| 6/2007
אלמנט הומוריסטי
קיבלתי את החבילה שלי פתוחה.
אולי בדואר חשבו שאם על האריזה כתוב "שביר", שווה לפתוח את זה.
התחלתי להתכתב באימייל עם היחצן שביקש שאכתוב על המוצר שלו, טבעת רטט.
אחרי כמה ימים מיום ההידברות הוא שב אלי במייל ושאל מה קורה עם הפוסט כאילו אני חייב פה איזה זיון לפרוטוקול, אז אמרתי לו: "זיון זה לא תכנית כבקשתך, ואתה לא באמת מצפה שאני אשתף אותך בלוח הזמנים שלי, נכון?"
"תתפלא, כבר היו כאלה ששיתפו אותי", התפאר.
אז אתמול זה קרה.
הדף המצורף לחבילה, כולל זה שצורף לי במייל לא דיבר בכלל על זה שצריך מספריים כשבאים לפתוח את טבעת השגל הזו. עד שפתחתי את החבילה שארוזה הרמטית יותר מתחבושת אישית משופצרת באינפוזיה, כבר צנח לו הזלזל שנזקק אחר כך לטיפול עשרת אלפים כדי שישוב לסורו.
מהר מאד ויתרנו על הטבעת במתכונתה הקלאסית ועברתי לעשות עבודת יד לגברת עת השתמשתי בטבעת השגל כויברטור לעניים.
אני, כאחד שיודע שנשים אוהבות את מלאכת ידו (זה לא פוסט לצנועים פה) העברתי את המרטטן בכל המקומות הנכונים, הן בפנים והן בחוץ, אך בשלב כלשהו פשוט השארתי אותו בפנים, "אפשר להסתדר בלעדיי" אמרתי לעצמי, קמתי מהמשגל והלכתי לשירותים.
כשחזרתי הוא עדיין היה בתוכה. "אני לא מצליחה להוציא אותו וכבר משעמם לי איתו", היא התבכיינה בחיוך.
הכנסתי שוב את ידי לשם ושלפתי אותו החוצה, עטפתי אותו בטישיו וזרקתי.
"אלמנט הומוריסטי זה היה", הסכמנו שנינו, "אלמנט הומוריסטי".
| |
חורשת האקליפוס, גירסת ההילטון***
כשהלכתי לחפש את מילות השיר "חורשת האקליפטוס" בגוגל, גיליתי כי נעמי שמר לא הרשתה לפרסם את מילות השיר ברשת האינטרנט, וכך עלו חיפושיי בתוהו. מה יעשה אדם אם אין לו גוגל לעזרתו?!
הלכתי ותרתי בדפים נוספים, שם הגעתי לטור בויינט משנת 2001 שם מצאתי אמנם את מילות השיר, אך מצאתי עוד יותר מכך- מובטח צחוק מתגלגל לאורך הקריאה, מה גם שהטור מתקן טעויות נפוצות בשפתינו היפה.
***נכון שהיא דומה לפריס הילטון?
(שתי השניות הראשונות בקליפ מושתקות)
| |
בעיקר דברים מהטבע, צילומים, פלייסמטים וקאנבס.
תאורות קטנות, לדים קטנים.צבעים משתנים, לבן, אפור, אולי עוד צבע.
שלט על הדלת, שולחן עם סקס.
השראה בהתממשות
| |
חיי- תחילתם בלקום
אני כבר מחכה
מחכה לקום- ולהיות לבד.
לפקוח את העיניים לנשום- ולהתחיל לחשוב.
לקום מהמיטה ללכת למטבח- ולשבת על הכסא.
להסתובב בבית- ולא לעשות כלום.
ללכת להתקלח- ולעסות את עורי במים החמים.
במים החמים- ומחשבותיי שיתחילו את יומי.
מחשבותיי שיתחילו- ויכנסו ליומן.
והיומן- שם חיי.
וחיי- תחילתם בלקום.
בלקום- ולהיות לבד.
וגם הספר
וגם הזוגיות
וגם הכסף
בי.
מחשבות של בוקר, על סט צילומים של אוכל בטולמנ'ס.
| |
פאולו קואלו הוא אימפוטנט
היום דיברתי איתה והבנתי מה היתה הבעיה שלי איתה.
