| 4/2007
7 נקודות על המצב
1- ביום ההולדת הקרוב שלי אני הולך לשים שלט על הדלת. יהיה כתוב בו כך:
ברוכים הבאים
אני מקווה שבאתם שמחים
תורידו נעליים
2- פעם שנייה כבר שבחורה שואלת אותי אם אני נמשך אליה כשאנחנו במיטה. הפעם הייתי צריך להראות לה מאיפה משתין ה... מאיפה אני משתין. (לפעם הראשונה ליחצו כאן)
3- ללכת לישון בחמישה לחצות ולקום בשמונה אפס אפס זה דבר עילאי.
4- בסוף השבוע הזה אני הולך לעשות טיול צילום של "בתים מבפנים" בתל אביב. מזל שיש עירייה בתל אביב שתארגן את זה
5- אז בסוף השבוע הזה קראתי ברצינות את הידיעון של התואר השני בסוציולוגיה. אם לומר את האמת, תואר שני ביחסים בין המינים (או מגדר) נשמע כאילו יקדם אותי בצורה ישרה יותר אל היעד שלי, אבל עוד צריך לבדוק.
6- הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, בקרוב הקעקוע.
7- כמה זמן לא כתבתי נקודות על המצב. אחחח, מספרים טיפולוגיים לפנים.
| |
אני כותב פחות. אני קורא פחות אחרים. אני גם מסתכל פחות על צילומים.
היו לי ימים טובים של רגש והתרגשות.
סוף סוף הבאתי את עצמי קדימה, סוף סוף מימשתי את היכולות הרגשיות שלי, מימשתי את המסקנות שהגעתי אליהן וזה עוד כל כך התחלה.
אבל מצוקות כלכליות החזירו אותי לחשוב על דברים אחרי שהשתחררתי מהם השבוע.
יום אחרי רע לי. ואין לי כח לספר פה כלום.
| |
מדליק אני אומר
בוקר מוקדם, אני פותח את האימייל. מחכה לי מייל מאחת שקבעה להפגש איתי לפגישה על לימודים. מודיעה לי את הלוז שלה להיום.
בוקר. אני מכין לי ארוחת בוקר ומתכונן לצאת לבית המשפט. אני נמצא שם יותר משעתיים, מצלם קצת פה קצת שם. בין לבין, בודק בטלפון מה העניינים.
צהריים. אני עושה טלפון לידידה. נפגש אחר כך היא אומרת לי. אני הולך לקפה מול הבימה.
הפגישה המתוכננת הראשונה מתחילה. אנחנו מדברים על תואר שני. אני מספר לה על אימון ועל מה קרה בחיי בגלל זה. אנחנו מדברים על סוציולוגיה. היא מאמתת את חשדותיי על כך שאין שום כתיבה אקדמית בתחום. אני נדלק. היא מודיעה לי שהיא רוצה לפגוש אותי שוב ושהפעם זה יהיה עם רשמקול ומחברת. אני מסכים בשמחה. אנחנו מדברים עוד ועוד. מפגישה על "מה אני יכול לעשות עם התואר השני הזה" זו הופכת לפגישה של מה זה, איך זה משפיע על אנשים ובאיזה עמדה אפשר להתחיל לעשות סוציולוגיה מהעניין. אני נמנע ביודעין מלהזכיר את צירוף המילים "הנדסת המחשבה", יש לי את הסיבות שלי.
המילים הראשונות שהיא אמרה לי ברגע שהתיישבה היו "ספר לי הכל על עצמך". המילים האחרונות: "נתראה בשבוע הבא".
אני נפרד ממנה והולך לשירותים, חושב על ההיא מהמייל של הבוקר. אני מקבל סמס ארוך ומושקע, היא מבריזה לי.
"בדיוק חשבתי עליך" אני עונה לה, מסתכל לטובה על המצב. אני עייף. קיבלתי את מנת השיתוף שלי להיום.
