מקלחת- בבוקר או בערב?
בבוקר
מים חמים או קרים?
רותחים עד חמים מאד
אמבטיה או דוש?
דוש
ביחד או לחוד?
הכי כיף לבד וללכת לאיבוד
מהו האיזור שמקבל תשומת לב ראשון באמבטיה?
הראש
האם יש איזורים שאינך מקדישה להם תשומת לב בכלל?
מאחורי האזניים כמו אריק
האם יש איזורים שאינך מקדישה להם תשומת לב בכלל?
גם לא מתחת לציפורניים
צחצוח שיניים וגילוח - באמבטיה או מחוצה לה?
IN
האם יש לך הרגלים מיוחדים בעת האמבטיה? פרטי, נמקי והסבירי.
כן, אני עושה פיפי
ולסיום (שאלה שאין לי מושג איך היא קשורה) מה את נוהגת לטבול בקפה/תה שלך?
עגבניות שרי

ותודה לבלונדינית שנתנה לי השראה בעת המילוי.

אסור לי:

דברי מתיקה- עוגות, מיצי פירות טבעיים ושתייה קלה

אלכוהול, חלב ומוצרי חלב נוזליים

מותר לי: פסטה, תפו"א, אורז, קטניות

לא הלכתי היום למכון, 7 בערב זה שעת השיא, אסור להתאמן אז.

אתה אומר שהיא אולי עצורה קצת, שהיא במקום משעמם בחיים שלה, שהיא רק עובדת.

אתה רוצה שיהיה לה עולם שיעסיק אותה, שיגרום לה לגדול. אתה רוצה שהיא תבוא אליך מוכנה, פורחת.

זה המקור לחוסר סיפוק שלך.

אבל אם תיצור עבורה את העולם הזה שבו היא תהיה מגורה, שתשתף אותה בחיים שלך, שהיא תראה שאתה עולם, , היא תיפתח, זה כמו פרח.

הלכתי היום עוד שעה, על המכונה, מהר יותר, הרבה יותר מהר

אחר כך גם עשיתי בטן ומשקולות,

גם נשקלתי, הורדתי קילו מאתמול. מאד מעניין.

השתמשתי במכונה, מסתבר שאני יכול לנשום 4 נשימות בדקה ועוד להישאר ברמה סבירה, אפילו טובה מאד של הרגשה. לא כל כך התאמצתי, בכלל לא התאמצתי, זה פשוט מה שהגוף שלי נתן

אני גלידה, אני רוצה שוקולד אני רוצה מיץ תפוזים

אני רוצה לחם, גם שוקולד עם ריבה עם דבש ועם פצפוצים

אני רוצה חצילים וביצים ופיתות וטחינה ובשר ועוף ועוד כמה דברים

אני רוצה עניין אני רוצה המון

אני רוצה להיות...

אז מה אם אני רוצה.

עוד יבוא היום.

כותב כותב כותב

התחלתי לדבר עם ארז, בשלוש השנים האחרונות, לא כל כך דיברתי איתו על דברים חשובים, פתאום עכשיו, אולי עכשיו.

אני הולך לישון לא להפריע לי.

דרישת שלום לבלוגים הקבועים שלי .

הרופא אמר לי ללכת 6 קמש במשך שעה או לעשות את זה על אופניים.

ככה התחילה החזרה שלי לחדר הכושר אחרי סמסטר שלם שלא התקרבתי אליו.

יש לי יתר טריגליצרינים בדם (או בעברית- שומן בדם)

יש לי טיפ היותר מידי כולסטרול

ותפקודי הכבד שלי, בצורה מצחיקה או שלא, הם מעל הסקאלה הנורמלית.

ככה מקבלים בדיקות מעבדה, מה בתוך הסקאלה, מה מבחוץ.

זה היום הרביעי שבו אני אוכל רק מה שמותר לי (למעט היום השלישי בו הכנסתי קצת פיתה וחומוס לפה), לא אוכל כלום בין ארוחות למעט פרי, לא שותה מיצים קולות ושאר מתוקים, גם לא דיאט, למעט מים, שוב- חוץ מיוצא הדופן של אתמול קצת.

