דפי המבחן היו גם דפי התשובה.

8 שאלות, כמו בפעם הקודמת, מתוך 12.

הכי כיף לספור 8 תשובות בסוף המבחן כדי לוודא שלא שכחתי כלום.

ידעתי שלא שכחתי כלום.

היה טוב שקראתי את החומר בערך 4.5-5 פעמים שלמות בשלושת הימים האחרונים, הכי טוב לקרוא 4-5 פעמים.

סיימתי את סמסטר א' שלי, השבח. הכי טוב לסיים דברים.

יש לי עוד הרבה מטלות בשבוע הבא. אני צריך לשבת עם עצמי לסכם את כולן ולסדר לעצמי עדיפויות, הכי טוב לסדר עדיפויות.

עכשיו אני הולך לעבודה, יש לי לעבוד שם מהרגע שאני מגיע עד שלא תהיה עבודה. זה יכול להיות עשר אולי אחת עשרה, בסדר, אני חופשי עכשיו ואין לי שום דבר על הראש, עוד שבוע אני מקבל משכורת, נראה כמה כבר, הרי עבדתי כמה ימים טובים החודש. אז משכורת. הכי טוב משכורת, ככה יש כסף.

גם לא בא לי להשתמש עדיין בטלפון החדש שלי, שיחכו כולם, שיתקשרו אלי. הכי טוב שיתקשרו אלי.

רשימת ד"שים:

קודם כל ד"ש למלפומנה, הכי טוב מלפומנה

ד"ש לסטסיה, עם התמונות, הכי טוב תמונות

ד"ש לJ.S, זאת שכותבת אהבה, הכי טוב אהבה, אני שמח שנשארתי במנוי

הכי טוב. הכי טוב הבלוגים הבלוגים שאני קורא.

פורקן

אני מחפש פורקן.

בגלל זה אני נמצא פה בשעה הזו ביום הזה כשעוד מעט יש לי מבחן, פורקן

גם המבחן יהיה פורקן, סופסוף אסיים את הסמסטר הראשון שלי, פורקן.

יותר מידי עומס רגשי ל-12 שעות, זה מה שעברתי, אני עוד נושא עימי את הבכי שלי אתמול, שעה וחצי יותר מידיי

בשעה מאוחרת מידיי

עומס רגשי, פורקן, עומס רגשי מבחן פורקן

אני יושב בבית עם שלושה חתולים כבר מספר ימים. היום לא יצאתי מהבבית בכלל ויצא לי להיות איתם די הרבה.

הכל מלא פה באבק ובשערות חתולים. אני הולך עם תחתונים וחולצה. יש לי שני תפרים. אחד בבטן ואחד בגב.

הכל מלא פה בשערות.

עת ישבתי על הספה מלאת פתיליי שיערות החתולים הסתכלתי על רגליי החשופות והלא כל כך נקיות ונדבמתי לראות שהצמחתי שערות על כפות רגליי, שיערות נוספות, כאלה שנמשכות ממך ברגע שאתה מושך אותן, שיערות של חתולים.

היא אוהבת שאני פולני.

אני לא מסכים עם ההגדרה.

אני פשוט יודע דבר או שניים בקשר לדברים של חיים. ככה זה כשגברים. אבל היא לא תסכים. היא תימצא לי איזה גבר או שניים שלא יודעים כלום ותגיד לי שאני מכליל.

אני אחשוב עליה שהיא צדקנית והיא תגיד שיש לי שאני מקשיב לה כבר בדרך מסוימת.

כן.

ככה זה בארץ עוץ,

תכף אני מכין לה אמבטיה עם מלחים.

מלחי הארץ.