אני מרים טלפון לידידה שלי. אנחנו נפגשים ואני הולך לאכול המבורגר כמו אתמול. לשם שינוי אנחנו לא בלחץ של זמן ואני גם לא מבריז לה באמצע הפגישה כמו שקרה בפעם הקודמת שרצתי לצלם אחרי רבע שעה.
את הדייט שלנו (מילה שלה, לא שלי) אנחנו מסיימים עם רדבול, סוכריות חמוצות וטעמי בגן ציבורי ליד אבן גבירול.
אני רוכב הביתה גמור. כבר חמש.
שש. אני מקבל טלפון. אדם ששמע עלי היום ממישהי רוצה לעשות איתי פרויקט. הוא יכתוב ואני אצלם.
אנחנו נפגשים אחרי 40 דקות.
40 דקות פגישה. הוא יתקשר אלי שוב ביום ראשון.
אני נכנס לפליקר שלי. ראו את התמונות שלי מהשריפה בארה"ב, רוצים לשים אותם באתר של כבאים. מדליק אני אומר,
מדליק. היום עוד לא נגמר. כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם.
| |
ואז, ואז חוזר לכם האמון במין השני.
| |
נורא נורא מגניבות
הקיץ הגיע, זה אומר שצריך לצאת לעשות קניות.
מה בתפריט? גופיות, חולצות בלי שרוול, חולצות כפתורים נעימות מכנסיים קצרים, כאלה שיגיעו עד הברך או עד מעל הקרסול. כן, ולחזור ללבוש כובעים, כאלה שישרתו אותי נאמנה, כאלה לומר עליהם שהם עושים את הבנאדם (פיסקה שנייה). ונעליים, כאלה שיתלבשו לי על הרגל ויהיו נורא נורא נורא מגניבות.
הרבה שנים לא הרגשתי ככה, שאני צריך שבגדים יעשו אותי משהו. כלומר קניתי אותם בקפידה, אבל לא קניתי אותם עם הצורך הזה שאני מרגיש עכשיו. גם הקעקוע שלי, חיכיתי עד שארגיש שאני חזק מספיק לעשות אותו. על קעקוע ראוי לחשוב הרבה, להתלבט הרבה, לרצות הרבה ואז לעשות אותו, כשמרגישים חזקים, כי כשזה מתאים לך זה מתאים לך.
אז אני שואל את עצמי: "חולשה?"
ואני עונה: "לא, ההפך".
לחזור ולראות אנשים שלא ראיתם עשר שנים, מהתיכון, בהחלט עושה לכם את זה, לרצות להיות מיוחדים. אין ספק שגיליתי דברים חשובים שם באותו ערב. אנשים מהתיכון וצרפתיות. הא.
| |
משוגע. קר והגיוני
עשיתי מעשה והתחלתי לחפש עבודה מחוץ למדינה. משהו שאני מגלגל לי בראש כבר כמה ימים. באופן הזוי ממש הגיעו תוצאות החיפוש הראשונות שלי בדיוק למקום אליו רציתי להגיע והתחלתי להתמלא ברעידות פנימיות בכל הגוף עד שעזבתי את המחשב והלכתי לנקות את המרפסת כדי להירגע. כדי להמשיך את זה, התחלתי להריץ בראש דרכי פעולה אפשריות ומה צריך לעשות, אני חושב שאני צריך לכתוב את זה על נייר. אני לא בטוח כמה מאמץ זה ידרוש ממני אבל הרעיון שלי משוגע, מאד משוגע, עד כי אני לא הייתי יכול לחשוב עליו בעצמי אבל אני כן מספיק משוגע כדי לממש אותו על עצמי.
זה משוגע.
זה משוגע. בהתבסס על תיאוריית האידיקטורים המוצלחת שלי ועל ההיסטוריה של מעשים משוגעים, אין לי ספק שזה רעיון שיכול להצליח. שיט. הלב שלי כל כך דופק מזה, שהמוח שלי אומר לי לעצור ולחשוב. אבל לא כמו ספיקות, אלא משהו כמו ניתוח וולקני- קר והגיוני.
