בימים ובשבועות האחרונים אני מרגיש שהזיקנה קופצת עלי. טוב לא בדיוק קופצת, אבל הנה אדם שהכרתי לפני קמה חודשים, בן 53, קם משולחן השבת ללכת לשירותים, בדרך למדרגות הוא נפל ומת. ולי יש מחשבות על מוות, על מותי שלי, המוות שלי יהיה גם קצר ומיידי, זה יקרה אולי באחת משתי דרכים
את הסופשבוע ביליתי בירושלים בחברת אנגלוסקסים יהודים שנמצאים בביקור ארוך או קצר בארץ או כאלה שעשו עליה. 95 אחוז מהם דתיים אבל לא הרגשתי כאילו הייתי שונה מהם, חוץ מאשר שהם נשאו תפילה אחרי נטילת ידיים, לפני האוכל, אחרי האוכל וכשהם דנו במצווה הכפולה שבלקיים יחסי מין בערב שישי. אה, וגם כשהם התייחסו לכל מיני אמירות כפוגעניות וכיו"ב בנוגע לקומיקאית היהודיה שרה סילברמן.
נו מילא.
אבל הדבר שהכי עשה לי את זה, זה להכיר בחורה שהיא כול כולה סקסאפיל מנהיגותי. היכולת לדבר על כל מיני דברים, המבט העמוק בעיניים, השקט הפנימי, הגוף היציב.
אמריקאים שונים מאד מישראלים. בהכל. זה פשוט לא יאומן.
את היומולדת הזו העברתי עם אנשים שמחויבים למיזם שלי. מחויבים.
היום אמר לי מישהו שיש לי גב ממנו. הוא השני שאמר לי את זה בחיים.
אתם יכולים להבין מזה שגדלתי בלי גב ושאני אדם שחי ללא גב וזה דבר שאי אפשר להנחילו אצלי, רק לנסות להרגיע אותי עם הצהרות ומעשים שיוכיחו לי את זה, כי באופן טבעי אין לי את זה.
קיבלתי 180 מזל טובים בפייסבוק. קיבלתי בערך 10 סמסים. קיבלתי אולי גם את אותה כמות טלפונים.
את היומולדת אחגוג בסוף השבוע הזה כנראה. את הערב שלי העברתי בנטוורקינג עסקי וכשהוא נגמר הלכתי לאכול פיצה עגבנייה ופינקתי את עצמי.
בתל אביב מסתובבות נשים שהגב והכתפיים והזרועות שלהן מקועקעות, זה מהמם בעיניי. גם אני רוצה אחת כזו.
ראיתי זוג מתנשק קודם ועל משקל הביטוי ״עת לאהוב ועת לשנוא״ הבנתי שעכשיו העת לעבוד.
ועדיין, אני מבין את האנשים שאומרים שהישראליות הן הנשים הכי יפות
2- מכירים את זה שמציעים לכם חברות בפייסבוק ולא כותבים לכם מילה ואז כשאתם שואלים הכצעקתה הם מזדעקים עליכם כאילו פשעתם בזה ששאלתם למה ואיפה וכמה או מאידך עונים לכם שפייסבוק הציע להם?
אני קורא הרבה בלוגים לאחרונה. בבית זה הדבר השני שאני עושה חוץ ממייל ומהרשת החברתית הזאת, נו איך קוראים לה.
אני גם מגיב. הרבה מגיב. איפה שצריך, איפה שבא, איפה שלפרגן, שם.
אז אני גם כותב יותר, והחיים שלי כל כך דינמיים, כל כך מעניינים, כל כך אינטנסיביים וצבעוניים.
ומכל כך הרבה בחינות. אז פה אני מספר בעיקר על נשים ועל מחשבות ובכלל לא על הצד המקצועי שלי שבגלל שאני כל כך מחוייב לו הוא הדבר הראשון והמרכזי בחיים שלי. אבל זה לא שלא יהיה לי מקום לעוד אדם בחיים שלי, ההפך.
אני קורא בלוגים כי אני רוצה להכיר, אני קורא בלוגים כי כשאני מוצא חומר טוב לקריאה אני רוצה שהוא יזרום אלי, אז אני עושה מנוי, שזה הדבר הטבעי לעשות אחרי שאתם מנויים ברשת החברתית הזו, נו איך קוראים לה.
הפוסטים שקראתי לאחרונה מדברים על אהבה, יחסים, סקס, זנות, בדסמ, טיולים, נשים, גברים, אוניברסיטה, עבודה, געגועים, הורים, הורות.
אני קורא בעיקר נשים. גברים מעטים אני קורא.
