לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הנדסת המחשבה / יוזף ברויר
Avatarכינוי:  יוזף ברויר

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007


מה אכלתי היום? במטוס אכלתי חביתה ושני קרואסונים.
לא מזמן אכלתי בננה ואשכולית.
עכשיו אני שותה ייגרמייסטר.
משהו עובר עלי.
מאז ניו יורק
נכתב על ידי יוזף ברויר , 27/2/2007 22:41  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט אחרון למנהטן


רגע לפני שהמונית לוקחת אותי, והמזוודה המפוצצת חוזרת הביתה איתי אני יושב על רצפת פרקט חומה, הילדה ישנה, המטפלת איתה, מסתכל מסביב, לא לשכוח דבר, מצטער שנגמר, נוחת רק מחר, לי יש חלומות גיליתי לא מכבר, חלקם נמצאים פה, חלקם עוד אינם, מסתכל בהצלחותיי שואב לי עידוד, חוזר אל הארץ, מתרווח ושר.

חבל לי שאיני עוד כאן, כל הנשים שעוד רציתי להכיר, כל הנופים שציפיתי להאיר, כל המקומות שעוד רגליי לא דרכה, והילדים-הילדים.

עוד נכון לי עתיד,
רק לצעוד,
חלומות מתגשמים,
ברוכים השבים.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 26/2/2007 19:37  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בני אדם אוהבים להגיד כן


הכנתי את הכרטיס שלי מראש. הגענו לגן. היא ראתה אותי וראיתי את המבוכה בעיניה. אמרנו היי.
אחרי שלא ידענו איך להתחיל את השיחה במסדרון עברנו אחד על פני השניה, ואז היא הסתובבה אלי וסיפרה לי שהיא הרגישה מפגרת בסוף שבוע, כי בסוף היא יכלה לצאת איתי כי היא היתה פנויה. באותו יום היא אמרה לי שיש לה חבר ושהיא מרגישה מוזר להחליף טלפונים. דיברנו קצת, ואז שאלתי אותה אם היא רוצה להחליף מיילים.
היא לא עשתה את אותה הטעות פעמיים ואמרה מיד כן.
איזה כיף זה היה. ואם חשבתי על 50% לכאן או לכאן, הייתי צריך להתחשב בגורם האנושי שמחפש קשר ובזה שהיא אמרה שעשיתי לה את היום ושאני  very attractive, בקיצור, הופתעתי קצת אבל בעיקר כבר חשבתי וידעתי שהיא הצטערה שהיא לא יצאה איתי, ככה זה בני אדם, הם אוהבים להגיד כן, הם אוהבים להגיד כן, וכשהם אומרים לא הם מצטערים על זה אחר כך.
שמחתי, החלפנו מיילים והלכתי לי בשלג הביתה, אחרי שנישקתי את אושו קטן.

זה מה שלמדתי היום.שוב. בני אדם אוהבים להכיד כן.

 
נכתב על ידי יוזף ברויר , 26/2/2007 16:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שפיות


המזוודה מוכנה לשוב ארצה יחד איתי. אני מגיע עם הרבה יותר דברים ממה שהגעתי לכאן. אני מגיע עם מתנות לשתי רקות ולצלמת אחת, אני מגיע עם מגזיני אופנה, מגזיני צילום ועם כמה ספרים, אחד של מייקל ג'ורדן. גם מצאתי נעליים. רוקפורט. מצאתי בסייל את אלה שזממתי עליהן מלכתחילה אך לא היו במידתי. לא נעליים זקנות ולא נעלי ספורט. סוג של קרוס טריינינג. אני מגיע עם ספר צילומימסך של אתרים באינטרנט. שם יצמח האתר החדש שלי.
אני חוזר עם עונה שלמה של הדור הבא, אני חוזר עם דוידוב.

מחר אני לוקח את הילד לגן פעם אחרונה. 50 אחוז שהיא תתן לי לתת לה את המייל שלי. 50 אחוז שלא. אני אלך על ה50 אחוז האלה גם אם אקבל לא.