אין ספק, צריך לכתוב את זה על נייר.
| |
סיפור בתמונות- ארוחת צהריים וספיידרמן
כאמור אכלתי היום בצהריים את השאריות של אתמול.
תמונה 1: סלט לבנוני. ברקע- השניצלים שלי. (צילום: יוזף ברויר) 
תמונה 2: תמונה ממעל של הפתיתים והשניצל עם הסלט והתותים. הכנתי אותם בעיקר בשביל הצילום ורק אחר כך בשביל לאכול אותם (צילום: יוזף ברויר)  תמונה 3: קערת תותים. שני קילו בעשר בשוק הכרמל. (חיתוך: יוזף ברויר) 
תמונה 4: בדרך לבאר בערב יחד עם חבר כיבד אותנו הספיידי החושב (חלק ריספקט: יוזף ברויר)  | |
קמתי מהשעון ופתחתי את המחשב. מסתבר שזו לא היתה שיחה שלא נענתה, זה היה השעון המעורר. אז חזרתי לישון, לישון לעוד שעה. מצאתי את עצמי מחכה לאוטובוס לאוניברסיטה. לאוניברסיטה. אחרי ששלחתי לה את הפוסט הזה. חיכיתי וחיכיתי ואז האוטובוס הגיע סופסוף. עליתי עליו וספרתי את השקלים כדי לשלם לנהג. אחרי שנתתי לו את הכסף סופסוף אני מגלה פתאום שאני נמצא בכיוון הנסיעה ההפוך. מזלי שהבחנתי בזה מהר, עוד כשאני נמצא לפני הרמזור הראשון ועדיין ליד הנהג ושעוד לא קיבלתי את הקבלה על הנסיעה. ביקשתי לרדת ואת הכסף בחזרה. קיבלתי אישור נסיעה אחת באוטובוס חינם. עברתי את הכביש והלכתי לתחנה לכיוון הנכון שוב. חיכיתי שוב לאוטובוס.
אני חייב לאגד את הפוסטים הטובים שלי לכדי משהו.
לאקט שלי אתמול ולחלום הזה יש משמעות רבה בעיני.
| |
עוד פעם חלמתי
גם בלילה ישנתי טוב, טוב מאד. כמו אתמול בצהרים, גם הלילה חלמתי חלומות.
אם אתמול חלמתי על ברוס ספרינגסטין, הלילה חלמתי את ארקדי דאידמק.
היה לו עוזר צעיר... באיזשהו שלב הוא פיטר אותו. לכמה רגעים שם בחלום רציתי להיות העוזר שלו, אבל הבנתי שזה לא המצב בדיוק.
מעבר לזה, הוא דיבר עברית. הוא גם התראיין בעברית. שאלו אותו מה הוא חושב על מצב המדינה ומה צריך לעשות.
כשקמתי אמרתי לעצמי "יהודי הוא כן, אבל הוא כל כך מעט זמן בארץ, עולה חדש למעשה, איך יכול להיות שהוא יתמודד עכשיו לראשות ממשלה או משהו כזה"...
יכול להיות שאני טועה. יכול להיות שהוא היה כאן לפני שנים רבות. הוא לא תמיד היה כל כך עשיר הרי. יכול להיות שהוא עלה לארץ ואז ירד ממנה ואז חזר שוב, מי יודע...
| |
אני לא אוהב שחודרים לי למוצב.
זה עושה לי להרגיש שחדרו אלי הביתה.
היו לי שם רגעים יפים.