היום נשקלתי בחדר כושר- עם בגדים ונעליים אני שוקל משהו כמו 87 קילו והגובה שלי הוא מטר ותשעים סנטימטרים.

הסתכלתי היום על שרירי הרגליים שלי והיה לי קצת קשה למצוא אותם. הבנתי שבאופן כללי, הם מוחבאים מתחת לשומן (עוד לפני שנשקלתי) ושהשומן הזה חייב לרדת, לטובתי. אני צריך לרדת 7-10 קילו.

אז היום כשהגעתי, עליתי ישר על האופניים ודיוושתי 25 דקות בערך על רמה 6. בפעם הבאה, אני כבר אלמד את עצמי איך לקחת דופק תוך כדי, אולי עם שעון מיוחד, כדי שהדיווש שלי יהיה אפקטיבי כי היום שמתי לב שאפשר לדווש יותר או פחות.

מיד אחרי זה עליתי על מסלול. האמת שעליתי בערך על ארבעה, בראשון גמעתי 30 דקות, ובמהירות של 6 קמש זה יוצא בסך הכל 2 ק"מ בערך, שזה ממש ממש כלום. אבל אם שני ק"מ ב6 קמש מורידים לי שומנים בדם, אני אעשה בדיוק כך.

אחר כך עליתי על מסלול אחר ועשיתי בדיוק את אותו הדבר רק ששיעמם לי קצת עם זה, אז נשארתי בשש והלכתי בעלייה.

אחרי זה כמו שעון התייצב הבנאדם שהולך אחרי, אזעברתי לבא ולזה שאחריו כדי ללכת הרבה יותר מהר בעלייה, סתם כדי לשרוף קצת קלוריות בקצב הטראנס.

סיימתי.

יצאתי החוצה ללכת להשתמש במכשיר של גיסי. זה מכשיר שמורכב משלושה חלקים. אזניות, חגורה על חיישן והמכשיר עצמו.

את החגורה שמים על הבטן, או מתחת לשד אצל נשים, החיישן שנמצא עליה לומד את דרך הנשימה של האדם ואחרי דקה או שתיים של למידה, שבאותו זמן נשמעים שני צלילים (עולה ויורד), המכשיר תופס פיקוד ואז אמורים לנשום כמו שהמכשיר מורה.

מה שטוב בו, שהוא אינו תרופה, כך שאין לו תופעות לוואי- מטרתו להפוך את לחץ הדם לנורמלי, בדרך כלל לבעלי לחץ דם גבוה.

הסשנים הם בין 15-45 דקות והם בעצם סשנים של נשימה נכונה. אחד הדברים שקורים בעקבות שימוש קבוע במכשיר זה שכלי הדם  הסתומים או הצרים או הצמיגיים (מעישון, משומן וכו') חוזרים לגודלם הרגיל ובעצם מה שהם חווים זה אימון כושר בעזרת הנשימה. אז זה כנראה בדיוק מה שאני צריך, כי הלחץ דם שלי 120/80 פרפקטו.

עוד משהו טוב במכשיר, הוא מתחבר למחשב ומוריד נתונים של לחץ דם, מספר נשימות לדקה וכו' ועם זה אפשר לנהל מעקב וללכת לרופא- זה מה שטוב.

בכל אופן, דיאטה זה דבר מעניין. כל כך הרבה דברים אסור לי לאכול שזה משהו.

להסתכל על החצילים של אמא שלי מרחוק, לא לשתות קולה, לא להיות יכול לאכול פלאפל או שווארמה, שזה אחד מהאוכלים הבסיסיים שלי כשאני באוניברסיטה או ברחוב ולא רוצה להוציא הרבה כסף, כל זה נגמר.

זה דיי מדהים לא לאכול כלום בין לבין, אפילו לא דורש יותר מידי הנדסה. אני פשוט יודע שאסור לי וזהו.

היום כיף שתכננתי עם הפרי שלי יצא לפועל.

קמנו בחמש וחצי רק כדי להתעורר ברבע לשש, מקלחת מהירה, ומנה קונרפלקס. היינו צריכים להיות בעליון לפסק דין של מישהו שהיא מגנה עליו, בערך. אז כבר בשמונה וחצי הגענו לבירה.

