knowledge in marketing
no, knowledge isnt necessary
working & effective marketing isnt based on knowledge, it is based on and coming through BEING

first, get the basics, the ground, so you are as natural with your data as you are with yourself, then practice yourself

first thing first- get the basics

fluent english for conversation
needed in order to create relationships over seas with buyers (not customers) and dealers

קראתי עכשיו תיאוריה מעניינת אצל שרון. היא כתבה על "אומנות המחשבה" של אחד בשם גרהאם וולאס.
כתוב שם שעל השלב השלישי אי אפשר להשפיע.
הנה ציטוט של השלב השלישי:

3. שלב ההארה (Illumination)

סוג החשיבה - לא מודעת.

תיאור - פתרון לבעיה מופיע משום מקום, או שמגיע רגע שיא לזרם אסוציאציות מוצלח. השלב הזה הוא בלתי נשלט, הוא מתרחש מעצמו באופן טבעי, ואי אפשר להשפיע עליו על ידי מאמץ רצון או הכוונה.

אני חייב להביא פה objection או לפחות להציע הערת צד.
יש אפשרות להשפיע על שלב ההארה.
גם אצלי מתרחשים ארבעת השלבים האלה בתחומים חשובים בחיי, על פי רוב, בצמתי דרכים ושאלות חשובות של קיום.
כשאני נמצא במצב כזה אני עושה מה שנקרא במדע הבדיוני אבל גם בחלליות של נאס"א

 To shut down all non-essential systems to save power.
אני מכניס את עצמי למצב של שימור אנרגיה. זה מתחיל בלי מודעות ונמשך עם מודעות. המצב נועד כדי לרוקן את המוח שלי ממחשבות ופעולות שנחוצות פחות לקיום וכדי לאפשר השקעת משאבים רבה יותר בפתרון הבעיה העומדת מולי.
כשאני במצב הזה (וגם אם אני לא במצב שדורש ממני שימור אנרגיה) אני עושה פעולות שמעוררות לי את המחשבה.
אתן דוגמה:
פעם קראתי לעצמי נזיר בודהיסטי. האמירה הזו יכולה להיראות לכם דפוקה ומטומטמת, אבל המשמעות שלה כלפיי היא שכשאני צריך פריצת דרך, כשאני צריך משהו שינבע לי מהמוח אני מתחיל לעבוד, עבודות אמיתיות, אך חשוב מכל, מעין עבודות סרק.
לא לחינם ישנם אנשים רבים שהולכים לחדר כושר כדי לחשוב, יוצאים לריצה, מגרפים עלים וכדומה...
אני עושה את זה תוך כדי שטיפת כלים, ישיבה בשירותים או מקלחת בחום בינוני.
כשאני נמצא במצב כזה אני מכוון לפעולות האלה, אני יוצר לעצמי את הספייס ואת הטיים (ממש space time continuum) שיאפשר לי "זמן מחשבה" בספייס אופטימלי.

אז אי אפשר להשפיע? אני חולק על הקביעה הזו. אולי אי אפשר להשפיע על התוכן, אבל אפשר להשפיע על המרחב בו מתחוללת המחשבה, והרי אין תופעה שמנותקת מהסביבה שלה.
נהניתי מהפוסט שלה.
תודה לך

אתמול במסיבה הרגשתי בחיים. למה? כי רקדתי.
רקדתי דאנס, רקדתי טראנס, רקדתי עם הגוף, עם הפה, עם הידיים, עם הרגליים.
יש לי חולצת מזל.
היא הסוד שלי. כן, חחח, חולצת מזל, מוצא חן בעיני.

אני לעולם לא אומר "יהיה טוב", לעולם.
זה מנוגד לחוקים

הפחדים שלי

אני עובד בחברת הייט טק אבל זו לא הנקודה.
כלומר זו כן הנקודה, אבל זו לא באמת הנקודה.
אני עובד שם הרבה שעות כל יום.
זה בכלל קשור לאיך שאני רואה את האנשים , או איך שראיתי אותם מאז הייתי קטן יותר.
משקיעים בעבודה, משקיעים משקיעים ורציתי להיות כזה.
אז כן, נהייתי משקיע.
ואז הבנתי שאני עושה את זה בעצם בערבוב של פחד.
פחד מאי העבודה, פחד מהאבטלה שלי, אז אני טוחן שעות, טוען שעות.
ומעדיף לעבוד מהמשרד מאשר מהבית, כי בבית אני לא אעבוד, כבר שמתי לב, אבל בעבודה, שם האינטרסים מגיעים.

המון זמן לא קראתי ספר, כלומר לא המון זמן,
אבל מרגיש לי שהמון זמן, כל היום ישבתי על הספה בבית ובניתי את האתר שלי, גם סוג של עבודה, גם סוג של השקעה.

הראש שלי לא ממש מלא במחשבות עכשיו
אבל מרגיש לי כמו שאריות 

כל היום הייתי על המחשב, שוב.
בניתי את האתר, שילמתי על הדומיין ואני שמח ומרוצה. יש לי אתר מדליק לגמרי.
הוא עדיין בגירסת בטא, שזה אומר שאולי יש בו עוד באגים, אבל נראה לי שלא, ויש מצב, הרבה מצב שאני אוסיף אליו עוד חומר ושהוא עוד לא גמר לעבור עדכוניישן.
נתתי היום לכמה אנשים את הכתובת. הפכתי אותם לנסיינים, לחפש את הבאגים. גם הקשבתי לביקורת של כמה וכמה אושיות שממש עזרו לי (תודה מאיה).
הבנתי שהרבה ממה שאמרתי קודם היה סיבה מצויינת לעמוד במקום. דיברתי על זה שאין לי אופנוע ושזה מה שעוצר אותי.
זה שטויות, יכולתי לעשות כמה פעולות גם בלי האופנוע, הייתי צריך, יכולתי, אבל לא עשיתי.

אני מחכה למחר. יום כיף. צילומים, מסיבה.
עוד מישהו רוצה כתובת לאתר?

אני: "אני לא מתקשר כי אני לא יודע מה להגיד"
הוא: "מצויין, אל תדע, זה משעמם ככה"



(הוא אמר לי אל תדחף. זה בכלל לא טוב לדחוף. תשאיר כמה דברים לא פתורים. דברים באפילה. לא צריך לדעת מתי נפגשים. מתישהו. שיהיה במצב של רטט. מצב של חוסר הגדרה.)