ישבתי עכשיו עם מישהי, שיחה נהדרת וזורמת. כל כך זורמת.

הגעתי למסקנה, אני משתדל לשמור את הפילטרים שלי נקיים, את המסננים שלי אני דואג לשמור שיעשו את העבודה שלהם,

לא על מנת לשמור אותי רחוק מאנשים, לא על מנת להימנע מפגיעה.

אלה מסנני אוויר שמאפשרים לאוויר נקי לחדור ולרגש להתרגש וללב להתאהב.

זו הסיבה שאני עושה כושר, זו הסיבה שאני דואג לשמר את הנדסת המחשבה, כדי שכשאחת תבוא ותהיה מתאימה אהיה זמין כדי להכניסה לחיי.

הבנתי את זה עכשיו משיחה עם בחורה נהדרת.

היא אמרה לי שכל התכונות שהיא רוצה בבנאדם מצויות בי.

זה משפט נהדר לקבל מבחורה שזה מה שאני חושב עליה גם.

רק שהיא אטומה, כך היא אומרת לפחות.

צריך להתמודד עם זה.

להגיע לארץ המובטחת ולא להכנס.

שיעור חיים,

משה רבנו,

ואז לעשות לט גו

remember

יש לי משהו עצוב בעיניים.

אין ספק שהיא הרימה את הקריטריון ללצאת עם נשים יפות.

לגמרי קבעה סטנדרט חדש.

אני אפילו לא יודע איפה להתחיל.

אתמול בערב היה נפלא. עברו כמעט שלושה ימים מאז נפגשנו ואז יצאנו להופעה יחד, חזרנו אליה הביתה הכנו אוכל טעים ודיברנו עד אמצע הלילה.

אחר כך הלכנו למיטה, שכבנו, הלכנו לישון, שכבנו שוב, קמנו בבוקר, התלבשנו, נסענו כל אחד לדרכו, היא לא ענתה לי לטלפון ושוב לא ענתה לי לטלפון ואז הודיעה לי בסמס שהיא צריכה יום יומיים לעצמה לעכל.

בלילה, כששכבנו, היא פתאום התעקשה להשתמש בויברטור.

נשים שמשתמשות בויברטור תוך כדי סקס עם בנזוג חדש, וואט דה פאק?! על מה הן חושבות?

היתכן והמילה "אנוכיות" מסתתרת פה איפשהו.

אבל לא משנה, היה לה נחמד והאמת גם לי. אבל וואט דה פאק הן חושבות לעצמן?

עוד משהו מצחיק.

היא רצתה לכוון את השעון באייפון אבל להטעין אותו בסלון, אתם יודעים, כדי שלא תגיע לה קרינה לראש כשהיא ישנה.

עזבו את זה שהיא לא תשמע את הצלצול מהסלון לחדר השינה שלה, הצעתי שאני אשים שעון מעורר באייפון שלי והיא תטעין את שלה בסלון.

יצא שצדקתי. קמנו מהטלפון שלי. שלה צילצל בסלון אבל לא שמענו אותו.

כסף יכול לגרום לאנשים לא להיות במגע עם החיים,

והם יכולים להיות הגוש האנושי הכי סקסי שראיתם בחיים, ועדיין, קלולסיות בכל כך הרבה מובנים.

אם אתם שואלים את עצמכם מה עניתי לה לסמס, למדתי משהו ביחסים האלה,

"אוקי, קחי את הזמן".

אגב, מה אתם אומרים על אנשים שלא יודעים לישון יחד?

היא מלמדת אותי לא להיות זמין.

כמה שעות מאוחר יותר היא מספרת לי שהיא מורדת בהורים שלה,

לא נותנת להם להתקרב אליה כמו שהם רוצים, וכל זה בשביל שהיא תוכל לשמור על המרחב שלה כמו שהיא רוצה.

היא גרה בתל אביב, הם גרים באשדוד... לכו תבינו... מרחב זה אשליה.

אני אומר לה שהיא בעצם כל הזמן אומרת לי... "תהיה כמוני" היא פתאום מבליחה, "לא, את אומרת לי שאת לא רוצה שאני אזכיר לך את ההורים שלך".

כמה דקות אחרי זה היא מתקרבת אלי מתחת לבית שלה, אחרי טיול שעשינו היום על האופנוע.

"אתה מיוחד ומעניין".

היא לא יודעת את זה, אבל אני נמס מהעיניים שלה. גם החיוך שלה די משגע אותי. גם העיניים. גם הגוף. הכל.

חוץ מאשר זה שהיא מלאה בהגנות. אבל היא מוציאה ממני את הבחור המקסים ביותר שאני יכול להיות,

למרות שהיא אמרה כמה דברים מאד קשים.

"רנטגן" היא קראה לי היום. זו היתה הפעם השניה שמישהו קרא לי ככה.

אני רוצה לחשוב שאני כזה, אלהים עדי שאני מאמן את היכולות האלה בי.

