אה, איל פוסטינו יקר

מדהים שאני רושם בך דברים.

הרישום הראשון היה בחודש שעבר, 87.5

היום אני 82.2- הייתי אומר שזה מרשים.

האמת שיכולתי יותר, בשבועיים האחרונים אכלתי כל מיני דברים שהיה לי אסור.

עתה, עת אני עומד לפני ליל הסדר.... אתה יודע איך זה. נראה מה נעשה.

יש עוד מה לעשות.

היש גובר על האין

ככה זה במבניות

המוח שלי צריך אתחול- אני צריך ללכת לישון ולהתעורר אחר כך כדי להתחיל את היום מהתחלה.

חצבו בנו היום פילוסופיה פמיניסטית שלא להאמין- היה לי קשה להיות שם, היה לי קשה.

אני הולך לישון

המקום שלי בחיים כרגע הוא שנכנסתי לתלם. אמנם בכמה מקומות ולא באחרים אך זה המצב.

זה מצב של לעשות מה שנדרש ותו לא. תלם הנדרש.

קראתי הבוקר את מרקס, את המניפסט הקומוניסטי, אני בונה לאיש הזה את האתר, אני משקיע שם שעות.

האתר הזה מעצבן- אבל אני מבין שהאתר מעצבן כי אני בניתי אותו כך. כנראה לא השקעתי מספיק מחשבה. הגיע הזמן לגמור אותו כבר.

ומחר אני נפגש עם יוסי, אז עד מחר אני צריך לחבר את האינטגרציה של המאמרים שהוא ביקש ממני לכתוב. הפרי שלי אומרת שזה לא חכמה, שזה ממש לא בסדר שנעזרתי במישהי שעזרה לי כבדרך אגב. הלכתי לערער על ציון מבחן. היא העלתה לי את הציון בארבע נקודות שלמות וחוץ מזה גם קיבלתי שיעור פרטי על איך כותבים תשובה שמבחן. סיפרתי לה שהסוציאליזציה שלי של לימודים היתה גרועה ועודנה, היא לימדה אותי דבר או שניים בחן וענווה.

אז, אני צריך לכתוב את העבודה הזו למחר, ולגמור את האתר עד מחר אולי אפילו אצלו בבית וגם, לא יודע מה- זהו.

ויש לי לקרוא עוד כמה מאמרים, אני שמח לקראתם.

אבל הנה הצד השני- פגעתי באינטגריטי שלי בכמה מקומות:

-אכלתי השבוע כל מיני דברים שלא הייתי צריך לאכול. בכל ביס התפלאתי כמה קל לאכול שטויות, שיא הפשטות. אנשים אפילו לא חושבים על זה, הם פשוט אוכלים.

-לא עשיתי כושר שבוע, אולי טיפה יותר, הבטן שלי טיפה גדלה, חזרו לי הצמיגים שבצד שנעלמו להם עד לפני שלושה ימים, זה היה ממש מפתיע להיות בלעדיהם.
-הפסקתי לדבר עם כמה אנשים- טוב זה דו ערכי, היה עניין של סדר עדיפויות, לחלק מהמקומות שיגרתי התנצלויות, לאלה שלא- היה כיף, סליחה על הניתוק, שלום.

אתמול בבוקר לפני צאתי את הבית הלכתי למיטה של אמא שלי, היא ראה טלויזיה, נשכבתי לידה, הסתכלנו רגע, הבטתי בה באהבה ומקרוב. פניה גדולות, עורה המקומט, רוך בעיניה, אני אוהב את האשה הזו חשבתי לעצמי, אוהב אהבת נפש. כמו בפעם המי יודע כמה חשבתי את המחשבה העצובה הזו על העתיד בו היא יום אחד לא תהיה יותר. אמרתי לה שאני שמח שהיא חזרה, התגעגעתי אליה ולאוכל שלה ולאהבה שלה. הפרי שלי אומרת, אולי מעכשיו אקרא לה פרי, פשוט פרי- פרי אומרת שכשהיא לא בארץ אני מתנהג כאילו לא אכפת לי מהניקיון, אבל כשהיא בארץ אני מקפיד כמו יקה. שמתי לב שיש משהו נכון באמירה שלה, גם לא התנגדתי, גם לא הגבתי. (דף)

מה זה משנה מה זה אקזיסטנציאליזם.

 הרבה ימים לא כתבתי לבלוג, הרבה ימים לא חשבתי על הבלוג. היום חשבתי עליו וידעתי מה יש לי לומר לו. איל פוסטינו יקר שלי- אתה פה לשימושי בלבד, אני אוהב אותך ככה- גבר גבר. (חדש)

ולמה אנונימיות אתם שואלים?

