תגידו שלום לפוסטרס... אם אתם רוצים לעדכן את ישרא מרחוק ויש לכם סמאטפון אתם יכולים פשוט לשלוח מייל לפוסטרס, הוא יעדכן את ישרא בשבילכם.

פשוט נהדר, פשוט נהדר.

ואז כמובן נוצרים פוסטים כפולים... זה לא משהו,

אבל לא נורא. אחרי שמפרסמים את הפוסט החדש נכנסים לפוסטרס דרך הרשת או דרך האפליקציה לסמארטפון ומוחקים את הפוסט. הוא נשאר בישרא בכל מקרה.

שווה לגמרי, תודו :)

אתמול הלכתי/רצתי עשרה קילומטר התחלתי בריצה אבל תוך פחות מקילומטר התחילה לי בחילה. השעה היתה שש. יחד עם הבחילה נתפס לי השריר שמתחת לתאומים. אז עצרתי כמה פעמים כדי למתוח. זה עזר רק בקצת.

את האשה של המרגוע והסקס דחיתי. לא רוצה כאלה לא רלוונטיות, עם כל הנחמדות שזה מביא איתו. הסחות דעת יש לי מספיק ואני מלמד את עצמי להגיד לא כבר זמן מה, לא רוצה להגיד לא גם שם.

יצאתי למסיבה עם אחותי. מסיבה אקלטקית למדי. אנשים לא קשורים, ובכל זאת, מישהי רצתה להשיג אותי בפייסבוק אחר כך.

תוך כדי המסיבה הסתכלתי על שרירי הפנים שלה נעים...

שרירי הפנים שלה דיברו ואני הקשבתי, כאילו היה שקט מסביב וכל תשומת ליבי הופנתה לשם, זה מדהים, הם דיברו ואני ידעתי מה הם אומרים.

כל פעם אני עושה סשנים של למידה של התקשורת הזו, מרתק.

לפני כמה שנים קראתי ספר של אחת ג'יין ג'ייקובס עבור עבודה שלי לאוניברסיטה. חייהן ומותן של ערים אמריקאיות גדולות. מסתבר עכשיו שהוא יצא בעברית. התרגשתי לראות אותו.

יש לי שתי פרזנטציות להכין. אחת למחר ואחת לעוד תשעה ימים. ימים על ימים אני מבלה בהרצליה עכשיו, במשרד. זה אמנם עולה לי יותר דלק, אבל לבטח יותר נוח מלהתרוצץ בין בתי קפה כמו השנה האחרונה.

קנייה ווסט ענק. תקשיבו לזה:

אני על חוף במכמורת. מסיבת עצמאות. אנשים זורמים, מוסיקה נהדרת, דיג׳יי כוסית עם חיוך מנצח, ואנשים ממשיכים לזרום ולא מתמלא (כי חוף). כל מה שאני חושב כליו זה המיזם שלי.
מוקדם בבוקר לקחתי ריטלין. הוא מחזיק 8 שעות, לפעמים יותר. מתי התחלתי להרגיש אותו? אחרי 9 שעות, כשהייתי בשוונג של הכתיבה והייתי צריך לעצור. אני ממש לא בכושר. עלתה לי מחשבה ללכת לאימוני כושר קרבי, מוצא חן בעיני השיט הזה. נשמע מפגר, אבל זה בדיוק הכושר שאני אוהב.

ג'ט לג.

אז אני ער בשש בבוקר ולא הלכתי לישון אפילו.

נו טוב, לא נורא.

היום בלילה הולך להיות ערב יום הזכרון.

מחר בלילה הולך להיות ערב יום העצמאות.

מחר בבוקר אני הולך להתחיל לחגוג עצמאות אחרת.

אני מקווה.

הלב שלי מכוון לכיוון אחד. אני יודע מהו.

בפעם האחרונה שהייתי בכותל המערבי שמתי את ידי על האבנים הגדולות ומשום מקום פשוט התחלתי לבכות.

ובכיתי.