כשהיא מספרת על עצמה היא מספרת על השיעורים שהיא עברה, ועל זה שהיא פגשה את עצמה, ודברים מדהימים וגדולים ושריגשו אותה, והמהות שלה, והשריר שלה, וההשתקפויות שלה, והגדרות, והקלה, ובכי קטרזיס, ותקשורות, וקבלה, ואויר, והכלה ועוד כל מיני מילים, ואז הבנתי שלדבר עם אנשים לפעמים זה כמו לקרוא ספר של פאולו קואלו בשחור לבן, בלי התובנות, או עם תובנות אבל שיהיו בשקל, כמו שיטת הפלקל- לא ממש מחוברות, כי זה לא נוגע, כי זה תובנות אלטרנטיביות על הקיום, כי זה אישיות אלטרנטיבית כי האחרת בהקפאה, כי זו "הטובה" היא כמו אחת עם מאסטר קטן בראש שאומר לאן ללכת ומה לעשות ואיך להגיב, וזו ה"רגילה", זו שנולדתם איתה כבר לא ממש טובה כמו זו המשוכללת שפיתחתם לעצמכם. ממש הבדלה בין אישיות מוארת לאישיות חשוכה. סלקציה.
ואי אפשר להתקרב. אי אפשר להתקרב.
חומת סין.
ואין, אין להדחיק את האישיות. יש לגדל אותה ולתת לה להתפתח. להפוך אותה מרגילה ואולי חשוכה למוארת, אבל לזכור- תמיד תמיד- שהיא רגילה ותמיד תהיה רגילה ולא מיוחדת, ולפי זה להתייחס אליה, כי לנצח היא תהיה שבירה, אחת היא דרגת המוארות שלה, ושהיא הבסיס של עמוד השידרה, ולא זו האלטרנטיבית אעלק.
אז אמרתי לה: די כבר להיות נזיר בודהיסטי, די.
וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה לעשות סקס עם נזיר בודהיסטי, או עם נזירה.
| |
אני יוצא
1- בקרוב אני אתחיל לכתוב אותו. אני מרגיש את זה. אם אני חושב על זה כל יום ובצורה מתגברת זה הולך לקרות. ידוע ומוכח כבר שהתחושות שלי לגבי הדברים האלה נכונות.
2- מדהים איך אנשים מוותרים על יחסים. יש להם את כל הסיבות. ובעיקר הם לא יודעים מה לעשות עם זה.
3- אם אתם בראיון עבודה, אל תספרו מה אתם חושבים לעשות בעתיד שלכם. שלא ידעו שאתם בדרך לאנשהו, ושהעבודה שאתם מחפשים היא בטעות רק זמנית או שמשתמע ממנה שהיא כזו. הם לא ירצו אתכם.
4- אני יושב, יותר נכון שוכב, וכותב. אולי טוב שלא יצאתי היום מהבית, הנה- זמן שלי עם עצמי, בלי ספרים, בלי סדרות, בלי אנשים ובלי טלפונים. אני עם הזמן שנתתי לעצמי. מתנה שלמה.
5- מחר אוכל, כל היום.
6- מחרתיים, יומולדת לחבר. חשוב, ללכת להדפיס לו את המתנה היפה שלו.
7- טלפון- אנשים :)
אני יוצא
| |
אין לי מילים. איזה יום ורק תשע ורבע בערב, ואני עייף ומחר הולך לעשות קניות. גדולות כאלה, של מבוגרים. ולא שאני רואה את עצמי כילד קטן, אבל אתם יודעים, מן דיבור כזה, ואני שמח.
וטוב שאני לא מדבר פה, למדתי על בשרי ש(א)נשים קוראים פה ואז משתמשים בזה נגדי. החיים שלי מתגלגלים ונמשכים, ובסוף אני פוגש את כולם. וכאלה שסימנתי במערכה הראשונה, אני יוצא איתן במערכה החמישית פתאום. אני אולי לא מאמין במזל ובגורל, אבל לבטח למדתי על בשרי את השעור הזה, שלימד אותי שאין לי מה לדאוג, אז לקחתי את זה לתשומת ליבי וחדלתי מדאגות קיומיות של חיזור. השתיקה יפה, וטוב לי שאני לא נמצא הרבה ברשת, שאני לא מחפש לי חברים וחברות כאן, שאני פוגש אותם בחיים, אנשים אמיתיים.