היום בסאבווי הבנתי שכדאי לי להיות נוכח. ממש ער. הערתי את עצמי.הבנתי שבשעה הזו ביום המחרת כבר לא אהיה שם, ואחזור למולדתי, זו שאוכלת יושביה, זו של הצ'חצ'חים והפרחות, אלה שלא מאמינות בגברים, הפוליטיקאים המסריחים והאוטובוסים הארוכים. אני גם אחזור לחיים שלי, לאופנוע... הנה הלילה האחרון שלי פה, התחיל לרדת שלג. נגמר לפני שהגעתי, מתחיל שוב עם צאתי. פעם ראשונה שאני רואה שלג יורד, המחזה יפה, גם הפתיתים. המצלמה שלי תפסה אותו בחשיפה ארוכה ארוכה. אהבה.
פה, בפעם הראשונה אחרי שנים, אולי מעולם לא, קלטתי מה זה שפיות. הייתי בשפיות.



עכשיו חצות.
שפיות אחרונה.
שבר בהכרה. 
רגוע, עייף וחרמן,
אני הולך.
לישון.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 26/2/2007 06:57  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



34 והשדרה התשיעית


לקראת הסוף כבר יצאתי היום פעמיים מהבית.
בבוקר הלכתי לחפש לי נעליים. לא מצאתי. "כל הזין במידה 14", שלחתי היום סמס. מידה 14, אם אתן שואלות, זה מידה 48 בשפת הקודש, עכשיו לכו תבינו את זה, פאקינג ניו יורק.
בכל אופן, הלכתי, חיפשתי, רצתי, חזרתי הלכתי ושבתי הביתה לטפל בילדים.

עכשיו, כשזה נגמר הלכתי שוב. הפעם הקניות שלי לא הצטמצמו לנעליים.  בחנות כלבו ענקית של שלוש קומות מצאתי לי בגדים חדשים אהובים, כולם בסייל. סריג פשתן מהמם בירוק. סריג דק מצמר, כמו סוודר רק פחות. סוודר בצבע כחלחל ירוק שלא האמנתי שאלבש של קלווין קליין כפרעליו, ווסט!, שכבר שנים חיפשתי כמוהו ועלה לי רק 17 דולר ow yeh.

משם עליתי קצת לרחוב 34 והשדרה התשיעית. חנות הצילום אליה כל כך רציתי להגיע היתה כבר במרחק צעידה. סגור.
בואסתי, אבל רק לרגע. כל הדרך לשם, שהתחילה מהמדיסון סקוור גארדן היתה במגמת "סוף סוף קצת גודל אמריקאי", אמרתי לעצמי בעודי מסתכל על הצבעוניות של רחוב 34, את כל הפאסון של כל הניאונים, והתנועה הרבה על הכביש... 34 דומה במקצת ל- 42 בקטע הזה... אז אמרתי לעצמי "נלך לסרט", אבל הסרט החדש של ניקולאס קייג' הוא PG13, שזה אומר שזה לילדים בני 14 בערך והסרט הבא אחריו היה שעתיים אחר כך ולא התכוונתי להשאר שם רגע אחד מיותר. אז נכנסתי חזרה למדיסון סקוור, לקיוסק, והו, שם עשיתי את הקניות שלי. לא ממתקים לא. שני מגזיני צילום ואחד עיתון אופנה שאף פעם לא ראיתי, יותר נכון מגזין, iD.

הביתה אני חוזר עם ז'קט, כובעים, סוודרים, וסט, בושם, ספרים ושבעה תקליטורי דיוידי. יאללה. הביתה כבר... אוטוטו.
אני אצלם את הבגדים, יהיה לפוסט הבא או זה שאחריו.

