| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2008
הרבה אהבה
אני אורז את הבית שלי. שיחקתי במק ובאייטאץ' שלה.
אני שמח. דברים הולכים טוב. הכנתי קודם אוכל, אולי בפעם האחרונה בבית הזה.
נותרו לי כל מיני קצוות, לא משהו רציני.
הדירה הבאה תהיה הרבה יותר טובה. תהיה שם הרבה אהבה. המון.
| |
ללכת לישון בחמש וחצי בבוקר, להתעורר כל כמה שעות ולחזור לישון, לקום לבסוף בשתיים בצהריים עם 1000 שיחות שלא נענו כי השתקתי את הטלפון, זו חוויה סופנית.
עוד מעט בא מישהו לראות את הדירה, אני עוזב אותה.
איזה כיף היה.
| |
האדם מסתכל על עצמו
איזה קטע, הא?
מאז חזרתי מחו"ל לא הייתי יום אחד לבד. עטפתי את עצמי באהבה והמשכתי הלאה.
רק עכשיו, כשאני לבד בבית שלי אני חושב שוב על פסיכואנליזה.
השיחות האחרונות שהיו לי עם נשים בכלל העידו שאולי מה שאני צריך זה בכלל פסיכותרפיה ולא פסיכואנליזה, נראה שאת האנליזה אני מקבל ישירות לווריד. כרגיל, שום דבר לא עוצר אותי מלהסתכל לזה ישר ללבן של העין ולשתות את החדשות הרעות, לשתות ולבלוע.
כן, לבלוע.
היום אמרתי בטלפון שנמאס לי מהצורה שמסתכלים עלי. יש לה יתרונות, יש לה חסרונות.
לרגעים מסוימים בטלפון היא אמרה לי שהיא שאלה את עצמה למה שיחקתי בה ופתאום זרקתי אותה.
הילדה הזו, שבכלל גדולה ממני בכמה שנים שאלה למה אני משחק בה ובכלל לא הסתכלה על עצמה.
ובכלל לא שיחקתי. רק שהיא גם לא הבינה למה התרחקתי. היא לא הצליחה להבין. היתומה.
ואז אתמול אמרו לי שאני משחק. פעמיים. שלוש פעמיים ביומיים.
אז הבנתי מה אני עושה. ולא רק שלא אני אמרתי את זה לעצמי ברגע של התגלות, אמרו לי את זה שלוש נשים שונות וקיבלתי את זה כפי שאני מקבל דברים מעצמי, ישר ללבן של העין, עם זריקה לעורק הראשי ולבלוע.
כן, לבלוע.
שיט.
שיט על זה שלמדתי בגיל כל כך צעיר להשתמש במה שאנשים אומרים לי עלי, על עצמי. מסתבר שלתחושה שאני חש קוראים כאב.
אולי אני אלך לנצל את שבוע הספר כשאני חושב על זה.
אני צריך לקרא דברים חדשים בפסיכואנליזה ולהתעמק בעסקים.
במקום לא לדעת אני אדע משהו.
אף פעם לא הייתי מאוהדי הבורות.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
