באין מילים
נותר מקום.
רוחי יכולה להכיל
את הכן את הלא ואת האולי.
תקפות רוחי הוכחה
אני עומד בלי להחזיק.
הרוחות על פניי
סערות, גשמים ושמש אור
אחד הם.
אני נטוע באדמה.
בדרך אל האושר- שקט
כששיר הופך לשלי:
It took a day to build the city
We walked through its streets in the afternoon
As I returned across the field's I'd known
I recognized the walls that I once made
I had to stop in my tracks for fear
Of walking on the mines I'd laid
And if I built this fortress around your heart
Encircled you in trenches and barbed wire
Then let me build a bridge
For I cannot fill the chasm
And let me set the battlements on fire
סיום הערב בבוקר
ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד
| |
על היום
1- היה לי ממש כיף, השיחה, בצורה מפתיעה
2- מהממת אחת, גם אחרת, בכלל, בחורות יפות
3- אני יוצא, הכי טוב, פאקאיט על הכל
4- אז מה אם זה סתם פוסט
5- הוא איש טוב
6- יותר ויותר אנשים מתוודאים בפניי ואומרים שחשבו שאני either הומו או לפחות בי.
7- יום ללא, אבל איזה יום! אני לא יודע אם הייתי מחליף אותו
8- והלילה עוד צעיר
9- היום לימדתי את אחד הילדים מה זה חריש ומה זה קציר. הוא גם קרא את כל הפרק לבד, הייתי מאד גאה בו.
10- נתתי לו שיעורי בית לסכם פרק אחד לבדו. הוא מעולם לא עשה את זה
(11)- נפלה המראה. נפתחה לי שוב האצבע. מרגש.
| |
 חומות של שינה
טלפון באמצע הלילה. אמא שלי מרימה. אני מרים אחרי שנייה גם. זו חברה שלה, ששוב מספרת לה כמה עולה ככה וככה, ואני שואל את עצמי: "מה היא מספרת לה כמה עולה משהו באמצע הלילה, כל כך חם לי ונעים והיא מעירה אותי ככה, אמצע הלילה ביום שבת". אני מחליט לפתוח את האור מעל ראשי: חמש וחמישה. יום ששי.
"אין לי נקודות רגישות, אני כולי רגישה" ופוסט מתחילת השנה- כי חורף.
| |
דברים
1-
מה שחיפשתי היה אוזן.
אבל לא אוזן חיפשתי
אלא מקום, ספייס, להתבטא.
כאלה שיש. כאלה שאין.
יש שבעזרתם אני פורק,
יש שאיתם אני לא.
2-
העתיד יוצר את מי שאנחנו היום.
זה נכון לגבי הדייט של הערב,
זה נכון לגבי תורנות סופשבוע בצבא,
זה נכון לגבי הטיול לדרום אמריקה
וזה נכון לגבי ראיון העבודה שאנחנו הולכים אליו מחר
3-
גם אני מסדר לי את המחשבות.
הרבה דברים קורים במקביל.
חיים למופת.
חיים למופת?
כל מה שאני יודע זה שדברים קורים
אני משהה שיפוטים,
גם ככה הם לא תורמים למאמץ
אני נהנה
אני זורם.
4-
עומד לפני סופשבוע.
דברים יקרו,
השאלה מה
| |
מסר
לפה- מתכווץ
לשם- מתכווץ
התמונות שלי בראש לא נותנות לי מנוחה. אני חייב עזרה בשלושה מימדים. חייב להוריד את זה על הנייר.
חייב.
אופציה ראשונה- מתרחשת- מחכה לינואר
אופציה שניה- נו תשלח כבר את הפקס הזה
אופציה שלישית- אין מנוס, אתה חייב ללכת לחפש.
ציור שהוא מסר
המסר מחובר
לא משנה מתי.
המסר הוא אחד.
| |
כמו
קמתי בבוקר וזה מה שהיה כתוב לי על העיתון.
אמא שלי כתבה את זה.
ותפסיקו להיתמם, בדיוק ככה נראו נגני הכינור אז.
זה נוראי וזה נכון.
וזה לא הכתב שלי, אתן לא מזהות?
| |
FOX man
אפשר להתחיל איתך היא אומרת לי
6 או 7 או 8 כוסות יין אדום. דיסטנס. בהתחלה היא ממש לא מסתכלת עלי
סגל קברנה סוביניון מובחר וקיאנטי לאונרדו
אין כמו סוטול של יין.
כל כך עדין כך כך עמוק
עם בחורה כל כך יפה.
ולנהוג הביתה כל כך שיכור.
אין חברים בשעה הזאת,
אז שותים ונוהגים.
אין ברירה אחרת.
| |
לפני
הטלפון לא הגיע כמו שציפיתי.
9 שעות של למידה נתנו לי רשות להתיישב עייף מול הטלויזיה. את האמירה שלי כבר יש לי. היא רק מחכה להיכתב.
טלפון אחר, בלתי צפוי לחלוטין הוציא אותי מהמיטה, בודק עוד פעם את הבלוג בדרך למקלחת לבגדים לאוטו החוצה.
ג'ק זורם לי בדם, לא יותר מדי.
משהו מאד מעניין עובר לי בגוף בקשר אליה. באיך שהיא חיפשה אותי. באיך שהיא שומרת איתי על קשר. באיך שזה מאד מוזר, אבל אני לא מצליח להתקרב, אנחנו נותרים על פני השטח. אבל יש לי איזושהי תחושה שהיא בפנים מאותתת.
אני הולך לפגוש אותה כי כבר שבועות אנחנו מדברים על להפגש שוב וזה לא קורה. מאד שמחתי שהיא חיפשה אותי אז. זה ריגש אותי. הרי נפגשנו בסיני וכל הכרותי איתה היתה מאותה שיחה אחת בסיני ביום שבו החלטתי לעזוב.
היום בשיחת הטלפון היא שאלה אותי לאן הולכים. מאיפה לי לדעת לאן הולכים אמרתי לעצמי בלב. אבל היא לא הרפתה. היה לה בקול משהו לא שקט שמחפש אישור שמחפש אהבה שמחפש ניחומים שמחפש עוגן, לא- שמחפש וודאות.
אין לי וודאות לתת לך
גם אני איני יודע
כל מה שאני יכול לתת זה זרימה ואת האמת הפנימית שלי.
אין לי שום דבר לתת.
זה הכל בשביל אנשים אחרים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