תל חזקה. הו.
| |
כשיש משיכה
בצהריים חלמתי את ברוס ספרינגסטין. לא ידעתי שהוא יהודי ולא ידעתי שהוא שר בעברית, וכן, הוא שר בעברית. לא רק שהוא שר בעברית, הוא הופיע בארץ והיתה לו להקה ישראלית. אני זוכר את הפנים שלו ממש טוב שם על הבמה ואני זוכר שדיברתי איתו פנים אל פנים והעברית הקלוקלת שלו לא היתה כל כך קלוקלת.
אחר כך קמתי מהטלפון והלכתי לים לאכול חומוס ולהסתכל יחד עם בן משפחתי היחידי שבארץ על גלשני רוח שריחפו להם ברוח החורפית שבחוף בורגשוב. שם הגעתי למסקנה שאני מרגיש שהפרויקט שלי הוא הוא תקופת המבחנים שלי. אם לא יושבים וחורשים יש רגשות אשמה. ואז כשהבנתי את זה הבנתי שצריך להזמין חשבון ולחזור הביתה.
בשולחן לידינו ישבה בחורה שאני מכיר מאז שאני בן 4. אפילו למדנו בתיכון יחד, היא שנה מעלי, אני שנה מתחתיה, תמיד ידעתי שאני מכיר אותה מקודם אבל אף פעם לא ידעתי את שמה ואני בטוח שהיא לא יודעת שאנחנו מכירים עוד מקודם. היא הציגה את עצמה, אמרה ששמה הדר, ואני, אני הייתי כבר בדרך החוצה עם בן משפחתי, הייתי נחמד לשתי שניות והלכתי.
בדרך החוצה מהבית, אחרי שקראתי את הפוסט הקודם שלי שדיבר על כיוון מעלה, הבנתי שאני פותח את עצמי לאפשרויות והזדמנויות חדשות. בדרך החוצה הוא שאל אותי אם אני רוצה להישאר ואני השבתי בשלילה. כבר באותו רגע הרגשתי איזושהי תחושת החמצה או יותר נכון פיספוס. לא נתתי לה להשתלט עלי יותר מדי. התחלתי לחשוב על סוגי הפרצופים הנשיים אליהם אני נמשך. יש את הילדות, ויש את הנשים המבוגרות. בדרך כלל המשיכה האוטומטית שלי היא לילדותיות אבל המשיכה הפנימית העמוקה שלי יותר היא למבוגרות, אלה עם הקמטים (קמטים זה סקס), ואז אני מדמיין את הילדותיות קצת מבוגרות יותר... וזה עושה את העבודה...
הדר מבוגרת ממני בשנה אבל פניה מבוגרים משלי לפחות בחמש. הרבה זמן לא נמשכתי לבחורה כהה כמותה, עם שיער בקבוקים שחור וארוך, עמידה זקופה כזו ומחברת בכתב יד, שלא באה לעבוד, היא פשוט באה לשבת בים.
ואני- אני פשוט חלמתי על ברוס ספרינגסטין
| |
לחולל מצבים
שואלים אותי אם אני שמח.
עכשיו כשסידרתי לי את המיטה לפני הסייסטה של יום שישי בצהריים נפל לי האסימון.
אני בנקודת אפס. אין לי דבר ומפה אפשר רק להתרומם.
אני הולך לישון עכשיו. אני מזמין את העולם לפיתחי.
ועוד משהו- עכשיו הגיע הזמן גם להשקיע בסטטיסטיקה שתהיה לטובתי. זה הזמן לחולל לי מצבים.
זה קצת עצוב, כן.
עצב זה רגש אנושי.
| |
בישולים אני עושה
חזרתי עכשיו מהשוק,
התחלתי לבשל עם יין וסוכר חום. אחרי שנים של אכזבה, גיליתי שאם שמים נקניקיות במחבת, נותנים להן להיצלות מעט בשמן זית או חמאה ואז שופכים פנימה יין אדום ונותנים להן להתאדות יחד עם היין ובתוספת מעט סוכר חום עליהן הן מקבלות את טעם היין והופכות להיות מתקתקות ועליזות ומתחילות להיות מנה עיקרית ראויה כבישול ולא כסתם עוד משהו דמוי חביתה בצורת הכנה.