לנשים צעירות מדי יש כתיבה בתולית על עבודה, חלקן שוצפות על המין הגברי, חלקן יודעות לכתוב עם פלפל, אבל אחרי שקוראים במשך כל כך הרבה שנים על דייטינג עם פלפל, אז כל פלפל, לא משנה כמה הוא חריף, נבלע בתוך תערובת התבלינים של השוק.
נשים לקראת גיל 30 או כאלה שעברו קצת את גיל 30, אם הן רווקות הן מחפשות את הבנזוג בשצף קצף כשתודעת מציאות, ספק תודעה כואבת, מתחילה לחלחל שם... שאולי... או שאולי לא בעצם...
הכנסתי שם את כל התשובות שלי על מבחן האניאגרם, אמרתי שם בקצרה שיותר משמעניין לקרא את האבחון הסיסטמי של האניאגרם, מעניין לקרא מה כתבנו כתשובות. אספתי אותן לפני שלחצתי על כפתור הביצוע.
זה מה שעניתי על השאלון אחרי שראיתי אותו אצל ספוק.(גם ליידיבאג ענתה)
אני חושב שיותר משמעניין לראות מה אומר המקרא של החברה' מאניאגרם, מעניין לקרא את התשובות של עצמנו.
אגב, התחלתי לענות פעם שניה על השאלון כדי לראות כמה אני עקבי בהקשר של עצמי אבל נשברתי בהתחלה, אולי כי לא עבר מספיק זמן (כמה דקות).
בכל אופן, השורות הבאות הן השורות שסימנתי שאני מזהה את עצמי בהן במלואי, אחריהן יש את התוצאה שקיבלתי במייל ואת הגרף.
אני זקוק לזמן שקט ופסיבי, לבהות, לחלום ולא לעשות דבר.
אני אינדיבידואליסט, לא סובל קלישאות ולא מרגיש נוח להיות חלק מהעדר.
אני יודע לשים את רגשותיי בצד ולא מניח להם להפריע לי להגשים את מטרותיי.
אני אדם נוח, בדרך כלל מסתגל בקלות לדברים כפי שהם וזורם אתם.
אני אוהב להיות במרכז הבמה.
אני רואה את החיים כהרפתקה אחת גדולה. אני לא מבין למה אנשים מקטרים כל הזמן, כשיש כל כך הרבה דברים נפלאים בעולם הזה.
יש אנשים שטוענים שאני בוטה, אבל אני פשוט ישיר בדיבורי ולא מעדן את מילותיי.
כשיש לי יותר מדי דברים לעשות, אני מוצא את עצמי מתעסק בדברים קטנים ולא חשובים, במקום לטפל במה שאני צריך לטפל.
אני אסטרטג טוב ומסוגל לייצר פתרונות לבעיות עתידיות.
אני יצירתי, מקורי ובעל דמיון עשיר במיוחד.
קשה לי עם אנשים מתוחים, דיכאוניים או בכיינים.
אני מאד אמביציוזי ושואף להתקדם, אני כל הזמן מציב לעצמי מטרות חדשות
היכולת שלי להתנתק מרגשותיי, מאפשרת לי לחשוב בבהירות במצבי לחץ ולסייע לאחרים בקבלת החלטות במצבים כאלה.
התבוננות בעולמי הפנימי וחיפוש אחר משמעות החיים מעסיקים אותי מאוד.
אני לא חושש מעימותים. אני חושב שזו דרך יעילה מאד לפתור בעיות.
אני מאד אחראי וכמעט תמיד עושה את מה שאמרתי שאעשה.
זה לא מרגיע אותי כשאומרים לי "יהיה בסדר", להיפך!
אני בד"כ מתפרש על תחומים שונים במקום להתעמק באחד, אני נוטה לעבור מדבר לדבר.
אני מאד אוהב להכיר אנשים חדשים ומנסה למצוא דרכים להתקרב אליהם.
אני מנהיג מלידה. אני בדרך כלל תופס פיקוד על מצבים ומעדיף להיות זה שמוביל.
קשה לי לסלוח לעצמי כשאני עושה טעות.
שנים רבות אני נושא בתוכי כמיהה והמתנה לנפש התאומה שלי, אני חש שאיני יכול להיות אדם שלם ללא אהבת חיי.
אני נוטה להיות נוקשה עם עצמי, קשה לי לקחת דברים בקלות ולהיות גמיש יותר.
אין לי סבלנות לקשקשנים, אני לא מתמזמז עם בעיות, אני מיד מוצא פתרונות ונכנס לפעולה.
אני עובד טוב בצוות, אני אוהב את תחושת השייכות לקבוצה.