קפצנו לאכול במסעדה, אחרי יומיים הכנסתי לחם לפה שלי, לחם וחומוס. כל כך שמרתי ביומיים האחרונים על תזונה שדלה בפחמימות לא מורכבות ובשומנים מיותרים. אז נתתי לעצמי לאכול היום קצת חומוס עם פיתה עיראקית וזיתים, ושתיתי היום פחות מכוס קולה אחת. המסעדן היה לא משהו.

משם המשכנו לאוניברסיטה, כדי להראות לה את הנוף המפורסם של אל קודס ממעוף הציפור, הכיפה המוזהבת יפה באמת.

משם קצת לי-ם המזרחית, רק כי פתאום ראינו שכל השלטים בערבית עשינו אחורה פנה.

מהאוניברסיטה וההסתובבות, נסענו למוזיאון ישראל, ראיתי תמונה מדהימה של רמברנדט וראיתי תמונה של פיקאסו וראיתי את ג'קי אונסיס וגולדה של אנדי וורהול- הכל מקורי, אבל הכל התחיל בממש יופי כשראיתי מטבעות עבריים מימים ימימה- מסתבר שכל מה שיש על המטבעות של היום, היה כבר לפני אלפי שנים, על השקל ועל העשרה שקלים וכו', היה מאד מעניין. גם ראיתי תערוכות של אמנות ויזואלית, היו שם כל מיני  מראות אלקטרוניות שאתם ממש משתקפים בהן אבל הן לא מזכוכית והן זזות בצורה אלקטרונית זה ממש מגניב...

משם הלכנו לפגוש את ירדן שהיתה ממש כיפית וראינו את הבית של לייזר בן יהודה עם שתי מתנחלות שפגשנו שם, ראינו את הכנסיה האתיופית, וישבנו לשתות בבית קפה רק כדי שלבסות אבקש מהבחור ששם פרוסת מלפפון שתשביע את החלושס שהיו לי.

נפרדנו מירדן והחלטנו אני והפרי שלי לסוע לעין כרם, המהממת כרגיל, וישבנו שם ואכלנו במסעדה (שנייה היום) מסעדה עאלק לבנונית, שהיתה פי אלף על הראשונה וגם אכלנו שם קבב שהיה לא מהעולם הזה. כל כך נהנינו תי-נא-ניי-ניי, הלכנו עוד קצת, הגענו חזרה לאוטו, הגעתי למסקנה שלירושלמים זה רעיון מצוין לצאת לבלות בכרם, ושיש שם עוד כמה מקומות שממש זועקים שיהפכום לפאב.

משם הביתה, אט אט , ויתרנו על ללכת ליקב בבית שמש בדרך הביתה וויתרנו על ללכת לקטוף פסיפלורות אצל המשפחה באשתאול,

עכשיו אנחנו הולכים לישון.

ביי

ראיתי עכשיו סרט, יום ראשון העצוב, או משהו

שני גברים, בעל מסעדה והפסנטרן שלו נהיים מכורים לבחורה, היא אוהבת את שניהם, והם לבסוף אפילו נהיים חברים.

בדרך יש איזה גרמני שמאוהב בה גם אך מתאבד כשהיא מסרבת לנישואיו. בעל המסעדה מציל אותו מטביעה.

כמה חודשים אחר כך, הגרמני חוזר, עכשיו בלבוש נאצי. ובעל המסעדה יהודי, והגרמני בא עם עוד נאצי.

ביינתיים, הפסנתרן הלחין יצירה מפורסמת מאד שגורמת לאנשים להתאבד בהמוניהם בעודם מקשיבים ליצירה.

ברגע שהתחילה האלימות וברגע שראיתי עוד צלבי קרס, נהיה לי רע. הסרט היה כל כך חמוד, כל כך חמוד

רציתי רק שימשיך וימשיך, הבחורה מהממת שם, כך כך מתוקה, ויפה בעירום שלה, ובפניה ובשמלתה, תאווה, ממש הבנתי למה הם התמכרו לה.

אבל אז הכל נפסק, רציתי פשוט להקיא. להקיא.

