| 3/2011
4 נקודות על המצב
1-
מה שכתבתי בפוסט הקודם בנוגע לעבודה, אל תאמינו למילה ממה שכתבתי בו.
הסיפור שהיה כך היה: עלה מולי בפייסבוק מכר, הוא אמר שיש איזושהי משרה שצריך לגשת אליה למכרז במשרד ממשלתי כלשהו. מצאתי את הלינק והתחלתי לעמול על להבין מה נדרש ואיך אני הולך להגיש. בשלושת הימים האחרונים אספתי, ערכתי, צילמתי, הדפסתי ושידכתי בנפרד 15 מסמכים שונים על מנת להכניס אותם למעטפה אחת יחד עם טופס הבקשה להירשם למכרז. הדרישות של המכרז לא יוצאות דופן לתחום שלי, אבל אם כל אחד אחר יסתכל עליהם הוא יבין שהוא לא ממש שם. חוץ ממני כמובן. שהתפקיד הזה תפור עלי. למוח שלי. למידה שלי. לרצונות שלי. לחלום שלי. להכל. הכל. נטו. בשביל זה המציאו את התפקיד הזה. ככה.
אז יצא שביומיים האחרונים השקעתי רק (רק) שבע או שמונה שעות מינימום בלהכין הכל. כולל לכתוב מאפס את קורות החיים שלי בעברית ומכתב מקדים שמפרט את כל המסמכים שהכנסתי פנימה, שכללו, מכתבים, המלצות, תעודות ושאר מסמכים שרק לי יש :)
היום קצת לפני חמש בערב שילמתי לדואר ישראל שיקחו לי את המעטפה הכבדה (200 גרם של נייר הורדתי) לירושלים ואבן נגולה.
חוץ מזה, ראיון העבודה הבוקר היה יותר מסביר אם כי מר בוס לא הרשים אותי ביכולות ורבליות או אינטלקטואליות יוצאות דופן אבל השבוע הבא שלי התחיל להתמלא על ידי פגישות שזרעתי בעמל לא רב כשכתבתי את הפוסט הקודם... (לינקדין שולט)
2-
קמתי הבוקר עם מועקה. הרבה מחשבות.
מחר יום שישי. חשבתי לקחת את עצמי לטיול מחשבות. מה זה טיול מחשבות?
זה אני, האופנוע והמצלמה. וללכת לייצר חומרים חדשים.
זה לא קורה לי הרבה שאני עושה דברים כאלה.
לכאורה זה בשביל התמונות, למעשה זה בשביל המחשבות.
פעם כתבתי שהמחשבות הכי מזוקקות שלי באות לי כשאני בא במגע עם מים או עובר בין משקופים, פתחים ושאר דלתות. תוסיפו לזה נסיעה על האופנוע.
3-
אני חושב שאני לוקח משהו מהעם האמריקאי- אני לוקח את לרדוף את האושר שלי.
4-
אולי אני אשמע קצת ג'סטין ביבר. תקראו לי מפגר.
| |
עדכון
אני יושב בבית קפה.
כבר יומיים.
אתמול היה יום פרודוקטיבי.
אני חושב שגם היום היה אחד כזה.
אבל בשניהם נשארתי יושב על הכסא, בלי עתיד, נכון לכרגע.
כן, שלחתי קורות חיים, שלחתי מיילים, הצגתי את עצמי לאנשים חדשים.
עדיף להיות עצמאי, באמת שעדיף.
הדכדוך שבחיפוש עבודה מורגש עלי. עברתי מלהיות יזם שלא מרוויח כסף למובטל שלא מרוויח כסף. והכל קרה לי בראש למרות שכלום לא קרה.
מחשבות מעצבות לנו את הרגשות, זה המקרה שלי כרגע. אני עצוב.
הדעה הרווחת אומרת שאין טעם לחפש עבודה אחרי גיל 40 בשוק העבודה בישראל. זה אומר שיש לי 9 שנים להתברג איפשהו או לפתוח משהו בעצמי, אחרת עוד 10 שנים יהיה רק כיוון אחד, או צורה אחת של פרנסה.
