אל: יוזף ברויר
הנושא: חידוש המנוי לישראבלוג-פרו

שלום,
 
תוקף מנוי ישרא-בלוג פרו שברשותך לבלוג 11391 יפוג בעוד חודש. במידה ואת/ה מעוניינ/ת להאריך את המנוי, נא להסדיר את התשלום לפני 29/08/2004. לתשומת לבך, ביטול מנוי פרו יגרום להסרת העיצוב הנוסף, לפרסום בלוג פרטי ולפרסום פוסטים שנשמרו כטיוטות באופן שלא ניתן יהיה לשיחזור לאחר מכן.
 
פרטים נוספים ניתן למצוא בכתובת http://israblog.co.il/joinpro.asp
 
תודה,
היריב.

---

אז פתאום עכשיו אני מסתכל על השעה...

ועוד שעה וקצת אני הולך לעבוד, ואני לא אוהב את המחשבה הזו בכלל.

אני גם מסתכל על הפוסטים האחרונים שלי. אוסף של שירבוטיי מחשבה מזדמנים, אוסף, קומץ, אסופה... לא יודע כמה הם מעניינים , אני אומר לעצמי בביקורתיות רוחשת שצף ובוז.
עוד יום מגיע לסיומו, והילד היפה הקטן עושה קולות, יפה כל כך ואמא שלי מחזיקה אותו על הידיים, "תראה מה זה" היא אומרת לי עכשיו, לא יודעת שאני כותב את מילותיה בבלוג שהיא לא יודעת על קיומו... ממשיכה לעשות לו קולות כאילו אין מחר... רק אהבה

 

בשנה שעברה במילואים ירדתי לבדי, בערב אחד על קופסת סברס. ורק קוץ אחד נתפס באצבעותיי.
ואילו בבית, אני אוכל ארבעה סברס, וכבר שני קוצים עולים עלי. מה נסגר?

קמתי ב- 12 וקצת, מיד הלכתי לאכול ארוחת צהריים.

כיף לקום אחרי שהלכתי לישון בחמש ולדעת שאין מה לעשות היום אלא לנוח ולחכות ללילה, לעבודה.

הוא צריך לפטר חצי או שליש מהממשלה שלו ולהכניס את העבודה ושינוי.
הוא צריך להיות פעם אחת ביום בטלויזיה.
אם אין לו כסף לקמפיינים כמו שיש למתנחלים, אחלה, שישתמש בטלויזיה. זה יותיר את הרושם. שידבר, שיוכיח, שיסחוף, כמה שהוא יכול. שיתן לטומי להיות השליח שלו, שיתן לאולמרט  לדבר, שירחיק את מופז, הוא מביך בטיפשות שלו.
שיקרוץ שמאלה, שיחליט שהוא טורף את הקלפים, שיראה קצת אקשן, שיביא קצת סקס...
אנחנו צריכים קצת סקסאפיל פוליטי בממשלה, קצת טירוף בעיניים, קצת פחד, רעדה
שוק אנד אוווו

... אבל אני  מזהיר, אני לא עושה פרצופים כשאני מסתכל, אנתרופולוגיה זה אירוע פנימי

 

במקום החדש אני קולט, אני נתקל ואתקל בהרבה רדידות. יופי ורדידות.
אני מבחין שאני נהיה קורבן של או שנהייתי קורבן חברתי של מה שנחשב, יופי נשי, היום, אתם יודעים... אבל אני חייב לפרט אחרת מה הטעם
(ודי, לפרוץ כבר את הגבולות שלי והמחסומים שלי)- תחת קטן, עושה לי את זה, בטן שטוחה, אני כל כך רדוד, שדיים זקופים, שיער שטני חום.
להודות, למרות שהיה לי קשה, זה בסדר, מה שיותר בסדר, זה שאני שם לב שאני מקדיש המון המון זמן לאם זה בסדר שאני אוהב את המראה המסוים הזה של הבנות או לא.
לפעמים אני שומע קולות של חברה שאומרת לי... קיוויתי שאתה לא רדוד כל כך... ואז אני משקר קצת כדי להיראות טוב... אבל זה עושה לי את זה, וככל שאודה בזה כך ייטב.
אבל אני אף פעם לא יוצא עם בנות שנראות כך. אף פעם.
כבר מגיל 17 וחצי כשעשיתי את תרגיל הפנטזיה בקורס המתקדם, ידעתי שאני לעולם לא אוכל להיות עם אשת החלומות שלי, זה חסר סיכוי, זה לא יקרה.
רק ההכרה הזו היא משחררת ופורצת דרך. אין למה לחכות אין למה לצפות.