אני בא, שופך והולך, מעטים הם המעניינים, מיי לייף רול.
| |
היום יום הולדת
אתמול בלילה מאוחר פרצתי בצחוק חרישי, הנה התחילה שנתי ה-28.
בשנה הבאה תתחיל שנתי ה-29 ואז אתחיל את שנתי ה- 30 ואני כבר איש גדול שכמותי.
היום התעוררתי בהפתעה, אחותי הגיעה ואיתה היא הביאה הפתעה קטנטנה בת שנה שהצטרפה לאושו שלי.
קמתי חולה, הגרון שלי ניחר וקולי אבד כמעט קליל, צרידות וכאב גרון לא עברו גם אחרי שני תה בבית קטן במושבה הישנה שלי.
מאחותי קיבלתי את המתנות הראשונות ליום הולדתי.
ללא ספק, טעמים חדשים בביתי
| |
אני הורג את עצמי לפעמים
מוזר להגיד את זה, אבל מה שאני רוצה ליום ההולדת שלי זה ספרים ודיסקים.
ומוזר עוד יותר זה זה שאני רוצה דיסקים ישראליים.
מוזר, כי אני מתכוון ספציפית לסינרגיה (לא יאומן), מוש בן ארי (לא מאמין, אבל כן) ושי גבסו (שנתן היום בראש בהופעה שלו בזאפה בתל אביב).
וספרים- על צילום, על ארכיטקטורה, על עיצוב פנים, ועל הארלי דיווידסון.
מה בנאדם רוצה סך הכל בחיים?
| |
שש נקודות
1- ילדוני נכנס אלי היום לחדר ורצה לשחק איתי. הוא רק לא ידע שהלכתי לישון שש שעות קודם, אבל לא נורא, הוא ילדוני אז אוהבים.
2- אחר כך אני אלך לחפש לעצמי משקפיים. מצאתי לי אוקלי, אבל לא בדקתי אותם בצהריים אלא רק בערב, כך שלא בדקתי את קשיותן.
3- עוד שעתיים אני אצא לי לקניון. לחפש משקפיים כאמור. משם אלך לצלם הופעה של בזאפה.
4- אני רוצה לצאת היום. יופי.
5- שיניתי את מנגנון התגובות כך שרק משתמשים רשומים יכולים להגיב. נשבר לי הזין מספאמר שרוצה למכור פה תרופון און.
6- מחר יש לי יומולדת. גדלתי בשנה.
(7- אושו קורא למיקסר של סבתא פצ'ה פוצ'ה)
| |
קונטקט
ואז, בדיוק כשאני מתכונן להתחיל לראות פרק של heroes במיטה עם אוזניות מתקשרים אלי לסוע לצלם בבני ברק.
אז אני חוטף 3 סלעים בכיוון שלי שמתגלגלים למזלי עד אלי וממני והלאה תוך כדי שאני רץ. הלוך, חזור והלוך שוב.
ואין לי מה לומר חוץ מאשר שפחדתי, כעסתי והמשכתי לחתור למגע.
כזה אני, חותר למגע, תשאלו את מי ש'תם רוצים.
- -
ועכשיו אני חושב לעצמי שלא יכולתי ממש לכוון. אחרת היו זורקים עלי עוד אבנים, הייתי צריך טו פוינט אנד שוט, מטורף, לא היה לי שום סיכוי. חארות.
| |
אני חושב משמע אני מתמודד
אני הולך לשחרר ואני הולך לאחוז. לשחרר בנפשי ולאחוז בנפשי, וירטואליות פוגשת וירטואליות.
מחשבה על אפשרות היא אפשרות לכשעצמה אמר פעם מישהו ממנו למדתי והימצאותה של מחשבה היא היא התמודדותו של אדם, כבר כבר עם מה שהוא עומד מולו, גם אם אינו חש שהוא מתמודד. הוא חושב משמע הוא מתמודד.
עת ערב הגעתי הביתה אחרי יום צילומים נוסף, בדרכי מהרצליה לא עמדתי אף ברמזור אחד עד הבית, קרוז חלק ושקט עם חדשות באוזניות הקסדה שלי. אושו קטן תפס את מקום אימי על הספה שלה, והיא נשכבה לרגליו בצידו השני, לא מעזה להתלונן שתפס את מקומה, הוא בלונדי קטן ואבירי, יודע רק טוב, שמעללי ישראל ומלחמות ישראל וילדי ישראל עוד נחסכים ממנו.
