אז עכשיו לבלוג שלי יש כותרת חדשה.

נזכרתי ושיניתי

אני אוהב אותה

היא מגניבה

היא גם מיוחדת

הפרי שלי ישנה פה לידי

מחר היא תקרא את הפוסט ותחייך............בדיוק ע.כ.ש.י.ו          כמו שאני מכיר אותה. עכשיו.

יפה שלי מתוקה.

אני הולך לעבוד

יהיה כיף

אני מקווה שיבואו המון אנשים

אני מקווה למזוג המון המון המון המון

עדיין אין לי רעיון למשקה הבית, אבל אני אחשוב על משהו שיהיה מגניב.

לא אגיש מחר את העבודה

אני לא אצליח לעשות אותה, אני לא מבין מספיק את החשיבה בתוך התכנה הזו, אני אצטרך עזרה. אז אני אבקש.

-----------------------------------

אני הולך לחבק אותה עכשיו

ערב החדשיים

ככל שאני גדל אני מכיר עוד ועוד אנשים ש:

אני אספר לכם, טוב, הראשון, כבר סיפרתי לכם, צ' קוראים לו, הוא בנה איתי את האתר שלי הנפלא ויום אחד אחרי שנה ומשהו של חברות איתי החליט שזהו- הוא לא סיפר לי ל מה, פשוט התנתק ונכנס לדיסטנס. שום למה, שום שלום.

השנייה היתה ברברה. את ברברה הכרתי בלנדמרק, אישה מופלאה הברברה הזו, יהודייה אמריקאית מליונרית, כשנסעתי לאחותי בניו יורק פגשתי אותה בלאס וגאס אחר כך והיינו בקשר, ואז גם התחלנו לעבוד ביחד בלנדמרק , אבל אחרי לונדון, לונדון, אחרי לונדון היא פשוט הפסיקה לענות למיילים שלי, הפסיקה להתקשר, הפסיקה הכל. פתאום היום אני מקבל ממנה מכתב בדואר - שנה טובה היא שלחה.

זה מעניין, שמתי לב שאני מתחיל לצבור אנשים שפשוט מנתקים לי. וזה לא שהייתי בכסח איתם, הייתי איתם ביחסים נפלאים ובום.

עמית אמר לי שאני לא יכול להכיל אותו

ונראה לי שזהו.

מישהו יכול להגיד שאני עיוור ליחסים.

אז שיגיד

אני את הקשרים שלי לא מנתק, אני משלים אותם.

אפילו עם אבא שלי, שעשיתי את זה בטלפון,כשהוא אמר לי שהוא לא רוצה קשר איתי, הוא אמר את זה ואני קיבלתי את זה, והיה לזה הקשר, וזה היה בתוך שיחה, וזה לא היה ניתוק. מאד מעניין מה שאני אומר. מאד מעניין.

לפני יומיומיים רציתי לשנות את שם הבלוג שלי

היה לי שם מבריק לבלוג שלי

אבל לא רשמתי אותו

עכשיו אני לא זוכר אותו

זה היה שם מבריק

עכשיו אין. עד שיחזור.

מחר אני הולך לעבוד. הם שאלו אותי איזה משקאות צריך שיהיו, הצעתי להם, זה היה נחמד. אני ממש אתפוס שם בעלות, יהיה טוב.

אני צריך לחשוב על הכנת "משקה בית" שיהיה בחינם או במחיר מוזל ואין לי כל כך רעיונות, חוץ מאשר ללכת לשם ולהתנסות.

מחר אני מאד מקווה שיהיה עמוס, אני ממש רוצה להכין משקאות סופסוף.

ברברה שלחה לי שנה טובה. ברברה. לא דיברתי איתה אלהים יודע כמה זמן. היא הפסיקה לדבר איתי בערך בינואר שנה שעברה. די מפתיע. פשוט הפסיקה לענות לי לטלפון, לא ענתה לי למיילים, כלום, פשוט כלום.

אז עכשיו- אני הולך לנסות לעשות את העבודה שיש לי להגיש למחר- אני מקווה שיהיה בסדר.

טוב.

אז... התחלתי לעבוד בקופה ד'ארטה, אתם מוזמנים לבוא לשבת שם. הכתובת היא בן יהודה פינת ירמיהו. מול ההודית של ירמיהו ז"ל.