נוסף על זה, למדתי להכין סלט לבנוני כמו שאכלתי אי שם בג'יש במסעדה החמודה ההיא שהכרתי ביום הראשון של המלחמה.
כל מה שעושים זה קוצצים נענע, קוצצים מנה יפה של בצל ירוק, שופכים חצי כוס מיץ לימון משומר, מלח לפי הטעם ולבסוף קצת קארי, או חוויג' (אין הבדל בטעמים שלהם). את הכל מערבבים ביד, שמים במקרר לחצי שעה, מוציאים ואוכלים.
הסלט הזה הופך לטעים יותר ככל שהוא עומד יותר במיץ של עצמו.
| |
לא עשיתי היום כלום.
בעצם כן.
ראיתי הרבה סטר טרק, אכלתי המבורגר ושתיתי טרופית, ליטר וחצי של טרופית
| |
מטרוסקסואל 2.0
לא כל יום אני מוסיף משהו לפוסטים שלי מהעבר. היום החלטתי שזה ממש חשוב והכרחי.
היום בפגישה עם חבר משכבר הימים שהתלונן שאין לו כניסות לבלוג יצא לי לספר לו על הבלוג הזה.
אחד הדברים שדיברנו עליהם היה הסטטיסטיקות בבלוג ואיך מגיעים לבלוג שלי. סיפרתי לו שהרבה מגיעים דרך חיפוש המילה "מטרוסקסואליות" בגוגל. פתאום ראיתי שטיפסתי שם למקום השני. סיפרתי לו על מה כתבתי, סיפרתי לו על זה שלבשתי פעם חצאית ביום האחרון של האוניברסיטה ואיך זה גרם לי להרגיש בפעם הראשונה בחיי ובעיקר סיפרתי לו איך לקחתי את הגדרת המטרוסקסואליות הרגילה, פירקתי אותה לגורמים בהיות סקסיסטית, פוגענית ומדירה רבים מתוכה והפכתי אותה לדבר גמיש, מזמין וחלול בצורה חיובית ממש. בהתחשב בכך שטיפסתי למקום השני במנוע החיפוש בהגדרה הזו ולמקום חמישי תחת המילה "מטרוסקסואל" פתאום הבנתי שאנשים שרוצים לקרוא ולדעת מה זה, הולכים לוויקיפדיה או אלי לבלוג, והרי ברור שההגדרה שאני מספק מקיפה עשרות מונים יותר מזו המוצעת הרגילה.
בחיבור של שתי המחשבות האלה ועם טוויסט מלבב, הבנתי שבפירוק ההגדרה המקורית, והפיכתה לגמישה ומזמינה עבור רבים יצרתי מטרוסקסואליות וויקי או מטרוסקסואל 2.0, איך שתרצו לקרוא לזה.
הגדרת מטרוסקסואל (מתוך העבודה):
למעשה, מטרוסקסואל מתאמן בלהוציא מהארון רגשות ומחשבות במצב חבוי אך שלבטח תמיד היו שם. ניתן להסיק, שהרחבת ההגדרה, בַּצורה שהוצעה, ואף בדרכים נוספות שיתווספו בְּעתיד המו"מ, תגרום לגברים רבים, בהינתן שהאישי הוא הפוליטי, למצוא את עצמם כשייכים בה בעוד שהמונח הטרוסקסואליות, המספק מסגרת אחת בלבד של משיכה מינית לבני המין השני ותו לא, יאבד מהרלוונטיות שלו עקב היותו בלתי מספק.
וויקי בהתגלמותו.
| |
קומפלישן
לקחתי את עצמי ונסעתי צפונה אל מחוזות הדמיון בראשי, ללכת ולהשלים תמונות שהיו לי בראשי, לתת להן לשכב בשקט, ברוגע, במקום בו הן ראויות להימצא.
