באקט של רגע לבשתי היום את החצאית שלי היום לבצפר.
לבשתי אותה על הג'ינס שלי. אחר כך בדקתי בלי ג'ינס.
החזרתי את הג'ינס- הוא הרחיב לי את המותן וגרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי.
בלי "המותן הנוסף" המותן שלי צר ונראה "נשי" מדי בחצאית, דבר שלא היה לטעמי.
באמירה שלי במגדר, לפניה ואחריה, לא חשבתי שאעז לבוא לאוניברסיטה עם החצאית שלי.
היום באקט של רגע, יומיים לפני סיום הלימודים הפתעתי את עצמי.

אני אוהב לחוות תחושות. אני אוהב להטביל את עצמי בהן, לפתוח את האזניים, לאמץ את העיניים ולהריח את מחשבותיי תוך כדי הסתכלות על מבטיהם התמהים/מתפעלים של אחרים.

בעבודתי על ההגדרה של מטרוסקסואליות גרסתי שרמת הביקורת באוניברסיטה תהיה גבוהה יותר מאשר "בחוץ". היום להפתעתי גיליתי כי טעיתי בכך שלא הנחתי אפילו שרמת הביקורת באוניברסיטה תהא בממוצע שלה זהה לזו שקיבלתי בחוץ.
ההנחה שלי התבססה על המחשבה הראשונית בנוגע לסוג האנשים שנמצאים באוניברסיטה. סוג מסויים מאד.
היה ראוי לחשוב על כך קודם. הופתעתי מכך שפספסתי את המחשבה קודם.

מסקנות להמשך (כתיבה):
1- תחושות קשורות לבגד אותו אנו לובשים- - הבגדים מבנים את תחושותינו העצמיות- - הזהות העצמית שלנו נבנית בתוך עולם בו הבגדים הם שחקן עיקרי כמו שאר השחקנים. יותר ממה שניתן לחשוב מלכתחילה.
2- נשים כופות על עצמן דיאלקטיקה של חשיפה מול הסתרה. הדבר מתקיים בד בבד עם בושה. נשים מעצבות את אישיותן עם שחקנים מרכזיים כגון: הצורך להסתיר את עצמן (מבושה), הרצון לחשוף את עצמן (לחץ חברתי, שלא לומר אלימות סימבולית נוסח בורדייה)- וככה, ברווחים בין כל השחקנים האלה, ועוד שלא מניתי פה את כולם, מתעצבת דמותה של אישה.
**לדבר על העיצוב הגברי זה לא רלוונטי כרגע. אבל יש לכך משמעות בכל הנוגע לגבר המטרוסקסואל.

לשאר העבודה על הגדרת מטרוסקסואליות- קליק
(הגדרת דיאלקטיקה (להמונים): ניגודים, משיכה לשני הכיוונים באותו זמן, יוצר בילבול, משהו כמו <ּּּ @ ּּּ>)

תקופה לא טובה
אני לא מצליח לשבת בשיעורים.
הם נראים לי חסרי משמעות.
אני יושב ליד אישה יפה. עורה מתוח על גופה, שערה אסוף.
מלפניי עוד אחת, היא לומדת היסטוריה
ואני מסתכל על עצמי  ומרגיש כמו זלזל
חסר חיים, חסר רוח, חסר חיות

התקופה הזו לא טובה לי
צריך כבר לגמור אותה
להשקיע עוד מעט
ולסיים את זה
אחת היא מה אקבל
למרות הכל

מפלטי הוא בכתיבה
כתיבה במקום הזה
המקום הלא נכון
המכלה כל חלקה טובה
של.
זמן.
ואם אין לי כבוד לזמן
מה יהיה סופי.

מוזר. רק בשיעור על אגדות אני מוצא מנוחה. כשהלמות הפמיניזם נוקשות בי.
דווקא הבנות מתנערות. אני מוצא את שלוותי שם.

אתמול בלילה לפני השינהנפתחה בפניי דיאלקטיקה שלחשה לי בחודשיי האחרונים:
אוי זה דבר איום ונורא להגיד על בנות , זה דבר נורא, להגיד עלי.
אני מתבייש מדי לכותבו
אוי לי כי הבנתי

אסור לי לשכוח את זה

סימנים של אבדות/ אמא רוצה לסוע לצימר/
לטייל למקומות קטנים/ כמו שהיא אף פעם לא עשתה/
החופשה הראשונה שלה היתה בוודסטוק לפני חודש