מי שלא מוחה כפיים בן זונה.
(לנסיכה, לפוסי, לאנה, ואילנה, ובובה, לדי, ולנון סטופ, ולכאב ראש, וללוול, ולסנדלים, ולטרמינל ואחרונה- לנורמה)
נכתב על ידי יוזף ברויר , 25/2/2007 07:14  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היא כזאת יפה (ומאמי)


אוווח, היה לי יום מחרמן היום.
הוא התחיל בלהגיד לה היי בבוקר, שלאחריו התחלתי לדבר איתה אחרי הצהריים, הצעתי לה לצאת, היא חשבה על זה שניות ארוכות, היתה נבוכה, היא אמרה שיש לה חבר, נסוגותי, היא חזרה, אמרה שזה מאד החמיא לה ושעשיתי לה את היום.
בין לבין ראיתי שתי מ-דהימות עם עיניים כחולות, אחת יותר יפה מהשנייה, בזבוז של ממש לחיות בארץ בעיניי.
לבסוף, קינחתי במסיבת גייז בדירה פרטית. בעל המסיבה, אחד משלושה שידעו עברית (כולל אותי כמובן), אמר לי שכולם מסתכלים ומדברים עלי (טוב, בואו לא נגזים, הרוב). הרבה זמן לא התחרמנו לי הומואים על התחת ככה... אי אפשר לומר שהתגעגעתי, אבל היתה מסיבה מוצלחת למדי בשבילי. פשוט אי אפשר לדעת מתי תעשו נטוורקינג ומתי תצטרכו לתת למישהו או למישהם כרטיסי ביקור.
עדיין, אם יש משהו שעשה לי את היום, זה שהיא אמרה לי שעשיתי לה את היום. אני אגיד לה את זה ביום שני כשאראה אותה בפעם האחרונה, היא בטוח תחוויר מרוב מבוכה, (זו תהיה הזדמנות מצויינת).
נכתב על ידי יוזף ברויר , 24/2/2007 07:59   בקטגוריות ערבים, נטוורקינג, גייז, מסיבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איסט סייד מנהטן


היום הייתי בשני מוזיאונים.
אחד מהם היה פעם בית מגורים גדול. גוגנהיים, בו הציגו עבודות של פיקאסו והמוזיאון לעיצוב בן זמנינו.(המוזיאון עיצוב היה פעם בית אם שאלתם)
את העבודות של פיקאסו לא ראיתי, אבל הו כמה צילמתי את הארכיטקטורה לפרויקט שלי. מתאים בול.
מעבר לזה ראיתי היום שתי בחורות מ-הממות עם עיניים כחולות לטבוע בתוכן כמו של האחיין שלי. שתיהן לומדות בקולומביה, אחת מהן בטוח יהודיה ושתיהן התלהבו מהעיניים הגדולות של אחותי. הו אם הייתי נשאר פה עוד קצת כבר הייתי מתחיל איתן. אבל אתם יודעים, רגליים קרות ואוטוטו בארץ... מה אני אבקש לצלם אותן כדי להתחרמן מהן אחר כך?
(אל תענו לי אפילו, אני יודע את התשובה).
נכתב על ידי יוזף ברויר , 23/2/2007 21:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינדוקציות של ההנדסה


אחותי סיפרה לי על אחת מהעבודה שלה, סלובנית, בגילה, שיש לה חבר ישראלי באיטליה.


הם מדברים כל יום פעמיים ביום, הם לא בוגדים והם רחוקים וככה הם כזוג.
היא לא סומכת על גברים וחושבת שהם בוגדניים היא אומרת לי.
"בטח זה אבא שלה", אמרתי, "או אמא שלה".
""יש לזה יתרונות", היא אמרה לי.


ואז הבנתי שאני חושב באינדוקציות ושבכלל, הנדסת המחשבה משתמשת תדירות באינדוקציות ובדדוקציות כדי להגיע למסקנות שלה, מן הפרט אל הכלל ומהכלל אל הפרט.
two ways thinking אני קורא לזה וזוכר מה קפטן קירק תמיד היה אומר לספוק, קצין המדע והחבר הכי טוב שלו,
there is always another option, רוצה לומר, תסתכל לצד אחד, תסתכל גם לצד שני, ואחרי שהסתכלת לשני הצדדים תסתכל לאן ששכחת להסתכל. איזה שיעור מטורף לחיים.