נשתמש בהם,

למה לא

אל תפסיקי לכתוב, קראתי אותך ואת גם כאן

להפסיק זה לא שווה

אל תשאלי אותי על זה

אל תירא

מצא את מה שבפנים

אל תפסיק, תחקור

תהנדס תמצא, לא תהנדס- לא תדע

מילים בכח מילים בכח

לך, תהיה אתה

לכי את מי שאת, לכי,

תתני,

תיפתחי

אל תפסיקי לכתוב, קראתי אותך ואת גם כאן

זה לא שווה את זה

אל תשאלי אותי על זה

הו

הייתי עכשיו בבלוג אחר

הו כמה התמונות שם יפות, כמה זה נכון לקרא את הבלוג בבדידות

עידכון- עקב בקשות הנה הלינק

התחלתי להרים טלפונים כדי לחפש עבודה בבניית אתרים.

מה מסתבר לחובבי הסוציולוגיה ומדעי החברה שבינינו, שרוב מנהלי משרדי עורכי הדין הן נשים.

מאד מעניין. מאד מעניין.

לא הייתי פה הרבה זמן, אני יודע.

ועוד דבר- בעודי רואה טלויסיה להנאתי במקום ללמוד כמו שאני צריך למבחן ביום ו', ראיתי תכנית חדשה נוסח של מי השורה  הזו והיא בכיכובו של הבחור הכושי החמוד והמצויין ווין בריידי- הוא קיבל תכנית משלו- ראשית אמרתי איזה יופי לו, ושנית אמרתי- כל הכבוד, כמה אפרואמריקאים כבר מככבים בפרים טיים?

צריך שיהיו עוד.

פוליטיקלי קורקט זה דבר אידיוטי, שמתן לב?

אתן צדקות, המון זמן לא חידשתי כאן. האמת רק שלושה ימים, וזה מרגיש כמו הרבה יותר. אני לא יודע אם לא היה לי מה לכתוב או שפשוט לא כתבתי מסיבות שונות, אבל ככה זה.

ביינתיים התגברתי על חסימה שהיתה לי בעניין כתיבה באתר שלי, חודשים לא כתבתי והנה היום באמצע שיעור קלאסיות החלטתי שאני מוציא את המטעמים שהיו לי בראש בימים האחרונים מאז ראיתי את הפרק האחרון.

חוצמזה, התקשרתי למישהו שיהיה חבר לי פעם ושאת הלינק ניתן למצוא ב"טובים" תחת "מכתב אהבה לגבר.

אז התקשרתי אליו. זאת היתה חוויה מאד מעניינת. הוא דיבר איתי.

הרגשתי כמו שהרגשתי פעם עם אבא שלי. משום מה יש לי בחיים כל מיני סיפורים על אנשים שעזבו אותי וראו זה פלא, כולם גברים.

יש את ש' יש את ע', יש את ט' ויש את צ'. אני ספרתי ארבעה.

אני לא זוכר בנות.

בכל אופן, היום באמצע שיעור קלאסיות החלטתי שאני יורד על הדף וכותב וכותב וכותב. עזר למדי שהמרצה משעמם ושישבתי לידי חברה טובה שלי ג'ני שאני והיא מיודדים בערך מהיום השני של שנה א'.

אז יצא לי מאסטרפיס, נשבע לכן. א סתם. אחרי שראיתי את הפרק הזה חשבתי על ההוא ממקודם. אמרתי לעצמי שבטח היינו עושים מטעמים מהפרק הזה. ככה היינו קוראים לזה. מטעמים. אז היו לי מטעמים בראש, והחלטתי שאני הולך לבשל לבד וזהו.

לקח לי יומיים ועשיתי את זה.

בנוסף, עשיתי את הבאנר פלאש המקפץ הראשון שלי ושמתי אותי בגאון באתר שלי למען יראו ויראו  וחוצמזה עיצבתי לי את האתר מחדש בצבעים חדשים והוא נראה היי טקי מאי פעם. אם פעם הוא נראה טוב, היום הוא נראה הדור הבא, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אוי אני כל כך גאה בילד שלי.

הוצאתי היום נקודות חן. לא כאב או משהו, אבל הזריקות היו מעצבנות. אחת בבטן ואחת בגב.