ילד רצח ילדה/ והעם הזה צועק אבדות
סימני אבדות שהם יותר/ סימני שבירוּת

חמאס הם צועקים בעיתון
וחמאס אנחנו צועקים על העם הזה
חמאס ודי
חמאס ודי

בלילה שלי הבנתי שהטבעי אצלי הוא פזיז, בלי מחשבה, בלי הבנה
הבנתי שאת חיי אם אוהב, יהיה בהם תנאי
לא אוהב את חיי בלי מה שיצרתי
ואף מה שיצרתי לא נותר לעד לעצמי, כי אם נוזל החוצה
ונדרש להזכיר לעצמי במאה ואלף דרכים מי אני ומה המצאתי לעצמי

סימנים של אבדות
דרך חיים
עייפות

לסיים את התואר
ללמוד צרפתית
ללמוד צילום
פרויקט צילום מתבצע
לטוס לחו"ל
פעם אחת בסיני לפחות
חוזר ללנדמרק
ממשיך בעבודה שלי בשנה הקרובה
עושה כסף במילואים
משיג מילגות
שלווה פנימית
תואר- מסיים. צרפתית- לא קרה. צילום- לא קרה, אבל עובד במקצוע. פרויקט צילום- מתבצע אכן, לטוס לחול- קרה. פעם אחת בסיני- קרה, נדמרק- לא קרה, ממשיך בעבודה שלי- קרה לחצי שנה, כסף ממילואים- קרה, מלגות- קרה, שלווה פנימית- הממ?

רשימות מהעבודה: פוסט כפי שהוא מתאריך 31/8/204:
רשימות מהעבודה
-האיזון בין שקט לבלאגן.
איזון קדוש.
-הכנסתי את עצמי לסחרור.
-גם עוצמת הסערה מתמקדת בעינה-
עין הסערה ממוקדת אף היא.
-הרגשת "אבדות" מגיעה תמיד כשהעתיד אינו בהיר.
-רשימות מהעבודה.

חצי פוסט מתאריך 30/8/2004:
הוא אמר לי אל תדחף. זה בכלל לא טוב לדחוף. תשאיר כמה דברים לא פתורים. דברים באפילה.
לא צריך לדעת מתי נפגשים. מתישהו. שיהיה במצב של רטט. מצב של חוסר הגדרה.
חבר שלי עומר, על בחורות, כשיעור לחיים. אני שומע את הקול שלו.

אני אגיד לכם בדיוק מה קיבלתי מזה:
המילה היא: קומפולסיב
למדתי איך להוציא מעצמי את הקומפולסיביות. להפתח לאפשרויות חדשות ולהאט עד כדי עצירה את ההתקפיות האוטומטית שאנחנו כל כך חסרי אונים לפעמים בעיתה.
המילה היא: אפשרות. אופציה.
למדתי ש"תמיד יש עוד אופציה". ואני מתכוון תמיד. וזו לא רק מחשבה שבאה והולכת. הפכתי אותה לפרדיגמה, הפכתי אותה לעמוד הענן שלי. תראו את שרון אריאל. הוא מתיש את כולם ככה. כי תמיד יש עוד אופציה.
המילה היא: אנושיות למדתי להכיר באנושיות שלי ולאמץ אותה. למדתי לא לדחוק אותה החוצה כשאני מרגיש חלש, לא לעטות עלי מגן כשאני חש מותקף. תמיד יש עוד אופציה, גם אם אני עדיין לא יודע מהי. 
המילה היא: סובלנות
למדתי אותה, אבל אני עדיין תלמיד מתחיל בה, והפניתי לה את גבי בשנים האחרונות, יותר ויותר. בכל פעם שאנחנו שואלים את עצמינו מה קרה לאותו חלק בנו שפעם היה בנו פעם יש סיכוי, יש סיכוי שהפננו את גבנו לחלק הזה.
עם אמא שלי, לפעמים. עם האנשים החדשים, לפעמים.
אלה רק מעט מהדברים שלמדתי במהלך ההתבגרות שלי. בגלל זה אני מקועקע, ומעולם לא אמרתי את זה טוב יותר.                                                                        MY LOVE

"הזמן עכשיו"- מילים אולי שלו- אבל הרעיון המקורי מאחוריי השיר- אביתר בנאי.
"השיר ששרת לה"- זה מוזר שלקח לו 3 דיסקים כדי לשיר כמו אביתר, מוזר. הכאב בשיר הזה מזכיר את הדיסק הראשון שלו. אני לא מתרשם.
"אחד"- מתחיל ונשמע כמו שיר ליום הזכרון. לא פלא שהוא לא נמצא בהופעה. זה ללכת לישון. ללבוש חולצות לבנות. האמת שחסרים היופי והאופי שהיו בדיסקים הראשונים (בעיני הראשון הוא הטוב מכולם)(וסליחה שאני לא זוכר את שמות השירים)
מחשבה: דווקא ה"התבגרות" הזו שלו נראית לי כמו שקר מתוחכם, בכאילו מתבגר, בכאילו משנה את המוטיב. זה שיר שאני לא אזכור אחר כך וחבל.
"כשאתה לבד"- נשמע בתחילה כמו ההמנון של "עניין של זמן"- שיר נעורים לגרופיות שעטות עליו. או משהו דומה.
אני מדלג, אין לי כח לרדת לו על השירים....ץ
אגב, מישהו יודע למה הכוונה כשהוא אומר "כשהשמש עולה מהים"? איפה הוא כתב את השיר הזה? הצעות?
"זכיתי לאהוב"- אחד משניים שלושה שירים שעושים את הדיסק הזה. דבילי ומרגש באותו זמן. אני עדיין שומע את הצרחות של הקהל בשיר הזה.
"זה לא אותו דבר"- חמוד חמוד, לצעוק לצעוק ביחד איתו :)