זה בית קפה חדש שיש לו גלריה בקומה התחתונה שלו.

אני אהיה שם בשבוע הבא...

בכל אופן, היום נכנס אבא והבן הקטן שלו. הוא שאל אם יש גלידה, אמרתי לו: כן. שאלתי אם ירצו משהו לשתות קודם- לא. ולמעשה אנחנו ממהרים מאד. טוב, אז הוצאנו גלידה.

הוא בא ושילם אחרי זה. בחוץ ראיתי את האמא מחכה בג'יפ מרצדס מעבר לכביש. הבנתי שהם גרושים.

הוא נכנס עם הבן שלו על הכתפיים שלו ואכל איתו את הגלידה שהבאנו לו. וכל הזמן הזה האמא מחכה בחוץ.

הבנתי שהם גרושים. הבנתי שזו הפגישה השבועית שלו עם הילד, והבנתי גם שהוא קצת עצוב.

הוא שילם 6 שקלים על הגלידה והשאיר טיפ של 4 שקלים. במעבר החצייה הוא התכופף לגובה של בנו ונשא אותו שק-קמח עד האוטו. הוא פתח את הדלת, הסתובב, הניח את הילד שלו בתוך המושב האחורי, חיבק אותו, החליף כמה מילים עם האמא, חגר את בנו, נישק אותו, קם, סדר את הדלת. והלך צעד אחורה.

כל זה היה מאד עצוב למראה.

אני לא יודע אם הילד יודע. הוא כנראה יודע.

האבא רצה להשאיר אותו עם טעם מתוק מהביקור איתו.

חשבתי לעצמי שזה מאד מעניין שאבות גרושים "משקיעים" כך בילדים שלהם כשהם אינם איתם אבל בבית יש מין התנהגות "רגילה" כזו, אתם יודעים. זה היה מאד עצוב בשבילי לראות את זה.

בכל אופן, אני עובד שם ודי שמח, יהיה לי כיף שם. אני ברמן/מלצר. יכול להיות שגם אבנה להם את אתר האינטרנט של המקום כי הם חייבים פרסום ואני די נהנה לבנות אתריישן.

בכל אופן, אם אתם באים, אל תשאלו מי זה יוזף, הם לא ידעו.

נוסע לסופ"ש רגוע ושמח עם אהובתי אי שם בצפון המאד מאד מאד רחוק מהמרכז

חג מולד שמח

תהנו מהשלג

ועשו הרבה אהבה באותה הזדמנות.

אבל אם זו לא אהבה- אל תעשו אותה

עכשיו הבנתי את זה, פטיש עמוק, זה מה שזה.

למחשב שלי קוראים ציון. זה כבר פטישיסטי.

היום חברה שלי רוצה שאני אביא לה את ציון היא צריכה לעבוד עליו- ציון.

פטישיזם פירושו החייאת הדומם ע"י נתינת שם, שמות תואר וכדומה. למשל- איזה אוטו חמוד, לאוטו שלי קוראים יורם, פז'וני דפ,

בט-מוביל, בימבה. הכל מגיע מתחילת הקפיטליזם, למעשה מהמרקנתליזם, שזו תקופת הביינים בין תקופת האצילים/צמיתים ששכחתי את זמה לבין הקפיטליזם של ימינו. המרקנתליסטים קידשו את המתכות היקרות, הם קידשו מונופולים וקידשו את כח העבודה הזול. הם היו בעד מכסים עצומים על ייבוא ומכרו את סחורותיהם ביוקר לתושבים בארצם הם. החוק היה לטובת הסוחר ולא לטובת הקונה.

עכשיו רק בשביל ידע כללי, סמל המהפכה התעשייתית היה תעשיית הכתנה, שימו לב ש"סמל" הגולבליזם הוא גם כתנה (ושאר בגדים) למשל, המפעלים של נייקי נמצאים בסין, מפעלי הטקסטיל בכל הארצות לא מצליחים כי אי אפשר להתמודד עם הדולר ליום שהטאייוואנים מקבלים. הסיכות הצהליות מיוצרות בסין, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה זה טאייוואן.

בכל אופן, ברגע שהתחילו להסתכל על מוצרי מזון ושאר מתכות כסחורה- גם נתנו לה שמות חיבה ושאר מיצמוצים ואז התחילו להסתכל על אנשים כסחורה.