הוא בטח יבוא הנה ללמוד בכתה א' אמרתי קודם לאימי. מה פתאום, אין סיכוי היא אמרה לי, מה יש לו לחפש פה, את הילדים
האלימים בכתות?
ואני, שהגעתי בשמונה הביתה נשכבתי למיטתי באחת עשרה, ראשי חושב במבואותיו על הדרך להיות עם עצמו לבדו וליצור ואשה אחת לבדה פתחה את ליבה אלי ובמילים ספורות קנתה אותי לעולמה.
סוף החודש מתקרב, ואיתו החגים.החגים והמועדים בשנתי החדשה. אני הולך לעמוד במילה שלי שוב, סיבה לחגיגה
| |
when you meet a person like you and when you talk to him the words and sentances as they are in your brain, and when he isnt scared of what you've just revieled to him, you are yourself no longer affraid of telling everything to him, and to yourself. there is no romance there when everything is open, but a true sensetion of something new you cant judge by your own old standarts, even if its standarts you've made up yesterday.
when everything is open in communication like this you suddenly feel you need something else because there is (almost) no othere level of communication you need to get to, no where to climb.
you go and search. you consider exploring the vast opportunity that lies in the domain of the phisical, the touching, the human flash contact. you give yourself a chance. you give this a chance.
| |
פרומו
הבלוג שלי לא מיועד לילדים. הוא בעיקר לא מיועד לילדות.
כבר אמרו לי שאני כותב כבד, קולח, מסובך, עמוק, רציני, מאסיבי, פלצני, מתנשא, רגיש, שטויות, אמיתי... כל שם תואר שאפשר לדמיין. אז הגיוני היה לחשוב שלא יבואו הנה ילדות קטנות, בגיל ממוצע של 15 וחצי (14+17 חלקי 2).
אבל לא, באות הנה ילדות בנות 15 וחצי, ומגיבות, ומשאירות עקבות, ולא נעים לומר אבל הפכתי להיות ערוץ הילדים זה אנחנו.
אז נשאלת השאלה למה?
האם לאנשים מבוגרים אין מה לומר בבלוג הזה?
האם הכתיבה שלי מעניינת מבוגרים בכלל?
האם למרות שאני כותב למבוגרים, בני נוער מרגישים הזדהות עם הכתיבה שלי?
האם אני בעצם כותב ברמה שתתאים למצב הנפשי של בני נוער?
או שמא, האם אני אול-אראונד פלייר בתחום הכתיבה שלי?
על כל השאלות האלה, ועל רבות נוספות, צפו בתכנית הבאה של הנדסת המחשבה עם יוזף ברויר.
שקיות הפתעה יתקבלו ביציאה מהבלוג.
| |
מצוקת הכותב
אני כמעט ולא קורא בלוגים.
וזה מאד מצער אותי.
הייתי שמח לקרוא בלוג של מישהו, שיעניין אותי, ושיהיה מעצב דעה. לא משנה באיזה תחום.
קצר, קולח, 200-300-400 מילה פוסט.
אבל אין. או שאני לא מכיר אותם.
בלוגים בקוד פתוח הם כמו פטריות אחרי הגשם. רבים ונסתרים.
הפרדס של תפוז הוא מזמן לא פרדס, הוא בית חרושת בסין.
ישראבלוג שייך לצעירים.
ורשימות, מרוב שהמקום סגור- הוא סגור לי במוח. משהו כמו עיתון הארץ שסגור לעמכה.
כל הזין לי.
במטה אהוד ברק, הכתבים בדיוק כותבים את הטור שלהם
אני כותב בבלוג
| |
אחד עם הלב
אני שוב על הסט הבוקר, רק שהבוקר באתי מוכן. הבאתי חשמלים למחשב ולבטריה, כי מרגע שקמתי אני הולך להיות ער 24 שעות בערך, ולעשות את מה שאני עושה בשנה האחרונה כאילו אין בלתי- לצלם. אחרי שאעבוד 10-12 שעות אלך למקום אחר ואצלם חדשות. ואז באמצע הלילה מאוחר, יותר קרוב לחצות, אלך לצלם את החדשות היותר מעניינות.