הנאצי עשה לי רע, אני שונא נאצים.

איזה נאחס זה לפני השינה, סגרתי את הסרט באמצע.

אני הולך לישון בלי סדין, פרי משחקים ששיחקתי,תרתי משמע

חבר שלי התקשר בדיוק כשרציתי לכתוב משהו על חברים ועל זה שאני רוצה לצאת.

הוא אמר שהוא הולך לפגוש מישהי, והוא בדרך אליה לראשון באוטובוס ולא מרגיש כל כך טוב.

הוא סיפר לי שהוא עצוב, כי הוא חושב שהתאהב במישהי במבט ראשון ואף פעם לא רדף כך אחרי מישהי.

נהדר להיות עצוב

זה רק מראה שמחוברים לרגש.

שלומדים.

שמרגישים.

שמדברים עם הלב.

אמרתי לו.

הוא אמר שכשהוא עצוב הוא שותה כדי להרגיש טוב.

אמרתי לו שילך לחברים, שיגלוש, שיחיה- מה הוא צריך לשתות, זה לא טוב לנפש.

הוא בדרך אליה, לדייט שני. בחורה אחרת.

אני יושב, ומת לאכול, מת להכניס משהו לפה, מת לנגוס, מת משהו.

כלום.

לא מכניס כלוס לפה.

אמא שלי אמרה לי שזה סוג של קריז.

אם זה קריז, אני אתעלה עליו, אם המחשבה שלי צריכה להתהנדס, אני אהנדס אותו.

ביינתיים, אני מעביר קצת את הזמן, האמת, בא לי לצאת קצת לבלות, לפגוש אנשים, לעשות משהו.

אני אתגבר

אני חושב לעצמי אילו פרקים אני רוצה לראות

קודם כל יש לי 3 פרקים שלמים לראות של אטרפרייז,

אבל קודם אני צריך לחשוב על פרק טוב של הדור הבא, אני הרי צריך לכתוב תקציר לאתר אחר שהתחלתי לכתוב בו.

וגם

יש לי בדיקות לעשות. דברים בכבד, שומנים בדם, לא נעים

אני צריך לחזור לכושר, וגם ללכת 6 קמ"ש לשעה כל יום למען לא אקבל עוד עשר שנים התקף לב... כן, זה נכון.

וכל הבאסה, כל הדברים שאני לא אוכל לאכול, שוקולד, עוגות, קולה...

והכי נורא- הבורקסים של אמא.

אהההההההההההההההההה

התקשר אלי אריאל להודיע לי שהוא קיבל 90 ביישומי מחשב.

נכסתי לאתר לבדוק כמה קיבלתי. 75. שוב אני לא עובר את ה80, אף פעם לא עברתי את השמונים.

נכנסתי לציונים של שנה שעברה לבדוק כמה קיבלתי ביישומי מחשב מועד ג- 48.פאק.

אני מאד מאוכזב ומעתבן אותי ואני מיואש, כי אני לא מצליח להתגבר על הציונים שלי, ואני אצטרך כנראה לעשות את הקורס הזה עוד פעם, וזה נורא מעצבן אותי. 3 פעמים עשיתי את סטטיסטיקה, והציונים שלי מאד נמוכים. אני יכול להסתכל על תואר שני רק מרחוק, ואולי אני אצטרך לעשות סמסטר של שיפורים בסוף התואר, אני כבר שומר את כל החומרים שלי למקרה שאצטרך, קצת דיכאון כל העסק.

היום הייתי כל היום מול הטלויזיה, לא היה לי משהו אחר לעשות, הייתי אצל חברה שלי והיא למדה, ואני נותרתי בלי משהו לעשות אז העברתי אותה מול המסך, זה לא היה חסר לי ולא ממש רציתי וכל הזמן היתה לי תחושה שאני צריך ללמוד משהו , אבל למעשה אני לא צריך ללמוד.

אז היום הזה עבר לו. היה לי ממש נחמד חוץ מזה, אבל ממש ביאס אותי הקטע האחרון, הבאסה שהציונים האלה, שאני רודף אחריהם.

היום התקשרתי לקופה לתת להם משמרות.