כאן אני יושב עכשיו
| |
איך מיילדים את הדבר הזה החוצה ממני?
אני יושב בבית קפה.
חלומי להקים חברה כמעט ונגוז.
אבל החלום קשה כמו אגוז.
לא קל לשבור אותו. וגם האש בתוכי עוד לא כבתה, אני פשוט לוט בערפל כרגע.
אני יודע שאני צריך למצוא עבודה כי יש לי כמה מחויבויות בחיים.
לפעמים אומרים עלי שאני לא מחובר למציאות. אני טוען את ההפך. שאני מאד מחובר ויש לי את הדרך שלי. מה גם שראיתי כבר אחרים שהולכים בדרך בה אני הולך, ולכל הפחות למדתי מהם. מה שכן, לא פשוט למצא עבודה במקצוע שלי. ישראל היא מקום קשה בתחום הזה. שימו אותי בארצות הברית ואני מאמין שאסתדר. מה לי ולארצות הברית? אני איש העולם הגדול, אוהב אנשים, האנגלית שלי מעולה ויש לי חיבה לאמריקאים שלא מובנת להרבה ישראלים.
זה לא שאני בא לצאת מהארץ מחר, אבל זו מחשבה שעוברת עלי.
בכל אופן, עבורי למצוא עבודה זה עניין של קשרים יותר מאשר של שליחת קורות חיים בתפוצת נאט"ו. זה לא סתם שלח לחמך על פני המים, זה יותר כמו שימוש בצייני לייזר, אתה מאוד מדויק, אבל אתה הירייה פוגעת במקום מאד קטן.
תשעה חודשים וחצי מתחילת המיזם שלי, אני צריך לשבת ולכתוב את הסיפור אחרת, כדי ללכת לגייס כסף. הסיפור שלי של המיזם לא מספיק טוב. אמרו לי את זה מספר אנשים. אני מבין את זה ומקבל את זה. אם למדתי משהו, זה שאסור לקדש את הפרטים, אסור לקדש את הנרטיב. צריך ללכת עם מה שעובד ולא עם מה שנראה לך נכון. זה אחד מחוקי הטבע שסיגלתי לעצמי אי שם כשהייתי בן 21, למדתי את זה מהטובים ביותר. זו התורה שבעל פה.
העניין הוא שאין לי עם מי לעשות סיעור מוחות על זה. הלוואי שהיה לי. ללא אדם נוסף זה מרגיש לי כמו לידה בלי מיילדת, אני אצטרך לדחוף את זה החוצה בכוחות עצמי. הכל טמון לי במוח, הכל.
הנדסת המחשבה והכל, אבל אין לי מושג איך מיילדים את הדבר הזה החוצה ממני, זה כל מה שאני צריך.
| |
התחלתי בתהליך עליו כתבתי בפוסט הזה .יש דרך חזרה או אין דרך חזרה - לא יודע, אבל יש לי כמה מחויבויות בחיים שאני לא יכול להתכחש אליהן ואני גם לא רוצה.
1- רוצה לחיות חיים נוחים יותר כלכלית.
2- רוצה מקום משלי.
3- רוצה להקים משפחה.
קמתי על צד שמאל הבוקר. זו לא תלונה, זה מצב נתון.
התחלתי להרים טלפונים ואף אחד לא ענה לי.
אני בבית ובא לי לצאת, שואל את עצמי לאן.
אני קצת מתבייש.
אף פעם לא הודעתי בבושה קודם.
פעם ראשונה.
בשבועיים האחרונים עוברים עלי הרבה דברים בפעם הראשונה.
וכן, אני מאוהב, וזה עושה לי טלטלות הורמונליות, עולם מוזר.
| |
סופשבוע מערבולת
בסופשבוע הזה הייתי במערבולת רגשית קשה מאד.משפחתית, תעסוקתית, אישית, מה לא. אני כותב כדי לתעד את הסופשבוע הזה אבא, אמא, אחות. ואיבדתי את תחושת הבית שלי, שזה אחד מהנוראים. וכמובן שאני מודה שעשיתי טעות במהלך אחד שעשיתי ברשת.