מי יודע מה ילד יום אני רוצה לומר, אבל עמוק בלב אני יודע שהכל תלוי בי, ואני נותן לעצמי את הזמן, כי ממש תכף, קצת אחרי היומולדת שלי עוד כמה ימים, הכל הולך להשתנות, הכל. הכל.
וזה משמח אותי, כי כמו שאמרתי לפני כמה ימים לחברה טובה שלי, ולחברה אחרת שהציעה לי חברות, ההתבגרות שלי משמחת אותי, כי כל מה שהיא אומרת, זה אלף שהגעתי לאן שהגעתי בחיי, ובית, שככל שיתקדם גילי אני אגשים אפילו יותר, מה שהופך את הגיל שלי לא למגרעה אלא למשהו לצפות לו, משהו שטומן בחובו עתיד, ועניין.
יש גם האומרים שבגיל מסוים זה מתהפך. אני לא קונה את זה. מי שאומר את זה נמצא באיזשהו ויתור בחייו. בשפת האימון קוראים לזה רזיגניישן (resignation), מלפון פיטורים, מלשון התפטרות, ויתור אישי עמוק.
ומשהו על העבודה שלי. אני יושב כרגע ליד צלם, בטח בן חמישים, עושה עבודות צילום לחברות מסחריות. שאל אותי אם מעניין לי להיות צלם עיתונות. עניתי לו שמעניין לי, ושלפעמים זה הדבר היחידי שמחזיק אותי במקצוע כשהכסף חרא.
הוא שמח בשבילי, רתמתי אותו, הזכרתי את זה גם לעצמי, הייתי אחד עם הלב.
| |
אדם מסתכל
זה לא שבאמת לא היה לי מה לכתוב... היה לי, אבל לא כתבתי.
אז רק קצת, כדי לשׂבר את אזניכם, ביום ראשון כשהכנתי את הניוקי הראשון בחיי עם בצל, פטריות וגבינת ריקוטה, ששטה לה בשמנת, גם נגסתי חתיכה מפנים הלחי שלי וכל היום כאב לי שם במגע עם אוכל ובכלל.
היום (שני) הייתי כל היום בסט צילומים. עשר תכניות לצלם ועשרה אנשים שונים להיות איתם ביחסים ולצלם אותם.
עכשיו זה לא שאין לי מה לכתוב... יש לי, אבל אני לא כותב כי אין לי כח לפרוט על כל היחסים שיצרתי היום ועל כל פריים מוצלח שעשיתי היום. אומר רק שיש לי ממה להיות מרוצה, ואם הייתי (או מישהו אחר היה) זקוק להוכחה שאני צלם דוקומנטרי, היום שוב הוכחתי את זה לעצמי, ואולי, רק אולי, גם לאחרים.
... ... ... ואני בטוח שאני כל כך מלא בחוויות, עד שלבטח אני אוותר על לחשוב עליהן בכלל, כי הן מציפות אותי.
ואושו קטן הגיע, אבא שלו נתן לו תרופה לפני השינה ואני החזקתי אותו ואמרתי לו שאני מתגעגע אליו. אושויו קטן. חמוד וקטן.
שמחת חיי. כשרואים אותו מבינים מה חשוב.
| |
נשים
על הסט של תכנית חדשה, מאחורי הקלעים, הגעתי לתשובה אותה חיפשתי, התשובה לשאלה: אילו תמונות אתלה בדירה החדשה שלי?
נשים. מעשה ידיי.
| |
נורמות התנהגות
3:25 PM תגיד, שאלה אפשר?
me: כן
מאיה: כמה זמן לוקח לך להתאהב באדם שאתה יוצא איתו?
איך יודעים שזה זה
me: לפעמים לוקח לי כמה דקות
מאיה: באמת?
me: פעם לקח לי חצי שנה. עם הראשונה שהיתה חברתי
מאיה: הו הא. הרבה זמן..
פשוט,
3:27 PM אני יוצאת עם מישהו וכיף לי איתו לאללה אבל
זה מרגיש כאילו אני לא מאוהבת. לא על ענן.
me: אני גם יוצא עם מישהי. אבל זה לא זה
ענן זה לא חובה
מאיה: מה לא זה? המישהי?
3:28 PM me: אני מסתכל על מה אני מקבל ומה יוצא ממני אליה ברמת מה חשוב לי בחיים
הענן נגמר בכל מקרה
הדבר שהכי הכי חשוב לי זה להיות דלוק לה על השכל
אם זה ככה נורא קל לי להתאהב בה
השכל והאינטליגנציה הרגשית
3:29 PM מאיה: הבנתי את הסוף, פחות את ההתחלה. מה יוצא ממך אליה?< כלומר?