כשאני עצוב אני לא תמיד רוצה שאנשים "יעודדו" אותי, יותר חשוב לי שיבינו אותי ויזדהו עם רגשותיי.
אני חושב שידע זה דבר מאד חשוב, אני בז לבורות.
קשיים לא מרתיעים אותי, להיפך, הם מאתגרים אותי!
אני יוצר בקלות קשרים עם אנשים ויודע איך להתחבב עליהם.
אני יכול להיות איש מכירות טוב, קל לי להשפיע, להניע ולדחוף.
אני נוטה להתמקד במה שחסר בחיי ולא במה שיש לי.
אני חזק ואסרטיבי, יודע לעמוד על שלי ובדרך כלל משיג את מה שאני רוצה.
מדי פעם אני נתקף במצבי רוח קודרים המלווים בתחושת ריקנות, ייאוש ורחמים עצמיים.
פרטיות מאד חשובה לי. אני זקוק לפינה שקטה משלי, נטולת הפרעות או פלישות מבחוץ.
וזה מה שקיבלתי במייל:
"על פי השאלון שמילאת, הטיפוס שקיבל את מירב הנקודות עשוי להיות הטיפוס הראשי שלך. במידה והעמודה הגבוהה ביותר בגרף שלך, לא עברה את קו האמצע, התוצאה לא משקפת את הטיפוס, מכיוון שלא סימנת מספיק הצהרות."
אז כמו שאתם רואים, אי אפשר לומר שלא מילאתי מספיק הצהרות (כמה זה מספיק בכלל?).
מה שכן, זיהיתי חלקים בי בטיפוס 5 אך גם בטיפוס 9.
לא לגמרי, אבל חלקים, לא שלם, אבל כמעט. וזה בסדר, גם ככה יותר מעניין מה שזיהיתי בעצמי מאשר מה השאלון "אמר עלי".
אני: נקודת מבט נשית בבקשה: הכרתי אותה דרך קבוצה בפייסבוק הקבוצה הזו מארגנת היום מסיבה אני לא רוצה ללכת אליה כי אין לי דבר משותף עם האנשים שם והיא כן רוצה למרות זאת היא: מממ מבינה אותך אני: אני לא רוצה כי זו הולכת להיות מסיבת הכרויות עצבנית של אנשים חרמנים היא: לא הייתי מבקשת ממך לבוא אני: היא רוצה למרות זאת כי היא רוצה לרקוד אני לא הולך, היא כנראה כן מה את אומרת על זה? היא: היא היתה צריכה לוותר אל תלך סתם תרגיש לא בנוח וזה לא יעשה לכם טוב אני: בדיוק מה שחשבתי היא לא רואה את זה זה לא שהיא לא מסכימה, היא לא רואה את זה היא: חבל חבל מאד זה היה אמור לבוא ממנה בכלל שלא תבוא שלא תרגיש לא בנוח לא מתחשב מצידה אני: היא לא יכולה להתחשב במה שהיא לא מודעת לקיומו היא: כנראה תסביר לה אני: דדוקציה, יקירתי, היא לא נחלתו של כל אדם היא: חח אני: ונדפקתי זה מה שעושה לי את זה בבחורות
החלומות מהלילה, סקס עם מישהי מדליקה שהחליטה לקעקע חצי מפלג גופה העליון טיול במדבר שהסתבך יחד עם חיילים, היתקעות במערה ונסיון חילוץ עיתונאי מכר שלי שיוצא מהארון ואז כמו בימים האחרונים, קימה לפני השעון, שעה וחצי לפני השעון, לא פחות 12 שעות עבדתי אתמול היה מפרך ומרתק באותה מידה
אלה הם ימים של הרבה עבודה מנטלית. איך אני יודע? כי אני מסיים לעבוד בשעה כלשהי והמוח שלי פשוט מפסיק. כך למשל אתמול, ערב קודם הלכתי לישון מוקדם יחסית, ישנתי שמונה שעות, אפילו קמתי ביקיצה טבעית ולפני השעון, והגוף, בעשר וחצי הייתי גמור מעייפות. ככה זה כשהמוח עובד הרבה.
אתמול סיפרתי למישהי על המושג רטט. סיפרתי לה את זה בתגובה לזה שהיא אמרה לי שאני לא נראה אחד שמתלהב או קופץ או מתאהב בכל אחת. אז סיפרתי לה שהמוטו שלי בחיים זה שהרטט אין להתכחש לו ושזה מה שמוביל אותי בהרבה דברים בחיים. זו היתה פגישה נהדרת. פגישות נהדרות זה כשהמוח עובד הרבה, לא כי הוא מנסה לפרק את האטום, אלא כי הוא מוזן ומגורה. היה נהדר
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