אם אנשים הם סחורה ולסחורה יש שם

יש לי דבר אחד להגיד למחשב שלי:

ציון, אתה פטיש

הלכתי למקום ההוא- הלך טוב, הייתי שם שעה וחצי, למדתי קצת תפריט, קצת את המקום, מחר התלמדות, לא הרבה כסף אבל יש עתיד, ומתאים לי, מקום עם הרבה פוטנציה. לכשאתבסס- אזמין אתכם לשבת על הבר שלי! צפון תל-אביב.

אוי שנת צהרים- כמה זמן לא עשיתי אחת.

---------------------------

הספר מאתמול משאיר אותותיו עלי.

אני שומע עכשיו את סטינג, את השיר שהלך פה בתחילת החודש, זה שיש בו בפנים בחוץ בפנים בחוץ בפנים בחוץ...

אם אתם רוצים המלצה לספר זן- קנו את "לאן נעלמו הקולות" בהוצאת מסדה. קראתי אותו כמה פעמים, קליל וכיפי- אתם תצחקו משמחה, היא תצוץ בכם פתאום.

טוב, אז הפסקה.

טלפון לבעל הגלריה- אני מגיע אליו באחת וחצי. זה שהגעתי אליו דרך זמן אמיתי

טלפון לתא הקולי- מחכה לי הודעה מבית קפה- בוא היום בחמש וחצי. עברתי דרכם לפני כמה ימים.

חוצמזה יש לי את המקום שאני כבר "משויך" אליו החל מאתמול.

ללכת בחמש וחצי או לא ללכת?

תענו

התחלתי בללכת לבקש ערעור על אי קבלת המלגה- אני חושב שדי הצליח לי- נחכה לתשובה.

משם הלכתי להתלמדות הראשונה שלי, למדתי קצת, הוא אמר לי שנתחיל שבוע הבא. היה די טוב .

משם הלכתי לראות דירה יפה של מתווך.

בדרך אכלתי ספר בחנות של מודן בדיזנגוף- ספר טאו של לאו טזה. הפשטות היא כל כך יפה. ממש שירה. ישבתי שם שעה וחצי וקראתי אותו. בסוף השארתי טיפ (לא קניתי כלום).

הופ לשיעור האחרון , למבחנים, עשיתי 20 משקאות ב12 דקות, קיבלתי 82, עשיתי מבחן עיוני, קיבלתי 92. ממוצע יצא לי 87. לא רע בכלל. הרגשתי מלך.

פתאום באמצע המבחן שלי נכנס לכתה האחראי על העבודות: אני חושב שיש לי עבודות בשבילו. הם אמרו שיש לי קלאסה ושאני יודע לעבוד, היה מדליק.

רציתי ללכת אליו מיד לאחר המבחן, אבל משהו (ספר הטאו שאכלתי) אמר לי שלא כדאי לרוץ. הלכתי להתייעץ עם דודי והוא אמר לי ללכת, אז הלכתי. קיבלתי שני טלפונים. הראשון דחה אותי על הסף מחוסר נסיון. השני רצה שאבוא כבר הערב, אבל קבענו למחר אחת וחצי.

הגעתי הביתה שמח ומאושר, התחלנו את עונת המרקים אני ואמא שלי, היא מכינה ואני אוכל. הראשון היה מרק עגבניות ששופר ע"י ערבולו בבלנדר ידני- ירדתי עליו קשות, הוא היה מצוין. השני היה כבר היום, התחלתי את הערב במרק עדשים עם קצת עוף, כאמור מעורבל בבלנדר הידני- משהו משהו.

יש סקס.

קמים בבוקר, היא תכף הולכת, אני נזכר פתאום שאני צריך להגיע לראיון למילגה באוניברסיטה. העניין הוא שהתקבלתי למעורבות חברתית עבור מילגה אבל אני לא זכאי למילגה- קיבלתי היום את המכתב מהם- מכתב מטומטם- לא קיבלת מילגה כי לא צברת מספיק נקודות- טיפשים.

הצלחתי בעזרת כישורי המהנדס שלי להשיג ארכה עד יום שלישי הבא, שעד אז אני צריך להשיג אישור למילגה ואז אתקבל לפרויקט שיגדיל לי את המילגה עוד יותר.

