היא אמרה לי שיש לי יותר מדי דברים שאני מתרץ עם העבודה. יותר מדי דברים אתה אומר שאין לך או שאתה לא עושה בגלל העבודה.

 

היא אמרה לי שאני פוחד בלי לומר לי זאת. היא צדקה, התחיל התהליך.

 

 

לא היה כיף והרבה דברים השתנו, אני תמיד חושב על זה שהשחרור הכי גדול קורה מתוך המחשבה.
שני דברים אני רואה על עצמי עכשיו-

להשקיע ולחשוב מחשבות משחררות.

 

הרבה זמן לא חשבתי על זה שהכוח שלי נמצא בלב

הרבה זמן לא הייתי שמח כמו שהייתי שמח כשהייתי בחדשות

 

לפני כמה ימים חשבתי לעצמי שכשעשיתי את זה הרגשתי בבית ואילו עכשיו אני אוסף פירורי סיפוק כי הרי כל העסק הזה נובע לי מהראש ואילו אני עוד לא מצאתי את המקום שאני אומר עליו- זה זה.

 

חשבתי לעצמי שהנה תפסתי את עצמי ברגע של הילוך לא מודע שכזה וכמה זה בעצם חשוב להיות ערים.

תפסתי את עצמי קולט שאני מבזבז את החודשים האחרונים לא פותח כלום ורק סוגר דברים, מתעסק בסקס לא סקס, יחסים לא יחסים, עניינים בלי עתיד, הכנסתי את עצמי בעיניים פקוחות אל תקופת מעבר, כך חשבתי מאותו רגע בו התחלתי, תקופת מעבר שעשתה לי את החיים למה שהם היום ומתוכם נבע הכל.

כשתופסים את זה זה משחרר, בואו נראה מה יוליד יום,

אותי יותר מעניין מה אני יכול להוות או לעשות כדי לגרום לזה לקרות.

בלילה לפני שאני הולך לישון, ככה זה לפחות בימים האחרונים, ואני הולך לישון לבד בימים האחרונים, אני שוכב בעיניים פקוחות ונותן למחשבות שלי לצוף.
אני מגלה שיש לי הרבה מחשבות שרק חיכו לרגע הנכון לעלות, שקודם לא יכולתי או לא רציתי לחשוב עליהן.
אני לא שוכח כלום, לא מדחיק כלום, מציף הכל וצף בכל זה.

ביומיים האחרונים הלכתי לישון לפני חצות הליל.
ביומיים האחרונים התעוררתי בערך שעה ויותר לפני השעון כי הגוף שלי השלים את סייקל השינה שלו ואז נותר לי רק לחכות לשעון שיצלצל ויעיר אותי אחרי זמן מה וזה זמן המיטה החמה שלי שאני מתפנק תוך שינה נוספת.

אחד הדברים שלא עזבו אותי בימים האחרונים זה השיר הזה שמתנגן לי בראש. הוא התנגן לי בווליומים שונים, אבל לפני השינה הצלחתי לכבות אותו. אני חולם הרבה חלומות בלילה. כולם טובים, כולם מעניינים. אני לא זוכר אותם, אבל אני מתעורר בנאדם שונה לגמרי. רגוע, אוהב, שמח, מסופק.

 

הללויה.

the rain,
the fire,
it doesn't matter,
it's all cold

cold and broken