3:30 PM me: אני מסתכל על-מי אני כשאני איתה
ו-מי אני כשאני לא איתה
מאיה: וזו שעכשיו איך אתה איתה ואיך בלעדיה?
me: זה מלמד אותי המון על אם זה נכון לי או לא
היא סקסית, אבל החשיבה שלה לא מפותחת
3:31 PM מספיק.
ואני לא מרגיש שהיא תורמת לי ברמה הרגשית
מאיה: ברמה הרגשית? כלומר
?
me: מזתומרת? מה לא מובן לך?
3:32 PM את לא יודעת מה זה לתרום למישהו ברמה הרגשית?
את לא יודעת מה זה?
מאיה: זה מאד מורכב. הכוונה שתפרט לי יותר למה אתה בדיוק מתכוון ברמה רגשית
3:33 PM מה הצורך
me: הצורך שלי?
הוא לא רלוונטי לך
מאיה: כן
me: רק שלך רלוונטי
מאיה: סתם מסקרן..
me: למה אני מקבל תחושה שאת במסע היכרות עם עצמך?
3:34 PM מאיה: זה נכון. אני במסע ויהיה לי חבל אם לא אהיה
חבל לי על מי שלא במסע
3:36 PM me: אוקי
מאיה: אז אם היא לא תורמת, למה אתה לא חותך? בשביל הסקס?
צורך אחר?
3:38 PM me: אז אנחנו נמשיך להיות בקשר בין אם נשכב או לא (עובדים יחד)
3:39 PM מאיה: הבנתי. אבל את מרגיש טוב עם זה או לכוד? אני שואלת כי הייתי במצב דומה
me: אני אחתוך.
אין לי מה לעשות שם באמת חוץ מלהעביר זמן
3:40 PM מאיה: צודק. אם זה לא זה והחלטת, אז זה סתם לבזבז זמן. אלא אם כן הסקס ממש טוב :-)
אבל ממש
3:41 PM me: את בתל אביב עכשיו?
מאיה: כן. עוד מעט יוצאת לעבוד
me: מלצרית ב?
3:42 PM מאיה: היום זו התלמדות שלי במקום חדש בגירף נודלס בר
me: רמת החייל?
מאיה: למה אתה שואל?
שלא תפתיע!
me: כן הא?
לא לבוא ככה סתם?
מאיה: לא מה פתאום!
me: ושאת לא תדעי שזה אני
3:43 PM את בטח תלבשי שחורים
תלכי אחרי מלצריות מנוסות
מאיה: אני אדע כי ראיתי תמונות שלך
me: שעברו מסניף אחר
את לא תזהי אותי, זה בסדר
מאיה: כן משהו כזה
השתנית?
me: אני תמיד משתנה
מאיה: זיקית
3:44 PM me: טוב, אני אצלם אותך בסתר עם איזה מצלמת טלפון או משהו
:)
מאיה: יה יה שמענו עליך..חח
me: מה את מתפלאה
הרי ידעתי שזה ברמת החייל לא?
מאיה: ילא אישרתי ולא הכחשתי
3:45 PM me: נכון. אבל אני יודע כעובדה שזו נפתחה לא מזמן.
קשה להכחיש
אבל בסדר
תישארי במדיניות העמימות שלך
זה "עובד" לישראל כבר 40 שנה....................
מאיה: בהצלחה עם הבחורינה מהעבודה (היא הבחורה מהעבודה)
ביי
איך יכולת להיות איתי, שאלתי אותה, ולבלוש אחריי עם שם בדוי, בזמן שאנחנו יחד, אחרי שהייתי בעדך, תמכתי בך, הייתי למענך, איך הסתרת את זה ממני?
"היה לי קראש עליך וזה מה שכל בחורה עם קראש היתה עושה...." היא העיזה להגיד לי וחשבה בתומה או שלא בתומה שכל אדם שיש לו קראש אוטומטית מאבד את הערכים האתיים שלו ופונה לדרך ההונאה ושזה טבעי ולגיטימי, ושזה קורה במחוזותינו אצל כל אחד, ושיותר מכך, אני צריך לקבל את זה בהבנה.