נ.ב- שיניתי את מיקום קאונטר האורחים אל מתחת לתמונות שלי... אמרתי לעצמי "למה לרדת יותר מדי למטה כדי ליהנות מהסטטיסטיקה?!"
נכתב על ידי יוזף ברויר , 22/2/2007 19:14   בקטגוריות הנדסת המחשבה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עם כל הכאבראש של הילדים והכל, אני לוקח לי מנת בן אנד ג'ריס ונרגע קצת עם סוכר. ככה אמריקאים נהיים שמנים.
לא נראה לי שאצליח לרדת במשקל כאן בניו יורק, יותר מדי דברים טובים יש פה
נכתב על ידי יוזף ברויר , 21/2/2007 23:10  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על אנשים ו


בשיחת מסנג'ר עם מישהי דיברנו על אופנה ועל הטעם שלנו בבגדים.
רציתי לומר שווֹ יש כל כך הרבה מה להכיר בי, ושיש בי כל כך הרבה צדדים ואז חשבתי לעצמי ש(א)נשים רוצים לקחת את הזמן, הם יפתחו את דלתות ליבם עם הזמן, לאט לאט, אחרי סדרת מבחנים, אחרי שיוכיחו שכולם זונות, שכולם גנבים שכולם בעצם טובים מהם או פחות טובים מהם, שהם קטנים וחלשים ומסכנים ועצובים. אז שאלתי את עצמי- מה יש לאנשים שהם לא קולטים שהדרך שלהם לא עובדת? מה יש שאנשים כל כך נאחזים בבטחון המדומה הזה של להיות לבד? מה יש שלאנשים קשה לדבר?
כל התשובות כבר נכתבו. חבל שאנשים קוראים היום פחות.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 21/2/2007 16:48  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"הכוח"


הדבר הטוב ביותר שיצא מ"הכוח" זה דווקא הביקורות שקטלו אותו.
הנה אחת, טובה במיוחד, שנותנת לכם תובנה סוציולוגית (בעיני אדירה) על החיים:
עדיה אמרי אור, nrg
לא מזמן שוחחתי עם עורך וידאו צעיר ובעיקר אדם מבריק שהתעסק בטיפול בפרומואים ל"יורש" של אורי גלר. גם את זמנו הפנוי הוא משקיע בקריאה של שפינוזה ופיתוח רעיונות אנטי-קפיטליסטיים, בשאר הזמן הוא טובל ידיו ברפש ומצדיק אותן בטענות של "צריך לעבוד" ו-"זה בסך הכל בידור".

לו היינו שולפים מדגם מייצג של מרבית עורכי הוידאו, כותבי הטקסטים והתחקירנים של תוכניות הטראש הדוחות ביותר היינו מגלים אנשים אינטילגנטים שחולמים לכתוב דרמה ולתחקר דמויות מפתח שעיצבו את החברה הישראלית. כאלו שחורקים שיניים על מנת להשתלב ב"תעשייה" או לשלם שכר לימוד למוסדות אקדמאים שונים. בפועל, הם (ואין זה פוסח על אמתכם הנאמנה שמתפרנסת מכתיבה על אותן התוכניות) בדיוק דמויות המפתח שמעצבות את החברה ושולחות אותה מיום ליום לסף חדש של רדידות.

תוספת: יעידו על זה כל הבחורות שיצאתי איתן אי פעם שאיכשהו עבדו עם ארז טל ושות'. קרייסט, אתם לא מאמינים כמה תחקירניות הוא אי פעם העסיק. שזזזם

(לעוד ביקורות בבלוג)
נכתב על ידי יוזף ברויר , 21/2/2007 11:22   בקטגוריות ביקורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יומי הראשון