כתבתי מכתב לדיקאנית. מכתב מרגש, אמרו לי שהיא לא תהיה עד סוף שבוע אבל אמרו לי שלפחות תהיה שיחת טלפון. אחרי שעתיים בערך הדיקאנית בטלפון איתי: המכתב שלך נגע לליבי. אמרתי לה שהדברים השתנו מאז. היא נתנה לי את הטלפון של האחראית: אחת שכל בנאדם שמדבר איתה מפריע לה- התקשרתי. אמרתי לה שהמצב שלי השתנה ואני רוצה להגיש ערעור - היא אמרה לי שהיא מחכה לי מחר בבוקר.

לקח לי שעה ומשהו מהאוניברסיטה לקורס (יותר שיעור פרטי). בינתיים חזרתי קצת על המשקאות ובמתחם התאמנתי על מזיגה עם עוד כמה מהקורס שלי. חיכיתי עד 6 אז התחיל השיעור שלי. למדתי להכין קצר, ארוך, הפוך וכפול... עם הקצף והכל. הוא לימד אותי את הפאסון שאני צריך שיהיה לי ליד המכונה מחר והכל הלך אחלה.

ושתיתי את הקפה הראשון שלי בחיים. עשיתי לי הפוך, ועשיתי אותו מתוק לאללה כי אני מאד סוכרי בעצמי. זה לא היה נורא, זה היה בסדר גמור אפילו- בתור פעם ראשונה- אז שמתי לב שכשאני לומד על משקאות אני גם יכול לשתות אותם, כמו ששתיתי וודקה נקי, טקילה נקי ועוד כל מיני נקיים.

בכל אופן, אני לא מתחיל לשתות קפה, אין מצב. אבל מה שכן- קיבלתי הזרקת אנרגיה מזה... בכל זאת פעם ראשונה

ימים עברו עלי בחיפושים

חיפשתי עבודה

חיפשתי והרבה. גם ראיתי שר הטבעות, חתיכת מסע, אבל... זה לא חשוב.

חיפשתי וחיפשתי, בסוף כמעט הלכתי לעבוד באספרסו בר בפינת בן ציון והמלך ג'ורג', אבל, לא התחשק לי לבלות 3 חודשים כמלצר לפני שאורשה להכין למישהו אייריש קופי, היתה לי תחושה לא ממש טובה, וכמעט שהלכתי לשם משום החוסר במזומנים שמאד מציק לי. אבל אז פתאום בעצירת בלמים באמצע הככר, ירדתי אל בית קפה אחר, ראיתי שם בר מנצנץ מעבר לחלון, ירדתי מהאוטו ורצתי פנימה. השעה היתה שעת צהרים, בדיוק בזמן המתאים.

... זו היתה שעת צהרים, שתיתי לי את כוס הקפה שלי כשפתאום צלצל הטלפון במשרדי, זה היה הבוס שלי: " עזוב את הקפה ובוא מהר למקוף, מצאנו עוד גופה". רק שמעתי את המילים האלה, התרוממתי מכסא המנהלים שלי (עור אמיתי), לקחתי את הריי-בן שלי, הרכבתי אותן ויצאתי אל ההאמר שלי בדהירה אל המקוף שנמצא בלב מיאמי...

ANYWAY

באתי אל המנהל של המקום, הצעתי לו את שירותיי, הוא אמר שהוא בדיוק מחפש, ומכל המקומות שהייתי בהם, יותר משלושים, רק שלושה או ארבעה חיפשו עובדים, אבל אמר שאני צריך להיות ספץ במכונת קפה. הרגעתי אותו שאני כזה וגם יודע להכין משקה או שניים, אם אתם יודעים למה אני מתכוון, אבל למעשה קצת פחדתי שמא לא אצליח במבדק שהוא הולך לעשות לי ביום שלישי ב12 בצהריים.
הגעתי היום לשיעור האחרון למעשה בקורס, בסוף השיעור ניגשתי למדריך שלי וסיפרתי לו את  שעלי להשיג. מה לעשות ושיעור הקפה הוא ביום חמישי, הפעם האחרונה שאני מגיע לשם ואחרי ההתלמדות במקום המיועד- הוא הולך ללמד אותי מחר איך מכינים את כל הקפאים למיניהם. סודרתי.