חוצמזה, יש לי עכשיו כמה ימים חופש, אני הולך ללמוד למבחן של יום ששי, אין סיבה לא להוציא שם ציון מצויין, בכל זאת, לכולם בערך יש את התשובות כבר. השאלות חוזרות על עצמן.

תחושת גועל אפפה אותי הבוקר באופן מטורף.

הלכתי לישון בשתיים וחצי אחרי יום שלם של לימודי פלאש. קמתי בעשרה לשבע רק כדי לקום בשבע וחצי ולהשלים עם זה שאני הולך לאחר לשיעור של שמונה ורבע.

החלטתי שאני הולך לשחות, כי לעשות כושר אחר לא בזין שלי ואמא שלי עזרה לי, היא הציעה לי טרמפ על הדרך, לאוניברסיטה.

בדרך נזכרתי שאני צריך ללכת היום לחדר מיון לעשות את התצפית השנייה בשיטות מחקר- כל הזין מס' 1- הלך לי היום החופשי.

אחרי זה נזכרתי ששכחתי את הבגד ים שלי- כל הזין מס' 2, הלכה הבריכה.

הגעתי לתרגיל שיטות מחקר, דברים שכבר למדתי בקורס שנכשלתי בו...'סדר, רק כדי לראות עוד פעם כל מיני בנות שרק מלהסתכל עליהן בא לי להקיא, במיוחד הבוקר... אחת שיש לי טראומה ממנה אחרי שבסמסטר שעבר היא אמרה לי באמצע שיעור לא לעצבן אותה, היא מין גודזילה גדולה כזאת, מעשנת עם קול של גבר מהסיגריות, והכי מצחיק זה שהיא הולכת עם חוטיני, דיסוננס מטורף.

אחרי זה ראיתי את זאת שיושבת מלפניי, עם הפנים העקומות, זאת שבשיעור שעבר התווכחה עם המתרגלת על דעתה, כשברור שהמתרגלת צודק אבל היא הייתה צריכה להסביר את עצמה.

ויש את זאת שהכרתי בתחילת השנה, לפני שהכרתי את הפרי שלי, שבכל פעם שאני מסתכל עליה אני חייב להקיא, סתם בגלל שהיא מעשנת בצורה הכי מכוערת שראיתי בחיים, היא מוצצת את הסיגריה והלחיים שלה נשאבות פנימה, איייייייייכ, אני ממש רוצה להקיא הבוקר.

ויש את זאת שאני עושה איתה את העבודה... טוב ..... הבנתי,

ומעצבן אותי שאורי הנעל הזה, אני מרגיש שהוא משלח אותי.  הצעתי לו לעשות סקר בקרב חברי המועדון, אמרתי לושאני מבין בסקרים, התחלתי לייעץ בעניין ואז באיזשהו שלב הוא אמר לי לא לקחת את זה כמו סקר בחירות (ברצינות הזו של סקר אני מתכוון) והוא התחיל לומר לסוקרים שיעשו טאת הסקר בתור שיחה-  מה שבהחלט טעות- אבל הוא לא רצה לשמוע ואז הוא שלח לי מייל ואמר לי להירגע ושעזרתי לו מאד ושמפה לתת לו לקחת את זה לכיוון שהוא רוצה לקחת את זה. נפגעתי מזה מאד.

ועוד דבר אחד, בשיעור הבא אני הולך לשבת... להינות מהשיעור, חוץ מאשר הדפוק הזה שהוא גם מגמגם, גם יש לו סמך בדיבור שלו, גם מדבר מהר ככה שלא מבינים מעבר לכל הצרות וגם שואל שאלות קיטבג (ושלראיה כל הכתה מנדנדת בראש כשהוא מדבר.
ונמאס לי מהדתיים האלה שמטטיחים הטרדות מיניות ונמאס לי מאריאל שרון, כוס אעמק, ונמאס לי מהפנים המזוויעות של גלעד ווענונו יכול להיעלם מצידי, האנלפבת.
מה יהיה איתי היום?