"פירצה קוראת לגנב" היא אמרה לי.
"פירצה?", שאלתי אותה, "יותר כמו דלת, ויותר לכיוון שער".
"ואני לגמרי במקום אחר, ומה אתה רוצה שאני אעשה, הנה, התנצלתי, אין עוד שום דבר שאני יכולה לעשות, יש לי חבר עכשיו ואני רק רוצה להניח את התקופה ההיא שהיתה לי מאד קשה בצד ולעבור הלאה"... אמרה והמשיכה, "אתה מוסיף פרשנות למה שאני אומרת, אתה לא צריך לחוש ככה (מרומה?), אתה יכול להסתכל על דברים מפרסקטיבה אחרת (כזו ניטרלית, שהתוצר שלה הוא בסופו של דבר נקיון כפיה של הנ"ל, כי הרי מה יש לעשות עם העבר שלנו אם לא לשים אותו בצד?!), הרי זה מה שמלמדים אותנו בפורום (שאני הכרתי לה והזמנתי אותה ושאיתי היא נרשמה)...". (אבל מה איתי?)
היא הכירה אותי ופתחה בלוג בשם בדוי. תוך כדי גם דיברה איתי, בשמה האמיתי ובשם הבדוי שלה. השם הבדוי שלה ניצל את היחס המיוחד שקיבל ממני כדי ללמוד איך אני מרגיש כלפי זו שהיא בעלת השם האמיתי. כמו בכל טלנובלה, הגיבורים מגלים את הרגשות והמחשבות כלפיהם רק דרך אגב או רק בעורמה. זה קרה גם איתי.
בנוגע לפורום, מאיה, לצטט דברים שלמדת לפני חצי שעה זו הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. אמנם אני יודע מה עבר עליך שם, אני בטוח שזה פתח לך את המוח, כמו שזה קורה אצל אחרים גם כן, אבל לצטט משהו בלי להבין את ההקשר שלו, בלי שעוד הטמעת אותו במשך זמן רב בדם שלך ובדרך החשיבה שלך מעיד יותר על יהירותך, פזיזותך, על זה שלא קלטת באמת שום דבר ממה שלמדת שם ועל זה שיותר חשוב לך להתגונן מאשר להיות שם בשביל האחר ולהבין שפגעת באמונו בך בצורה אנושה.
התנצלות ראויה אינה דבר שזורקים על הבנאדם רק כדי להיפטר ממנו ומהמצב הלא נוח שהכנסת את עצמך אליו. היא כזו שבאה ממקום שבו ראית מה עשית, ראית מה קרה בעקבות זה ושאת מבינה שאת אחראית (בדיוק כפי שזה כתוב כאן) לכל זה. אחראית, לא אשמה. אני ביקשתי ממך להבין ולממש את האחריות שלך למה שקרה, ומהמקום ההוא להתנצל. את לקחת את הצד האשם והגבת ממנו, מחוסר נוחות, מזה שחשפתי את ערוותך, ממש כמו שחשפתי את חיי בפניך, ביודעין ושלא ביודעין.
לעשות את הפורום ואז לזרוק ולהקיא אותו על אנשים אחרים זו הרמה הרדודה והשטחית ביותר שיש בטכנולוגיה הזו. אני לא מאשים אותך בכלום, אני רק אומר לך ששם את נמצאת בהבנה שלך. לא כי אני יודע ושופט את איפה את באמת נמצאת, אלא כי ההתנהגות שלך מעידה על המקום שלך ועל התפיסה שלך, ככה, בפשטות. הנדסה הפוכה קוראים לזה. פשוט מסתכלים על המוצר המוגמר ומסיקים מסקנות פשוטות.
לא רצתה שאספר לה בטלפון מה כתבה לי בשם בדוי יום אחרי יום הולדתה בו נכחתי כדי לגלות במירמה מה חשבתי עליה באמת. לא רצתה כי ידעה שזה יביך אותה, או אולי כדי שלא תתבייש. אבל כבר אמרתי בעבר שאני שקוף, ושלא אתן לאף אדם להשתמש בידע הנמצא כאן בבלוג כנגדי. ומעבר לזה, למה לא להתבייש, הרי כולנו אומרים שאבדה הבושה, ורק עכשיו אנחנו מבינים שלבושה יש תפקיד בחיינו ושעלינו לגדל את הבושה בחזרה. | |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
