אחרית הימים היא כשאני פותח את העיתון ומתחיל במוקד שהעלו פרשני עיתון הארץ את נבחרת ישראל ובראשה את דרור קשטן.

אחרית הימים היא כשבתוך יומיים רצופים אני אני פותח פוסטים בדיבור על כדורגל, אללה ירחמו, אני כנראה חולה.

זה לא היה כך לו הטלפון שהעיר אותי לצאת לצילומים היה מסתיים ב"צא" במקום ב"חכה שאני אתקשר אליך כדי לוודא".

לא נורא, במקום זה הלכתי לשבת בשירותים, להוריד את המשחק של אתמול לאסלה.

אני לא כותב הרבה כמו פעם. אני עסוק יותר בעצמי, עסוק יותר בעבודה שלי, עסוק יותר בפרויקט האמריקאי שלי ועסוק יותר בקריירה שלי.

מבחינת עצמי אני נתקל יותר במגבלות שלי. אני רואה פתאום מקומות שאני עיוור בהם, אני לא מצליח לראות דברים בי כמו שראיתי פעם. יותר מזה, אני לא מצליח לראות את האנשים כמו שראיתי פעם. אם פעם פיתחתי רגישות אני מרגיש שהיא נסוכה אחורנית בכמה צעדים. הלוואי שהייתי רגיש יותר. רגישות כזו נשית, שנשים מעבירות מאחת לשניה בצופן הגנטי שלהן, כאלה שגברים יכולים רק ללמוד איך, לעולם לא יקבלו אותו בדם, ככה אני מרגיש. מעבר לזה, נקבע עכשיו שאני עובר לגור לבדי ולא עם השותפה שלי כמו שרציתי בתחילה. לצערי ולא לצערי. פעם הbeing  שלי היה גמיש יותר, היה מוכן להחיל על עצמו being של מאומן, אחד שמתאמן. היום הוא עצלן, או אולי אחד שיודע יותר מדי, אני מרגיש את זה בתוצאות שלי, ברגשות שלי, בתקשורת שלי עם אנשים. אני לא צריך להתאמץ כדי להרשים אנשים, כדי לתקשר איתם, אבל יחסים ארוכים זה משהו שמזמן לא התחלתי, זו לפחות החוויה שלי. כשאני מסתכל על כמה אנשים הכרתי ב-2006 ברמה שנשארנו חברים זה סותר את דבריי הקודמים. אבל למה להפריע לסיפור עם עובדות.

בעבודה שלי אמרתי? כן, אני מצלם, מצלם כמות, יוצא לחדשות בעיקר. מרוצה מהכמות אני לא, וזו אולי ההתעסקות המרכזית שלי בצילום. בין אייטם לאייטם. בפגישה הקודמת בסמינר התחלתי לחשוב על עצמי כמו על עסק. מאז כל פעם שאני מבואס מהמצב הכלכלי שלי אני חוזר לחשוב כמו עסק (קר ומחושב בנוגע למצב הכלכלי) והבאסה חולפת, עד הפעם הבאה. מפתיע אותי כל פעם מחדש איך שלעסק אין רגשות, עסק לא נכנס לבאסה, עסק מתכנן עתיד ואיך אנחנו בתור בעלי העסק לא יודעים לעשות את זה על עצמינו. ג'יזס השועל.

הפרויקט האמריקני שלי מסרב להסתיים ואולי טוב שכך. התחלתי להיות בקשר עם אחת מהמשרד בניו יורק. דיברנו פעם אחת ואנחנו מתקשרים בעיקר במיילים. אני חושב שיהיה בסדר שם, אני מוצא חן בעיניה והיא אוהבת את הצילומים שלי. השבח לאל השבח לאל.

אני נרשם לסדנת צילום. כן. הו זו הולכת להיות תופעה אצלי בחיים, ללכת ללמוד צילום. לא רע הייתי אומר.
זה הגיע פתאום וקפצתי על זה. גם לקנות מצלמה יש לי על סדר היום וגם לעבור דירה. נכון, הרבה הוצאות, פחות הכנסות, אני צריך לראות מה אני עושה עם זה ומה יהיה סדר העדיפויות. בינתיים אני אתלבט. נראה שהמצלמה תבוא אחרונה.