כי זו המילה שעלתה לי בראש קודם- זה אקזיסטנציאליזם.

כמה דברים ברוח השעה.

קודם כל והכי חשוב- אבדה לי עבודה שרציתי להדפיס אותה כתבתי בכתב יד- עכשיו אני אצטרך לשחזר, זה מחדל , פשוט מחדל- אך לא ארתע, זה עוד תרגול במקצוע הזה.

שנית- מדברים על השלום עם מצרים בחדשות ומראים שם מה לומדים ילדי מצרים על ישראל. בהחלט בושה וכלימה, אך מה אפשר לצפות ממדינה שהנשיא שלה מכהן כבר 300 שנה?!

שלישית- האם זוהי קנוניה, להוציא אותי מהתכנונים לרדת לסיני בחופש הקרוב?

טוב היות חרמן.

טוב לקום ולחשוב עליך.

טוב להתקשר.

טוב שהכבד.

טוב שלומדים.

טוב שהמוח עובד.

בית השחי צועק חמאס-

נלך להתקלח.

later.

איך יודעים שאמא חזרה מחו"ל?

שמים לב פתאום שצריך לשטוף כלים כדי שהיא לא תתעצבן על זה בבוקר.

קמתי הבוקר בשמונה. קצת עייף, דומע, עם פירורים רבים בעיניים, בלי הרבה חשק.

אני צריך לצאת עוד מעט לעבודה. הכי טוב עבודה, אבל אין לי חשק.

אין לי חשק.

אוף, אני חולה, יש לי דלקת בשריר החשק, הייתי רוצה סתם לשבת בבית היום, סתם ללכת לעשות קניות, אין לי שום דבר בבית, אין לי ממש כלום לאכול, רק מים מינרלים יש לי. הייתי מסדר את הבית קצת, הולך לקנות דברים, נם שנ"צ, אולי קורא קצת מאמרים, ממשיך באתר, אולי רואה איזה פרק לשם שינוי. שינוי.

שינוי.

נראה לי שאני מצביע לביילין בבחירות הבאות.

רגוע של שקט ורגוע של נחת

רגוע של אהבה, רגוע של חיבוק

רגוע עם חום. הרבה חום

המשך:

אני אגיד לכם למה, אנינ אגיד לכם למה אני מאחל לכם את זה, כי אני מאחל לי את זה.

היה לי שבוע שהיה לי קצת מטורף. כלומר הכל היה בסדר אבל ההתרוצצות הרגשית שלי היתה רבה, עשיתי הרבה עם הרגש שלי השבוע.

קיבלתי כל מיני ציונים, הייתי צריך לחשוב על כל מיני דברים שקרו, שעשיתי,שלא עשיתי, שרציתי, ושלא רציתי. עשיתי ספורט פעם פעמיים, וזה היה הרבה בשביל השרירים שלי.

הלכתי מפה ולשם ולשם ולכאן. התרוצצתי במוח הרבה. ברחתי וחזרתי, באתי והלכתי, בפנים בחוץ בפנים בחוץ.

כל מה שרציתי היה סופשבוע אחד של שקט.

אני רוצה קצת שקט

שקקקקקקקקקט

ציניות זה סוג של ויתור.

אני לא מאמין לאף אחד שהוא ציני. אולי שהוא צינצנת.

כל אחד שהוא ציני, הוא מסתיר בתוכו משהו שהוא ויתר עליו מהאישיות שלו, משהו שהוא ויתר עליו מהחוויה שלו, מהתמימות, מהתום.

הכרתי היום מישהי מהכתה שלי. ישבנו ביחד והתבדחנו, היא ישבה מאחורי והתלוננה על המתרגלת הזוועתית לדעתה. אני אישית די אוהב אותה. חוסר המושלמות שלה, ואי הנסיון שלה להכחיש את זה או להסתיר את זה עושה אותה אנושית וניתנת למגע בעיניי.

אחרי זה ירדנו אני, היא וגבר גבר לקפיטריה לאכול משהו לאחריי זה נכנסנו לעוד שיעור, שהיה על אנתרופולוגיה, אבל בעצם היה יותר כמו שיעור מרענן, מזון פילוסופי. אני דיברתי, יעל דיברה, עוד מישהי דיברה, וזהו, רק שלושתינו דיברנו כל השיעור, שהיה מרתק, ונתן לנו מקום להתבטא. וכל מה שהיא עשתה בסוף השיעור היה להגיד לי, oh please.

ציניות זה סוג של ויתור, ויתור על משהו שפעם היה שם ועכשיו מוחבא היטב, נסתר מהעין, אבל מנקר בלב, אולי קצת חמוץ, אבל עוד דופק.