"ניתוח רנטגן לא אומר שזו המציאות אלא זה תיאור של המציאות" היא אמרה.

"אי אפשר לגרום את מה שאינו" אמרתי לה בתמורה, ואז תפסתי את ראשי בידי ואמרתי "לא, איזה טמטום מה שאמרתי, בטח שאפשר לגרום את מה שאינו", וחזרתי בי.

פתאום היא עזרה אומץ ושאלה: "יש לי ריח רע מהפה?"

מה פתאום, אמרתי לה. איזה קשקוש.

לכו תבינו...

אשה שנראית כמוה, עם הכסף שהיא עושה, עם העצמאות שהיא יצרה לעצמה,

וכל מה שמדאיג אותה בחיים זה אם יש לה ריח רע מהפה.

אתם מאמינים לי שהיא בקושי מסכימה להתנשק בגלל זה?

רנטגן לא מייצר יחסים, הוא רק עוזר להבין, או שהוא מרחיק למרות ההבנה.

רק יחסים מייצרים יחסים, רק גמישות, רק הקשבה.

אפרופו אהבה, תודעה כואבת מאוהבת ומהממת כהרגלה.

לפני שהלכתי לצבא עשיתי את אחת ההחלטות הכי חכמות שעשיתי מעולם.

הבנתי שבצבא יש חוקים אחרים מאשר בחיים האזרחיים והחלטתי לשחק לפי הכללים הצבאיים ולחלוטין לא לפי הכללים שלי, בין שהיו לי ובין שלא היו לי.

ההחלטה הזו, הבחירה הזו בעצם, היתה הדבר הכי חכם שעשיתי, היא מנעה ממני מלסבול, היא איפשרה לי להיות בחופש עם כל המשימות שהטילו עלי בעוד אחרים סבלו כי ניסו לעשות בכוח דברים אחרים, שאולי יותר התאימו לאישיות שלהם ולאגו שלהם.

אני עומד עכשיו מול אדם, החלטתי שעם אדם זה אנהג באותה צורה- אלך בלי אגו, בתנאים שיוכתבו.

המטרה- להצליח לייצר שם יחסים מעל ומעבר.

זה מאפשר לי להיות פתוח, רגיש, מקבל, חם, ולהסתכל על טובת הקשר ולא על טובתי.

שיעור חיים.

הוא יצא מהבית לכיוון אבן גבירול, רצה ללכת לאכול משהו, הוא לא אכל כל היום.

הוא מצא את עצמו נכנס למסעדת מזון מהיר אסייתית בפינת ז'בוטינסקי מול בית המרקחת.

בזמן שאכל הוא צפה בלונדון וקירשנבאום.

אחרי שסיים לאכול הוא ידע שיש לו עוד בערך שעה וחצי עד הפגישה הבאה שלו, הוא החליט לקנות לעצמו שתיה האמפמ הקרוב.

כשיצא משם עם בקבוק גדול של קולה הוא החליט לטייל קצת, להוריד את האוכל שזה עתה סיים לאכול.

בג'ינס ומעיל של אופנוע עם בקבוק קולה גדול בידו הוא הלך לטייל באבן גבירול כשפתאום ירד עליו שבר ענן עצום שהשאיר אותו מתחת לבניינים ועצר את טיולו.

עשר דקות ועוד עשר דקות הוא חיכה וחיכה שהגשם יפסק. הוא לא מיהר לשום מקום, גם כך אין טעם לעלות על האופנוע, אמר לעצמו והמשיך לראות את התכנית שהתחיל כשאכל לא רחוק משם, רק כמה פינות רחוב משם.

אחרי שנמאס לו להישען על קיר ולצפות בטלויזיה באמצא הרחוב בטלפון שלו, הוא החל לחזור על עקבותיו, אבל פתאום תפס אותו עוד שבר ענן אך גם אשה. היו לה מגבי עקב שחורים ומשקפיים שתלויות על מחשוף הבגד שלה. היא נראה מבוגרת ממנו, לפחות ב 4-5 שנים הוא חשב לעצמו, מוקפדת כזו, כזו שהוא יתרשם ממנה בליבו אך לא יגלה זאת באף זיז בפניו.

המשך יבוא

או שיש לך דעה בתחום מסוים של הגיינה או שאין לך דעה. או שאתה אוהב משהו, או שאתה שונא. עם כמה דברים כבר אתה עושה פשרות בתחום הזה או לא עושה, ציפורניים? שיניים? שטיפת ידיים אחרי השירותים? שטיפת כלים? שירותים נקיים?

אחת אחרי השניה אני פוגש אותן מעשנות,

ואז מתחילות השיחות הפנימיות, לפגוש אותן בכלל או לוותר, להמשיך או לא.

נחמדות ואינטליגנטיות הן, אבל מה עושים עם זה?

עישון זה כמו היגיינה.