משהו אישי עלי?
כבר שבועיים אני בהפסקה מלהכיר בנות. יופי?
יופי.

טוב, אז כשמבקשים ממני הרחבות אני נוטה להסכים, אבל אני מזהיר עכשיו ומראש, חלק ממה שאכתוב כאן ישמע לכם כמו סינית. חלק ממה שאכתוב יהיה הבחנות על גב הבחנות אחרות.
אחד הדברים שיקרו לכם כשתקראו את מה שאני כותב יהיה שלא תסכימו איתי. יותר נכון יהיה לומר- יקפוץ לכם מנגנון, שיחה קטנה בתוך הראש שתגיד: "על מה הוא מדבר?", "מה זה השטיפת מוח הזו?", "מי לימד אותו את זה?", מה זה הסינית הזו?", "אני לא מסכימה", "הוא לא צודק", "לא נכון", "איזה שטויות". אלה שיחות אוטומטיות. הן לא חלק מכם, הן משהו שיש לכם, כמו שיש לכם יד, והיא לא אתם, אלא משהו שיש לכם. אניווי, תשתדלו להניח את הספקות בצד לרגע, להשהות אותם. לשקול. לשקול.

שבע נקודות גורמות לאדם להיות אדם בלתי רגיל:

1- אינטגריטי
2- להיות נקי מתלונות
3- להיות אמיץ
4- להיות שלו
5- להיות בעל עוצמה
6- להיות בעל כריזמה

7- רתימה

עכשיו אפרט. הפירוט יעלה לכן שאלות. תשקלו את מה שכתוב. אשתדל לפרט ככל הניתן.
מה שאני כותב הוא לא אמת. הוא דרך להסתכל על המציאות. מעבר לזה, כל מה שאני אכתוב הוא מומצא, וזו דרך אפקטיבית ומעוררת השראה להסתכל ולחיות את החיים. מעבר לזה, אומר כבר עכשיו, אין דרך להתעלות על אימון ועל הקשבה ועל נוכחות, בטח שלא תוך כדי קריאה. אלו מגבלות הכוח שלה.

1- אינטגריטי- זה המצב של היות האדם שלם. עם עצמו, עם מה שיש לו, עם מה שאין לו, ובכלל, עם אורח חייו ועם החיים בכלל. מעבר לזה, מצב של אינטגריטי זה מצב שבו אדם מכבד את המילה של עצמו וחי עם הקשר מעצים (שגם הוא דבר מומצא). אז למעשה אינטגריטי זה כיבוד המילה ולשמור על הקשר מעצים נוכח בחיים.

2- להיות נקי מתלונות- תלונה היא דרך קבועה להיות בנוגע לדברים ולמצבים מסויימים. למה דברים הם כאלה ולא אחרת. למה זה ולא זה. זה צריך להיות ככה, זה לא צריך להיות ככה. אלה הם רק חלק מהדברים שאנחנו אומרים לעצמינו ולאחרים, אלה הן תלונות. מעבר לזה, כתבתי שזו דרך קבועה להיות מפני שזו דרך שאנשים בוחרים לחיות בה באופן מתמשך לכל אורך חייהם, דרך קבועה להיות עם תלונה. להיות נקי מתלונות אומר להיות מאומן בלהבחין את התלונות שלנו על עצמינו, על אנשים ועל החיים במהירות, להבחין ברווחים שאנו מרוויחים מהיותינו מתלוננים, לקלוט את האימפקט של הדרך הזו ושל התלונות על חיינו ואז לוותר עליהן,
to give them up. זו הבחנה גדולה שקצרה פה היריעה מלהכיל. הבאתי כאן רק את הכותרות ובקיצור.

3- להיות אמיץ- להיות אמיץ אין פירושו שאין פחד. להיות אמיץ אומר להכיר בפחד שלנו ולפעול למרות הפחד.

