1- התחושה שלי לא קלה. שמעתי דברים שלא אהבתי לשמוע אבל אני לא מאלה שמתגוננים מהאמת ואני לא מהאנשים שמסתירים את עצמם מהאמת ואני לא מהאנשים שממציאים לעצמם מציאויות שונות ואני לא מהאנשים שמשכנעים את עצמם בדברים שאינם קיימים.
אם לסכם את זה במשפט אחד שלמדתי מסטר טרק: הורים וולקנים לא מסתירים מהילדים שלהם את האמת.

המשפט הזה מלווה אותי כבר שנים, גידלתי את עצמי לאורו. הוא אחת הסיבות שלאנשים קשה איתי אבל אלה שאיתי מעריכים אותי בגללו.

2- זה לא ששמעתי משהו שלא ידעתי. זה, יש לו קראש עליה, וזה סתם אדיוט.

3- עם השנים למדתי את אומנות שיווי המשקל. כמעט ואין עוד אנשים בעולם שלי שיודעים לאזן בין הפכים שיחיו יחד בכפיפה האחת הזו.

אני נמצא במסע, חשבתי שהוא יהיה אחר כשהתחלתי אותו אבל מרגע שהתחלתי אותו הוא שינה כיוון למקום לחלוטין אחר. סומכים עלי, נותנים לי, מלמדים אותי, מקשיבים לי. מה עוד אדם יכול לבקש?

אפילו הולכים בכיוון שאני מכוון. בחיי שזה המצב. לפני הרבה שנים למדתי שלא משנה מי לוקח את הקרדיט, משנה מי מנווט את הספינה. אני לא יודע, אבל נראה לי שלמרות הכל, זה אני, וצנעה היא אומנות להתאמן בה בשקט. כמו אהבה.

4- אני מעדיף שיכאב לי מאשר לעשות טעויות בחייהם של אחרים. עדיף שתכעס עלי. ממילא היא אמרה מה שאמרה בכעס, יעבור לה והיא תבין שזה לטובה. לא אני אהיה זה שישחק בחייה. אני צריך לדאוג לעצמי קודם, גם אם זה אומר לוותר על החברות שלה. לעשות את הדבר הנכון יכול להיות דבר כואב. אני מנוסה.

5- שתיקה עושה יותר ממעשים.

6- זה עומד לקרות. כרגע יפה השתיקה.