היום בעצם התחילה השהות שלי בניו יורק. ירדתי לרחוב 14 ובלי להתעסק יותר מדי כבר מצאתי לי מה לצלם.
אבל יש גבול לכמה אפשר לצלם חתיכות בניינים. מחר בבוקר אני כבר אלך למקומות אחרים אולי מקומות שיש בהם יותר עושר של פרטים קטנים שיכולים לעזור לי. בנוסף, פגשתי את האדם שיבחר בסוף את הצילומים שהם יקנו.
כמה מסקנות ראשוניות:
כמובן שאני רוצה לצלם כמה מרחבים אורבניים בשביל הכיף, בעדשה רחבה ובעדשה ארוכה ולמרחק.
מחירי הניו באלאנס בארץ מופרזים בעליל. לא יכול להיות שעולים פה נעליים עד מאה דולר ובארץ זה מתחיל ב-650.
יש פה סיילים טובים לרוקפורט ולטימברלנד. אני אצא מפה עם שני זוגות נעליים.
כל אדם שני מסתובב עם אוזניות לבנות. לכל אדם שני ברחוב יש אייפוד.
הייתי עושה מטעמים מהסאבווי, אבל עשו את זה כבר קודם.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 20/2/2007 22:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I was born to make you happy







it's all over the news here

זה אמיתי, בריטני ספירס עשתה קרחת.



נשאלת השאלה מי יותר יפה עם קרחת, היא, או דמי מור?
אני אומר שדמי. עכשיו בואו נראה את בריטני משחקת G.I.JANE

(העתיקה ממני ועשתה קופה, נ')
נכתב על ידי יוזף ברויר , 20/2/2007 01:18  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחוץ בהיר


חמש וחצי קמתי היום. בסביבות 11 הלכנו לסנטרל פארק הקפוא לראות תיאטרון בובות. הציגו שם את סינדרלה בגירסה האמריקאית. פוליטיקורקטיות לא היתה שם בהצגה שעדיין הציגה את הנסיך שבוחר את אישתו מתוך כל הרווקות של העיר, העיקר שתהיה יפה. נגעלתי קשות. כמה אפשר נו? חונכנו ככה, זה לא אומר שצריך להמשיך.

אני קורא את החדשות מהארץ, ועולה לי סחלה מטורף מהטמטום. נו כמה אפשר למנות אנשים לא מתאים לשירות ציבורי נו כמה אפשר?

מרב מיכאלי כתבה את זה הכי טוב: זהו היום שלמחרת החלפת מפכ"ל בגלל רשלנות ושחיתות במשטרה; חמישה ימים אחרי החלפת רמטכ"ל בגלל כישלון במלחמה; שמונה ימים אחרי החלפת שר משפטים בגלל מעשה מגונה בעובדת צעירה; יום אחרי התפטרות ראש רשות המסים בגלל חשדות חמורים; ולא הרבה ימים עד להחלפות שתביא ועדת וינוגרד. כן, סתם יום של חול.

ואפילו המצאתי סלוגן, פשוט כזה, למפגרים ממש: "מושחת? תתפטר!"
בהיר בחוץ, אבל התחת קופא.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 19/2/2007 21:47  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חמוציות להמונים


הדבר היחידי שקניתי לי פה באמת זה חמוציות.

מחוץ למנהטן יש סוג של האנגר ענקי בו אתם לא יכולים לקנות לפי משקל או לפי אחדים, חייבים לקנות באריזות גדולות. זה כאילו יותר זול, וזה באמת יותר זול אם מסתכלים על זה ככה, אבל משפחה לא יכולה לצאת משם עם פחות מ- 400 דולר. תחשבו. 400 דולר. אז במסעי שם קניתי 1 קילו 360 גרם של חמוציות יבשות.
בדרך הביתה הבנתי שכתוב עליהן שהן ממותקות.
פתחתי את החבילה, טעמתי, וגיליתי שהן לא חמוצות כמו שקיוויתי.
התבאסתי.
אבל כאמור אני ידוע ביכולות האילתור שלי, הוצאתי מהארון את המלח לימון ושפכתי קצת. פרפקט.
עכשיו אני יכול לדאוג שיהיה לי פיפי אדום כמו שצריך. סתם סתם, אין לי דלקת בפיפי. סתם נהיה לי טעים יותר כשהחמוציות חמוצות.
ואגב, מלח לימון זה לא מלח, זו חומצה ציטרית, חומצה הנותנת לפירות אלו את טעמם החמוץ.
עכשיו אני שמח. יש לי ממתקים!