כבר אמרתי שאני מחוייב להשלמה בחיים שלי?

יומיים שגרתי ברמת אביב, ליד האוניברסיטה.

לקום מחר בבוקר וללכת לבי(ת)צפר מאוחר מאוחר ולהיות שם בזמן.

בדרך ללכת, ואז פתאום העצים קוראים לי.

נקבות נקבות עם פירות לבנבנים עם סומק אדום, בדרך לבשלות

או כן, אני כל כך הולך לשמוח על זה

לבוא עם שקית

לנער לנער לנער

אחד אחד אחד

לקטוף, לשלוק, להכניס, לקחת.

טראומה חוזרת לי

היא לא יודעת את זה

אבל אני רואה (---) והלכתי למקום אחר וראיתי (---)

וזה עשה לי רע, זה עשה לי רע כמו אז, כמו לפני שהתנתקתי

ואז פתאום הלילה, שתיים,

ועקבתי

ופתאום ראיתי (---) איפה שכל כך לא רציתי

אבל אמרתי, לא יכול להיות שאני אעצור את עצמי,

אבל זה כבר חילחל. מאוחר מידי, אני שונא את זה.

נראה אם אני יכול ללמוד משהו

אולי להנדס

או אולי... לסלוח, להשלים את העבר, כן

חשבתי על זה בהקשר של אנשים אחרים...

אולי הגיע הזמן ליישם את זה- וזה הגיע פשוט שעה אחת קודם, חבל לפספס הזדמנות.

אני מכריז על מחויבות להשלמת העבר.

כמו במסע בין כוכבים. נשבע לכם.

כזה שנוגעים בו ומבקשים לדבר עם מישהו וזה עובר אליו.

מאד מרגש (לאנשים שכמותי)

קפטן דת (דת'?) מגיע לארצ'ר ומודיע לו חגיגית שמספר מאנשי צוותו הם פצצות מתקתקות. אחד מהם מתפוצץ מיד עם הפקודה מדוקטור דת' (דת, הקפטן כאמור) והולך לפגוש שבעים בתולות יפות בגן עדן שהן כבר לא כל כך יפות כבר, לא כל כך צעירות ובטח שכבר לא בתולות בקצב שזה הולך לנו כאן.

 

 

 

זה ציטוט ממשהו שכתבתי באתר שלי, הוא יצא לי קצת מצחיק, אז החלטתי להטמיע אותו כאן.

אתמול נרשמתי לקורס המתקדם של לנדמרק.

עשיתי את הקורס הזה בפעם הראשונה בגיל 17 וחצי. אני הולך לעשות אותו שוב באמע מאי.

זה קורס יקר אבל לי הוא עולה רק 50 אחוז כי זו פעם שנייה וככה זה הולך בלנדמרק.

היום הבנתי שיש לי אי אילו רשימות להכין לעצמי כמו רשימות של מה לעשות, רשימות של כמה כסף אני צריך, רשימות של מה אני רוצה, רשימות של צרכים שלי, רשימות של סדרי עדיפויות.

המשך יבוא

אז אתמול בשיעור התברר לי שהיא לא קיבלה את המייל ששלחתי לה באמצע הלילה.

זה אומר שהייתי צריך ללכת לכתת מחשבים ולהוציא לה את זה במיידי.

בגלל הבאסה הגדולה מפונט עשר הלכתי כבר ותיקנתי את זה ל- 12, אבל ראו זה פה- העבודה עברה את העמוד האחד.

הלכתי ורימיתי בדרך אחרת (רימיתי?)-  קיצרתי את הרווחים בין התווים וביטלתי כל מיני ריווחי שורה (כאלה שבאים אחרי נקודה אנטר) וזה יצא לי בול.

עכשיו כל מה שנותר לי זה לקבל 95 וללכת הביתה.