4-  להיות שלו- פירושו להיות שלו. יש דרכים רבות להיות שלו. אחת מהן, והמרכזית שבהן, היא להבין את המציאות כפי שהיא וללא פרשנויות נלוות. כאן זה לא שיעור מבוא לפילוסופיה בו יקפוץ התלמיד השקדן ויאמר שקאנט הוכיח שאין מציאות אובייקטיבית. מציאות היא דבר קיים, ולהיות שלו פירושו להבחין את הפילטרים ממה שקרה וממה שמתרחש. שלווה מגיעה כשאנחנו יכולים להיות נוכחים לדברים כפי שהם או לחילופין כשיש הקשר מעצים באותה סיטואציה ( , הקשר שאנחנו המצאנו כאמור).

5- להיות בעל עוצמה- יש הבדל בין כח לעוצמה, בין power ל strength. ההבחנה בין השניים מבלבלת. כח זה הפעלת שרירים, בין פיזיים, בין מנטליים. עוצמה היא יכולתו של בנאדם לרתום  את האחרים (תכף אסביר מה זה), להניע תהליכים, לעורר השראה- עם תקשורת. בלי כח. אז במילים אחרות, להיות powerful פירושו לקבל את המציאות כפי שהיא  וגם לקחת את מה שנותנים לכם.

6- להיות בעל כריזמה- שלא כפי שנהוג לחשוב, כריזמה אינה בהכרח דבר מולד אלא דבר נרכש. היא נמצאת אצל כל אחד. היא מוגדרת במילון ככושר מנהיגות, קסם אישי, יכולת השפעה, סמכותיות. לכל אחד מאיתנו יש את זה בתוכנו, רק שאצל אחדים זה חבוי מתחת לשכבות של הגנות, פחדים, כשלונות, מסכות והצגות ואצל אחרים זה חלק מהביטוי העצמי שלהם. כך או כך, לכולנו יש יכולת לפתח כריזמה. כזו שסוחפת ומעוררת השראה, כזו שנמצאת בעמוד השדרה שלנו, שמספיק שנעמוד בשקט, העולם כבר יחוש בנו בתוכו.

7- רתימה- רתימה היא לגרום לאפשרות חדשה להיות נוכחת עבור האחר, ושהוא נרגש ומתמלא השראה מהאפשרות הזו.
אפשרות היא כמו סוג של הקשר מעצים. היא אינה דבר אמיתי, היא מומצאת. ברמה הזו היא אמיתית- כאפשרות.
רתימה היא הלכה למעשה לגרום לאפשרות שהמצאתם לעצמכם ולחייכם להיות נוכחת אצל האחר או האחרים, ושהם יהיו נרגשים ויתמלאו השראה מכך שלכם יש את האפשרות הזו.

עכשיו השאלות.
אבל תקראו את זה שוב לפני שאתם מגיבים. תנשמו.

בלילה חלמתי חלום.

עמדתי עם הצלם הראשי, הוא בא, ואמר לי יוזף, אני הופך להיות פרשן, אתה מקבל את התפקיד שלי כצלם ראשי.
בבוקר קמתי. הלכתי להתקלח. שמחת חיים לא היתה שם, אבל מחויבות להיות המילה שלי כן.

אחרי המקלחת זנחתי את המחשב, לא הדלקתי רדיו, התיישבתי עם ערימת דפים, כתבתי מספר משימות אותן אני רוצה להגשים היום ואז כתבתי מהן שבע הנקודות של להיות אדם בלתי רגיל. זכרתי רק חמש בסוף. עוד נקודה הגיעה לי בסמס מחברה, התיישבתי לכתוב מכתב לבוס שלי, הרמתי שניים שלושה טלפונים לאנשי מפתח במערכת בנוגע ללבקש אש"ל וללפתוח לי את הטלפון לאופציות נוספות.
אמרו לי "אתה צודק, אני אטפל בזה, אני אחזור אליך עם תשובה".