 

המשך יבוא

רווי זימה וחירמונים קטנים הולכים כאן, הבעלים נוגע במלצריות, נוגע

 מחבק ומנשק. הן כל כך תמימות, וגם טיפה לא. המקום, האנשים... אבל חזרתי להיות אנתרופולוג, מסתכל על אנשים.
אז זה חרא נחמד, אני לא אוהב את המקום אבל אני אוהב את העבודה. אני לא מתכופף בגחמות שלו, והוא בתמורה אוהב אותי יותר.

זה דור הוונאבי, ילדים באים, עם כובעי גנגסטרים והכל, עם הוויסקי, ואז כולם יורדים על עוגה וגלידה. דיסוננס.
בסוף גם דיברתי איתם, חיילים, אחד אומר לי שהוא לוחם, יושב בשכם. השני לוחם בקאנגו והשלישי בכלל לא התגייס.
זה בר מעניין. בנים לבד בנות לבד, אבל באמצע הערב או בסופו, הם חוברים יחד. זה סוג יפה ומעניין של יחסים. יהיה מעניין להסתכל עליו.
אני שומר שם לעצמי, מחייך במשורה, עושה את העבודה ועושה אותה טוב. אחת המלצריות יזמה איתי מגע, היא נעמדה לי בדרך באמצע שעברתי, ולא רצתה לתת לי לעבור, זה היה נעים, זה היה נחמד הפלירטוטון הזה. אחרי זה התחשק לי גם. כשאני עשיתי משהו דומה, היא צחקה והיה נחמד, אבל בפעם השנייה, או אז היא סירבה. הגשתי שעברתי גבול, שאיני רוצה אולי לעבור אותו.
מחר הוא רוצה שאבוא לבוש כמו ברמן. הוא רוצה לראות את הקעקוע שלי, הוא רוצה לראות את השרירים, הוא רוצה לראות את משולש הגבי שלי, יופי לי, גם ככה רציתי לבוא כך היום, אבל אני מרובע, אני קולט לאט לאט את העניין. הסקס מוכר, לפחות לַזיין בריבוע שהוא הבוס שלי. טוב, ניתן שואו מחר, יום ששי. מחר אגב אני מתחיל התלמדות במקום חדש בתור מלצר, לשמחתי זה ליד הבית, אני כזה מולטי טאסקינג, גם ברמן, גם אנתרופולוג, גם מחפש עבודה, גם סטודנט- הכל על הבית בבית אחד.

רציתי לכתוב על בעיות מין (ואין לי בעיות מין, אלא בעיות מין מסוג אחר) אבל אכתוב עליהן פוסט בנפרד.

חוצמזה, מי שרוצה לקרוא את הפוסט הראשון על אנתרופולוגיה מוזמנת, ובכלל, העמוד הראשון של הבלוג שלי, מומלץ בחום... אני רואה לאן התקדמתי

לא זוכר איפה קראתי, בבלוג של מישהי (אם תיזדהי כאן, אם את קוראת אותי, יהיה אחלה) אבל היא דיברה על הרדידות הרגשית של סימני הסמיילי.

אני לא יכול אלא להסכים שזה המצב, כאילו, תראו את הפרצוף הזה, או, הזה , רדידות רגשית או לא.

פעם לפני שנה בערך היה לי רומן.
נסעתי לאחותי לארה"ב, וגם הלכתי לבקר מישהי אותה הכרתי בלנדמרק, והיא מארה"ב.
נסעתי לשם בתור ידיד, והתפתח בינינו רומן שהיה נפלא אבל לא יכולתי לחשוב על לחכות לה חצי שנה עד שהיא אולי תבוא לארץ לביקור ומה תוך כדי ומה עד אז ומה אחר כך... שכחתי לציין שהיא היתה גדולה ממני בשש שנים. כמעט בת 30.

בכל אופן... מאד נהננינו ביחד והכל היה אחלה כשהיה, ואחד הדברים שם בשיחות שלנו, כשהייתי צוחק מדברים שהיא אמרה, או מאמריקאיות טיפוסית אותה הפגינה, הייתי אומר חחח, ממש חחח, כמו את האות ח' כמו מוציא מוחטה, אתם יודעים... חחח.

היום זה ביטוי לצחוק באינטרנט, אבל אנחנו הישראלים אומרים חחח כשאנחנו רוצים לצחוק על מישהו, לגחך ובכלל, חחח שגור במחוזותינו.
עד שיום אחד, עת נסענו לטייל היא אומרת לי :    What;s that chhhh all the time.

ואני, שלא ידעתי שאין להם חחח, הייתי צריך להסביר לה מה זה חחח כל הזמן.

לכו תסבירו לאמריקאית מה זה חחח
אז הסברתי לה שזה כמו like hello או שאר דוגמאות שהעליתי בראשי... אבל לא ממש יכולתי להסביר... אז היא פשוט היתה צריכה להבין. חחח

1-לימודים

גמרתי ללמוד למבחן. אני מרגיש מוכן. אולי יש עוד מה לעשות, אבל איני הולך ללמוד יותר. חש שמיציתי.