עכשיו אני מתחיל עוד עבודה.

עוד רבע שעה צפירה ולא בזין שלי.

לא בזין שלי כלום היום, בטח לא לעמוד ולשבת ולהיות עצוב.

אני צריך חופשה.

גיליתי משהו נחמד לגבי הדואר בוואלה.

כתבתי לעצמי מייל בתור ניסוי, את כתתובתי שטרודל וואלה דוט קום.

המכתב הגיע.

כל זה התעורר אצלי לאחר שראיתי מייל אחרי שסיומתו הייתה וואלה דוט נט דוט איל.

אז זהו.

הגשתי את העבודה בפילוסופיה פמיניסטית אתמול מאוחר בלילה. לקחתי את הפרסומת, והראיתי את המוטיבים "המערתיים" שלה לפי אפלטון ואיריגריי. אורך העבודה עמוד אחד. כמעט ולא כתבתי כלום.

הבאסה התבררה לי בדביעבד היום בבוקר. דיברתי עם חברה לכתה, היא אמרה שזו רמאות לכתוב בפונט 10.

אולי כן, אולי לא.

אני לא מאמין שלא חשבתי על זה קודם. ג'יזס לפעמים אני כזה טיפש. אני שונא לרדת על עצמי ברבים.

טוב, לא אמרתי את זה, שלום.

מעגלים זדוניים- ההבחנה.

אוי, כל כך כן.

זה כל כך הולך לקרות.

יש פרסומת בטלויזיה.

אשה עובדת במשרד.

הבוס שלה מדבר בטלפון, למעלה, המשרד שלו בנוי עם קירות מזכוכית.

היא רוצה לעלות אליו, היא מתחרטת, רוצה, נעצרת.

מחליטה לעלות במדרגות, הוא מדבר בטלפון

היא מנסה להגניב מילה, הוא עוד מדבר

היא עוטפת אותו בנשיקה

כולם למאה מוחאים כפיים.

של מי הפרסומת הזאת?

1- בעיקר קופא לי התחת מאז שעשיתי קרחת.

אולי סיבה מקלה לזה זה שפשוט נהיה קר.

אתמול ישבתי ללמוד שש שעות בבית קפה.

אחרי זה הלכתי לאוטובוס בדינגוף. הייתי במכנס קצר, חולצה ארוכה וסנדלים כתומות.

קפא לי התחת. חשבתי לעצמי, יש, אני אכנס לתחנה ושם יהיה לי נעים. אז היה לי יותר נעים, אבל הרגליים שלי קפאו כי יש חור בחלק התחתון של התחנה, אז קפאו לי התחת וגם הרגליים, וכל זה רק מאז שעשיתי קרחת.

2- בטיוליי ראיתי בעיקר עצי פרי. זה מה שמעניין אותי מאז שאני קטן.

כרגיל ראיתי רק שניים, וסימנתי לי אותם בראש לעת טובה יותר. עצי שסק ועצי תות. התות עוד לא בשל והשסק בדרך כלל מגעיל כי הוא אוכל את כל הפיח של המכוניות. את שניהם אסור לי לאכול.

הייתי אצל הדיאטנית. קוס אמק. אסור לי שום דבר עם סוכר אז מעכשיו רק סוכרזיתים. אסור לי לחם ופיתות, רק לחם מלא. זה הוריד לי את כל הפלאפל שווארמה סביח שבנאדם עני כמוני מפנק את עצמו כשהוא לא רוצה להוציא כסף על אוכל.

הלכתי עם אורי. הלכנו והלכנו ודיברנו. הרגליים שלו אמרו ששה קילומטר. הרגליים שלי שכחו לספור.

מהבית שלו הלכתי לבית שלי. הוא גר בהבימה. אז הלכתי עד הקרייה ומשם עד עזריאלי ומשם עד הבית את כל דרך השלום בלי יוצא מהכלל, את כל דרך אלוף שדה ואת כל רח הירדן עד הבית. אפשר לומר שלח לי כמה דקות, קצת יותר מששים דקות.