דיברתי היום עם נועה, התקשרתי אליה שוב, היא שוב התנצלה ואמרה לי שלא היה לה זמן, והיא התנצלה שוב ושוב, ואמרתי לה בסדר ושוב בסדר, ורציתי לקבוע איתה שיחת מסנג'ר, אבל אין לה, אז היא הבטיחה שעד מחר, עד מחר זה יהיה מוכן, וכל מה שאמרתי, שאני אחכה לזה. היא התנצלה והתנצלה.

ראיתי חומות של תקווה. שוב. ושוב. הסרט החמוד הזה, אני אוהב אותו, עושה לי הרגשה טובה.

נזכר עכשיו בשורה האחרונה מקאנדיד: "יפים דבריך, אמר קאנדיד, אבל עלינו לטפח את גננו".

אוקיי, זה די מדהים.

נכנסתי לאתר האינטרנט של התיכון שלי.

יש שם חומר לימודים וגלריות של תמונות ופורומים לשכבות ולכתות.

למשל נכנסתי לפורום של יב והם מדברים שם על זה שלא הולך להיות להם נשף השנה אם הם לא יתארגנו.

אני חושב שזה מדהים.

כשאני הייתי בתיכון, הרגשתי מאד מנותק מהקהילה הזו שקוראים לה שכבה, שכבות, בית ספר.

עכשיו יש אינטרנט, כולם מדברים באינטרנט, לא צריך להיות ביחד כדי לדבר ולהתחבר, זה די מדהים.

פשוט לדבר. פשוט לדבר.

עוד מעט אני אכתוב פוסט, עוד מעט...

רק תנו לי לעבור את הסערה.

מאד מוזר, כל פעם אני מגלה שאנשים חדשים קוראים את הבלוג שלי אבל מיום ליום יש לי פחות ופחות מנויים.

אני כנראה נהיה חלוד- או אולי זה אתם.

מה 'כפת לי.

כולם רוצים רק אהבה.

זה דבר אוניברסלי

אין בילתה ואין אפס.

כולם יודעים את זה.

רק אהבה מביאה אהבה

ורק עבודה יוצרת עבודה.

שום דבר הוא לא יוצא דופן

והבלוגים שלכם אהוביי עושים לי טוב

אז תודה לכם. אתן יודעות מי.

-----------------------------

היום ישבתי ליד מישהי שאני יושב לידה בעוד שיעור, אז היא שאלה אותי אם אני לומד גם כאן, וזה שיעור על נשים כמובן- הרי אני לומד מגדר.

אז עלה לי בראש איש חייל על משקל אשת חייל. אז אמרתי לה שאני אשת חייל.

אז היא אמרה: "אתה יודע מה זה אומר?"

אני: מה?

היא:" שאתה פייגלה "

צחקתי

זה היה אחד משיאי יומי.

דיברתי עכשיו עם נועה, יש לי קראש עליה.היא התנצלה שהיא לא ענתה לי על השאלות ששלחתי לה (ראיון).

איזה קול משגע יש לה.

אני כל כך הולך לערער על הציון שקיבלתי, אלהים אדירים.

אני הולך להתקלח

הלוואי שהיה אפשר לשטוף ימים במקלחת. ג'יזס קרייסט.

מתגברת בי התחושה שאני דפוק ואני יודע שזה לא כך.

זה פשוט מדהים.

פתאום התחילה לי התחושה הזו לפני כמה שבועות, זכרתי לתעד אותה כמופיעה כדי שלא אאמין לה בטעות.

אני מייעד אותה לגריסה.

די לכיבוש

במצב רוח די טוב.

שני דברים קורים אולי שלושה.

אני עובד על האתר, אני די בסופו, רק כדאי שהוא יאשר אותו ונתחיל לסגור את העסק הזה ואני אהיה עשיר בכמה אלפי שקלים. תירגעו.

שנית, סיימתי לקרוא את בורדייה וכל מה שנותר לי הוא לסכם אותו וזה לא יהיה בעיה.

מחר אני גם נרשם לשאר הקורסים, להתחיל לגמור את המערכת הזו, כבר לגמור את השנה, כבר לסגור פערים, כבר להתיישר, כבר.

גם מציע לכם להוריד את החדש של קיילי מינו, אין ספק הכי כייפי שלה, אני מודה, אני אוהב מוזיקה פופולארית, דמ איט אני צריך ללכת לדיסקוטק מהר.

גם מציע לכם לרוץ לבלוג של מלפומנה לקרוא את הפוסט המצויין שלה. מרוב שנהניתי רציתי לשנות את העיצוב של הבלוג שלי שיראה כמו שלה.

אבל לא.

מה זה ישראבלוג בשבילי? בדיוק זה.