זהו.

היי שרגא

סליחה שלא עניתי קודם

שאלת אותי אם דאגתי להשלים?
אז התשובה היא לא

עזבתי מעט כועס, מעט פגוע, היה לי קשה

היתה תקופה קצרה בה הייתי ביחידת המשפחה וזה נגמר באיזשהו טקל

-  כרגע אני לא בלנדמרק- ביקרתי שם לפני שבועיים שלושה - הלכתי לערב המבוא, התאים לי האימון שמקבלים בערב החדש, אז הלכתי

חוצמזה כלום.

מה איתך? איך אתה ולנדמרק? האם תחזור אי פעם ? (אני יודע שיכול להיות שאין לזה תשובה)

דע לך שהיית המנחה הנערץ עלי, דמות מפתח בחיי

רציתי להגיד לך משהו כבר הרבה זמן, שנים שאני חושב להגיד לך את זה-

אתה יודע, גדלתי בלי אבא שלי, גדלתי עם אימי ועם אחותי, ואף פעם לא היה לי אבא להסתכל אליו, אז יצרתי לי כמה דמויות, דמויות מאד מעניינות, אבל כולן היו פיקטיביות-  שאין לי נגיעה ממשית אליהן- סטינג, מייקל ג'ורדן, קפטן פיקארד ממסע בין כוכבים הדור הבא
אבל היה עוד מישהו
הוא היה אמיתי
פגשתי אותו
הוא השפיע עלי
זה היית אתה

אז אני תמיד אוהב אותך
שתדע

יוזף

שעות, שעות שהלכתי היום ברחוב

המשכתי לשוטט לי ברחבי תל אביבי

בפעם הראשונה התמקדתי בדרום תל אביב

היום התמקדתי בצפונה עד אמצעה.

ירדתי בככר מילאנו, היישר אל הורקנוס

משם אל בזל

אל כל דיזנגוף, ששולב מעט בבן יהודה

המשכתי בסוף בן יהודה אל כל החלק המערבי של אלנבי, מקום אחרי מקום

הגעתי לג'ורג'- כן כן - המלך.

הלכתי קצת מוכן כבר ללכת הביתה

עייף הייתי

חוץ מארוחת בוקר עם אהובתי

אכלתי היום פלאפל, בננה, קלמנטינה ומים.

אז קניתי לי ליטר וחצי קולה וירדתי עליו.

ואז פתאום קיבלתי עבודה. קיבלתי. אבל היום השיחת טלפון שתאשר את זה ועוד ראיון עבודה בעוד מקום בג'ורג' (כן, המלך) כדי לכסות את הפינות ואז... נראה לי שיהיה בסדר.

חוץ מזה- יום שני- ראיון להיות רכז של מחויבות חברתית תמורת מילגה

יום שלישי- סיום קורס ברמנים, מבחן עיוני ומעשי והם התחייבו להשיג עבודה לאנשים שם.

אז נראה כבר מה יהיה.

חוצמזה- לא סיפרתי לכם שהעבודה במקום הזה היא 12 שעות במחיר זעום, אבל הוא רוצה אותי בערך ברמת מנהל משמרת ושאני אלמד לבשל את בישולי המקום. אמא שלי אומרת ששוה להתחיל במקום חדש לגמרי מאשר להיות מתלמד במקום עם מוניטין. מה שמציק לי זה השכר. 5 שח פחות בערך מהמקום האחר שמחר יש לי שם ראיון עבודה ויותר שעות. אז אני מלא ביתרונות וחסרונות בראש, אבל יש פתגם שמדבר על ציפורים ושאר בעלי כנף- אתם יודעים מה הוא אומר נכון?

אני אשמח לשמוע קצת את דעתכם- אני תמיד מעריך קשת רחבה על קשת צרה.

איזה בוקר

ישנתי5 שעות בלילה

קמתי בשבע

המקלחת היתה במקום אבל כמו תמיד בבוקר עם מעט שינה

המקלחת החמה רק מרדימה.

40 דקות לאוניברסיטה, פקקים או לא

למי יש כח לשלוש שעות סטטיסטיקה במחשב?

גסטרונומי

היום חיכיתי לה שלוש שעות במקום אין שיעור שהיה לי.