 




נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/2/2007 23:20  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכוניות צעצוע


רק עשרה לשלוש עכשיו ושני הילדים כבר ישנים. אני ער עוד מלפני שש בבוקר כי אז אני קם ועכשיו אני מרגיש שכבר ערב אבל הילדים שאך נרדמו בטח יקומו עוד מעט, הם לא ישנים כל כך הרבה.
עוד לא יצאתי היום מהבית, קצת אפרורי בחוץ לא יותר מדי.
כשאתה משחק במטפלת זה כמעט שאתה לגמרי מבטל את עצמך (בשביל) לאחרים.
אבל בגדול אתה שמח, בגדול אתה יודע שאתה עושה דבר טוב, בגדול אתה יודע שאתה עוזר, בגדול אתה יודע שזה טוב לתת, אז אתה נותן, אתה לא מתחשבן, אתה עוזר, אתה אוהב.
עוד יגיע הזמן שלך לפרוץ, עוד השבוע, עוד יומיים, אוטוטו, בינתיים אתה מסתכל על ניו יורק מהחלון, בחדר זרוקות מכוניות צעצוע.

(מי שלא משאיר תגובה הוא בן זונה)
(אחח ההומור הברוירי הזה שלי)
נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/2/2007 21:40  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ניו יורק קומה 10


עוד לא הוצאתי את המצלמה שלי מהתיק שלי פעם אחת מאז שנחתתי בעיר הזאת.
כל מה שעשיתי מבחינה צילומית היה לחרוש על הקמרפון שלי ולצלם את הקטנים.
היום בשש כבר קמתי להחזיק את הקטנה אחרי לילה ארוך בו אחותי בכלל לא ישנה.
אני יודע שאצלכם כבר שלוש, אבל אצלי רק שמונה בערב והאחת כבר ישנה, ולשני מספרים עכשיו סיפור.
כשמגדלים ילדים זה נורא מעייף.

עוד לא הוצאתי את המצלמה שלי מהתיק אפילו פעם אחת מאז נחתתי.
זה יקרה רק ביום שלישי כי היום היה פרזידנט דיי וכולם היו בחופש, ומחר יום ראשון, וביום שני עוד פעם חופש, אז את יום שלישי אקדיש לפרויקט הזה שלי... אם כבר להשקיע אז עד הסוף.



ניו יורק קומה 10 : יוזף ברויר
זה צילום מהקמרפון שלי, חרא צילום, נו ככה זה


בחוץ השלג לא נמס, אומרים לי שאפס מעלות ואולי פחות. בבית שלי, כשסיביר קומה 7 אני נורא מתעצבן, אבל פה, כשהרוח קרה זה כל כך טבעי, יותר כיף בקיץ. אויש השטויות...
כשאני פה אנ'לא כותב טוב :)
לא נורא, מחר נקנה עוד אבוקדו
נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/2/2007 03:03  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מה אני יכול לומר, ילדים זה שמחה.
קר בחוץ, בבית חם
נכתב על ידי יוזף ברויר , 17/2/2007 16:35  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמונות מחברון


התכוננתי ליסוע לחברון כשפתאום קיבלתי טלפון, "אתה חייב לבוא", שמעתי מהצד השני של הקו.
ארזתי את הדברים שלי ומיהרתי

 


צילום אילוסטרציה: יוזף ברויר

מסתכל על השמיים ועדיין רואה את תל אביב: יוזף ברויר

ירוק זה האופנה החדשה: יוזף ברויר

אין ספק שירוק זה האופנה החדשה ל- 2007, תזכרו מה שאמרתי לכם, אני טועה לעיתים מאד רחוקות בענייני אופנה.
הקמרפון שלי עושה דברים בסט.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 16/2/2007 10:21   בקטגוריות תמונות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 הקטע הבא הוא טיוטה

 

אתמול שוחחתי עם בחורה על ניסויים מחשבתיים.