זה היה זמן טוב לחשוב, זמן טוב להרהר, הרבה זמן טוב, הרבה זמן להרהר. חשבתי וחשבתי. כל מה שהיה צריך להיחשב נחשב.

 זה הכל.

הגלגל התחיל להתגלגל

שמתי לב לזה כשקמתי

גם חלמתי על זה בלילה,שכחתי ושיחזרתי

אני חייב להודות שאני הוא המחולל

דברים החלו לקרות לי בחיים

ובמקלחת הרגשתי שמעצם גילוי הדבר מעצם חשיפתו

אין מה להסתיר אין מה לשנות, אותה מטרה ישנה אך פוריה של יוסף

כל הדברים התחילו לתת אותותם, כל מה שנותר הוא לתת לב להם, בלי כל פרשנות

ולהמשיך, כי הרי התחלנו

קראתי עכשיו את רביב דרוקר.

רביב דרוקר, כן, המדיני של ערוץ 10 ופעם של ערוץ 2 ופעם כתב הכלכלה של מעריב אימן אותי בכדורסל במשך שנה שלמה כשהייתי בכתה י' .

היינו משחקים ברגיל באולם עלומים של חטיבת ביניים עלומים ובגלל שהיינו כל כך טובים שמו אותנו בשתי ליגות.

אחת של נערים ואחת של נוער. נוער זה הבוגרים יותר.

אבל אנחנו היינו ממש טובים, אבל ממש.

הוא לימד אותנו שיטות הגנת לחץ על כל המגרש והוא היה קשוח והיה די כיף לשחק איתו ובשבילו ובשבילי, כי תמיד שיחקתי בשבילי ולמרבה הפלא גם הפסקתי לשחק בשבילי.

כל ימי הכדורסל שלי, שזה 6 שנים שלמות ורצופות האמנתי שבלי כדורסל, אין לי מה להגיד, כדורסל היה הביטוי העצמי שלי.

אבל אז בכתה יא' הגיעו מים עד נפש וכבר שנאתי את כל הילדים שהיו מסביבי- רובם דאגו להציק לי, לקנטר אותי, לקלל, להרביץ, לארוב, להשחית. אז יום אחד, בזמן שיחה עם המאמן שלי, האחרון, שהיה לגמרי חובבן בקנה מידה שלי, אמרתי לו שדי, אני עוזב, אני עובר לגור בת"א ואני לא אעבור למכבי ת"א, למרות שהוא הציע. בין רגע הפסקתי לראות את הכדורסל כביטוי עצמי שלי, אפילו בלי לחשוב על זה יותר מידיי ועל ההשלכות של זה. כנראה שהכדורסל היה אשליה לגביי, רק חודש או חדשיים אחרי זה מצאתי את עצמי מחדש.

יותר ויותר אני חושב על לנדמרק. חודש או חדשיים אחרי שעזבתי את רמת השרון בה גדלתי הלכתי לעשות את הפורום של לנדמרק.

כבר סיפרתי על הדבר הזה, ששינה לי את החיים כה רבות- שם גיליתי שכל התפיסה שלי היתה זו של קורבן. זה אמנם לא שינה לי את העבר, אבל זה שינה את התפיסה שלי את עצמי ונתן לי כוחות חדשים ודרכים חדשות להסתכל על העבר ועל ההוה שלי.

אז בכל פעם שאני פוגש את רביב בטלויזיה, וזה הרבה, אני חושב עליו, וכשאני רואה את אחיו, אני חושב עליו, כלומר עלי, כלומר על העבר שלי, וכל פעם שאני רואה את חבר שלי ע' ברחוב  אני חושב על העבר שלנו, שהיה פעם, כי עכשיו אני לא ממש תופס אותו, הוא לא זמין, אבל זה לא משנה, אני עדיין חבר שלו. ואין לי תירוצים.