מצאתי את עצמי עונה היום לשאלה בקומונה בתפוז. יצרתי איתה קשר, טיפ טופ מסנג'ר, פה ושם, נפגשנו בקופי טו גו, התחלנו ללמוד, למדנו ממש יפה, ואפילו ממש יותר יפה ואז אכלנו ואז דיברנו על הדיאטות שלנו, שלה אפילו יותר מרשימה משלי, 15 קילו בשלושה חודשים אנד קאונטינג. היה מצויין. בעיקר נהניתי להקשיב ליכולת שלה לשמור את עצמה עומדת במילה שלה. כשהיא דיברה על עצמה שמעתי בטחון, והתרגשות וניסיון והתלהבות. ידעתי שגם אני שייך למועדון הדיאטה. ובעיני זה לא קשה. וסליחה אם אני דורך על יבלות, לא זו כוונתי

2- הפרת נדר
הנדר שנדרתי לא לכתוב עד יום ששי היה טוב מאד. קודם כל ביקרתי בבלוג שלי אך הרגשתי חובה לא לכתוב. כי אמרתי. זה גרם לי להסתובב עוד פחות בישרא ובכלל אולי פחות באינטרנט, כי הרגשתי שיש לי פחות מה לעשות שם, וגם ככה איני עומד לכתוב, עדיף כבר שאלמד. גם קראתי את התגובות שלכן בנות... תודה לכן. לעונג לי. עכשיו משסיימתי ללמוד אני מפר את הנדר.
אני שם לב עכשיו שרבות הן הפעמים שאני כותב משיעמום. ישרא נהיה מפלט משיעמום, ניטרלתי אותו בשביל ללמוד. הלך לי יופי.

3- שיא
היום נכנסו אלי לבלוג מספר שיא של אנשים. לא שנכנסו יותר מאשר אי פעם, אלא נכנסו אלי יותר מאי פעם בלי שכתבתי 24 שעות תמימות. וזה מה שמפתיע. ההסבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו, טמון, בלא אחר מאשר, דן תורן ובפוסט הזה, שאין לו שום משמעות, אבל הוא הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה. אין לזה משמעות, זה לא חשוב (ואני בטח טועה).

אפשר לומר שקשה לי להתחיל ללמוד .

מבוא לשיטות מחקר. זה קורס שאני סוחב משנה א'.

למזלי, עברתי על כל המחברת עוד בשבוע שעבר וראיתי שלא נורא הדבר.

עכשיו, יום וחצי לפני המבחן, אני מוצא את עצמי נאבק

בין להחזיק את מתניה על הידיים לבין לכתוב פוסטים ולגלוש באינטרנט.

לעשות מבחנים לא בסדר עדיפויותיי.

נדר- לא לכתוב פוסט עד יום ששי

הילד בן חודשיים ושבוע בדיוק.

הוא התחיל להגיב בקולות לדיבורים אליו.

זה קורה לנו ממש מול העיניים.

 

 

 

אני פשוט משתמש בבלוג כמצא כתיבה, אני יורד עליו. זה סוד קיסמו

מין מקום כזה נחמד לחיילים ולשאר הילדודס של טרום-משך-אפטר צבא כזה, כאילו.

הבר... סתם בר אדיוטי והבעלים, הוא רוצה ברמן עם פוזה. לו הייתי יודע, לא הייתי עובד על שקט נפשי, ואולי שקט נפשי, זה שאמרתי לעצמי שאני יודע ושאני טוב זה מה שקנה אותו, את המר פוזה הזה.

הוא די קמצן, במטבח, אין כיריים, הטבח מבשל על גזייה, זה מביך, לא הייתי רוצה להביא לשם את משרד הבריאות... והבר, קמצני, המון משקאות תוצרת הארץ, אבל אין מה להתפלא, זה מקום לחבורות, כזה שלא אכפת להם מה הם שותים...

אז קיבלתי את העבודה, הוא הודיע לי חגיגית, "בוא נגיד ככה, אני אוהב את הפוזה שלך"... זה מה שהוא אמר...

אז טוב, יופי, אני אתחיל שם יום חמישי בערב... נראה כבר אז...

since you've gone i've been lost without a trace i dream at night i can only see your face
i look around but its you i cant replace i feel so cold and i loan for your embrace i keep calling baby baby please

 

פעם ראשונה אולי שהון חברתי עומד לשמש אותי.

חבר של חבר שלי מתקשר אלי ושואל אם אני עדיין מחפש עבודה בתור ברמן...

אחסוך במילים, הראיון היום בבר ב22:30.

אצבעות החזק.

מי זה או מי זו קוקולה?

שאלה מצויינת