אתמול בַּערב בוגרים שלחתי את הידידה שלי לעלות לבמה ולהשתתף בתרגיל הבחירה.

VANILLA CHOOSE. זה היה גדול.
אני מתחיל לעבוד על פרויקט חדש של צילום, לתחרות, פרס עצום בגודלו, שווה את המאמץ.
בראש יש לי שיחה שהמון דברים פשוט נוחתים עלי, כמו רוח שמנשבת מכל הכיוונים.
VANILLA CHOOSE זה על לבחור את המציאות, לבחור את מה שיש, שאני בוחר כי אני בוחר, את מה שיש, הנה אני מחייך פעם ראשונה עכשיו, נפל לי האסימון.
עכשיו רק צריך לתכנן, להיות מדוקדק, הזדמנויות, כמו אפשרויות, אם לא תופסים ומיישמים אותן היא נעלמות כלעומת שבאו.

1- אינטגריטי
2- נקי מתלונות
3- אומץ
4- שלווה
5- רתימה
6- כריזמה

7- בעל עוצמה

כוסות שתייה גדולות, כוסות ליין, סכו"ם חדש, נקיונות, העברת בגדים במזוודות, לעלות ולרדת לעלות ולרדת, לטפל בחשמלים, לקנות תאורה נכונה לבית, ליצור נקודות חשמל נוספות ועוד כל מיני מחשבות עברו לי בראש עכשיו במקלחת.
מצאתי דירה שאני אוהב. היא בדרום תל אביב והיא גדולה בדיוק כמו שאני רוצה. אם היה לי עוד קצת כסף הייתי לוקח אותה לעצמי לבד. חדר אחד היה משמש לי כחדר האהבה והשינה שלי ובחדר אחר הייתי עושה לי את הסטודיו הביתי החלומי שלי.
מעבר לזה, בעלת הבית נראית לי אישה לעניין. כשהראיתי לה כל מיני דברים שצריך לתקן היא אמרה לי לעשות את זה בעצמי ושהיא תשלם על זה. איזו דרך להתחיל יחסים.
הדבר היחידי שעוד איכשהו מטריד אותי זה המקום של האופנוע שלי, אבל היי, כל דבר בעיתו, אני צריך לבחור את המלחמות שלי, בעיקר עכשיו. מעבר לזה, הולך להכנס לי חתול הביתה. אני צריך לראות איך אני מתמודד עם זה. עוד מלחמה.
היום עשיתי קניות והרגשתי עני. זה הזכיר לי שאני משתתף עדיין בסמינר כסף ושאני כל הזמן אומר שהוא לא משהו. היום נזכרתי שתמיד הייתי שומע משתתפי סמינר המתלוננים על הסמינר שלהם. לשאלה אם הם מכינים שיעורי בית הם היו עונים בשלילה ושם היתה נגמרת השיחה מחמת אי לקיחת האחריות על הסמינר שלהם.
אני רואה את זה ועדיין.
המצב עם אמא שלי מאד לא מושלם. רחוק מזה. היא יודעת שאני עוזב, היא אפילו מעודדת את זה. לא נעים לי איתה, לא נעים לי בכלל אבל אני אוהב אותה. אני לעולם לא שוכח את זה.לעולם לא אשכח.
בינתיים אני צריך להתמודד עם רגשות העוני שלי. או שהם יתַלו בי או שאני אשקיט ואמוסס אותם. ללהשקיט וללמוסס יש טכנולוגיות, אני רק צריך להתכוונן להן.
בינתיים מטריד אותי שיש לי הרבה דברים על הראש מבחינת הקריירה שלי.
החלום שלי הוא שיהיה לי לוח מחיק ענק בחדר שלי, כזה לצייר עליו את המחשבות שלי ותרשימי זרימה שכאלה, כמו שהמוח שלי רואה כשהוא חושב על תוצאות ופעולות אחרות.
"אם רוצים לנהל משהו צריך לראות אותו", למדתי פעם כשהייתי צעיר יותר. למחשבות שלי יש כנפיים וירטואוזיות,
אני רק רוצה לצייר להן נוצות.