אומר לי הגאי המאפיוז- עם המשמרות שלך זה לא ילך.

אני רוצה לתת 5 משמרות לשבוע הבא. תשמע, זה לא ילך קלטנו אנשים חדשים וכו'.

אתה משחרר אותי אני מבין, כן הוא אמר לי.

טוב. יופי, עוד יותר טוב.

מחר מבחן אחרון. ואז  אני רץ לחפש לי עבודות אחרות טובות יותר. יותר עדיף. הכי טוב.

סופשבוע חלום יש לי, חוץ מהמבחן מחר, חלום.

הייתי מעדיף להתפטר, אך פוטרתי עוד קודם.

ניחא, שטויות, ירידה לשם עליה.

שלום לכולכם

היה לי היום יום ממש טוב

הוא עוד ארוך.

לימודים ומשחקים

הדכדוך רב והבלאגן מרובה.

אמא שלי הראתה לי כמה היא מרוויחה (קצת).

היא גם יוצאת מבנק הפועלים (בגלל שהם זונות) ומעבירה את כל החשבונות והכל לבנק האחר שלה שלא גובה כמעט כלום בעמלות וכו'.

היא הראתה לי כתבה בהארץ של אתמול. מסתבר שנשים לא יוצאות לפנסיה בגיל 62, אלא בגיל 64- כן לא יאומן. היא בת 56, ולא רק זה שהיא לא יוצאת בגיל 60 כמו שציפתה, ועכשיו גם לא בגיל 62, בגיל 64. מדהים.

עכשיו הקטע הרע כל כך הוא שנשים שמקבלות יותר מ- 4000 שקל משכורת בנטו, יקבלו את הקצבה בגיל 70. כן- גיל 70. לא יאומן כי יסופר. משמע, שאמא שלי תתקיים (אולי) 6 שנים ללא פנסיה. מדהים.

היא מקבלת פחות מארבע, אז גיל 64 מובטח לה, אבל אם יעלו לה את זה במאה שקל, מאה שקל, זה יחסוך למדינה כל כך הרבה, ולאמא שלי לא יהיה מה לאכול.

אז אני מאד מדוכדך

טוב, אז עד עכשיו הייתי מחורדן.

להגיד שאני לא... לא נראה לי, המחשב והכל, עבדתי על פרסום האתר www.shulamitapfel.com

ושלחתי מיילים לכל מיני אנשים, הפעם שלחתי מיילים לספריות האוניברסיטאות הגדולות, שיכניסו אותו למאגרים שלהם.

אנחנו הולכים לעשות עוד משהו- כתב יד וקטעי אודיו, יהיה מגניב.

הכנסתי אותה לידיעות, לנענע, וואלה מאד איטיים עם זה. גם גוגל כבר מכירים. הכל טוב.

מה עכשיו, אני הולך לסדר את כל החומר שיש לי לקרוא, לעבור, לשנן, להשיג.

בערב, ככל הנראה, אני הולך להופעה, ואין לי כסף, אבל לא מפסידים הופעה פעמיים.

אני גם מחפש עבודה, מישהו מחפש עובד?

הסתבר לי שקוראים אותי פה אנשים שהכרתי פעם איכשהו. מאד מעניין.

גלי צהל, השעה 5

הגעתי הביתה, יש לי כל מיני מעשים שדורשים שיעשו.

אני צריך לחפש עבודה חדשה, אני צריך ללמוד למבחן הגדול של יום ראשון

אני צריך לסדר את החדר, אני צריך לאכול

אני צריך לעדכן אתרי אינטרנט, ולהראות באחרים שאני חי.

כרגע לא בא לי לעשות שום דבר חוץ מאשר להתחרד מול המחשב לחפש את עצמי.

כמו התמונה על הארון.

לא מחויב,

אבל בכל זאת ללא הפסקה,

קינג אוף סורוW

The DJ's playing the same song
I have so much to do
I have to carry on
I wonder will this grief ever be gone
Will it ever go
I'm the king of sorrow, yeah
The king of sorrow

I'm crying everyone's tears
I have already paid for all my future sins
There's nothing anyone
Can say to take this away
It's just another day and nothing's any good