וידעתי.

ידעתי שהחיים שלי הולכים לכיוון מאד מסוים שאני מחויב לו.

ומחר, מחר זה יתחיל בכיוון חדש, כלומר בדרך חדשה, נתיב חדש שגם הוא, כמו כל הנתיבים שבחרתי בהם בשנה החולפת,

יביא אותי למקום שאליו כיוונתי כל השנה, רק בדרך שלעולם לא הייתי חולם עליה :)

חמישה לעשר בלילה. שעון ארצות הברית המזרחית.

עכשיו בארץ בטח אוטוטו חמש או שש, או אולי זה שבע...

שדה התעופה ריק.

אני מתעדכן בבלוגים שעשיתי עליהם מנוי.

רוצה להגיב, לא רוצה להגיב.

יש לי כמה נשים בראש.

זה מסודר בצורה כרונולוגית ורק בראש שלי יש אובר-לפ. ככה זה בחיים.

אחת שמזמן מזמן לא פגשתי.

אחת שלא כל כך מזמן פגשתי.

אחת שפגשתי פעם אחת.

אחת שאפגוש עוד כמה שבועות.

אני לא יודע מה העתיד מזמן לי.

אני יודע שיש אולי אחת, אני רוצה להכיר אותה יותר אבל היא לא רוצה לשמוע ממני. חבל. הייתי שמח ויש בינינו כימיה חזקה מאד.

הביקור שלי פה היה פשוט פ-נ-ו-מ-נ-ל-י.

הכרתי אנשים שלא הכרתי, עשרות אנשים, בכל מיני תפקידים, עם כל מיני קשרים.

הכרתי אנשים, שלהגיע אליהם, אתה צריך להיות מחובר ל... לאלהים יודע מי.

ועשיתי את זה.

בארץ מחכה לי עבודה, תרתי משמע.

המשכורת תממן אותי, ואוכל להקדיש את עצמי למיזם שלי, השבח לאל.

פגשתי אדם נהדר.

הוא אירח אותי בביתו.

האירוח שלו היה שווה את הנסיעה הזו בזהב.

הוא הכיר לי אנשים כל כך מעניינים ושיכולים להשפיע ולעזור, שזה לא יאומן.

בארץ מחכה לי היפה בנשים. (לא באמת מחכה לי)

היא לא חברה שלי, אבל היא היפה בנשים. באמת.

אני הולך לעבוד איתה. אינשאללה.

אבל חשוב מזה שהיא היפה בנשים, אני צריך לעשות איתה בונדינג, ביזנס בונדינג.

וואטאבר ד'ת מינס.

בנסיעה הזו למדתי מה זה לשחרר ולא ללחוץ.

למדתי מה זה לשלוט ומה זה לשחרר שליטה.

עשיתי את זה על עצמי ועשיתי את זה אפילו על האדם שלימד אותי את זה.

אתם יודעים, לעשות לט גו. הרי כתבתי על זה כל כך הרבה פעמים בעבר.

כמה מילים אחרונות-

1- תגיבו.

2- שאלה: זה שאני כותב באופן לא ברור, אפשר לומר "מוצפן", אלא כנקודות שמובנות לי, כמה זה מאתגר/מפריע לכם?

ת'נקס

חו"ל.

ארצות הברית ליתר דיוק.

כבר שבוע פה ועוד מעט חוזר.

היו לי פה ימים חשובים מאד. פגשתי הרבה מאד אנשים וטוב שפגשתי אותם.

מעבר לאנשים הללו, כל השאר הם יותר מאותו דבר.

אני אומר את זה בהשלמה עם המצב, לא בעס, לא בשחצנות

הכרתי פה, עשיתי את שלי, אפשר לחזור.

המשימה הושלמה.

אהיה בסדר, עמוד השדרה שלי איתן והמחויבות שלי בעינה.

הכסף יבוא

אני אצל דניאל. הוא נוחר. אין לי כוח להתקלח עכשיו. אולי בבוקר.

23:42