נפגשנו אחרי זה, אני אומר לה: מה זה בא לי המבורגר. היא אומרת לי: מה זה בא לי פיצה.

הגענו הביתה אחרי
שמילאנו 50 מיליון,
שקנינו המבורגרים וקולה,
שקנינו לחמניות.

היא אכלה שניים, אני אכלתי שניים וחצי.

ככה:

כל ההמבורגרים במחבת על אש קטנה, מיטגנים לאט לאט, עד מצב DONE אבל ממש קצת.
בינתיים היא חתכה פרוסות עגבניה ובצל

אני הכנתי אלף האיים ממיונז חרדל וחומץ וחתכתי חסה
בצד היא לקחה סלט של אמא עם קצת חצילים בחומץ שאמא שלי עושה

אני אכלתי את ההמבורגר הראשון בלחמניה שלמה (שהיתה טריה אך מחוממת קצת בטוסטר להשגת הארומה). היא אכלה אותו בחצי לחמניה.

כמובן שהכל על צלחת מוגש כמו במסעדה, כשליד- בקבוק ליטר וחצי קולה שנגמר לו לאיטו.

את השני כבר אכלתי בחצי לחמניה, והיא בקושי סיימה את הלחמניה שלה.
את החצי האחרון (אמרתי שאכלתי שניים וחצי) אכלתי כבר בתוך

חתיכת חסה אחרונה עם קצת אלף האייים, עגבניה ובצל.

לסיום שתינו... קולה.

שנינו התפוצצנו,

הרגשתי צורך לשתף את זה בבלוג, היא הרשתה לי,

השארתי אותה עם הכלים.

ברוב חוצפתה, היא משווה את הפעם הזו לפעם הקודמת שלנו, בה עשינו סקס קולינרי כזה, היא עוד טועמת את הטעם של הקציצות ההן. טוב , סלחתי.

סקס, סקס כל הזמן.

לא יאומן

האם את/ה יוצא/ת כל ערב שישי?
אני משתדל לצאת יותר, לא בריא להתאפק במשך שבוע שלם

האם יש לך מקום מועדף ליציאה?
כן, אני אוהב ללכת לשירותים, אני בעיקר אוהב את השירותים בבית שלי
היציאות שם הכי נעימות
אני לא רוצה לדבר על הרגשות שלי כשאני יוצא בשירותים של האוניברסיטה או במקומות ציבוריים אחרים

כמה כסף את/ה מבזבז/ת על יציאה אחת?
אני משתדל להסתפק בארבעה חמישה ריבועים, אחרת אני מרגיש שאני מבזבז ריבועים לחינם.

האם את/ה יוצא/ת עם אותם אנשים או שאת/ה מחליף/ה?
זה פרטי, אני לא מספר האם ומה אני עושה דברים עם אנשים אחרים כשאני בשירותים.
אני כמובן משתדל לא להחליף אנשים ביציאות שלי אם בכלל.
בכלליות, אני מעדיף לבד.

מה עדיף? מועדון או סרט? בילוי שקט בבית או בילוי סוער בחוץ?
תשמעו, אני משתדל לא לעשות יציאות במקומות האלה, לא מועדונים ולא בבתי קולנוע.
אני מעדיף את היציאות השקטות שלי בבית
זה עדיף על היציאות הסוערות שלי בחוץ- כי אם כבר עושים יציאות בחוץ, זה תמיד לא נעים, תמיד מלוכלך, תמיד דחוף, תמיד בחצי עמידה כזו כי גועל נפש, תמיד עם נייר טואלט על האסלה כי איכסה, ועל הריבועים הציבוריים לא איכפת לי לא להתקמצן.
בבית יש לי אויר, יש לי מוזיקה, עיתון אם אני רוצה, הכי טוב.

אז מה לעשות?

לקרוא את הדו"ח?

ללמוד משקאות לקורס?

אתמול למשל גיליתי שאני ממש לא יודע הרבה וזה מאד ביאס אותי, אם צלטט את המחשבה המדויקת שלי, היא היתה: "אני לא כזה מבריק". זה מה שאמרתי על עצמי. אני מרגיש לפעמים את עצמי מתבוסס בבינוניות.

לכתוב בבלוג?

זה לא היה גלילאו שאמר מה שאמר- זה היה דקארט. כאילו דא.