בגלל שכל המלחמה עברה עלי עם פריימים שהוזרקו דרך עיניי לראשי, לקחתי את הקאמי* החדשה שלי ונסעתי לעשות שיחת השלמה.
ביקרתי בחיפה ומשם, דרך מר'ר וראש פינה נסעתי עד קריית שמונה, כפר גלעדי, חזרה דרך המצפה** שהפך ירוק והמסעדה הלבנונית של ג'יש אל נהריה אהובתי. שמחתי לראות שנהריה השתקמה, שמחתי לראות שהבנין בו חוויתי את החוויה האבודה שלי שוקם, שמחתי לראות אנשים שם ורמזורים מתפקדים ואת האזור כולו פורח, כולו פורח, מפריחה של אביב, אביב אהבתי.
*המצלמה החדשה שקניתי לעצמי
**בית הקברות של קריית שמונהשם יש גם מצפה על כל העיר ומבעד גם שדה גדול שהיה עבור סוללת תותחים בעת המלחמה
*** הפוסט המדובר הקשור הוא זה: קליק
| |
עושה לביתי
הנה שבתי,
והערב אני יוצא להופעה, לבדי, עם עצמי, רק עם עצמי. אני מתחבר לזה מאד, למהות השיחרור.
ומחר, מחר אני יוצא לצפון, לפנות ערב, לבדי, עם עצמי, לפגוש שם חברה, או אולי שתיים, אבל עם עצמי, לבדי. וגם אם אף אחת מהן לא תרצה להצפין איתי למחוזות המחשבה שלי בצפון, אסע לבדי, עם עצמי.
אולי למדתי משהו חדש ישן על איך להיות עם בני אדם. אני שמח.
מחר שבת
| |
אנשים יקרים מפז
רקע: דיברנו על יחסים שוב, דיברנו עלינו ביחסים עם אחרים שוב, ועל יחסים בינינו ועל מה אולי יכול לקרות ומה אולי לא.
"האינדיבידואליות לוקחת מחיר יקר מדי", אמרתי לה אחרי שהתלוננה שהיא תישאר בסוף לבדה בבית החולים בו תעבוד, שם היא תקבל את מנת היחס היומית שלה.
"אז מה לעשות", היא שאלה, "לוותר עליה? או אולי להמשיך לקוות שאצליח למצוא מישהו שאוכל לחלוק איתו את האינדיבידואליות שלי?".
"כאן מתחיל עמק השווה", אמרתי, "אינדיבידואל חזק חייב להיות עם אינדיבידואל חזק אחר. רק כששניהם יחד הם יכולים לוותר על חלק מעצמם בלי לוותר מכורח אלא מבחירה".
איך, תשאלו, איך אינדיבידואל חזק יהיה מוכן לוותר על חלק ממשי מעצמו בשביל מישהו אחר, הרי הוא ישנא אותו אחר כך על שוויתר מעצמו, הרי הוא ישנא את עצמו, הוא לא יסבול את עצמו, הוא ירגיש מעמיד פנים. נכון, זה יהיה כך אם הצד השני יבקש לקחת אנרגיה ממנו במהות היחסים איתו. אבל אם שני אינדיבידואלים יהיו יחד, השלב הבא ביחסים שלהם (בשביל שיעבדו) יהיה לעגל את פינות האישיות שלהם ולמרוח אותן בדבש. "רק כששניהם יחד הם יכולים לוותר מעצמם ולעשות את זה באמת".
"הרבה יותר קשה למצוא מישהו שמעניין אותי מה שיש לו להגיד, מאשר למצוא מישהו שמעניין אותו מה שיש לי להגיד", אמרה בתסכול מפוקח. "גם לי", עניתי בהבנה, "אני יותר מעניין מאחרים".
"אתה מבין בדיוק למה אני מתכוונת".