כאן תמו הגיגיי על הנושך בכרית שדומה לי. ריספקט.
ציון :
1- אני לא מאמין לו
2- דומה לאביתר
3- שלושה שירים לדיסק זה לא מספיק טוב- למרות שירים כיפיים בעליל
4- הופעה בתשונה הוא נותן

ציון סופי - 6/10. ואני נדיב.

1- בחיי שחיפשתי עכשיו המון המון זמן לפטופ חדש וכונן חיצוני. מצאתי.
2- מחר אני חוזר הביתה עם דיסק שלם של מַפְּשַלוֹשִים- אלבומים שלמים בעיקר. שווה
3- אם מסתכלים רק על הפנים של עברי אפשר לראות אותי (אני ממש נראה ככה), זה די מדהים, בעיקר אותי.
4- לא נחתי היום.
5-
6- אמממ
7- אני רוצה כבר לגמור עם החובות שלי, ללימודים!!!
8- יאללה לחתום את החוזה כבר.
9-


על הצלחה:
זה מאד משנה אם אתה בסביבה של מישהו שדוחף אותך לחשוב בכיוון של הצלחה או שאתה לא נמצא בסביבה של אדם כזה.
גיליתי שאם אתה בסביבה כזו, כל תהליך החשיבה משתנה. אתה לא הופך להיות פריק של כסף, אלא מנתב את עצמך להצליח בתחומים שאהובים עליך, ועל ידי זה לעשות את הכסף. אם אין לך בנאדם כזה לידך, הפתרון שלי הוא למצוא... להמציא בנאדם כזה- לשמוע לו וכדומה. זהו, רציתי לכתוב את זה כבר הרבה זמן.

"ניסים תשמע תהיה מלחמה, בקרוב נגיע רחוק"...
אני זוכר אותו בתחילת הדרך... קניתי את הדיסק הראשון שלו מתנה לעצמי לרשיון נהיגה שהוצאתי טסט ראשון, ואז יצאתי עם בחורה למסיבה של השכבה שלה בהרצליה, ההופעה היתה בקאנטרי שם... והוא הופיע- מול השכבה שלה... ואני שהכרתי את המילים בעל פה כבר... ישבתי בצד...הופעה לשכבה שלה...
ותראו איפה הוא היום

אנשים
רגשות
מחשבות
געגועים
דמיונות
פנטזיות
נופים
גישות
דעות


נשארת צלקת קטנה.
תמיד זוכרים שככה זה היה.

זה היום הראשון השבוע שאני לא צריך לנסוע לשום מקום.
אני הולך לישון. עד שיעירו אותי.
שבת המלכה.

הקול של שאדה תמיד מעורר בי ויברציות עמוקות של רוגע. זהה כאילו היה דבר כזה שקוראים לו "קול קתולי"- כזה קולה.
אפילו הקיטש שלה יפה לי.

תודה לך את.

המכנסיים שלי :)

א- עדכון גוגל סרצ':
"נשים בטייץ" "זה יותר מדי טוב".

יש שאלות?

ב- אז כמו שראיתן יצא לי לעבוד אתמול.
היום למשל כל כולי תפוס. הכתפיים, שרירי הידים, התאומים, והארבע ראשי. אבל נראה לי שזה משתלם יחסית לכסף הנחמד שעשיתי אתמול.
ג- ללחזור הביתה יש השפעות מאד חזקות עלי. תדמיינו.
ד- אני צריך לסיים את המילואים ולסיים את הלימודים, הכל באותו שבוע ולעשות קצת סדר, למצוא לעצמי את העבודה שאני רוצה, להמשיך לצלם, ללמוד למבחנים מתישהו, לרדת לסיני - ווווזהו. אלה התכניות שלי לחודש הקרוב.בערך.
ה- זה קצת מבאס להיפרד מכל כך הרבה כסף בבת אחת. שתיים עשרה אלף בערך. אז מה אם קיבלתי תמורה עליהם.

נהיה בקשר