| 4/2011
על ביקורת ולט גו
חשוב להעיף אנשים מהחיים שלא עושים לך טוב.
חשוב לדעת לקבל ביקורת.
אבל לתת לה מקום יחסי בחיים ולא מקום מוחלט.
אחרת זה עושה כאב גב.
אמא אמרה.
ולי זה מזכיר את הסיפור על שני נזירים עת הלכו בין הרים והגיעו לנהר בו עמדה אשה שהתחננה שיעבירוה את הנהר.
הרים אותה אחד מהם והעבירה והמשיכו בדרכם.
אחרי ימים אמר זה לחברו, שמתי לב שכבר ימים אינך מדבר איתי, קרה משהו?
אמר לו, הרמת אישה בניגוד למנהגנו.
ענה לו חברו- אמנם הרמתי אותה אבל הורדתי אותה אחרי שחצינו את הנהר, אתה עדיין סוחב אותה.
זכור
| |
סינדרום אבא
כעסים של אנשים שיש להם אבא דפוק הם כעסים שלא יכולים להחלים. הם פשוט יצאו על הסביבה.
והם יצאו מתוך דברים שלגמרי לא קשורים, אבל קשורים קשר עבוט ממש.
אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?
| |
אושר פנימי
אתמול קראתי פוסטים מהבלוג הזה בקול רם
רק אומר שלא הייתי לבד
פעם ראשונה שעשיתי את זה
זה הזכיר לי שרציתי לכתוב ספר
הזכיר לי את עצמי
זה הזכיר לי שתהליכים שעברו בכתיבה הם זהב גַלוּם
ושהכל מתחיל מבפנים
זה הזכיר לי שיש לי הרבה מה להציע לעולם
שהשחרור מתחיל מבפנים
ושיש לאן לגדול
יש לי לאן לגדול
| |
רציתי להתחיל את הפוסט הזה בלהגיד שאין לי מילים לתאר מה הלך אתמול, אבל כל אתמול בלילה רק רציתי לכתוב מה עובר עליי בשולחן הסדר... יש לי מילים. אבל אני פשוט עוד לא מוכן.
אתמול פשוט הגעתי למסקנות בנוגע לחיים שלי.
זה היה ליל סדר שיזכר לדורות.
| |
יותר אני מתנהל ככה יותר אני מבין-
ככל שאני דוחה יותר, ככה אני מוכן יותר לדבר האמיתי.
ככל שאני דוחה יותר, ככה יותר באות.
| |
הפסקתי לפחד.
הפסקתי את האוטומט.
| |
פריצות דרך מחשבתיות זה טוב
תוך כדי שאני צופה באנטומיה של גריי קלטתי את המנגנון שפועל אצלי שמכניס אנשים או לא מכניס אנשים לחיים שלי.
ג'יזס, איזו התגלות. מכניס אנשים לעומת לא מכניס.
הצלחתי לראות את זה על עצמי תוך כדי צפייה בטלויזיה.
.
היא הטביעה אצלי חותם אחרי זמן קצר. לקח לי 10 שניות של להסתכל עליה כדי להבין את זה, אבל זה היה מיידי.
אני צריך ללמוד מזה משהו? שאם זה לא מיד זה פשוט לא?
לא יכול להיות. לא יכול להיות. זה לא יכול להיות ככה, זה לא לתת סיכוי...
יכול להיות שאתמול נכנס לי עוד בנאדם לחיים.
תוך כדי חיבוק הרגשתי רגיעה. זה אומר נינוחות.
לא רציתי ללכת הביתה. זה אומר אירוטיקה חברתית.
הייתי נינוח ואמיתי. סיפרתי דברים של אמת פנימית.
היא בתמורה, הייתה יוזמת. יוזמת שלא כהרגלה.
הוו, אני תוהה.
:)
| |
סרטים ומתנות
ללא גבולות- borderless
unknown
knight and day
אשתו של הנוסע בזמן
הקרב על לוס אנג'לס
אלה הסרטים שראיתי בשלושת השבועות האחרונים. בשלושת השבועות האחרונים.
ללא גבולות היה הכי שווה בעיני.
מוזר שדווקא עכשיו ראיתי סרטים. חלקם בקולנוע, חלקם בטלויזיה, חלקם במחשב...
אמרתי לעצמי יותר אמת בשבועיים האחרונים, הייתי יותר נכון עם עצמי, מזה הרבה זמן
מצד אחד נשברתי. מצד שני קיבלתי מתנה.
remember
| |
אין כמו בבית
הבאתי בלוגים חדשים והורדתי ישנים.
לאחרונה היתה לי תחושה שאין לי יותר מה לקרוא.