היא שאלה מה זה בכלל והסברתי לה שזה כמו ניסויים בעולם האמיתי של "בואו נראה מה יקרה" רק שאלה קורים במוח בעוד אנחנו מתעסקים בלהכנס פנימה, לעומק, מעבר למה שאנחנו רגילים בדרך כלל תחת ההצדקה היחידה של "זה ניסוי מחשבתי, שום דבר לא הולך לקרות באמת, זה רק אני חווה מחשבות, זה הכל".
היא אמרה לי שזה נשמע מסוכן. “זה לא מסוכן", אמרתי לה, אבל סייגתי את זה בכך שיש פעמים שזה עלול ליצור תוצאות לא רצויות. איזה אתם שואלים?
אדם המתעסק בניסויים מחשבתיים הוא אדם שבדרך כלל ירצה, או לפחות יתעניין בגבולות המוצבים בפניו, גבולות חברתיים, מצפוניים, חינוכיים, כל גבול שאתם יכולים לדמיין. ניסויים מחשבתיים, אפשר לומר, נועדו לפרוץ גבולות, כמו כל ניסוי, ואם אנחנו משתמשים בהם כמדענים, אך גם כנסיינים, אנחנו יכולים להגיע רחוק מאד בהגברת היכולות שלנו ובהעצמת עצמינו כבני אדם בכל תחום שנרצה להתקדם בו בחיינו.

בעוד חוויתי שאפשר להתקדם רחוק מאד ולפרוץ גבולות עד כדי שאחרים משתאים לנוכח יכולותינו החדשות (בתחום החברתי, בתחום המיני, בתחום התעסוקתי, למשל) גיליתי שיש מקומות בהם אני מגיע לגבולות בתחומים מסויימים ואומר לעצמי "עד כאן, ולא עוד. מכאן, אם אפרוץ את הגבול הזה אני אצטער עליו אחר כך". אתן דוגמה, היא לא כל כך קשורה, אבל היא מוכיחה שני דברים לדעתי-

"אם הייתי פלשתינאי גם אני הייתי משתתף באינתיפאדה", אמר יום אחד אהוד ברק ועורר עליו סערה.
מיד קמו עליו פוליטיקאים ועיתונאים כאילו גילו שהוא אינו פטריוט וכאילו רק עמדת ישראל היא האמת לאמיתה בסכסוך שלנו איתם. או אז הבנתי שני דברים- האחד- אהוד ברק מבצע ניסויים מחשבתיים על עצמו והוא הסתכל, לקח את עצמו לעמדת הפלשתינאי והבין עם עצמו שהוא, בהינתן שהנסיבות משתנות והוא הופך לפלשתינאי- הוא נלחם בישראל, חד וחלק. שניים- אנשים שלא עושים ניסויים מחשבתיים מפחדים מניסויים מחשבתיים שעלולים לגלות להם דבר מה על עצמם שאולי, ואני מדגיש אולי, לא יאהבו לראות על עצמם.

נחזור לעיקר. ניסויים מחשבתיים טובים לתודעה.בזה אין ספק. הם מרחיבים אותה, הופכים אותה לסובלנית יותר, גמישה יותר, ריאלית יותר, חזקה יותר, מפוכחת יותר וחדה יותר.הם פותחים אותה לאפשרויות שעד אז לא היו אפשריות להבנה. אך למרות זאת, יש זמנים לשים גבולות לניסוי כמו לכל ניסוי מכמה סיבות.
אחת, גיליתי שאם אני פורץ גבולות מסויים בהווייה שלי אני הופך להיות אפאתי כשהנסיבות חוזרות על עצמן מפעם לפעם. גיליתי שאם אני פורץ את הגבולות של עצמי בתחומים מסויימים של מוסר אני יכול ועלול להיהפך לאלים. כן, גבולות מוסריים שומרים אותנו מעצמינו. גיליתי שאם אני פורץ גבולות מסויימים זה פוגע לי בתהליכים חיברותיים מסויימים שחונכתי ושגודלתי על פיהם ושעיצבו אותי כמי שאני.
כל אלה ראיתי שאם אפרוץ את הגבולות שלי בתחומים ההם, אסבול מהשלכות שטוב לי בלעדיהן.

נכתב על ידי יוזף ברויר , 15/2/2007 09:29  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

83,206
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליוזף ברויר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יוזף ברויר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)