"אני אקים משפחה רק עם מי שתמריץ לי את הדם במוח", אמרתי לה, "ואני לא יודע אם אנחנו נמשכים או אם אנחנו מסתדרים, אבל גם הראית לי שיש עוד נשים כאלה בעולם וגם עשית לי את זה עכשיו לגמרי".
"בשביל זה אני פה", היא ענתה לי, בשביל זה אני פה.
אנשים כאלה הם יקרים מפז. "אני אוהב אותך מאד עכשיו" אמרתי לה. יקרים מפז.
"תגיד, אתה חושב שאני נורמלית", היא שאלה לסיום.
"אני חושב שאת נהדרת", עניתי, "הייתי עם נורמלית, זה משעמם".
|
נכתב על ידי
יוזף ברויר
,
3/4/2007 01:22
בקטגוריות אפשרות, הגות, המילה שלי, הנדסת המחשבה, השראה, חסד והתגלות, חרא זה דשן, להיות מאומן, להניע תהליכים, ליל הסדר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
זה פשוט יהיה אחרת
דווקא נחמד... התעוררתי הבוקר למשמע סמס שמאחל לי חג שמח וחזרתי לישון.
אחר כך, לאורך כל שעות היום קיבלתי סמסים שונים, בין אישיים ובין קבוצתיים שאיחלו לשלומי ולאהבתי ולהצלחתי.
לומר את האמת, שלחתי רק סמס אחד ביוזמתי. את השאר שלחתי כתגובה ואף הופתעתי מזהות השולחים ומכמותם.
קניתי לי דיו למדפסת, אולי מאוחר מדי, אבל תליתי לי את הצילומים על הקיר מול העיניים שאוכל לקבל השראה מהם ואני ממשיך לעבוד. השנה, סופסוף, לא אלך לחגוג את ליל הסדר כמו שנים קודמות.
כשאהיה גדול, חשבתי לעצמי, אם אעשה ליל סדר במשפחתי, זה יהיה אחרת, הרהרתי תוך כדי רכיבה על האופנוע. זה פשוט יהיה אחרת.
המחשבה הקודמת ממשיכה לי כבר יומיים: החירות שלי מתחילה בראש שלי.
חג שמח
| |
זוגיות בכאילו
שעות שעות אני על המחשב השני, לא יאומן. ניתקתי אותו מהאנטנה האלחוטית שלו, סגרתי לו את האנטיוירוס. העפתי כל תוכנה שרצה עליו מאחורה, ופתאום הוא מצליח להריץ לי פוטושופ כמו סוס מרוצים.
אבל זה לא משנה, כבר שש שעות רצופות שאני מנסה להכין קולאז'ים ללא הצלחה.בשני אני כבר מתייאש.
אני אעבור לצילומים אחרים שלי...
הו זה מעיק... אני יודע... הרבה כסף... לעבוד כל הלילה... כן... ובלי ליל סדר (גם כן...) יש לי 24 שעות להכין תיק עבודות בגודל מלא...
לפני כמה ימים כתבתי על זאת שחשבתי שהרסתי איתה. היא התקשרה אלי היום ואמרה שהיא מתנצלת. זו היתה הפעם השנייה שהיא התנצלה בפניי. הפעם, היא כבר אמרה, היא בכלל התחילה לצאת עם מישהו ושנראה לה שאם זה לא היה איתו היה יכול ללכת לנו...
שימחת זקנתי (חשבתי לעצמי) והעברתי אותה הלאה... אנה הזכירה לי מה שכבר שכחתי...
היא הזכירה לי שכבר מזמן עשיתי עליה לט גו.
במסנג'ר עלתה מולי מישהי, מישהי משכבר. אנחנו מכירים אולי כבר שנתיים, נפגשנו פעמיים, מעולם לא קרה שום דבר, מעולם גם לא יקרה, כאילו שנינו נמצאים במדינות אחרות ששיחה על זוגיות אינה דבר שבכלל צריך לחשוב עליו.
דווקא איתה היה לי מעניין. לדבר על זוגיות בכאילו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