בישרא כמו בישרא, צריך לדעת את מי לקרא, והאמת, הישנים הם הטובים ולא יעזור כלום.
אז עשיתי מעשה ונרשמתי לכמה מכם. באחרים גם השארתי תגובות.
רציתי לחדש.
מצברוח שכזה, אתם יודעים.
אין כמו בבית
| |
מצב של חוסר הגדרה
בחיים שלי אני משתמש במונח רטט כדי להסביר את התחושה הזו שיש בין שני אנשים כשהם מכירים, או כשהם יחד... בין השאר זו הגדרה שמתכתבת עם המונח אירוטיקה חברתית.
לאחרונה, אני משתמש במילה רטט דווקא בהגדרתו המקורית: "... לא טוב לדחוף. תשאיר כמה דברים לא פתורים... שיהיה במצב של רטט. מצב של חוסר הגדרה."
עוד משהו שאני חושב עליו לאחרונה זה המשפט: "כשאתה הולך לישון עם בלוגרית, אל תתפלא עם תקום עם פוסט עליך".
| |
שוחרר עול שלקחתי על עצמי
אתמול היתה לי פגישה חשובה.
בכלל, אני לומד המון לאחרונה.
אתמול למדתי שוב, שאם מדברים על משהו (לעומת להגיד אותו לעצמנו בלב), זה משחרר, זה מוציא את העוקץ מהפחד, זה מרגיע את הפחדים.
זה מה שלמדתי אתמול, כי עד אתמול התביישתי בכל מיני דברים.
אבל לפעמים אני לוקח יותר מדי אחריות.
פעם כתבתי פוסט על אחריות ומה זה אחריות. זה פוסט שהושפע ממקום שפעם הייתי בו. מומלץ לקרוא את הפוסט הזה.
אפילו אני צריך לחזור אליו קצת ולהפנים אותו שוב.
בין השאר כתוב שם:"אחריות איננה עול, טעות , שבח, הטלת אשמה, זכות, בושה או אשמה. באחריות אין הערכה של טוב או רע, נכון או שגוי. יש פשוט מה שיש, ואת העמדה שלכם. להיות
אחראי מתחיל עם הנכונות להתמודד עם נקודת המבט: "אתם יוצרים את מה שאתם
עושים, את מה שיש לכם ואת מי שאתם". זוהי לא אמת. זאת עמדה. זהו מקום לחיות
מתוכו."
אתמול שיחררתי את עצמי מעול שסחבתי. אחריות לא היתה שם. היתה נקודת מבט של מישהי שלא היה לי נכון לקחת אותה על עצמי במלואה כמו שעשיתי. עול שלקחתי על עצמי. זו היתה טעות, לא יכולתי להתמודד איתה כראוי עד אתמול.
זכור.
| |
שמתן לב שכולם מדברים על אלימות, למה שאני אהיה שונה?
אני לא יודע בדיוק מה לכתוב.
בימים האחרונים כשאני חושב על הבלוג הזה אני בעיקר חושב למה לא לכתוב בו.
היום בטלפון חברה קרובה שלי שאלה אותי אם עשו לי רצח אופי.
אני לא יודע, אולי. אני לא יודע אם זה רצח אופי או שהדביקו לי אופי של רוצח. ככה או ככה, מרגיש כמו אלימות. בפסיביות. אלימות פסיבית.
אני חושב שיש הרבה דברים שצריכים לקרות. הם צריכים לקרות באופן כללי והם צריכים לקרות לי.
בלי שום קשר, אני ממש טוב בלנטוע זרעים. זרעים הם תקווה לעתיד.
עתיד זה מה שמנהל לנו את ההווה.
הידיעה הזו מלווה אותי מאז שאני בן 18.
ועם זאת, ולמרות כל מה שעברתי בחיים וכל הנסיון המקצועי והאישי שלי,
אני מרגיש כי לעתים אין לי מה להציע יותר מבחור בן 22 שרק עכשיו השתחרר.
כמובן שזה לא נכון, כמובן שאני אדם אחר, כמובן שאני מושך, כמובן שאני מקצוען, ועדיין,
תחושות פנימיות הן השדים של כולנו.
מזמן לא הייתי צריך יותר מאשר עכשיו לעשות לט גו.
מרגיש גם קצת כמו ג'ק ניקולסון ב something's gotta give... מי שמכיר אותי מבין על מה אני מדבר
זה פוסט לא גמור, גם המחשבות שלי עוד לא גמורות.
מחשבה אחרונה: בהפניית האצבע החוצה ולא פנימה יש משהו שאני לא מזדהה איתו, אני אומר את זה בלשון המעטה
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