כמה דברים טובים שקרו: 1- ירד המון גשם, זה יפה, זה טוב, זה משמח את האנשים. 2- ביליתי סופשבוע ארוך עם חברה שלי, שאני גאה בזה שהיא זו ושאני קורא לה ככה. 3- הצלחתי לנוח.
אני חושב שמה שקרה בסופשבוע הזה הוציא אותי ממין פרדיגמה שלי במשך שנים של לדאוג קודם כל לעצמי, לא כחלק ממערכת, לא כחלק מזוג, לא כחלק ממערך גדול יותר טוב יותר. זה משהו לזכור. צריך לחכות לעתיד כדי לדעת אם באמת קלטתי את זה או שזה דבר רגעי.
משהו לזכור.
| |
11 במרץ.
רישום ביומן.
היום איבדתי תחושת בית.
שיט דמאיט.
בעצב תלדי בנים.
בעצב תלמד שיעורי חייך.
זה כנראה פשוט לא ילך אחרת.
זכור.
| |
קרוב לשם מאד
דכדוך קל נרשם במחוזותינו כשקיבלתי את תוצאות הפגישה של אבא שלי עם המשרד בבסר.
פעם לפני שנים, כשהייתי צלם עשיתי בחירה, אם להישאר צלם עני ולחיות חיים רומנטיים וסוערים או ללכת למקום אחר בו אוכל להגשים את פוטנציאל השכר שלי.
אני קרוב לשם מאד עכשיו
| |
הערב
נסענו לבית שלה. לא נשארנו יותר מדי זמן והלכנו להסתובב ביישוב. כן, היה מאוחר, ועכשיו אפילו עוד יותר מאוחר, אבל מאד נהניתי ללכת איתה לטייל, לעשות בונדינג. אני מאד מאמין בבונדינג. בניתוק למען השקעה. כזאת יפה הילדה הזאת. העיניים שלה מרגשות אותי. דיברנו על המון דברים. אני שם דברים על השולחן כשהם באים ולא מחכה איתם. זה מאפשר לי הרבה חופש פעולה, הרבה חופש תנועה, הרבה חופש מחשבה. אני חוסך לעצמי את הלהיות תקוע. זה נכון. אני יודע את זה.
| |
לאישה הזו ייחלתי
הכרתי בחורה.
בחורה זה אנדרסטייטמנט. היא אישה. אישה ממש. עם כל הפאסון שמתלווה למילה הזו.
היא עמוקה ויציבה, יש לה עיניים עם מבט עמוק, בדיוק כמו שתמיד כתבתי שאני רוצה שיהיו באשה שאיתי. היא עושה לי מחשבות של אדם מבוגר שרוצה לקחת אחריות. כבר היו לי בעבר מחשבות של אדם מבוגר, אבל כזה דבר עוד לא היה לי.
היום אמרה לי שלא קרה לה עוד שהורידה את ההגנות שלה מפני מישהו כל כך מהר.
מהיום הראשון שאני איתה אני מרגיש בטחון שלא הכרתי, בטחון שאנחנו נהיה ביחד. בטחון שאנחנו נהיה בסדר. בטחון שהכל יסתדר. שלא כמו אחרות, היא מכירה את הבלוג הזה. אחד החוקים שלי מאז שנים זה לא לחלוק את הבלוג שלי עם נשים שיוצאות איתי. איתה זה לא כך. פתיחות היא מילת יסוד אצלנו ביחסים.
אני יודע שקשה לקרוא את כל הבלוג הזה כבר. עוד חמישה חודשים הוא יחגוג שמונה שנים שלמות. 2397 פוסטים נכתבו בבלוג הזה, כולל הפוסט הזה. לחפש בו יהיה קצת קצת קצת קשה מידי, אבל תאמינו לי כשאני אומר לכם שלאישה הזו ייחלתי, והבלוג הוא עדי שהיא מתאימה לי כה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
